בס"ד

התורה צרובה במקומות העמוקים ביותר שבנפש של כל אחד מאיתנו, כך שכל מי שבאמת יחפש ימצא אותה במלוא הדרה ועל כל מרכיביה בתוך תוכו:

רכיב החסד האברהמי שקיים בכל אחד מאיתנו, ואוהב לעזור לזולת ולעשות מעשים טובים, לתרום מזמנו, כישרונו, כוחו וממונו ככל יכולתו, ולהיות קשוב לבעיותיהן של הבריות ללא תנאי וללא אינטרס, מרגיש שהתורה נמצאת בתוך הכליות שלו, מלא באמונה ומנסה לקרב את שאר האנושות אל האמת, למרות שהם עובדים עבודה זרה ושקועים עמוק בתוך עולם השקרים והיצרים, עומד בכל הניסיונות הקשים שבוראו מציב בפניו בלי לשאול הרבה שאלות, ואף מוכן למסור את נפשו למענו יתברך. ואם רק נחפש, נזכה למצוא את האברהמיות שבנו.

רכיב הגבורה היצחקי שקיים בכל אחד מאיתנו, ובא לידי ביטוי לא רק בזמן השירות הצבאי ובמלחמות ישראל, אלא גם ואולי בעיקר בניסיונות ובאתגרים שפוקדים אותנו במהלך היום עם בן/ת הזוג, הילדים, החברים לעבודה, הנהגים בכביש, בתור לקופה, ובכל מיני מצבים מיוחדים שאנו נקלעים אליהם ונדרשים להכריע כיצד לנהוג, כשהם נותנים לנו הזדמנות להתעלות מעל עצמנו ולהתחבר לצד האלוקי שבנו, שמסוגל לעשות דברים שהם מעל לטבע, והרי נאמר: "תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה" (איוב כו, ז), וגם: "וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדּום, וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכּל תִּהְיֶה" (סוף תפילת עמידה) ועוד נאמר: "הַנֶּעֱלָבִין וְאֵינָם עוֹלְבִים שׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִים, עוֹשִׂים מֵאַהֲבָה וּשְׂמֵחִים בְּיִסּוּרִים, עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר 'וְאהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ'" (גמרא בבלי, שבת פח ע"ב), מכאן שלפעמים הגבורה נמדדת לא רק במה שהאדם מוכן לעשות אלא במה שהוא מצליח למנוע את עצמו מלעשות, לא לענות, לא להחזיר, לא לנקום ולא לנטור, ואם רק נחפש, נזכה למצוא את היצחקיות שבנו.

רכיב האמת היעקבי שקיים בכל אחד מאיתנו, ושואף ליצור את האיזון הנכון שבין החסד לגבורה, בין השמיים לארץ ובין הקודש לחול, שמתבטא מחד בתמימות שבקשר עם הבורא יתברך ועם הבריות, ומאידך בתחכום שבשעת הצורך הוא יודע לעשות בו שימוש מתוך ראייה עמוקה, רוחבית וכללית ולא מתוך כוונה אישית צרה ומצומצמת. ואם רק נחפש, נזכה למצוא את היעקביות שבנו.

רכיב הענווה המשהי שקיים בכל אחד מאיתנו, שלא מחפש את הכבוד אחרי כל הצלחה קטנה עד גדולה, בורח מן הכעס והגאווה כמו חיה מאש, מסתפק במועט, לא מקנא בסביבה החומרית שהקב"ה העניק לחבריו, מבין את מקומו היחסי במציאות כולה, מבטל את עצמו כלפי בורא עולם ואת חכמתו מול החכמה האלוקית, שמח בחלקו, ומרוצה עד הגג מהדשא הירוק שלו גם אם הוא גר בצריף רעוע, ומהמקום הנמוך הזה יודע להנהיג בגאון ולהוביל בעצמה את עם השם באמונה ובביטחון. ואם רק נחפש, נזכה למצוא את המשהיות שבנו.

אחת הסיבות לכך שלאנשים מסוימים קשה לקבל מחמאות והם מוצאים את עצמם במבוכה היא, שהם מרגישים שאת כל הכישרונות והתכונות אשר ברשותם הם קיבלו מאת ד' יתברך, שחנן וברך אותם בהם ברוב חסדו, ללא כל מאמץ מיוחד מצידם, ומהתחושה הפנימית הזאת הם מרגישים שאותה מחמאה לא באמת שייכת להם כי אם לבורא עולם.

רכיב הקדושה האהרוני שקיים בכל אחד מאיתנו, כל אחד עפ"י דרגתו, כהנים, לויים וישראל, שתר אחר ההיבדלות והפרישות מהתרבות המערבית ואורח החיים שמאפיין את הגויים, ומכיר בעובדות שעם ישראל הוא לא עוד עם כמו שאר העמים, ארץ ישראל היא לא עוד ארץ כמו שאר הארצות, התורה הקדושה שלנו היא לא עוד חכמה כמו שאר החכמות, ויום השבת הוא לא עוד יום כמו שאר הימים, ומבין שלמרות שלכל אחד מאיברי הגוף יש תפקיד חשוב ומשמעותי, עדיין למוח וללב יש אחריות מיוחדת, שמבדילה אותם משאר האיברים שתלויים וניזונים מהם. ואם רק נחפש, נזכה למצוא את האהרניות שבנו.

ככל שהבגד שלנו בהיר יותר ונוטה לצבע הלבן, כך כל כתם שידבק בו יבלוט ויצרום יותר לעין. ככל שעולים מעלה בסולם הדרגות והתפקידים, האחריות עולה ואיתה גם התועלת או הנזק שכל החלטה ומעשה יכולים לגרום. כך זה גם בענייני קדושה. ככל שהאדם רוחני וקדוש יותר, כך כל מעשה, דיבור ומחשבה שלו עושים רושם משמעותי יותר בעולמות העליונים בין אם זאת מצווה ובין אם עבירה.

רכיב הרגש ואומץ הלב הדודי שקיים בכל אחד מאיתנו, ומשלב בין שני מרכיבים שלא תמיד הולכים זה לצד זה, אך כשהם מצליחים להתמזג יחד באדם אחד, יוצרים הם את דמות הלוחם האמיץ שניחן בנפש עדינה ופיוטית, שמחד לוחם בעוז וגבורה נגד כל אויב שמאיים על קיומו של עם הנצח ישראל, ומאידך כותב מזמורים מרגשים מעומק הלב ומנבכי הנשמה, שמפארים ומאדירים את כבוד ד' יתברך, שילוב שמתאים לדמותו של הצבר הישראלי, שמסוגל לקחת עט ולהתחיל לכתוב שיר נוגה מיד אחרי שהוא מניח בצד את רובה ה-אם-16 שלו, לאחר שחזר מפעילות מבצעית נועזת בשטח האויב. ואם רק נחפש, נזכה למצוא את הדודיות שבנו.

רכיב החכמה השלמהי שקיים בכל אחד מאיתנו, שלפני כל פעולה משמעותית מאפשר לנו לגשת אל אחת המתנות הגדולות שקיבלנו מבורא עולם, ומהווה את אחד הגורמים שמבדילים אותנו משאר העמים ולעשות בה שימוש מושכל. ניצחנו בלא מעט מלחמות, בזכות יכולת החשיבה והתכנון לפרטי פרטים, למרות שהיינו מעטים מול רבים, בתוספת ההשגחה האלוקית. רוב אלופי השח-מט, שאף הוא דורש את היכולות האלה הם יהודים ולא במקרה.

הרכיב הזה מהווה את מושא קנאתם של גויים רבים, שמתקשים עד היום להבין איך עם כה מזערי ביחס לשאר אוכלוסיית העולם מצליח פעם אחר פעם, בלי עין הרע, להגיע להישגים אדירים בכל התחומים שקשורים לחכמה, חשיבה, מדע, טכנולוגיה, פילוסופיה, ספרות ורפואה, ואף זוכה בפרסי נובל ביחס שלא תואם כלל ליחס האמיתי שלהם לשאר אומות העולם.

התלמוד הבבלי שלנו תורגם ללא מעט שפות וביניהן לאנגלית, ערבית, צרפתית, גרמנית וקוריאנית, ושם בקוריאה הוא נלמד בתפוצה רחבה והתלהבות רבה בקרב הציבור, לאחר שהם חקרו וחיפשו את המקור לחכמה של העם היהודי ואפילו הם הגיעו למסקנה שהסוד טמון בתורה הקדושה שלנו, שהיא המקור לכל החכמות כולן, כשגם כל שאר הדתות מתבססות עליה ואף מעתיקות אליהן חלקים נכבדים ממנה. ואם רק נחפש, נזכה למצוא את השלמהיות שבנו.