ליקוטי אור - בפרשה - פִינְחָס- " פִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן"

נכתב על ידי עצה בפרשה, 12/7/2017

 בס"ד                                                       ערש"ק                                                     כ' בתמוז  התשע"ז

                   

                                   ליקוטי אור - בפרשה - פִינְחָס

 

  " פִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם

   וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי, לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם   "(כה, יא-יב)

 

אומנם למדנו בפרשה הקודמת שבלעם הרשע בא לקלל ויצא מברך. אך אף על פי כן, לפני מותו יעץ לבלק איך

להחטיא את העם בדבר עבירה, שכן ידע  כי 'אלוקים של אלו שונא זימה' (סנהדרין קו:). וזה שכתוב (במדבר כה, א):

"וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב", ודרשו חז"ל (מד"ר כה, כב)'שיטים - שעשו שטות', בח

ינת: אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות (סוטה ג:). והשטות היא שנפלו ברשתם של המואבים

והמדיינים שהפקירו את בנותיהם, כדי לגרום לעם לעשות מעשה גנאי שהגיע עד כדי עבודה זרה, כמו שדרשו

חז"ל (שם כה, כ"ג): היו מגיעים לשוק ליטול חפץ, הייתה זקנה יושבת בחוץ, ואומרת לו: שבפנים יש חפצים נאים!

היה נכנס ויוצאת נערה מקושטת ומבוסמת שמפתה אותו וכו'.

 

ועל זה נאמר (דברים כ"ג, ד)"לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם" (ועיין במ

לבי"ם בתורה אור), ותראה כי אלו ב' העמים החטיאו את בני ישראל בעבירה, ועל כיוצא בזה דרשו חז"ל (מד"ר כא, ד

)שהמחטיא את האדם יותר מן ההורגו! מניִין? שההורג הורג בעולם הזה ויש לו חלק לעולם הבא, והמחטיא

הורגו בעולם הזה ובעולם הבא!. ומכאן יש ללמוד כלל גדול והוא: שאסור לאדם להתחבר, בכל  אופן שלא יהיה,

עם מי שהוא מחטיא כנגד ה' ותורתו הקדושה, שמא ייפגע ויאבד את חלקו בבא חס ושלום, שומר נפשו ירחק

מהם וכיוצא בהם!

 

ומעשה שהיה, בזמן הגאון רבי משה הכהן טוויל זצ"ל, ששימש כראש ישיבה "דגל התורה" בעיר חלב שרבים

מגדולי ארם צובה היו תלמידיה. פעם אחת נפתח מועדון ריקודים מעורב על ידי עשירי העיר, וראשי הקהל לא

יכלו ללחום כנגדם באשר היו תקיפים ואלימים. אותה עת הייתה שנת בצורת, וראשי הקהל באו אל רבי משה

טוויל להיוועץ עמו בדבר הכרזת תענית ציבור. אמר רבי משה: "מדוע חייבים כל הקהל להתענות בעוונם של

יחידים. אין ספק בלבי שהבצורת בשל הפרצה שבמועדון המעורב! במקום להכריז על תענית וצום, יכריזו

שאין לנשים ולנערות לבקר באותו מועדון פריצות! ואם ישמעו לי - מבטיח אני שהגשמים ירדו לברכה! ". הכרי

זו כן, והמועדון נסגר מחוסר משתתפים. יומיים לאחר מכן, החלו יורדים גשמי רצון, ברכה ונדבה(מובא מהספר

הנפלא "מעיין השבוע")      

 

ונחזור לפרשתנו, השפל הנורא היה בעת שזמרי בן סלוא שהיה נשיא בית אב משבט שמעון, נפל בידי כוזבי בת

צור, כמו שדרשו חז"ל  (מד"ר פר"כ-כא):  איני נשמעת אלא למשה שכך צווה אותי בלק אבא, שלא לשמוע אלא למשה

רבכם, שאבי מלך וכו', להודיעך עד היכן נתנו המדיינים עצמן, שֶבָת מלך הפקירו, צור (הוא בלק) גדול מכולם מלך

הוא, והפקיר את בתו, מי לא היה מפקיר?. ומכיוון שזמרי לא חלק כבוד לשמים ולא לבריות, הביאהּ לפתח אוהל

מועד לעיני כולם, והמה בוכים היינו כלל ישראל, ולא יודעים מה לעשות כי התלבטו בהלכה והיא: "הבועל ארמית

קנאין פוגעים בו", היינו האם הוא חייב מיתה או לא. אבל פינחס לא התלבט אלא החליט להתנדב ולקום ולעשות

מעשה, כי התלבשה בו מידת הגבורה, בחינת יצחק ועל ידי זה נכנסה בו עזות דקדושה, ומיד לקח רומח בידו ונ

כנס לאוהלו של זמרי, ועשה מה שעשה כנודע, ונעשו לו י"ב ניסים, כמפורט במדרש שם.

 

וכאשר ראו בני שבט שמעון שנשיאם נהרג באו לפגוע בפינחס, אשר הוגן על ידי מלאך ה' שהחל לנגפם. משראה

פינחס שכך, עמד והתפלל בעדם שתיפסק המגפה, כמו שכתוב (תהלים קו)"וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל", ואמרו חז"ל

(סנהדרין פב): ויתפלל לא נאמר אלא ויפלל מלמד כביכול שעשה פלילות עם קונו, היינו הכניס בתפילתו דין ודברים

עם ה' יתברך שיעצור את המגפה בשביל שלא יינגפו שאר בני ישראל, בטענה שלא היה חלקם עם עושי המעשה,

וגם אם תאמר כולם חייבים בדין ערבות, הרי אתה אלוקי הרוחות יודע שמעשי זה היה לשם שמים כי קנאתי את

קנאתך, ונקמתי את נקמתך, בשביל שיעצור קצפך כדי שבני ישראל לא התחייבו בכליה, חלילה וחס.

 

ואפשר שמכאן למד רבי משה טוויל הכהן זצ"ל לקנא לדבר ה', כמובא לעיל, ועשה דין עם קונו בתפילתו שלא יענ

יש את הכלל בגלל מעשה יחידים, כמו שטען פינחס, ועל ידי עשיית המעשה שאין לנשים ולנערות לבקר באותו

מועדון פריצות ירדו גשמי ברכה, כנ"ל. ומי יודע, אולי ואולי תכונה זאת של קנאות טהורה לה', בחינת עזות דקד

ושה הייתה נטועה בו, כי היה מצאצאי צאצאיו של פינחס הכהן. ובמעשה פינחס ותפילתו כנ"ל באו ב' טובות: הא

חת, שהקצף נעצר בתוך שבט שמעון ולא המשיך לכלות את כל השבט. והשנייה, שמנע את התפשטותו על כל

עם ישראל, כנ"ל.        

 

וזה שכתוב: 'השיב את חמתי מעל בני ישראל', היינו במסירות נפשו של פינחס במעשהו זה על קידוש ה' ובתפי

לתו כאמור, עצר את האף והחמה שהם משלחת מלאכי רעים, ממש כפשוטו מעל בני ישראל ועל ידי כך ניצלו מכ

ליה. ואם תקשה לומר בכל זאת, בגין שנפרצו בעריות ועבדו עבודה זרה מתו כ"ד(=24) אלף. אלא שהמתים במג

פה היו רק עושי המעשה ותומכיו, כמובא (בספרי כאן), שכל המתים במגפה היו רק משבט שמעון. וזה נרמז בהמשך

הפסוק 'בקנאו את קנאתי בתוכם' כי ב'תוכם'(=466, ללא האות ב' החיבור) עולה בגימטרייה כמניין 'שמעון'(=466),

היינו בזכות פינחס שקינא קנאת ה' טהורה נעצרה המגפה גם בתוך שבט שמעון ולא פגע הנגף בשאר השבט, אלא

רק בעושה המעשה.

 

ואפשר אולי שבעבור ב' הטובות הנ"ל, זכה לב' טובות כנגדם, בחינת מידה כנגד מידה. הטובה הראשונה זכה שכ

נגד שהחלו השבטים לבזות וללעוג לפינחס שסבו מצד אמו היינו יתרו, פיטם עגלים לעבודה זרה, ואיך הוא בא וה

ורג נשיא שבט מישראל, בא הכתוב והעיד עליו: 'הנני נותן לו את בריתי שלום', דהיינו ה' יתברך בעצמו מעיד על

מעשה פינחס שהיה בשלמות ללא שום פניות אישיות אלא לשם שמים גרידא, כמו שדרשו חז"ל (מדרש ר"ע על האותיות):

האות ו' הקטיעה (הקטועה באמצע) במילה שלום "את בריתי שלם", היינו נתן לו עדות כתובה שמעשהו היה שלם!.

ואילו הטובה השנייה, היותר גדולה, היא שמנע כליה מבני ישראל. ועל ידי כך חזר השלום לשכון לבטח בעולם, ולכן

זכה והייתה לו ברית כהונת עולם, כמו שכתוב (זבחים קא): לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי, שהרי רק מי שנולד

לאהרן ולבניו לאחר שנמשח לכוהן גדול בא לכלל כהונה, ואילו פינחס נולד לפני ורק על ידי מעשהו בשלמות זכה

שהוא וזרעו אחריו לכהונת עולם, כמו שדרשו חז"ל (ילק"ש, רמז תשעא): מלמד שעמדו ממנו בבניין ראשון - שמונה עשר

כוהנים נביאים, ובבניין שני - שמונים כוהנים.

 

ודרשו חז"ל (פרד"א פמ"ז, יל"ש תשעא, ב"מ קיד)פינחס הוא אליהו, ולכאורה היה צריך לומר: 'אליהו הוא פינחס', כי פינחס

קדם לאליהו הנביא. ולזה נביא בהקדם את דבריו של רבנו אשר בן יעקב "בעל הטורים" שכותב: אליה כתיב חסר

וי"ו, ויעקוב מלא ו' שנטל ו' מאליהו למשכון, עד שיבוא עם המשיח ויגאל את בניו. וזהו 'יגל יעקב ישמח ישראל'  -

'ישמח' אותיות 'משיח' שישמח לימות המשיח ויחזור הוי"ו ויהא אליהו שלם. ובאמת אם כנים אנחנו, רואים כי עם

ישראל מצד הדין לא זכאים לגאולה, קל וחומר שהיא תהיה בשמחה, שהרי לצערנו הרב עדיין שארית ישראל עמך

טרם עשו תשובה.

 

אלא על פי דברנו, אולי ניתן להסביר את הטעם שחז"ל נקטו בלשון עתיד, היינו: פינחס הוא אליהו, רצו לרמוז כי כ

מו שפינחס עשה דין עם קונו בתפילתו, ועל ידי כך גאל את עם ישראל מכליה כנ"ל, כך לעתיד הקרוב אליהו הנביא

זכור לטוב יבוא, כפי שגם התחייב ליעקב אבינו ע"ה, ויעשה דין עם קונו כנ"ל, שכל תכליתו טובת כלל ישראל, היינו

שהרחוקים מדבר ה' יעשו תשובה. וזה שאמר הנביא (מלאכי ג): "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם

ה' וגו', וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים", אליה דייקא ולא אליהו, היינו שרק אם יצליח להשיב את ישראל בתשובה, אזי

יהא אליהו שלם כנ"ל, ויוכל לבשר להם את קץ הגאולה בשמחה, כמובא בתרגום יונתן: 'לִמְבַשְרָא גְאוּלְתָּא בְּסוֹף

יוֹמַיָא'. וזה בחינת אחישנה, היינו הגאולה שתוקדם תהיה באופן שלם, היינו בחסד וברחמים גדולים וגמורים, ואף

ישכון השלום לבטח בעולם, ונזכה בעזר ה' הטוב לכל לראות עין בעין את ינון ואליה אני שולח!.

 

                        פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

 

וְיֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי שָׁלוֹם, יֵשׁ שָׁלוֹם בַּעֲצָמָיו כִּי תְּחִלָּה צָרִיךְ לִרְאוֹת שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם בַּעֲצָמָיו, כִּי לִפְעָמִים אֵין שָׁלוֹם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב

(תְּהִלִּים ל"ח ד) אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי. וְעַל־יְדֵי הַיִּרְאָה זוֹכֶה לְשָׁלוֹם בַּעֲצָמָיו וַאֲזַי יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל, וְעַל־יְדֵי תְּפִלָּה

זוֹכֶה לַשָּׁלוֹם הַכְּלָלִי שָׁלוֹם בְּכָל הָעוֹלָמוֹת (סימן שלום, אות ב)מוֹכִיחֵי הַדּוֹר הֵם מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם וְגַם עוֹשִׂים שָׁלוֹם

בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבָּשָּׁמָיִם (שם, ג)צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ שָׁלוֹם שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל וְשֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם לְכָל אָדָם בְּמִדּוֹתָיו,

הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְחֻלָּק בְּמִדּוֹתָיו וּבִמְאֹרְעוֹתָיו, שֶׁלֹּא יְהֵא לוֹ חִלּוּק בֵּין בְּטִיבוּ בֵּין בְּעִקוּ תָּמִיד יִמְצָא בּוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְזֶה

זוֹכִין עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה וְעַל־יְדֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם נִקְרָאִים שָׁלוֹם, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לֶאֱהֹב אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם בֵּין

בְּטִיבוּ וְכוּ', וְלֶאֱהֹב אֶת חֲבֵרָיו וְיִהְיֶה שָׁלוֹם בֵּין כָּל יִשְׂרָאֵל (שם, ו).

 

                                                          "נר ה' נשמת אדם "

   מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"לנלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

                ולע"נ מרת-סבתי רחל ילוז בת עישה ע"הנלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(ילוז)שקד בן רחל ז"לנלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                              ולע"נ יעקב(ינקי) לוי בן גיטה ז"ל, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה

                        ולע"נ הני רביב בת קלרה ע"ה, נלב"ע בי"א באדר ב' התשע"ו, תנצב"ה

            ולע"נ מר יוסף בעדאש בן נוארה ותשובה ז"ל, נלב"ע בי"ח במרחשוון התשע"ו, תנצב"ה       

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע