בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ (בראשית א,א)

התורה, אותה אנו מתחילים לקרוא השבוע מחדש בפרשתנו פרשת 'בראשית', היא בראש ובראשונה ספר הוראות וציוויים לעם-ישראל. לאור זאת הייתה צריכה להיפתח במצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל, כעם-סגולה - מצוות קידוש החודש. מדוע אפוא נפתחת התורה בסיפור בריאת העולם?

שאלה זו מעורר רש"י מיד בפירושו על הפסוק הראשון בתורה, והוא מביא את תשובת ר' יצחק : "משום 'כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים' - שאם יאמרו אומות העולם לישראל: ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא; הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו; ברצונו - נתנה להם (לגויים), וברצונו - נטלה מהם ונתנה לנו".

מיהו הליסטים?

עצם הצורך לשנות את סדר התורה כדי להשיב תשובה לטענותיהן של אומות-העולם, מלמד שיש בטענות אלה יסוד כלשהו. אולם כפי שהדברים נראים בפשטות, לא מובנת כלל ההצדקה של האומות בטענותיהן כלפי עם-ישראל. אומות רבות כובשות חבלי ארץ זו מזו, ואיש אינו דורש להחזיר את העולם לחלוקת הארצות הראשונית.

זאת ועוד: מלכתחילה, כשחילק נוח את הארצות לבניו, הייתה ארץ-ישראל בחלקו של שם (סב-סבו של אברהם), ורק אחר-כך כבשוה הכנענים לעצמם. אם-כן, דווקא הכנענים הם הליסטים ולא בני-ישראל, צאצאיו של שם!

למה לצמיתות

אלא טענת הגויים יש בה משמעות עמוקה יותר. גם הם יודעים שאומה יכולה לכבוש ארץ מיד חברתה, ועל כך בדיוק הם קובלים: כיבושכם שונה מכל כיבוש אחר, שהרי, אתם כבשתם את הארץ לצמיתות והוצאתם אותה ממסגרת החוקים הקיימים בין המדינות השונות. את ארץ-ישראל, אחרי שקידשתם אותה, אי-אפשר לכבוש עוד...

במובן זה אכן שונה ארץ-ישראל מכל הארצות. כל ארץ יכולה לעבור תמיד מיד ליד ומאומה לאומה. אך ארץ-ישראל, אחרי שנתקדשה, אינה יכולה עוד לצאת מרשות ישראל. אף לאחר ש"גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו" - נקראת היא ארצנו ואדמתנו. על כך מתרעמים הגויים: "ליסטים אתם!", לקחתם ארץ שהייתה ככל הארצות וכבשתם אותה לצמיתות.

בעלות נצחית

כמענה על טענה זו נפתחת התורה ב"בראשית". בכך בעצם מבהירה התורה כי העולם כולו שייך לקב"ה, ולכן יש לו הזכות לשנות את מהותה של 'ארץ כנען' ולהפכה ל'ארץ-ישראל'. וזאת בשלושה שלבים: תחילה "בראה ונתנה" - מיד כשבראה חשב ליעדה ולתיתה לעם-ישראל ("אשר ישר בעיניו"); אחר-כך "נתנה להם" - כי הקב"ה רצה שהארץ תהיה תחילה ברשות הגויים, ואח"כ אנו, בעבודתנו, נעשה ממנה ארץ הקודש – ארץ ישראל; ולבסוף שיהיה "נטלה מהם ונתנה לנו" - לנצח.  
 
משום כך נפתחת התורה בסיפור הבריאה ובפירוט מעשי הדורות עד יציאת מצרים ומתן-תורה, כי בכך טמונה התשובה לבעלותו הנצחית של עם-ישראל על ארץ-ישראל.