מי שהיה מבקר השבוע לפני 3325 שנים במושבות בני ישראל, היה וודאי תמה לראות טלאים רכים קשורים לרגלי המיטה בבתים. לא צפיפות יתר בדירים גרמה לבני ישראל להכניס גורי כבשים לביתם. גם לא גזרה מטעם העריץ הגוי התורן. נהפוך הוא: היה זה ציווי אלוקי מיוחד כהכנה לקראת המאורע ההיסטורי של יציאת מצרים.

"משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם... ושחטו הפסח", העביר משה רבינו לבני ישראל את ציווי השם. הם היו צריכים לקחת את סמל האלילות המצרית, לקשור אותו למיטה ולאחר ארבעה ימים להעלותו לקרבן.

כך הכין הקדוש-ברוך-הוא את עמו לקראת יציאה לחרות לאחר 210 שנות גלות. קשירה הפגנתית של האליל המצרי והעלאתו לקורבן בפומבי, נועדו לבחון האם השנים הרבות של השעבוד הצליחו לשעבד גם את רוחו של העם, או שמה היא נותרה חופשית ומשוחררת.

ואכן, הוכיח עם ישראל כי רק גופו היה נתון לשעבוד. ברגע שניתן הציווי, הפגינו בני ישראל את שחרורם מכל המוסכמות החברתיות, ובעטו בעיטה הגונה ומתריסה בכל הקודים התרבותיים המקודשים של הציוויליזציה המצרית. בכך הוכיח העם כי הצלפות המגלבים צרבו אמנם בבשר אך לא בנשמה.

*

המצרים בחרו בטלה כאליל משום שהוא המזל האסטרולוגי של חודש האביב. החודש שבו הטבע ניעור מתרדמת החורף והוא מתחיל לפרוח במלא עוצמתו. המצרים האמינו בכוחות הטבע ושללו את קיומה של התערבות אלוקית בהנהגת העולם. על פי התיאוריה המצרית, גם אם היה כוח אלוקי שברא את העולם, הרי שהוא הותיר את הנהגת העולם בידי חוקי הטבע הפועלים מכוח עצמם בחוקיות ברורה.

תיאוריה זו, הסוגדת לחוקי הטבע ושוללת כוח עליון, נתנה למצרים את הצידוק המוסרי לשלוט בעם זר. בהיעדר אמונה בכוח אלוקי מכוון, ניתן למצוא את כל הסיבות שבעולם לדיכוי ושיעבוד אחרים ביד קשה ובעבודת פרך.

יציאת מצרים הייתה שיעור האמונה הראשון שנתן הקדוש-ברוך-הוא לבני ישראל לקראת יציאתם מעבדות לחרות. הוא לימד את עם ישראל כי הוא אינו נתון לשליטת כוחות הטבע, הוא אינו כפוף לשלטון הכוכבים והמזלות, אלא למרותו הישירה של בורא עולם ומנהיגו.

העיתוי של יציאת מצרים לא היה מקרי. דווקא בזמן בו הטבע בשיא פריחתו, התערב בו השם ביד רמה, שבר את חוקי הטבע וחולל את המופת הגדול של יציאת מצרים.

זאת גם הסיבה שאנו מצווים להקפיד מידי שנה שפסח יחול דווקא בחודש האביב. עד כדי כך שהקדוש-ברוך-הוא קבע לנהל מערכת מורכבת של עיבור שנים, כדי להתאים את הלוח היהודי המבוסס על סיבוב הלבנה, לעונות השנה התלויות בשמש. כך אנו מוכיחים שוב ושוב, מידי שנה, קבל עם ועולם, את נפסדותה של האמונה המצרית. של הגישה המעוותת לפיה העולם הוא הפקר ומתקיים בזכות עצמו.

*

אמרו חז"ל: 'בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים'. מסתבר כי גם בעידן המודרני אנו זקוקים ל'יציאת מצרים'. אמנם, מחזות של עבדים כבולים בשלשלאות ברזל ומובלים למכירה בשוק, כבר חלפו מזמן מן העולם. אולם לעיתים עבדות מנטאלית היא קשה לא פחות.

יציאת מצרים המודרנית היא החירות ממוסכמות והיכולת שלא להשתעבד לקודים התרבותיים המקובלים. הצמדות לאמונתנו העתיקה בבורא עולם, היא החרות הבלבדית.

בקרוב, עם התגלותו לעין כול של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח בגאולה השלמה, נוכל כולנו לחוות את תחושת החרות האידיאלית. חרות אמתית ומושלמת, בכל המובנים, שתעניק לנו את השלווה הנפשית להתמסר לעבודת הבורא.