על מה שכתוב בפרשתנו "ובני קרח לא מתו" (כו, יא) כתב רש"י "הם היו בעצה תחלה ובשעת המחלוקת הרהרו תשובה בלבם לפיכך נתבצר להם מקום גבוה בגיהנם וישבו שם".

ואעפ"כ, הנה לא זו בלבד, שבזכות הרהור תשובה זה נמלטו מן העונש שבא על עדת קרח, אלא עוד זאת, שגם בעת העונש גופא, בהיותם בלועים בגיהנם, היתה זאת ישיבה מתוך שלוה במקום גבוה ומבוצר, ועד שהגיעו לקצה הכי עליון, ש"אמרו שירה" (סנהדרין קי, סע"א), ודברי שירתם ותהילתם נכללו בספר תהלים (ב"ב טו, רע"א).

ומזה מובן בכל שכן וקל וחומר בנוגע לגאולה העתידה לבא, שפסק הרמב"ם "שסוף ישראל לעשות תשובה . . ומיד הן נגאלין" (הל' תשובה פ"ז ה"ה), שלאחרי ריבוי התורה ומצוות שעשו ישראל במשך אריכות זמן הגלות, די ומספיק לישראל הרהור תשובה בלב להביא גאולתן של ישראל, במהרה בימינו אמן.

(ע"פ לקוטי שיחות חל"ג עמ' 174 ואילך)