נתינת שם לחפצים  

כבר הזכרנו שהשם שההורים נותנים לילדיהם מכוון ומדוייק, אותיות השם הם הקוד האלוקי של האדם, עמהם הוא נברא ומתקיים, וההורים בנתינת השם לילדיהם, זוכים ברוח-הקודש, לכוון לשם המדוייק והאמיתי של ילדם, כפי שניתן לו משמים.
 
גם לכל חפץ בעולם יש שם, הוא הכוח עמו הוא נברא וקיים, כדברי אדמו"ר הזקן בספר התניא, ולעיתים גם שמות שבני האדם נותנים לחפצים הנמצאים בעולם, מכוונים לאותיות של השורש הרוחני של אותו חפץ.
 
כזה הוא ה"מן" שירד משמים וניתן לבני-ישראל בארבעים שנות המדבר, ומספרת התורה[i] שישראל הם שהעניקו לו את השם מן - "ויאמרו איש אל אחיו מן הוא", אומר האור-החיים הקדוש שהשם "מן" זה אותיות ה'קוד הרוחני' שלו "כי בראותם אותו, הזמין ה' לפיהם במקום שיאמרו .. מן הוא, וזה שמו אשר קבע לו ה', ושׂם שמו בפי ישראל, על דרך אומרם ז"ל אשר שׂם שמות בארץ, שיכוונו לשמות אשר קרא להם הבורא [ואין זה אלא רוח ה' דיבר, ומלתו על לשונם, כי זה שמו]".
 
המאמר הנוכחי, בסדרת מאמרים זו על ה"שמות בהלכה ופנימיות התורה", יוקדש להיבטים נוספים בסוגיית השמות.
 

אותיות נסתרות בשם  

כאמור הכוחות הרוחניים של האדם מצויים בשמו, אותיות השם צינור שפע אלוקי דרכם מקבל כוח החיים ואת התכונות והכוחות המיוחדים שלו, אבל בשם ישנם שלושה מרכיבים בסיסיים:
 
1) האותיות הגלויות של השם - האותיות הנכתבות ונשמעות כשמבטאים את השם (לדוגמא בשם 'משה' האותיות מ'ש'ה'). 2) האותיות הנסתרות בשם, שאינם נכתבות ונשמעות כשמבטאים את השם, אבל הם קיימות בהחבא באותיות השם. לדוגמא בשם "משה" האותיות הנסתרות הם האותיות המרכיבות את שלוש האותיות מ'ש'ה': (מ)"ם (ש)"ין (ה)"א). 3) הגימטריא של השם.
 
שלושת המרכיבים של השם הם ביטוי למימדי הכוחות של בעל השם:
 
1) האותיות הגלויות של השם - הם הכוחות והתכונות הגלויות של בעל השם.
 
2) האותיות הנסתרות בשם - הן מקור הכוחות הנסתרים והפוטנציאל שלו. לדוגמא, לעיתים בגיל מבוגר מתגלים כשרונות שלא נודעו בתחילת החיים, כגון כוח הציור, הנגינה וכדומה, שבעצם כוחות אלו נמצאו באדם מרגע שנולד, אלא שהם היו סמויים ולא גלויים, משום שהם יינקו מהאותיות המוסתרות שבשם, אך בעמל ובמאמץ מתאים ונכון - הצליחו לגלותם, את אותם כוחות שהיו בו מיום היוולדו בצורה סמויה. אם כח הציור למשל, היה קשור לאותיות הגלויות של השם - הרי חוש הציור היה מתגלה מיידית; ואך ורק בשל היותו קשור לאותיות הנסתרות שבשם, לכן יש לעמול כדי לגלותו.
 
[יש מספר צורות לכתוב את האותיות במילואם, משום שישנם כמה רמות בפוטנציאל הכוחות של האדם. הנה דוגמא לגבי השם הקדוש "י-ה-ו-ה", שיש ארבע צורות לכתוב אותו: א) יו"ד ה"א וא"ו ה"א (מילוי אלפי"ן) - גימטריא 45, "מה". ב) יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה (מילוי ההי"ן) - גימטריא 52, "בן". ג) יו"ד ה"י וא"ו ה"י (מילוי ואוי"ן) - גימטריא 63, "סג". ד) יו"ד ה"י וי"ו ה"י (מילוי יודי"ן) - גימטריא 72, "עב"; וכל אחד מצורות המילוי מכיל כוח ייחודי. ואין כאן המקום להאריך בנדון].
 
3) הגימטריא של השם - מבטאת את עוצמת הכוח של אותיות השם.
 

גימטריא בשם  

להלן הסבר הגימטריא של שמות אבות האומה, אברהם יצחק ויעקב, השבטים, ומשה רבינו:
 
אברהם - בגימטריא רמח (248), כנגד רמח מצוות-עשה, כי הוא קיבל כוח לקיים את כל המצוות (וגם ברית מילה), הוא היה הראשון שקיים את כל המצוות.
 
יצחק - (מסביר הגאון האלוקי רבי לוי יצחק שניאורסון, אביו של הרבי) בגימטריא 208, כמנין 8 פעמים של שם י-ה-ו-ה [26+8=208]. לרמז שזכה לשמונה דרגות בשלמות שם ה', כפי שיוסבר בקטע הבא, ושזכה להימול בן 8 ימים, הוא היה הראשון שנימול בן 8 ימים.
 
יעקב - גימטריא 182, כמנין 7 פעמים הגימטריא של שם י-ה-ו-ה [קיבל כוח להתקדש בקדושת ה' בכל שבע מידותיו ותכונותיו ולכן זכה שתהי'ה "מטתו שלימה", שכל צאצאיו ופירותיו יהיו יראי-שמים, הולכים בדרך הישר, כי כל תכונותיו קודשו בשם ה'].
 
עשו - גימטריא 376, כמנין 7 פעמים "טמא" (350) ועוד פעם אחת שם י-ה-ו-ה (26) [כלומר שטימא את כל שבע מידותיו ואף את שם ה']. בשני הבנים של יצחק יחד יש שמונה פעמים שם ה' (שבע פעמים ביעקב, ופעם אחד בעשו), ואכן הגימטריא של אביהם - יצחק הוא שמונה פעמים שם ה', כלומר שהיו בו 8 כוחות של שם ה' ומהם הוריש 7 ליעקב ו-1 לעשו.
 
יעקוב - בגימטריא קטנה 17, כמו הגימטריא של "טוב" ואף "שלום" (עם הכולל) בגימטריא קטנה 17 כמנין יעקוב. ואילו עשו בגימטריא רגילה כמו שלום (376).
 
הגימטריא[ii] של יעקב, 182, כמו הגימטריא של 2 פעמים 'מלאך', וזהו שכתוב "וישלח יעקב מלאכים לפניו" מלאכים לשון רבים, שני מלאכים ששלח מ"לפניו" מפנימיותו, ליעקב היה כח כמו הגימטריא של שמו, שני מלאכים ואותם, מעצמו, הוא שלח.
 
הגימטריא של שמות עשרת השבטים שהשתתפו בעוון מכירת יוסף (ראובן[iii], שמעון, לוי, יהודה, יששכר, זבולון, דן, נפתלי, גד, אשר) 2858 זהה לגימטריא של שמות עשרת הרוגי מלכות (שמעון, ישמעאל, עקיבה, חנניה, טרפון, יהודה, אלעזר, ישבב, יהודא, חוצפית), ובספרי הקבלה מוסבר שעשרת ההרוגים היו גלגול ותיקון לנשמות השבטים[iv].
 
[לכן[v] צורת ההריגות והמוות של עשרת הצדיקים הקדושים היתה כמו המאורעות שעברו על ליוסף, לדוגמא: על[vi] שחטא והביט באשת אדוניו, הופשט עור פניו של רבי ישמעאל כהן-גדול. "רבי[vii] עקיבא נענש קשה מכולם, לפי שהיה גלגול שמעון שהיה ראש המדברים בענין"].
 
משה - בגימטריא 345, כמו הגימטריא המשותפת של שני השמות "א-ל ש-ד-י", שהיה בו צירוף של הכוחות האלוקיים הנשגבים הללו. הגימטריא הנסתרת היוצאת מתוך השם משה (ראה בהערה[viii]), שהיא כוללת בתוכה את כל כוחותיו הגלויים והנסתרים, זה המספר אלף, שפניו האירו באלף אורות קדושים, ועל הפסוק "אדם אחד מאלף מצאתי" כתב המדרש "זה משה", שמשה הוא בחינת אלף. לכן בירך את ישראל שיהיו "אלף פעמים"! הדרגה הרוחנית-קבלית של אלף היא "ספירת הבינה", האאלפך חכמה האלפך בינה!
 
ראובן[ix] - היה ראוי להיות בכור אך בשל חטאו בפרשת בלהה ניטלה ממנו הבכורה. הדבר מתבטא גם בגימטריא של שמו: "ראובן" (259) כמנין "לא בכור". ואילו השם "יוסף" במלואו (157) גימטריא "בכורה"[x].[xi]
 

היבטים נוספים בשמות  

 
לפנינו מספר היבטים נוספים בשמות:
 
א) נוסף לעצם השם, יש משמעות גם לכמות ומספר האותיות שיש בשם:
 
הנה דוגמא בקשר לאבותינו, אברהם יצחק ויעקב: בתחילת תפילת שמונה-עשרה נאמר "אלוקי יעקב" ולכאורה זה בניגוד לדברי הפסוק "לא יעקב יאמר עוד שמך, כי אם ישראל", אם-כן מדוע אומרים "אלוקי יעקב" ולא "אלוקי ישראל"? הדבר נובע מההבדל בין מספר האותיות של יעקב - 4, למספר האותיות של ישראל - 5; כי במילים "אל-הי אברהם אל-הי יצחק ואל-הי יעקב" יש 26 אותיות כמו הגימטריא של שם י-ה-ו-ה, ואילו היו אומרים אלוקי ישראל היה מספר האותיות 27, ולא היה בו את המעלה של קדושת שם י-ה-ו-ה[xii].
 
גם בשלושת האבות "אברהם, יצחק, יעקב" יש ביחד 13 אותיות, כנגד 13 מדות הרחמים, ואף בארבעת האמהות "שרה רבקה רחל לאה" יש 13 אותיות. ובסך הכל יש שוויון במספר האותיות של האבות והאמהות, והסך-הכל של שניהם יחד הוא 26 אותיות, לכן אומרים יעקב ולא ישראל.
 
ב) ראשי תיבות: לעיתים ניתן שם שהוא ראשי תיבות, לדוגמא הבעש"ט קרא לבתו - "אדל", שזה ראשי תיבות לפסוק "אש דת למו".. אגב התואר "צדיק" הוא ראשי-תיבות צדיק בינוני ורשע, וכן ראשי-תיבות צפון דרום ים (=מערב) מזרח, כי השפעת הצדיק בכל פינות העולם, שהוא שלם בכל צדדיו ובחינותיו.
 
ג) ניקוד אותיות השם: בתחילת פרשת שלח מספרת התורה את שמות 12 המרגלים ושמות אביהם, ובהזכרת שמו של יהושע נאמר "בִּן נוּן" האות ב' מנוקדת בחיריק ולא בסגול, מדוע? ידוע שיהושע, שנקרא בתחילה הושע, נוספה לשמו האות י', יהושע, והאות הנוספת הוא קיבל משרה-אמנו, שבתחילה נקראה שרי עם י', ושמה הוחלף לשרה, הורידו ממנו אות י'[xiii] והוסיפו לה אות ה', והאות י' שהורדה משרה ניתנה ליהושע, שייקרא יהושע ולא הושע. אבל באות י' שב"שרי" לא היה ניקוד, ואילו את האות י' שב"יהושע" מנקדים שווא, יְהוֹשֻׁעַ, צורת ניקוד של שתי נקודות, יְ, שתי הנקודות של השווא נלקחו מהמילה "בֶּן", שיהושע נקרא "בִּן נוּן", ב' בחיריק ולא בסגול, ושתי הנקודות של הסגול במילה בן הועברו לנקרד את הי' ביהושע.
 
[מכאן למדנו הלכה למעשה: בית כנסת מסויים הורחב והוגדל לצד מזרח והזיזו קדימה את ארון-הקודש, ובשטח הנוסף הוסיפו מקומות ישיבה חדשים ליד ארון קודש, ובאו היושבים בספסל הראשון לפני ההרחבה ותבעו "חזקה" שעליהם להיות קרובים לארון-הקודש וכנגדם טענו הגבאים שעליהם להשאר במקומם, באותה מרצפת שבה יישבו עד עכשיו, והמקום שנוסף לכיוון ארון-הקודש – ניתן למכור לאנשים אחרים. ופסק ה"לבושי שרד" שהצדק עם הגבאים, כשם שהאות י' שנוספה ביהושע הוצבה לפני האותיות הקודמות, כך הספסלים החדשים יהיו ראשונים לפני הישנים. הי' (=יהודים) החדש לפני הישן].
 

חסידים נקראים על-שם רבותיהם  

המדרש[xiv] אומר ש"שלושה שמות נקראו לאדם: אחד - שקראו לו אביו ואמו, אחד - שקראו לו אחרים ואחד - מה שקנה הוא לעצמו", השם שאדם קונה לעצמינו במהלך חייו בתורה ומעשים טובים ובדרך החיים שלו.
 
בדורות האחרונים, מאז שהחל אורו של הבעש"ט הקדוש להתנוצץ בעולם, חסידים נקראים על-שם רבותיהם, לא רק שהם קוראים לצאצאיהם על-שם רבותיהם, אלא שאף כל מהותם נקראת על שם רבותיהם, לדוגמא "חסידי ליובאוויטש", על-שם הרבי מליובאוויטש וכו', את השם הזה שהחסידים קנו לעצמם מחשיב המדרש במאוד, והוא משווה אותו לשם העצמי שההורים נתנו לו. השם שהחסיד קורא לעצמו, על-שם רבו, נעשה שם עצמי בנשמת החסיד.
 
הכל מכוון משמים ובפרט השמות והכינויים של בני-ישראל, הכינוי והתואר של חסיד על-שם הרבי מצביע על קשר נשמתי פנימי עמוק לרבי, שנשמת החסיד יונקת מכוחו האדיר של רבו, והיא מחוברת ומקושרת לעצמות נשמת הרבי.
 
הקשר של החסיד לרבי, מחזקת את כוחו הפנימי להצליח בעבודת ה' בתורה ומצוות, ובהפצת המעינות חוצה ולעבודה העיקרית להביא לימות המשיח, שנזכה במהרה בימינו לגאולה השלימה, בקרוב ממ"ש.

---

[i] שמות, פרק טז, פסוק טו.

[ii] אגרא דכלא.

[iii] ולמרות שראובן לא חטא במכירת יוסף, גרמה לו חטא בלבול יצועי אביו - של"ה, וישב.

[iv] והכל מכוון מלמעלה לשם התיקון, לכן יוסף לא מחל לאחיו, כדי שנשמותיהם יבאו בגלגול באותם הצדיקים וכך התיקון יהיה מושלם. ואיתא בגמרא (סוטה, לו,ב) בשעה שתקפה את יוסף אשת פוטיפר נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת זרעו - קרי - מבין ציפורני ידיו", והטיפה נחלקה לעשר (תקו"ז, קי), והאריז"ל (ע"ח, ח,ג, מ"ת) אומר שעשרת ההרוגים הם גלגול מהטיפות (כי מכל טיפת זרע לבטלה נוצרת נשמה!), ולכן משמים כיוונו שיוסף לא ימחל, כדי שיתוקנו גם הטיפות שלו.
ואיתא ברבינו בחיי (בראשית נ,יז.) שזה בגלל שיוסף לא מחל הזכיר הכתוב וינחם אותם ולא מחילה ביוסף. ובשל"ה ויחי, דרך חיים ד, מבאר הענין בהרחבה.

[v] רקאנטי, וישב.

[vi] כתבי האר"י שער מאמרי רז"ל, שבת.

[vii] ישמח משה, בראשית קיח,ב.

[viii] כנ"ל הגימטריא "משה" 345, כמו השמות "א-ל ש-ד-י". והגימטריא של צירוף כל האותיות הנסתרות בשמות הללו (אל"ף. למ"ד. שי"ן דל"ת יו"ד (עם הכולל)) היא אלף.

[ix] בעל הטורים, בראשית מט, ג.

[x] לא זכיתי להבין כוונתו, שאין המספר תואם בפשטות.

[xi] יש עוד אין ספור דוגמאות במשמעות של הגימטריא בתורה, דוגמא אחת נוספת, מדברי ה' לנח "צא (מן התיבה)" - צא בגימטריא 91, בגימטריא שם י-ה-ו-ה וא-ד-נ-י, כי הכוח לפעול בעולם הוא שילוב של מדות הדין והרחמים. שמאל דוחה וימין מקרבת.

[xii] וזה שכתוב בתהילים "לולי ה' שהיה לנו - יאמר נא ישראל", אם לא היה לנו את שם י-ה-ו-ה, שיש בו 26 אותיות, אכן היינו אומרים "ישראל" אך היות שיש שם ה' בעל 26 אותיות לכן אומרים יעקב. וזהו שפירש רש"י על "ואגדלה שמך" (לך לך, יב,ב) "זהו שאומרים אלוקי יעקב", כלומר שבגלל ששמו של אברהם גדל באות אחת (אברהם במקום אברם), לכן אומרים יעקב ולא ישראל (שביעקב אות אחת פחות מישראל) כדי שבס"ה יהיה 26 אותיות ולא 27.

[xiii] האות י' נחלקה לשניים (זוגיות מתחלקת לחצי, חצי נשמה), שהם שוות לשתי אותיות ה', חצי לאברם שייקרא אברהם, חצי לשרי שנקראה שרה. [xiv] תנחומא, ויקהל, ח.