בס"ד                                                   ערש"ק                                                              ט"ו   בטבת   התשע"ג

                        אור- לי - בפרשה – ויחי

" ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה, ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה "(מז, כח)

ומהתבוננות בפסוק ניתן לראות שהוא מחולק לשניים: חלק אחד - 'ויחי יעקב' וכו' וחלק השני - 'ויהי בימי יעקב' וכו'.

ואפשר לומר אולי ע"פ פשט הדברים שהחלק הראשון יעיד על הנחת רוח הגדול שהיה ליעקב אבינו ע"ה מכל יוצאי

חלציו לעת זקנתו והחלק השני על ימי הצער שחי בחייו כי ויהי לשון צער(מגילה י:), כפי שיוסבר בהמשך בע"ה. ונראה

לכאורה שהיה צריך לפתוח את הפסוק הפוך היינו ויהי ימי יעקב וכו' ויחי יעקב בארץ מצרים כי לאחר שימנה את

ימי חייו אם ירצה יפרט את שנותיו במצרים.

ונראה לבאר אולי בסייעתא דשמיא שהטעם שפתח דווקא 'ויחי יעקב' ולא ההפך כי יגברו ימי הטוב על ימי הצער

למרות היותם מעטים ביחס לכלל ימי חייו. כי יעקב אבינו ע"ה מאז היותי בן ס"ג(=63) נאלץ לעזוב את בית אביו

עקב לקיחת הברכה והבכורה מידי עשו, ומאז ועד היותו בן ק"ל(=130) שירד למצרים היו ימיו בצער כמובא במדרש

לא שלוותי מעשו, ולא שקטתי מלבן, ולא נחתי מדינה ויבא עליי רוגזו של יוסף(ב"ר פד, ג) ואם תקשה לומר שהיה לו

צער מעשו עוד לפני כן הרי שבכל זאת היה קרוב לבית אבא וזה כיפר על אותו צער. ואם עוד תאמר שהיה לו טוב

בי"ז שנה שלמד עם יוסף תורה לפני המכירה תשכיל ותבין שהטוב הזה לא היה בשלמות כי הוא שגרם לקנאת

האחים ולפירוק האחדות שבטי י-ה. וזה 'ויהי ימי יעקב' כי ימי עם האותיות עולה כמניין ס"ג רצה לומר שמאותו

עת שהיה בן ס"ג היו ימי חייו בצער כנ"ל.

אך למרות ימי הצער הרבים כנ"ל, גברו חיי שנותיו המעטים במצרים כי הם היו כולם טוב בשלמות כי מעת ששמע

שיוסף חי חזר החיות לחייו שנאמר: ותחי רוח יעקב(בראשית מה). ומיד שלח את יהודה לפניו לארץ גושן במצרים
להקים בית תלמוד שמשם תצא הוראה(ב"ר צה, ג). ובמשך כל אותם י"ז שנה למדו תורה ויוסף כלכל את אביו ואחיו

וישכון השלום לבטח בין השבטים מה שלא היה בי"ז שנה שלפני המכירה כנ"ל. וזה 'ויחי יעקב' כי ויחי בגימטרייה

קטן עם הכולל עולה כמניין טוב(=17) רצה לומר שכל הי"ז(17) שנה שחי במצרים בסוף חייו היו כולם טוב כי אין טוב

יותר לאבא שכל בניו צדיקים כידוע שהייתה מיטתו שלמה, ולא רק זאת אלא כולם היו באחדות. לכן היה ליעקב

אבינו ע"ה נחת רוח גדול מזה. ולכן פתח ויחי יעקב בעבור להדגיש את הי"ז שנה אלו שכולם היו רק טוב.

ובכל זאת בעומק הדברים, יש להבין למה פרשה זו סתומה כפי שפירש רש"י ז"ל והביא ב' טעמים ע"פ המדרש: א.

כיוון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם. ב. שבקש לגלות את

הקץ לבניו ונסתם ממנו (ב"ר צו, א). וצריך להבין מה קרה שנסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד? שהרי

לא עבר הרבה זמן מאז שיקרבו ימי ישראל למות. וכן למה נסתם הגילוי של הקץ.

ואיתא בשולחן ערוך בהלכות סת"ם(ספר תורה, תפילין, מזוזה, או"ח סימן לב, לו) שיש פרשה פתוחה ויש פרשה סתומה.

פרשה פתוחה מתחילה בשורה חדשה ואילו פרשת סתומה מתחילה באותו שורה של הפרשה הקודמת בהפרש של

ט' אותיות זו מזו. אך קיימת עוד סוג של פרשה סתומה כמו פרשתנו שהיא כולה סתומה היינו אין בכלל ריווח של

ט' אותיות בין פרשה לפרשה. על כן, צריך להתבונן ממש כדי למצוא את תחילת הפרשה הנ"ל כי הכתב רצוף(כמובא

שם בשפתי חכמים). ויש לנסות להתעמק ולהתבונן מה רצתה התורה הקדושה לרמוז לנו בפרשה זו דייקא שהיא

סתומה כולה היינו שאין רווח של ט' אותיות לפניה שהרי ידוע כל שכל דבר בתורה בין אות בין תיבה בין תג וכו'

יש להם הכרח וצורך להבנת פרד"ס(פשט, רמז, דרש, סוד) התורה.

ונראה לבאר בסייעתא דשמיא ע"פ מה שמובא במדרש אותיות דרבי עקיבא אות ט': "אל תקרא "טֵית" אלא "טִיט"

שכל העולם כולו לא נברא אלא ממנו שנאמר(קהלת ג): הכל הולך אל מקום אחד וכו' מן הֶעָפָר והכל שב אל הֶעָפָר.

נמצא שהאות ט' מסמלת את המחזוריות היינו מה שהיה הוא שיהיה. וכן, האות ט' משמעותה לראשונה במקרא

טוב כמו שכתוב(בראשית א): וירא אלוקים את האור כי טוב. וייתכן לומר שהאות ט' מסמלת גם את מידת האמת

כי המילה אמת(1+4+4) בגימטרייה קטן עולה כמניין ט'(=9), וכאשר קיימת מידת האמת בא טוב לאדם כמו שכתוב

(תהילים פה):אמת מארץ תצמח, אמת בחינת טוב כנ"ל. אך מצד שני שבא חסרון במידת האמת נמנע טוב לאדם

בחינת ותשלך אמת ארצה(דניאל ח) היינו את הטוב כמוסבר לעיל.

ומכאן, יאירו עיננו להבין למה פרשה זו דווקא סתומה כולה היינו חסרה ט' אותיות לפני תחילתה שהם בחינת

אמת כנ"ל כי יעקב אבינו ע"ה מסמל את מידת האמת כמו שכתוב (מיכה ז):תתן אמת ליעקב והסתלקותו יצרה

חסרון במידת זו בחינת אמת מארץ תצמח בחינת טוב כנ"ל. כי יעקב הוא בחינת שׂכל שנאמר (בראשית כז): ויעקבני

זה פעמיִם ותרגום אונקָלוס: וחַכמַני כי ע"י חסרון האמת באים לחסרון הדעת והשכל שבזה תלוי זה. וע"י כך

נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד כלומר הצליחו להעבידם בפרך היינו פה רך וכו'(סוטה יא:). וזה

שכתוב(בראשית מז): ויאחזו בהּ ויפרו וירבו מאד ויחי יעקב וגו' ללא רווח של ט' אותיות היינו לא רצו לראות את

האמת בחינת ותשלך אמת ארצה וע"י כך מנעו המשך קיום הטוב וזו הסיבה לצרת השעבוד שהרי ודאי היו

צריכים לעזוב את ארץ גושן ולחזור ולהשתקע בא"י ששם עיקר עבודת השם.  

וזה 'ויחי יעקב' רצה לרמוז שצריך להתעורר ולחפש לחיות חיי אמת ע"י התקרבות לצדיקי אמת בחינת יעקב.

וזה 'בארץ מצרים' כיון לרמוז בגלות שהרי כל הגלויות מכונים בשם מִצרים על שם שהם מֲצֵרִים לישראל(כשארז"ל

ב"ר פט"ז). ולכן שבקש לגלות להם את הקץ שנאמר(בראשית מט): האספו ואגידה לכם וכו' אשר יקרא אתכם

באחרית הימים נסתם ממנו ונסתלקה ממנו השכינה. כי בזה רצה לרמוז לו שמה שהיה הוא שיהיה היינו

חסרון האמת באחרית הימים כפי שכתוב(סוטה מט): בעקבות משיחא וכו' והאמת תהא נעדרת וכל אחד יחזיק

באמת שלו. וזו העצה השלמה בעת אחרית הימים כי ע"י האמת מוצאים את האור בזמן הגלות ומצליחים

להתקרב לה' יתברך כמו שכתוב (תהילים קמה): קרוב ה' לכל קראיו לכל אשר יקראהו באמת. וע"י כך נזכה

לדעת שלם והתקיים בנו הפסוק(ישעיה יא): כי מלאה הארץ דעה את ה'.  ונצא מהחושך של הגלות כי בחושך

ה' אור לי.

               תודה לא-ל עליון על השפע מלב הבאר העליון, חזק חזק ונתחזק!

           פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

השקר - הוא רע, הוא הטומאה, ועל ידי זה מסיר השגחת השם יתברך מעליו; אבל על ידי אמת השגחת השם

יתברך עליו בשלמות(סימן אמת ואמונה, אות כד).  

                                                              "נר ה' נשמת אדם"

מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

          ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה