כד כסלו, ערב חנוכה
יום חמישי (תש"ג)
שיעורים: חומש: וישב, חמישי עם פירש"י.
תהלים: קיג-קיח.
תניא: פרק א. תניא... פנים לתורה.

(המשך)
ביאור ג' הפסוקים - לכו נרננה - ע"פ מדה ממוצעת, מדת כל אדם: ביום
רביעי, כשאדם מתחיל לחשוב מנין יקח לצרכי השבת, הן במשמעותם הפשוטה, והן באיזה
תוכן ימולא השבת על-ידו - שהרי כל יהודי הוא בשבת אדם אחר לגמרי - נקלעים
למצב רוח של "מרה שחורה", ועל כך העצה: "לכו נרננה" בטחון. כשמגיע יום חמישי,
השבת קרובה יותר ועדיין עומדים חסרי-כול, כשהמצב בו שרויים אינו "מרנין" - ברור שיש
לעשות משהו; אזי, כשיושבים בליל שישי [הלילה שביו יום חמישי לשישי] ולומדים חסידות
- אן אז מורגש בנפשו ביום שישי [תוכנם של הפסוקים הבאים בהמשך -] ש"כי אל גדול
גו' ומלך גדול גו'". ומתוך תכנים אלו - עושה יהודי את השבת.
במנחה אין אומרים תחנון.