שאלה: האם יש איסור לנדור נדרים גם כשהנודר מתכוין לקיימם?

תשובה: ראשית כל נבאר מהו "נדר" שעליו דברה התורה. בגמרא במסכת נדרים (דף יג.) מבואר שעיקר נדר האמור בתורה הוא שיתפיס איסור בחפץ מסויים שעליו נודר. כגון שאומר "ככר לחם זו תהא אסורה עלי כמו קרבן" הרי שהתפיס את הככר באיסור אכילת קרבנות, וממילא נאסר עליו הככר באיסור נדר.

ומכל מקום מבואר בדברי הפוסקים ומרן הבית יוסף (ביורה דעה סימן רו וסימן רלט) שאף הנודר בלשון המקובלת יותר בזמנינו, כגון שאומר "אני נודר שאוכל עמך היום" או שאומר "אני נודר שלא אוכל איתך לעולם" גם כן נאסר עליו הדבר, לכן אם מתחרט אחר כך ורוצה להתיר את נדרו, צריך ללכת אצל תלמיד חכם שימצא לו פתח וחרטה לנדריו ויתיר לו הנדר בפני שלשה הכשרים לדון. ובגמרא במסכת שבת (דף לב:) תניא רבי נתן אומר, בעון נדרים מתה אשתו של אדם, ולמדו כן מן הפסוק. רבי אומר, בעון נדרים בנים מתים כשהם קטנים שנאמר "אל תתן פיך לחטיא את בשרך, למה יקצוף האלקים על קולך ויחבל את מעשה ידיך, איזה הן מעשה ידיו של אדם? אלו הם בניו ובנותיו.

ובגמרא במסכת גיטין (דף לה.) אמר רבי יהודה אמר רב, מעשה באדם אחד בשני בצורת (בשנים שלא ירדו גשמים) שהפקיד דינר זהב (מטבע) אצל אלמנה, והיא הניחה את הדינר בכד של קמח, ובטעות אפתה לחם מאותו קמח עם הדינר שבתוכו ונתנה את אותו הלחם לעני. לימים בא בעל הדינר ואמר לה, תני לי את דינרי, אמרה לו, יהנה סם המות באחד מבניה של אותה אשה אם נהנתי מדינרך כלום (ומה שלא נאמר בגמרא "אחד מבני" הוא בכדי שלא לפתוח פה לשטן, שהקורא את דברי הגמרא נמצא שאומר כן על אחד מבניו ח"ו). אמרו, לא חלפו ימים מועטים עד שמת אחד מבניה, וכל זאת משום שסוף סוף היא נהנתה מאותו דינר בכך שהככר שנתנה לעני הייתה גדולה יותר בזכות אותו דינר שנשכח בתוכו. כששמעו חכמים בדבר אמרו, ומה מי שנשבע באמת (כלומר שלא הייתה כוונתה לשקר) נענש כל כך, הנשבע על שקר על אחת כמה וכמה. 
תניא בסוף פרק שני ממסכת נדרים, לעולם אל תהא רגיל בנדרים. ואמר שמואל, כל הנודר, אף על פי שמקיימו נקרא רשע, וכן שנה רב דימי אחיו של רב ספרא, כל הנודר, ואף על פי שמקיימו נקרא חוטא ולמדו כן מן הפסוקים, ובגמרא בתלמוד ירושלמי אמרו, איחר אדם נדרו פנקסו נפתח, כלומר שמדקדקים במעשיו לדון אותו מפני שהוא נודר נדרים. ולכן חובה על כל אדם להזהר להתרחק מאד מעניני שבועות ונדרים, וכתב הרא"ש ז"ל וכן מרן השלחן ערוך, שאף נדרים של מצוות לא טוב לנדור, כגון לומר "אתן מטבע זו לצדקה", אלא יאמר תמיד "בלי נדר". וכל זאת מפני חומר עניני שבועות ונדרים כמו שביארנו.