הסיבה בארבע כוסות והסתירה בר'ן

נכתב על ידי גלעד מזרחי, 28/3/2010

ארבע כוסות

 

הגמרא במסכת פסחים<!--[if !supportFootnotes]-->[1]<!--[endif]-->אומרת שצריך בליל הסדר להיסב בזמן אכילת מצה, אך בזמן אכילת מרור אין להסב, ולגביהסיבה בזמן שתיית ארבע כוסות מסתפקת הגמ': מובן לגמרא שצריך להסיב בשתי כוסות, אךאין היא יודעת באיזה מהכוסות האם בב' כוסות ראשונות או דווקא בב' כוסות אחרונות,יש שאומרים בשם רב נחמן שבכוסות ראשונים יש להסב מפני שבאותו הזמן יוצאים אנולחרות וזהו הזמן המתאים להראות בו דרכי חירות אך בב' כוסות אחרונות אין להיסב שאזלא התחדש דבר בחירות שכבר יצאנו לחירות. ויש אומרים בשם רב נחמן שאדרבה בכוסות אחרונים צריך להיסב שאז הוא יוצא לחירות אך בכוסות ראשונים אין לו להיסב שאז הואאומר 'עבדים היינו' - דבר שלא מוכיח על יציאה לחירות. עקב הסתפקות זואומרת הגמ' שצריך להיסב בכל ארבעת הכוסות.

 

והקשה הר'ן<!--[if !supportFootnotes]-->[2]<!--[endif]-->דהרי ארבע כוסות זוהי מצווה דרבנן<!--[if !supportFootnotes]-->[3]<!--[endif]-->וא'כ הכלל המוחזק בידינו<!--[if !supportFootnotes]-->[4]<!--[endif]-->הוא 'ספק דרבנן - לקולא' דהיינו אם אנו מסתפקים במצווה דרבנן נוטים אנובפסיקת ההלכה להקל. וא'כ מדוע מחייבים אנו לשתות את כל הארבע כוסות בהסיבהמספק, והרי לפי הכלל הנ'ל היה הדין נוטה להקל ולא להחמיר לשתות ארבע כוסותמספק? ובדברי הר'ן מוצאים אנו ב' תירוצים: א. מפני שאין זה טורח גדול לשתותאת כל הארבע כוסות בהסיבה החמירו עליו לשתות את כל הכוסות בהסיבה מספק. ב. שאם היומקילים באמת ומצווים לשתות רק ב' כוסות בהסיבה אין אנו יודעם אילו מהן לשתות, שאיןאנו יודעים אילו מן הכוסות עדיפות, ואם היו מקילים ופוטרים אף משתיית ב' כוסות בהסיבהנמצאת תקנת חכמים נעקרת, ולכן, מפני שא'א להקל בד' כוסות חייבו אותו לשתות אתכל הד' כוסות בהסיבה<!--[if !supportFootnotes]-->[5]<!--[endif]-->.

 

ובהסבר דבריתירוץ שני בר'ן כתב הגאון בעל שאגת אריה<!--[if !supportFootnotes]-->[6]<!--[endif]-->שהוא משום שב' הסברות הם תרתי דסתרי והיא קולא הסותרת עצמה<!--[if !supportFootnotes]-->[7]<!--[endif]-->ובזה אין הכלל 'ספקא דרבנן לקולא'. ובזה רוצה הוא לישב מה דאיתא במשנה<!--[if !supportFootnotes]-->[8]<!--[endif]-->שבתעניות ציבור על הגשמים הציבור מתענה ג' תעניות ובהם אוכלים אף משחשכה, ואם לאנענו בהם מתענה הציבור עוד ג' תעניות שבהם מותר הוא באכילה מבעוד יום אך אסוריםבאכילה בין השמשות<!--[if !supportFootnotes]-->[9]<!--[endif]-->ולכאורה קשה דתעניות ציבור הרי הם מדרבנן ומדוע מחמירים שלא לאכול בבין השמשות שמאהוא ספק לילה. אך מתורץ לפי הנאמר לעיל - משום שהם קולות סותרות - שבבין השמשות שבתחילתהיום תבוא להקל מספק להגיד שהוא יום, ובבין השמשות שבסוף היום -למחרת- תקל מספקשמא הוא כבר לילה - ונמצא שודאי באחד מהן עברת על מצוה דרבנן ולכן במקרה שהם תרתילקולי דסתרי אין הכלל של 'ספקא דרבנן לקולא'<!--[if !supportFootnotes]-->[10]<!--[endif]-->. 

 

תירוץ נוסף נמצאבשלטי הגיבורים<!--[if !supportFootnotes]-->[11]<!--[endif]-->שכותב שכלל זה של 'ספקא דרבנן לקולא' אמור רק כשיש מחלוקת תנאים ואיןאנו יודעים מה לפסוק להלכה - הולכים אנו לקולא. אך כשיש לנו ספק מה אמרו חכמים בתקנתם(במקרה שלנו מסתפקים מה אמר רב נחמן) אז אין אנו אומרים 'ספקא דרבנן -לקולא' אלא לחומרא.

 

עוד תירוץ מוצאיםבדברי הגר'א<!--[if !supportFootnotes]-->[12]<!--[endif]-->ומקורו בתוספות<!--[if !supportFootnotes]-->[13]<!--[endif]-->שאם יש בכל צד של ספק, צד להקל וצד להחמיר - מחמירים. וע'כ גם בספק בענין ד'כוסות, לכל צד חיוב בב' כוסות מהן, יש צד להחמיר דווקא בהן, ויש צד להקל בכוסותהשניות וע'כ מחמירים.

 

בחלק זה נתרכזבתירוצי הר'ן: א. שאין זה טורח לשתות ד' כוסות. ב. שאם נבא להקל לשתות רק ב'כוסות אין אנו יודעים איזה מהן, ואם נקל שלא לשתות הכל נמצאת תקנת חכמים נעקרתולכך החמירו לשתות כל הד'. והישועות יעקב<!--[if !supportFootnotes]-->[14]<!--[endif]-->כותב נפק'מ בין תירוצי הר'ן: במקרה שאדם שכח להסב באילו מד' הכוסות האםצריך לחזור ולשתות בהסיבה או לא? לפי תירוץ ראשון שאין בזה טורח זוהי סברא יפה רקלחייב לכתחילה אך בדיעבד אם לא הסב אינו חייב לחזור שאין זה בשורש תקנת חכמים להסבבכל ארבעת הכוסות. אך לפי תירוץ שני, שאין שום אפשרות אחרת להקל ולכן חייביםלהסב בכל ד' הכוסות, אז וודאי שיצטרך לחזור ולשתות בהסיבה. אך בשו'ת בית הלוי<!--[if !supportFootnotes]-->[15]<!--[endif]-->דחה דבריו וכתב שגם לפי התירוץ השני בר'ן לא יצטרך לחזור מפני שכל הסברא בתירוץהר'ן היא שלא תיעקר תקנת חכמים, וזה מתאים בציבור גדול או בכל עם ישראל שיכולבמעשיו לעקור תקנת חכמים אך באדם יחיד שלא מסב אין חשש שעל ידו תיעקר תקנת חכמים,וע'כ גם לפי תירוץ ב' לא צריך לחזור ולהסב. ויש לציין שלא כך נפסקה ההלכה<!--[if !supportFootnotes]-->[16]<!--[endif]-->.

 

ועל התירוץ השניבר'ן יצא להקשות ר' עקיבא איגר<!--[if !supportFootnotes]-->[17]<!--[endif]-->דממה נפשך אין מקום להקל אלא בכוסות ראשונות דאם הקל בראשונות ולא שתאם יצטרך ממהנפשך לשתות השניות בין אם סובר הוא שצריך להסב בכוסות שניות ובין אם סובר שצריךלהסב בכוסות ראשונות מפני שנמצא שכשלא הסב בראשונות והגיע לאחרונות ושתה האחרונות,הרי הם כראשונות שלו ונמצא שלא יכול לפגוע באחרונות לעולם. ובשו'ת בית הלוי<!--[if !supportFootnotes]-->[18]<!--[endif]-->יישב לפי דבריו למעלה שכל דברי  הר'ןאמורים רק לחיוב לכתחילה בארבע כוסות אך אינם מעכבות בדיעבד.

 

עוד קושיאמפורסמת על תירוץ ב' בר'ן מעלה בעל המשנה למלך<!--[if !supportFootnotes]-->[19]<!--[endif]-->דהרי הר'ן עצמו סותר דבריו, דהנה הר'ן במסכת מגילה<!--[if !supportFootnotes]-->[20]<!--[endif]-->כותב וזה לשונו 'ולענין עיירות המסופקות אם הן מוקפין חומה מימות יהושע בןנון או לא, הורו הגאונים ז'ל שהולכין בהן אחר רוב עיירות שרובן אינן מוקפותחומה מימות יהושע וקורין בהן בי'ד ועוד שאפילו תאמר שהוא ספק שקול ה'לספק של דבריהם ולקולא ונמצא פטורות בשניהם ומבטל ממנו בודאי מקרא מגילה לפיכך קוראבראשון ופטור בשני' עד כאן לשונו. ואם נמשיל את יום י'ד לב' כוסותראשונות ואת יום ט'ו לכוסות אחרונות א'כ קשה מדוע לא מחייב הר'ן אתב' הימים בקריאת מגילה כדין ד' כוסות, וכן מדוע לא פוטר הר'ן את כוסותהאחרונות כדין יום ט'ו לקריאת מגילה.

 

אודות קושיא זונאמרו כמה תירוצים ונבארם:

 

א. בעל המשנהלמלך מוצא את נקודת החילוק בין ד' כוסות לקריאת מגילה בכך שספק בד' כוסות זהו ספקבהנהגה של המצווה וכל הוראה היא לכלל ישראל כולו ולכך אם יבואו באמת להקל בב'כוסות אחרונות יכול להיות שכל ישראל לא קיימו את מצוות ההסיבה בב' כוסות כלל לעומתזאת ספק של עיירה מסוימת בזמן קריאת המגילה אינו ספק בהנהגה ואינו לכלל ישראל מפנישרוב ישראל יודעים מתי צריכים הם לקרא שאם מוקפים הם - קוראים ביום ט'ו, ואםפרזים הם - קוראים ביום י'ד ורק הספק הוא על מיעוט זה אך התקנה בעינה עומדתואין חשש שתעקר התקנה מישראל.

 

ב. הראנ'ח<!--[if !supportFootnotes]-->[21]<!--[endif]-->- רבי אליהו בן חיים כותב לתרץ שהרי מצינו בגמ' שאנשים שיש להם דוחק יכולים להקדיםולקרא עם העיירות ביום י'ד וע'כ אילו המסופקים גם כן יקדימו ליוםי'ד שאם באמת הם בני י'ד יצאו, וגם אם בני ט'ו הם יצאו שהרי לאנשיםבדוחק התירו להקדים ליום י'ד ואיזה דוחק יש יותר גדול מאלו שלא יודעים באיזהיום צריכים לקרא מה שאין כן בכוסות שאנשים שבדוחק אינם יכולים לצאת ידי חובהבכוסות ראשונים ולפטור את השניים.

 

ג. הגר'א<!--[if !supportFootnotes]-->[22]<!--[endif]-->מתרץ דהא אילו שקראו בי'ד יצאו בדיעבד (אף הוודאי מוקפים) וע'כ גםהמסופקים יצאו בדיעבד ולא צריכים לקרא ביום ט'ו מדין 'ספקא דרבנןלקולא' משא'כ בד' כוסות שאם שתה הראשונות אינו יוצא ידי חובה אף בדיעבד וחייבלשתות גם האחרונות וכותב בלשונו 'והמשנה למלך האריך בחנם'. ומוסיף שמטעםזה פסקו הרמב'ם<!--[if !supportFootnotes]-->[23]<!--[endif]-->והשו'ע<!--[if !supportFootnotes]-->[24]<!--[endif]-->שעיירות המסופקות קוראים מגילה בי'ד ובט'ו אך מברכים רקבי'ד והוא מהטעם הנ'ל שעכ'פ יוצאים ידי חובה בקריאת י'דבדיעבד.

 

ד. רבי שלמהקלוגר זצ'ל<!--[if !supportFootnotes]-->[25]<!--[endif]-->תירץ שדוקא לענין קריאת מגילה שהספק הוא באיזה יום חל עליהם החיוב לקרות, וכיוןשיום י'ד הוא קודם, חל עליהם החיוב מספק לקרות בו ביום, ועדיין לא חל החיובשל מחרת, ואחר שקראו בי'ד, ממילא בהגיע יום ט'ו לא חל עליהם החיוב עוד,דהוי ליה כשאר ספקא דרבנן לקולא, משא'כ גבי ד' כוסות אף שא'א לשתותכוסות אחרונות לפני ששתה הראשונות מ'מ חל עליו החיוב בזמן אחד באותו לילהלשתות ד' כוסות, וכיון דאמרינן מה ראית לחייב אלו יותר מאלו, ממילא יש עליו חיובלשתות את כולם בהסיבה וא'א לחלק בניהם<!--[if !supportFootnotes]-->[26]<!--[endif]-->.

 

ה. עוד מתרץ ר'שלמה קלוגר<!--[if !supportFootnotes]-->[27]<!--[endif]-->שבד כוסות ישנה חשיבות לסדר הכוסות ולכל אחת מתרה וזמן משלה, לה היא מסוגלת.משא'כ בקריאת מגילה שתכליתה פרסום הנס ופרסום הנס מתקיים בין ביום י'דובין ביום ט'ו, ולכך אף אם בן ט'ו יקרא ביום י'ד יצא שהתכליתהושלמה ובכל יום מהימים יש מצוה. וכתב שתירוץ זה נראה בעניו עיקר.

 

ו. הישועות יעקב<!--[if !supportFootnotes]-->[28]<!--[endif]-->מתרץ שהרי כלל הוא בידי הפוסקים דאין מוציאים דבר מחזקת חיובו ואפי' בספק דרבנןוע'כ באמת י'ל שמן הדין היה לחייב גם את העירות המסופקות לקרא בי'דוגם בט'ו כמו שמחייבים בכל ארבעת הכוסות אך מפני שבקריאת מגילה יוצא בי'דלא חייבוהו לקרא גם בט'ו.

 

ז. החת'ס<!--[if !supportFootnotes]-->[29]<!--[endif]-->מתרץ שבמקרה שבודאי אדם יעבור על מצוה דרבנן אין אומרים ספקא דרבנן לקולא ולכןחענין ספק מוקף חומה מימות יהושע מפני שבכל יום יכול לדחות ולומר: שמא היום אינויום החיוב שלי וספקא דרבנן לקולא, ומ'מ לאחר שעברו ב' הימים ולא קרא באף אחדמהם נמצא שלא קיים מצות קריאת מגילה ולכן בזה אין אומרים ספקא דרבנן לקולא וע'כיקרא ביום הראשון שפוגע בו, ואז ממילא הוי בט'ו ספק קרא ספק לא קרא ופטורמספק. משא'כ בהסיבת ד' כוסות אין זה מספיק להסב בב' ראשונות בלבד, שספק זההוא ספק לכלל ישראל ואם כולם יסבו בראשונות יכול שלא יצאו יד'ח ונעקרה תקנתחכמים ולכן יש להסב בכולן<!--[if !supportFootnotes]-->[30]<!--[endif]-->.

 

ח. בעל שו'תארץ צבי<!--[if !supportFootnotes]-->[31]<!--[endif]-->מתרץ שישנו חילוק בין ד' כוסות למגילה בכך שחיוב קריאת מגילה הוא חיוב על הגבראוע'כ נפטר בקריאה של י'ד מהצד של ספקא דרבנן לקולא וחשיב כוודאי<!--[if !supportFootnotes]-->[32]<!--[endif]-->ולכן אינו צריך לקרא בט'ו דכבר יצא לגמרי בקריאת י'ד ובהגיע יוםט'ו לא נשאר ספק כלל משא'כ הסיבה בארבע כוסות שאינה חובתהגברא אלא רק חובת הכוסות, שטעונות הכוסות הסיבה ואדם אינו בספק כלל וא'כא'א להקל דכבר נפטר בהסיבה של כוסות ראשונות מפני שבלאו הכי לא היה חובה עלהאדם להסב<!--[if !supportFootnotes]-->[33]<!--[endif]-->רק חובת הכוסות, ואם באמת כוסות אחרונות הם שצריכות הסיבה א'א להקל דכברנפטרו הכוסות האחרונות מהסיבה ע'י שהסיב בראשונות וכיון שעדיין הספק עליהםע'כ צריך להסב בכולם<!--[if !supportFootnotes]-->[34]<!--[endif]-->.

 

ויש לציין שלאלמד בעל שו'ת ארץ צבי שטוען שהסיבה אינה חובה על האדם אלא פרט בשתיית הכוסות,כהגרי'ז מבריסק<!--[if !supportFootnotes]-->[35]<!--[endif]-->שלומד שהיא מחלוקת ראשונים של הרמב'ם והרא'ש, שהרא'ש סובר שהסיבההיא חלק בקיום המצוה ואם לא הסב - לא יצא, אך הרמב'ם לומד שהסיבה היא פרטבמצוה ואם לא הסב יצא עיי'ש בראיות הגרי'ז לב' השיטות<!--[if !supportFootnotes]-->[36]<!--[endif]-->.

 

ט. הגרא'משך זצ'ל בעל אבי עזרי<!--[if !supportFootnotes]-->[37]<!--[endif]-->מתרץ ע'פ דברי התוספתא<!--[if !supportFootnotes]-->[38]<!--[endif]-->שאומרת 'טבלו ראשונות ונטמאו או שאבדו עד שלא נעשו שניות - שניות טהורות.משנעשו שניות - שניות תלויות' דהיינו שכל עוד ישנם ב' ספיקות הכל אסור מספקאך ברגע שנאבד אחד מן הספיקות, הספק השני - מותר. ולכן לעניין מגילה ישנם ב'ספיקות וחייב בשתיהם כנ'ל ולכן צריך לעשות את יום י'ד וט'ו אך אחרישקרא בי'ד - אבד יום י'ד ולכן פטור ביום ט'ו. מה שאין כן לעניין ד'כוסות שתמיד ישנו חיוב כל הזמן ואף אם שתה את הכוסות הראשונות שלו, לא פג החיוב מןהעולם שבמקרה ושכח להסב יצטרך לחזור, ואין הספק הראשון ב' כוסות ראשונות פג מהעולםולכן תמיד חייב בד' הכוסות והוא כלשון התוספתא לעיל 'משנעשו שניות - שניותתלויות' וכן כאן עוד כשלא גמר את ב' כוסות קמאי (ספק א') כבר ישנו חיוב עלהכוסות השניות (ספק ב').

 

י. עוד תירץ באביעזרי<!--[if !supportFootnotes]-->[39]<!--[endif]-->שמעיקרא החיוב היה על כולם לקרא מגילה ביום י'ד אלא שיצאו בני המוקפין מפנישנחו ביום ט'ו ולכן אותם שבספק, אם הם מוקפים - יוצאים ביום י'ד שבהםסמכו על עיקר התקנה שהיתה בתחילה להקל, וגם אם בני ט'ו הם, יוצאים בי'ד.משא'כ בד' כוסות שעיקר התקנה היתה מלכתחילה ב' כוסות שלא ידעו אי הם, ולכן חייבואת כל הכוסות הסיבה.

 

יא. ר' יצחקהוטנר זצ'ל מתרץ<!--[if !supportFootnotes]-->[40]<!--[endif]-->ע'פ דברי הגר'א<!--[if !supportFootnotes]-->[41]<!--[endif]-->שפרוז העוקר דירתו למוקף בליל ט'ו צריך לקרות בט'ו עוד הפעם. ומפה מוכחשמה שפרוז לא צריך לקרא בט'ו ג'כ אין זה משום שהוא כבר קרא שהנה מוכחכאן שאף שקרא צריך לחזור ולקרא אלא משום שעכשיו יום ט'ו והוא פרוז ולא משוםשכבר יצא. ולכן זהו ההסבר בר'ן שבכוסות כששותה הראשונות כבר עומדות לפניוהאחרונות ואין כאן איזה צד להגיד שאם שתה הראשונות צריך לשתות גם האחרונות ולכןנמצא שאם נאמר לו להסב בראשונות אנו פוטרים אותו מהסיבת האחרונות וזה א'א שמאכוסות אחרונות הם שצריכות הסיבה ולכן יש להחמיר. משא'כ בקריאת מגילה כשדניםעל קריאת יום י'ד, כלל לא עומד עדיין הספק על יום ט'ו, ולכן כל השאלהביום י'ד היא על יום י'ד בלבד, ומכיון שא'א לפוטרו שיהיה זה שלאכדין ולכן מחייבים אנו אותו ביום י'ד. וממילא כשמגיע יום ט'ו השאלה היאעכשיו היא: אם היום יש עליו תורת מוקף ובזה שוב נאמר 'ספקא דרבנן לקולא' מכיוןשכבר קרא אתמול ואין כאן תרתי דסתרי.

 

יב. ר' שלמה זלמןאויערבאך זצ'ל<!--[if !supportFootnotes]-->[42]<!--[endif]-->מתרץ שלענין קריאת מגילה אין זה כ'כ ספק שהוא רק צריך להתנהג כאחד מהם, אךבד' כוסות הוא ספק ממש ומפני שאין אנו יודעים באיזה להסב מחמירים.

 

ר' ליב אב'דגאמבין רצה לתרץ שבארבע כוסות יש להחמיר בכולן משום שלכולן יש סיבות מצדיקות לכךשמובאות בגמ'. אך במכתב ששולח ר' עקיבא איגר<!--[if !supportFootnotes]-->[43]<!--[endif]-->איליו דוחה אותו וכותב שאין זו סברא נכונה משום שחז'ל ראו לחייב רק ב'כוסות בהסיבה ולא ד' כוסות בהסיבה<!--[if !supportFootnotes]-->[44]<!--[endif]-->.

 

יג. ולענ'דיש לתרץ דהנה מדוע לא עושה הגמ' פשרה לחייב כוס אחת מב' ראשונות וכוס אחת מב'אחרונות כמו שמצינו בעוד כמה מקומות בש'ס ובהלכה<!--[if !supportFootnotes]-->[45]<!--[endif]-->אלא שבפשטות י'ל שעל זה מוסבים דברי הר'ן שאין אנו יודעים אילו מןהכוסות עדיפות שאין כוונתו שאין אנו יודעים אליו ב' כוסות מתוך ארבע אלא כוונתוהיא שגם אם היינו באים לעשות את הפשרה לעיל אין אנו יודעים איזו כוס מתוך ב' כוסותהיא זו שתצטרך את ההסיבה בתורת הפשרה וספק זה אינו בכל ארבע הכוסות אלא בכל ב'כוסות בנפרד ולכן מובנים דברי הר'ן בהמשך שאם היינו באם לפוטרו לגמרי בהסיבהבד' כוסות נמצאת מצוות חכמים נעקרת ולכאורה לא מובנים דברי הר'ן דפשוט הואשלא דברו חכמים שהולכים בספק שלהם לקולא בענין כזה שעוקר את המצווה אך לפי דברינומובן שמה שאמר הר'ן שאם היית פוטרו מד' כוסות נמצאת עוקר מצוות חכמים שאיןהכוונה שתבוא לפוטרו מכל ד' כוסות ביחד מתורת ספק של ב' כוסות ראשונות או אחרונותאלא היית בא לפוטרו מכל ב' כוסות בפני עצמן ואז היית נמצא עוקר את מצות חכמיםמשא'כ בקריאת מגילה שאז אין אפשרות בעולם אפי' לחשוב על פשרה כל שהיאשא'א לחייבו בחצי יום י'ד וחצי יום ט'ו וזהו ההבדל בין דברי הר'ןלענין ד' כוסות לקריאת מגילה.

 

יד. עוד יש לתרץ דהנהאמנם חז'ל ראו לחייב אדם רק בהסיבת ב' בלבד אך לאחר שהסתפק הגמ' באיזה ישלהסב אם בראשונות או באחרונות היה צד לקבוע באיזה מהן להסב אך מפני שהצטרפה סיבהנוספת לדבר החיוב בכולן והיא: משום שארבע כוסות הם כנגד ד' לשונות גאולה ומן הראוישמנהגי גאולה וחירות (הסיבה) יהיו בזמן שעושים פעולה שהיא כנגד ד' לשונות גאולה<!--[if !supportFootnotes]-->[46]<!--[endif]-->,משא'כ קריאת מגילה בעיירות מסופקות בו אין סיבה לחייב בב' הימים אלא שכל החששהוא שתעקר המצווה ולכן מחייבים רק ביום אחד, ובאמת בכוסות בלי סיבת ד' לשונות גאולההיה הדין אומר לחייב כמו מגילה.   

 

וראוי לציין אתקושיית ר' יוסף ראזין - הרוגצ'ובר זצ'ל שמקשה<!--[if !supportFootnotes]-->[47]<!--[endif]-->:מדוע בנוסח ההגדה שבידנו ישנה שאלה נוספת לענין ההסיבה שאינה מוזכרת בנוסח ההגדה שלהמשנה<!--[if !supportFootnotes]-->[48]<!--[endif]-->.ומתרץ בב' דרכים: א. שבזמן המשנה כלל לא היו מסיבים בליל פסח ומביא לכך הוכחהמסוגייתנו שהגמ' מסתפקת באיזה כוסות יש להסב ולכאורה מדוע מסתפקת הרי היה עליהלצאת ולראות מה עושים העם שהוא ודאי ענין מוסמך אלא מוכח שלפני זמן הגמ' (בזמןהמשנה) לא היה הדרך להסב. ב. גם בשאר ימות השנה היו מסבים ולא היה שום ייחודבהסיבה בליל פסח<!--[if !supportFootnotes]-->[49]<!--[endif]-->.

 

ולכאורה קשה קצתתירוצו הראשון שלא היו מסבים בזמן המשנה דהא מצינו בהגדה שר' עקיבא ור' אליעזרוכו' היו מסבים ואף שמדובר לאחר החורבן<!--[if !supportFootnotes]-->[50]<!--[endif]-->עדיין אין זה הזמן בו מסתפקת בזה הגמ' ויתורץ לפי דברי התוספות<!--[if !supportFootnotes]-->[51]<!--[endif]-->שישיבה שלנו כהסיבה שלהם ולכן הפירוש הוא שגם הם לא הסבו במובן הפשוט אלא ישבו.

 

ולכן מובנת שיטתמרן השו'ע שיש להסב גם בזה'ז דכל מה שהסיבה שלנו כהסיבה שלהם זה אינואלא בקביעת השם בימות השנה שהישיבה שלנו נקראת הסיבה בזמנם והישיבה נקראת הסיבהמשא'כ בליל הסדר אז אין משפיעה הקביעות מפני שבליל הסדר צריך דרך חירות שאותהקבעו חז'ל ואף אם אין היא נקראת הסיבה אלא שם אחר העיקר היא דרךהישיבה על ספות וכו' ואין משפיעה הקביעות בימות השנה.   

 

ולמרגניתא טבא ראיתילהביא את דברי ר' מאיר שמחה הכהן מדווינסק זצ'ל בעל האור שמח<!--[if !supportFootnotes]-->[52]<!--[endif]-->:שתיקנו דוקא את היין שיהיה כנגד ד' לשונות גאולה וזאת משום שהיין מסמל הבדל בעולםובמיוחד את היהודים<!--[if !supportFootnotes]-->[53]<!--[endif]-->וע'כ הרי בני ישראל נגאלו בזכות שלא התערבו במצריים ולכן רוצים אנו להזכירלקב'ה בליל פסח שיבוא ויגאלנו - ויבדיל אותנו מבין האומות לגאולה שלמה. וכןכשאנו אומרים ,והיא שעמדה לאבותינו ולנו' ומרימים אז כוס היין הסבירהחיד'א<!--[if !supportFootnotes]-->[54]<!--[endif]-->שהכוונה ב'והיא' הוא שהיין שבכל ימי ישראל הבדיל את ישראל מהגויים עמדלאבותינו ובזכות זה נגאלו וכן אנחנו נשמרים מיין נסך ובזכות זה ניגאל בע'ה.

 

עוד תירוץע'ז ראיתי מהגאון ר' שלמה זלמן אויערבאך זצ'ל שאומר<!--[if !supportFootnotes]-->[55]<!--[endif]-->שבלילה זה צריך להוסיף בשמחה - בכל כוס עוד שמחה וכו' - ולכן כל שאר אוכלין כגוןשקדים תפוחים וכו' הדרך היא - כשאדם אוכלם ככל שאוכל יותר כך תאבונו פוחת והולך.משא'כ ביין שככל שאדם שותה עוד יין כך רוצה הוא לשתות עוד ועוד ותאבונו גודלוהשמחה מתרבה.

 

ובע'ה נחזהבבנין גואל צדק, ויקוים בנו מאמר הרשב'א 'אין שמחה אלא כהתרת הספיקות'<!--[if !supportFootnotes]-->[56]<!--[endif]-->במהרה בימינו, אמן.  

<!--[if !supportFootnotes]-->

<!--[endif]-->

<!--[if !supportFootnotes]-->[2]<!--[endif]--> פסחים דף כג עמוד א מדפי הרי'ף ד'ה השתא.

<!--[if !supportFootnotes]-->[3]<!--[endif]--> תוספות פסחים דף קח עמוד ב ד'ה שאף.

<!--[if !supportFootnotes]-->[4]<!--[endif]--> מסכת ביצה דף ג עמוד ב וכן מסכת עירובין דף מה עמודב.

<!--[if !supportFootnotes]-->[5]<!--[endif]--> כן כתב הכסף משנה על הרמב'ם הלכות חמץ ומצהפ'ח ה'ח. וכן במהר'ם חלוואה ועוד קדמונים.

<!--[if !supportFootnotes]-->[6]<!--[endif]--> בספרו גבורות ארי על מסכת תענית דף יב ע'בד'ה והיה נראה וד'ה ואף על.

<!--[if !supportFootnotes]-->[7]<!--[endif]--> שלפי צד א' שותים את הראשונות ולא האחרונות ולפי צדב' הוא ההפך.

<!--[if !supportFootnotes]-->[8]<!--[endif]--> מס' תענית פרק א משנה ו.

<!--[if !supportFootnotes]-->[9]<!--[endif]--> דהיינו שמחמירים להתענות בזמן זה שהוא ספק לילה ספקיום.

<!--[if !supportFootnotes]-->[10]<!--[endif]--> ואילולי שהיה הגאון השאגת אריה כותב שהוא ההסברבדברי הר'ן היה מקום לומר שהוא תרוץ נוסף.

<!--[if !supportFootnotes]-->[11]<!--[endif]--> על גיליון המרדכי מסכת עבודה זרה אות י'.

<!--[if !supportFootnotes]-->[12]<!--[endif]--> בביאורו על שולחן ערוך, חלק אורח חיים סימן תקלח סעיף קטן ג.  

<!--[if !supportFootnotes]-->[13]<!--[endif]--> מס' ביצה דף יד עמוד א ד'ה איכא בנייהו שםמביאה המשנה מחלוקת בית שמאי ובית הלל בשחיקת ומלח ביו'ט אך גם ב'שוב'ה מסכימים שצריך לעשות שינוי בשחיקת מלח ביו'ט, וישנם ב' הסברים בגמ'בדבר שינוי זה עיי'ש ומביאה הגמ' נפק'מ בין הביאורים וע'ז כתבותוס' שעכ'פ 'פסק ר'י שיש לאסור בכל ענין, דאזלינן לחומרא.אע'ג דבשל סופרים הלך אחר המיקל הואיל ולכל אחד ואחד יש קולא וחומרא מכל צדעבדינו לחומרא' עכ'ל.

<!--[if !supportFootnotes]-->[14]<!--[endif]--> על שולחן ערוך, אורח חיים סימן תעב סעיף קטן ג.

<!--[if !supportFootnotes]-->[15]<!--[endif]--> לרי'ד סאלאווייציק חלק ג סימן א אות ט - [א].

<!--[if !supportFootnotes]-->[16]<!--[endif]--> עיין שולחן ערוך, אורח חיים סימן תע'ב סעיף ז, ובמגן אברהםומשנה ברורה.

<!--[if !supportFootnotes]-->[17]<!--[endif]--> דרוש וחידוש לרעק'א חלק ב כתבים סימן י דף פח עמוד ב.

<!--[if !supportFootnotes]-->[18]<!--[endif]--> ח'ג סי' א אות ט - [א].

<!--[if !supportFootnotes]-->[19]<!--[endif]--> משנה למלך על הרמב'ם פרק א מהלכות מגילה הלכהיא.

<!--[if !supportFootnotes]-->[20]<!--[endif]--> דף ב עמוד א מדפי הרי'ף ד'ה ולענין.

<!--[if !supportFootnotes]-->[21]<!--[endif]--> בשו'ת מים עמוקים לראנ'ח סימון עטעיי'ש שמביא מקור מהגמ' לתירוץ ב' בר'ן.

<!--[if !supportFootnotes]-->[22]<!--[endif]--> בביאורו לשולחן ערוך, אורח חיים סימן תרפח סעיף קטןיג.

<!--[if !supportFootnotes]-->[23]<!--[endif]--> ספר הזמנים הלכות מגילה פרק א הלכה יא.

<!--[if !supportFootnotes]-->[24]<!--[endif]--> אורח חיים סימן תרפח סעיף ד.

<!--[if !supportFootnotes]-->[25]<!--[endif]-->  בחידושיםעל הלכות ליל הסדר מכתבי יד וראה אור לראשונה במאסף התורני 'ישורון'- ניסן ה'תשס'ב עמ' קיח.

<!--[if !supportFootnotes]-->[26]<!--[endif]--> וכן בקהילות יעקב על מסכת ברכות סימן א אות ה. וכןבתורת חסד או'ח סי' לד אות ב.

<!--[if !supportFootnotes]-->[27]<!--[endif]-->  שם עמודקיט ד'ה ועוד.

<!--[if !supportFootnotes]-->[28]<!--[endif]--> על שו'ע או'ח סימן תעב סעיף קטן ג.

<!--[if !supportFootnotes]-->[29]<!--[endif]--> שו'ת חת'ס על או'ח חלק א סימן קסאובחידודיו על מסכת פסחים שם.

<!--[if !supportFootnotes]-->[30]<!--[endif]--> וקצת מזכירים דבריו את המשנה למלך. ובחידושיו עלפסחים ראיתי שציין שיכול שתירוצו הוא כדברי המל'מ.

<!--[if !supportFootnotes]-->[31]<!--[endif]--> שו'ת ארץ הצבי חלק א סימן נד עמ' 199 ד'הוהנה.

<!--[if !supportFootnotes]-->[32]<!--[endif]--> עיי'ש שמוכיח זאת מהמג'א (סי' קנטסק'ו) ומפמ'ג (סי' קס במשבצות סק'ט) ומתוס' במס' מנחות (דף סו.)ועוד כמה ראיות לזה.

<!--[if !supportFootnotes]-->[33]<!--[endif]--> וכלשונו 'חובה אקרקפתא'.

<!--[if !supportFootnotes]-->[34]<!--[endif]--> וכן בעמק ברכה ענין קריאת מגילה עמוד נ.

<!--[if !supportFootnotes]-->[35]<!--[endif]--> חידושי מרן רי'ז הלוי על הרמב'ם הלכותחמץ ומצה פ'ז ה'ז עיי'ש.

<!--[if !supportFootnotes]-->[36]<!--[endif]--> ועיי' עוד בספר הגיוני הלכה בענין ד' כוסות שמביאראיות לדברי הגרי'ז ששמע מהרב ז'ולטי זצ'ל.

<!--[if !supportFootnotes]-->[37]<!--[endif]--> בספרו אבי עזרי על הרמב'ם הלכות מגילה פרק אהלכה יא שם ד'ה נראה.

<!--[if !supportFootnotes]-->[38]<!--[endif]--> מסכת מקוואות פרק ב, ד. הובאה בר'ש על משניותמקוואות פרק ב משנה ב.

<!--[if !supportFootnotes]-->[40]<!--[endif]--> הובא בספר הזיכרון פחד יצחק סי' טו.

<!--[if !supportFootnotes]-->[41]<!--[endif]--> בביאורו, או'ח סי' תרפח סעיף ה.

<!--[if !supportFootnotes]-->[42]<!--[endif]--> הובא בספר מנחת שלמה על מסכת ביצה דף יד ע'א.

<!--[if !supportFootnotes]-->[43]<!--[endif]--> בדרוש וחידוש לרעק'א דף פח עמוד ב.

<!--[if !supportFootnotes]-->[44]<!--[endif]--> דבר זה יש לשים לב אליו ולא כל הלומדים בגמ' שמיםליבם לפרט זה, ובאמת צריך עיון מה ראו חז'ל לחייב הסיבה רק בב' כוסות.

<!--[if !supportFootnotes]-->[45]<!--[endif]--> והביא דוגמה מעניינת: לעניין מזוזה כיצד לקובעהבקיר הבית נחלקו הראשונים: רש'י סובר שקובעים אותה במאונך ולעמת זאת סובריםתוספות שקובעים אותה במאוזן ולהלכה עשו פשרה: שמניחים אנו את המזוזה לא במאוזן ולאבמאונך אלא באלכסון.

<!--[if !supportFootnotes]-->[46]<!--[endif]--> וזה לאפוקי ממה שכתב בספר מנחת שלמה ע'מ ביצהדף יד: שלולי שהיתה המצווה נעקרת באמת היה בזה ספקא דרבנן לקולא עיי'ש.

<!--[if !supportFootnotes]-->[47]<!--[endif]--> בספר צפנת פענח על הרמב'ם הלכות חמץ ומצהפ'ח הלכה ב.

<!--[if !supportFootnotes]-->[48]<!--[endif]--> פסחים פרק עשירי משנה ד.

<!--[if !supportFootnotes]-->[49]<!--[endif]--> וכן תירץ הגר'א בהגדה של פסח.

<!--[if !supportFootnotes]-->[50]<!--[endif]--> כמו שהוכיחו תוס' במסכת ביצה דף כג. וכן מסכת שבת דףנד: שר'א בן עזריה (שהסב עימהן) חי לאחר החורבן וא'כ וודאי שר' עקיבא חילאחר החורבן ומעשה זה היה לאחר החורבן. ועוד, שהרי היה ר' עקיבא מעשרה הרוגי מלכותשהיו לאחר החורבן.

 <!--[if !supportFootnotes]-->[51]<!--[endif]-->מסכת ברכות דף מבעמוד א ד'ה הסבו. והביאם הראבי'ה חלק ב - מסכת פסחים סי' תקכה עמ' 154.

<!--[if !supportFootnotes]-->[52]<!--[endif]--> בספרו משך חכמה על התורה ריש פרשת וארא ד'הלכן.

<!--[if !supportFootnotes]-->[53]<!--[endif]--> וכמו שכתוב במדרש על הפסוק 'מפוזרומפורד' שהמן בא לאחשווראש ואמר לו: ראה את עם ישראל אם זבוב יפול לכוס ייןשלהם יוציאו הזבוב וישתו היין אך אם המלך יגע ביין - אזי ישפכו את היין וידחו אתהכוס ג' פעמים (כך הגירסא במדרש והביאו התוס' מסכת ע'ז דף לג:, אך במסכתמגילה דףיג: הגירסא היא 'חובטו בקרקע ואינו שותהו'). וכן מצינו שגזרוחכמים לא לשתות יין נוכרים משום בנותיהם. וכן בהבדלה - מבדילים על היין.

<!--[if !supportFootnotes]-->[54]<!--[endif]--> בפירושו על הגדה של פסח.

<!--[if !supportFootnotes]-->[55]<!--[endif]--> מתוך קונטרס לפסח מהגרש'ז אויערבאך זצ'ל- הוצאת ישיבת קול תורה, תשנ'ז. הובאו דבריו בספר כמוצא שלל רב על הגדה שלפסח עמוד נב.   

<!--[if !supportFootnotes]-->[56]<!--[endif]--> ונראה שהוא על משקל דברי הראנ'ח שהובא לעילשאין לאדם דוחק גדול מהספק, וכך אין לאדם שמחה גדולה אלא כאשר אינו בספק.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה