בס"ד                                                    ערש"ק                                                       כ''ז    באלול    התשע"ב

                         אור- לי   בפרשה  –  ניצבים

"אתם נִצָּבִים היום כֻּלְּכֶם לפני ה' אלֹקיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושֹטריכם כל איש ישראל "(כט, ט)

ואפשר שפרשה זו נאמרה בהמשך המעמד שבו נאמרו הצ"ח(98) קללות כלומר שישה שבטים עמדו על הר גריזים

ושישה שבטים עמדו על הר עיבל וארון הברית היינו התורה ביניהם, ואולי לזה התכוון רש"י ז"ל שפירש שכינסם

משה לפני הקב"ה ביום מותו להכניסם בברית, שכך היו כורתי בריתות עושים מחיצה מכאן ומחיצה מכאן כמו

שכתוב(ירמיה לד): העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו, כלומר, הר האחד יהווה מחיצה מכאן וההר האחד

כנגדו יהווה מחיצה מכאן וע"י כך יוכל להכניסם בברית ה'. ואין להקשות שהיו צריכים לעבור בברית אלא הכוונה

שצריך לעשותהּ ולקיימהּ, ואם תמשיך ותשאל הלא נאמר: "טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחטב עציך

עד שאב מימיך"(שם, י) אלא צריך לדייק שהרי נאמר אשר בקרב מחניך. ומזה אתה למד שהאחריות לקיום ברית

ה' היא בעיקר על האיש, ולכן הקדים בפסוק ראשיכם לזקניכם כי מלבד האחריות של ראשי השבטים קיימת

אחריות של האיש הישראלי, שהוא ראש הבית, להנחיל לכול קרוביו את ברית ה' ולחנכם לדרך הישר.  

ועוד אפשר להוסיף בעניין המעמד הנ"ל שהוא יהיה סמל בהיכנסם בברית הערבות הדדית זה בזה בעבודת

השם ע"י קיום התורה ובאוריה, כמובא במדרש(תנחומא ב). והערבות תתבטא על דרך מה שכתב הרמב"ם(הלכות

תשובה פ"ג, ד): צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב. וכן כל העולם חציו זכאי

וחציו חייב. חטא חטא אחד, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה. עשה מצוה

אחת, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה, שנאמר: "וצדיק יסוד

עולם" (משלי י, כה). זה שצדק הכריע את כל העולם לזכות והצילו. היינו שהמעמד הנ"ל היה כמעין סמל לכף

המאזניים בחינת חציו זכאי בחינת ברכה וחציו חייב בחינת קללה וע"י התורה ומצוותיה שנמצאות באמצע ניתן

להכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות. ולא בכדי פרשה זו לרוב אם לא תמיד תופיע לפני ראש השנה כדי

להמחיש ע"י המעמד הנ"ל בחינת כף המאזניים כנ"ל כי בזה תלוי קיום העולם. ועל כן, דווקא בעת הזו יש לעסוק

במצוות ובמעשים טובים וכן להרבות בצדקה וע"י כך יגברו הסיכויים לכתיבה וחתימה טובה בפרט ובכלל.

ואיתא במדרש(תנחמוא א): למה נסמכה פרשה זו לפרשת קללות? לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים

שנאמרה בפרשה זו חוץ מארבעים ותשע שנאמרו בתורת כוהנים, מיד הוריקו פניהם ואמרו: מי יכול לעמוד

באלו?! מיד קרא אותן משה והיה מפייסן. ולכאורה לא ברור איך פייסן שהרי מדובר בתוכחה מגולה ולא בפיוס.

אלא שאפשר להסביר בסע"ד את העניין ע"פ סדר התיבות בפסוק כי היה לו לכתוב: היום אתם נצבים וכו'  

ונראה שפתח דייקא בתיבה אתם כי זה אותיות אמת בחינת תתן אמת ליעקב(מיכה ז) שממנו יצאו שישים

ריבוא נשמות ישראל והם קיימים לנצח נצחים כמו שכתוב(מלאכי ג): אבל אתם בני יעקב לא כליתם, וכן תרגם

אונקלוס את התיבה ניצבים: קָימִין מלשון קֵיום, והראיה לכך שאמר "ואת אשר איננו פה עמנו היום" היינו

לנשמות שעתידות לרדת לעולם.

וזה הקיום ניתן להשיג ע"י התשובה. מגדול ועד קטן, ללא יוצא מהכלל, כולם צריכים לעשות תשובה. שאם

יבוא על שונאי ישראל ייסוריין נדע לקבלם באהבה בחינת(משלי ג): כי את אשר יאהב יוכיח, וכן דרשו חז"ל

(תנחומא א):אף ישראל כל זמן שהייסורין באין עליהן, הייסורין כלין והם במקומן עומדין ואינן כלין. וראיתי בספר

הקדוש "מחשוף הלבן" של האביר יעקב אביחצירא זיע"א שכתב בפרשה זו: צריכים שתדעו, שההעמדה

וההתייצבות שלכם היא ע"י התשובה. מילת נצבים במילוי נו"ן צד"י בי"ת יו"ד מ"ם עם האותיות נצבים

גימטרייה זו תשובה עם הכולל. דהיינו הביטו וראו, שהתייצבות שלכם והקימה שלכם בין בעולם הזה ובין

העולם הבא הוא ע"י תשובה והעולם עומד על התשובה.

וע"פ זה יובן למה הקדים את התיבה 'ניצבים' בחינת תשובה כנ"ל למילה 'היום' שרומזת על יום הדין כמובא

בזוהר הקדוש(ח"ב לב, ב) כי פייסם בזה שגלה להם שיש להם קיום לנצח ע"י התשובה, ואפילו שיעבור מה שיעבור

במהלך השנה, תדע שמה שהיה היה, העיקר שתשוב לה' לפני יום הדין כי התשובה קדמה לבריאת העולם

(פסחים נד). וע"י התשובה נתקן הדיבור ומתקיים העולם כמו שכתוב(תהילים קיט): דברך ניצב בשמים, מה אתה

מקיים את העולם בדברך כך עם ישראל שחוזרים בתשובה ושומרים את ברית ה', כנ"ל, מתקנים את הדיבור

לשפת הקודש וע"י כך זוכים לקיים את העולם בדברם.

וזה שתוקעים בראש השנה בשופר דווקא כדי לעורר את הישנים מתרדמתם לעשות תשובה כי זה זמן שהעולם

נידון(ר"ה פ"א, ב) וע"י תשובתם יכולים להכריע את עצמם והעולם כולו לכף זכות כנ"ל. וע"י שמיעת תקיעת שופר

יתעורר לעבודת ה' וירחיב את הפתח של התשובה שעשה לפני יום הדין בחינת ניצבים כנ"ל, היינו התייצב חזרה

לצבא ה' ע"י שיתחיל לשפר מעשיו ע"פ ברית ה' כנ"ל. וזה רמוז בצורת השופר שבהתחלה צר ואחר כך רחב, מה

שמסמל את התשובה שבהתחלת הדרך הדעת צרה ולאחר מכן מתווספת ומתרחבת וזה יהיה לו סימן להתחלה

טובה שתשפיע על כל השנה כולה בע"ה, אכי"ר.

              רצ"ב חוברת חגי תשרי לשנת תשע"ג – מתומצת ועדכני, מומלץ מאוד!

            פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

תקיעת שופר בראש השנה הוא בחינת התעוררות השֵנה, שמעוררין בני העולם מהשֵנה שלא יבלו ימיהם בשֵנה

חס ושלום. וע"י שמעוררין אותם מהשֵנה, נמשך הדיבור בכוח גדול, וע"י זה נמשך ביטחון, ופקידת עקרות, וע"י

זה נמשך יראה גדולה, וע"י היראה ניצולין מניאוף, ומהבל היופי, ומחֵן השקר, וזוכין לאריכות ימים דקדושה –

להאריך ולהרחיב כל יום מִימֵי חייו שבא אחר כך בתוספות קדושה וטהרה, וע"י זה זוכין לעשירות גדול דקדושה,

שעל ידו זוכין להתבוננות גדול מאוד. וכל זה זוכין ע"י תקיעות שופר של ראש השנה אצל הצדיקי אמת שיודעין

להמשיך כל התיקונין האלה(סימן מועדי ה' –ראש השנה, אות ד).

                                                             "נר ה' נשמת אדם"

מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

          ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                             ולע"נ משה אילוז בן סימונה ז"ל, נלב"ע בי"ח בתמוז התשס"ט, תנצב"ה