"יש נוהגים שלא לרחוץ מראש חדש, ויש שאין נמנעין אלא בשבת זו [שו"ע,תקנ"א,ט"ז] ...ונוהגין שלא לרחוץ אפילו בצונן, מראש חודש ואילך" [רמ"א]  

איסור הרחיצה בתשעת הימים אינו כולל רחיצה שאינה לשם תענוג, כגון רחיצה לקראת טבילת מצווה. לכן, רחיצה בכדי להסיר רפש וטיט מותרת, ואפילו ביום הכיפורים! [שו"ע,תרי"ג,א]

האם הזעה מרובה נחשבת לכלוך כמו טיט? מצד אחד מקובל כיום בעיני הבריות שהזעה מרובה כמוה כזוהמה המעוררת דחייה. מאידך, רחיצה להפגת זיעה מענגת במידת מה, שלא כהסרת זוהמה שאין בה כל עינוג, ואמנם סיכה אסורה ביוה"כ גם אם מטרתה להסיר זוהמה כי יש בה עינוג.

לגבי יוה"כ, פסק רבנו המשנה-ברורה: "מי שאינו איסטניס וא"צ לרחיצה זו כ"כ -נכון להחמיר שלא לרחוץ בשביל העברת הזיעה" [תרי"ג,סק"ג]. יוה"כ הוא יום אחד ואיסורו דאורייתא -ובוודאי רק בודדים יחשבו איסטניסים. אולם לעניין תשעת הימים נראה שהואיל ובזמננו ההרגלים השתנו מאד ובימות הקיץ רובם מתקלחים מידי יום ביומו, מסתבר שיש להגדיר זאת כאיסטניסות שבה הרחיצה איננה בגדר תענוג אלא העברת זוהמה, וגדול כבוד הבריות. לכן הסובלים [או גורמים סבל לסביבתם] רשאים להתרחץ גם בסבון אלא שיש להקפיד על מקלחת קצרה וזריזה, ולהשתמש במים פחות מפושרים [שאין בהם תענוג] ויש שהורו שלא לרחוץ כל הגוף כאחד.

הרחצה מותרת לחולה שרחיצתו היא חלק מריפויו, אפילו במים חמים או מרחצאות מרפא. והוא הדין למי שצריך לשחות כל יום בבריכה כחלק מתהליך של ריפוי, כגון הידרו-תרפיה, ויש להיוועץ בפוסק [גם המדריך] כי בדרך כלל אינו טיפול יומיומי . אבל אין לשחות לשם שמירת הבריאות והגוף. מניעה של תשעה ימים אינה עומדת מול חובת חיזוק תחושת צער החורבן!