מייל זה בא להעשיר את הידע בנושא פרשת השבוע חגים במידה ואינך מעונינ/ת לקבל מייל זה, נא השב/י למייל זה עם המילה "הסר מהרשימה". הערות, הארות, יתקבלו בברכה.

לתשומת-לב ציבור הנשים: בחג החנוכה נהוג שהנשים אינן עושות כל מלאכה כל זמן שהנרות דולקים הסיבה היא, שהנשים היו אלה שבאומץ-ליבן ובגדלות-רוחן ליבו והניפו את נס המרד שהביא לנס חנוכה. במסורת ידועים שלושה סיפורי גבורה של נשי ישראל הקשורים בחג החנוכה: יהודית, חנה אם הבנים, ונושאות נס המרד.

סיפור הגבורה של יהודית נקשר במסורת עם מעשי החשמונאים. היו שראו ביהודית את בתו של מתתיהו החשמונאי ואחותו של יהודה המכבי, ולכן נהגו לקרוא את ספר יהודית בחנוכה.

המצביא הולופרנס צר על העיר בתול שביהודה, וכדי להכניע את תושביה ניתק אותה ממעיינות המים שלה. לאחר 43 ימי מצור גבר הצמא בעיר ותושביה ביקשו מראשי העיר כי ייכנעו. אשה אלמנה אחת החליטה להציל את העיר. היא לא גילתה את תכניתה לאיש ורק ביקשה, כי יינתן לה ולשפחתה לצאת מהעיר. שם האשה - יהודית. היא הגיעה אל מחנה האויב, והצליחה, בדברי חלקות, לקנות את לב הולופרנס המצביא. במשך ארבעה ימים שהתה במחנה האויב, כשמדי לילה היא נושאת תפילה לאלוקי-ישראל להצלחת משימתה. בלילה הרביעי האכילה את המצביא גבינה מלוחה והשקתה אותו יין חריף, וכשנפל שיכור, נטלה את חרבו וכרתה את ראשו. יהודית חמקה חזרה אל העיר, כשאמתה נושאת את ראשו של הולופרנס עמה. כשנודע הדבר במחנה האויב, נפוצו החיילים לכל עבר. יהודית נהפכה לגיבורה לאומית.

דוגמה נוספת לגבורת נשי ישראל היא חנה, אם שבעת הבנים. בשעה שהקשו היוונים את ידם על היהודים, זימנו משפחה ובה שבעה בנים ואמם אל המלך וניסו לשכנעם להשתחוות לפסל. הבנים סירבו בתוקף ולא נמנעו מלהטיח בפני המלך דברים עזים ובוטים, אף שראו את אחיהם מוצאים להורג. גבורתה של חנה היתה, שגם לאחר שראתה את כל שבעת בניה מוצאים להורג בעינויים לנגד עיניה, לא פסקה מלעודדם ומלחזקם בדרכם.  .... "בזכות נשים צדקניות נגאלו עם ישראל ממצרים , ובזכותם ניגאל בגאולה העתידה".

שמונה נרות, שישה לקחים

לקראת ימי החנוכה הבאים עלינו ועל כל ישראל לטובה, ראוי לציין כמה נקודות ולקחים הבאים לידי ביטוי במצוות נר-חנוכה, שהיא המצווה הראשונה מהמצוות המיוחדות לימי החנוכה.

א) הדבר הראשון והמיידי שכל אדם רואה במצוות הדלקת נרות-החנוכה הוא, שזו מצווה שמפיצה סביבה אור. דבר זה ממחיש, שקיום מצוות הבורא מאיר את העולם באור הקדושה. ומנרות החנוכה יכולים אנו להקיש לשאר המצוות, שאף הן מאירות את חיי האדם ואת העולם כולו, ובלשון הכתוב (משלי ו,כג): "כי נר-מצווה ותורה-אור".

ב) את נרות החנוכה מדליקים על-פי הכלל: "מוסיף והולך". בכל לילה מוסיפים נר על הנרות שהודלקו בלילה שלפניו. אין זה בא לומר, שבלילה הקודם לא נעשתה המצווה בשלמות. אדרבה, כשמדליקים בלילה הראשון נר אחד - מקיימים את המצווה בכל השלמות. אלא שכאשר עובר יום והאדם מתבגר ומחכים יותר - גם הדרישות גדלות בהתאם לזה, ולכן אין הוא יכול להסתפק במה שהדליק אתמול, אלא עליו להוסיף נר. למדנו מכאן, שאדם צריך להוסיף תמיד עוד ועוד ב"נר מצווה ותורה אור" ובהארת הסביבה באור של טוב וקדושה, ולפעול על-פי הכלל "מעלין בקודש", לא רק בימי החנוכה אלא בכל השנה כולה.

ג) המקום שנקבע להדלקת נרות החנוכה הוא "על פתח ביתו מבחוץ". אף כאן טמון קו-מנחה בחייו של יהודי: אין להסתפק בכך שהיהדות מאירה בתוך הבית, אלא מחובתו של יהודי להפיץ את היהדות, את אור התורה ומצוותיה, גם מחוץ לביתו, עד שהאור יגיע גם לאלה שנמצאים ב'רשות הרבים', ועד לאותם יהודים שמבחינת חיים יהודיים שלמים, נמצאים עדיין, מסיבה זו או אחרת, 'בחוץ'.

ד) אין להמתין עד שהנמצאים בחוץ יהיו מוכנים להיכנס אל הבית. יש לנהוג כנרות החנוכה - להביא אור אל הנמצאים בחוץ, במצבם הנוכחי, כפי שהם. אחר-כך צריך להשתדל לקרבם ולהכניסם 'פנימה'.

ה) נרות החנוכה גם רומזים, שאף-על-פי שבחוץ שקעה החמה והחושך מכסה את הארץ, הרי כשיהודי רואה זאת, אין הוא נבהל מפני החושך. אדרבה, הוא מבין, שהגיע הזמן והרגע שבורא העולם ומנהיגו מעניק לו את היכולת להתקדש על-ידי קיום מצווה חדשה. לכן מודה היהודי לקב"ה ומברך "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", והוא מדליק את נר החנוכה.

ו) מצוות נר החנוכה ניתנה הן לגברים והן לנשים, אולם דווקא הנשים נוהגות "שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות". התוכן והמשמעות של נרות החנוכה חודרים באופן מיוחד דווקא ללב הנשים, עד שהן מתעלות ומתנתקות לחלוטין מכל המלאכות השונות.

את כל הדברים האמורים יש לתרגם למעשים, שהרי "המעשה הוא העיקר". יש לפעול בכיוון זה ובאופן של "יילכו מחיל אל חיל".

ויהי רצון, שכאשר כל אחד ואחת מתוך כלל אחינו בני-ישראל יפעלו בעניינים אלה, ימהר הדבר ויחיש את שימת הקץ לחושך גלותנו ולחושך השורר בעולם כולו, וכמו "שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה" - כן נזכה במהרה בימינו, שהקב"ה יעשה לנו ניסים ונפלאות וישועות - ובמיוחד בשנה זו, תהיה שנת ניסים - בביאת משיח-צדקנו, שלבואו הננו מקווים ומחכים כל יום וכל היום - בקרוב ממש.

(ממכתב הרבי מליובאוויטש לימי החנוכה)