על הפסוק "כי תצא למלחמה על אויביך, ונתנו השם אלוקיך בידך, ושבית שביו" – מפרש רש"י כי מדובר ב"מלחמת רשות". כלומר, מלחמה שאינה מוכרחת. לדוגמה – מלחמה לשם סיפוח שטחים.
 
מה אילץ את רש"י לפרש כי מדובר במלחמה כזו, שמי יודע אם תתקיים, ולא במלחמה שבוודאי צפויה לבני ישראל בקרוב, מיד עם כניסתם לארץ – מלחמת המצווה כנגד העמים הכנענים? מסתבר לומר כי אלו המילים "כי תצא". מלחמת המצווה התרחשה בתוך גבולות הארץ, ויציאה מגבולות הארץ – 'כי תצא' – היא פעולה שנחוצה רק לשם מלחמת רשות.
 
גם ברוחניות נכונות לנו מלחמת מצווה ומלחמת רשות. מלחמת מצווה זו המלחמה כנגד היצר הרע, המפריע לנו לקיים את המצוות המוטלות עלינו. מלחמת רשות מתייחסת למשימות שאנו לוקחים על עצמנו מיוזמתנו, במטרה לספח מחוזות חדשים אל תחומי הקדושה. כמו להשפיע על יהודים נוספים לקיים מצוות. גם כאן נאבק בנו היצר הרע בשיטתיות, ומוטל עלינו ללחום בו ולהסיט אותו מדרכנו.
 
והתורה מבטיחה כי גם במלחמת הרשות, מיד ביציאתך אליה תהיה "על אויביך". מראש תהיה לך עליונות על האויב, שתבטיח את ניצחונך עליו. אם רק נגלה נכונות להילחם – יתגלה מיד היתרון שיש לנו על היצר הרע, וננצחו.
 
סוג נוסף של מלחמת רשות רוחנית הוא הפעולות המיוחדות שאנו נוקטים מעבר לחובות ההכרחיות, במטרה לזרז את הגאולה האמיתית והשלמה. לדוגמה – להיות בשמחה גדולה. לשמחה כוח רוחני רב לזרז את הגאולה, ובנוסף – זו הכנה מצדנו לקראת השמחה המושלמת שתתאפשר אך ורק לאחר שתבוא הגאולה בפועל ממש.