דרשה לבר מצווה – רופא תכניס לאתר חידוש ותעדכן אותי

על מעלת הנחת התפילין מובא בגמ' במסכת מנחות (מד.) אמר ריש לקיש כל המניח תפילין מאריך ימיו שנאמר ה' עליהם יחיו ורש"י פירש: עליהם אותם שנושאים את שם ה' יחיו ומובא כי עיקר חיות האדם הוא בלב ובמוח ולכן מי שמניח תפילין במקום חיותו ומקדש מוחו וליבו הרי הוא מאריך ימים וכתב הרא"ש אם יהודי זהיר במצות תפילין כף זכות מכרעת שאין לך גדול בכל מצוות עשה שבתורה יותר ממצות תפילין שהוקשה כל התורה כולה לתפילין שנאמר "למען תהיה תורת ה' בפיך" ומובא בספר החינוך (מצוה תכא תכב)　 משורשי המצווה לפי שאדם בהיותו בעל חומר יומשך בהכרח אחר התאוות כי כן טבע החומר לבקש כל ההנאות אליו לכן הנפש צריכה להרבה שומרים לשומרה משכנה הרע הוא יצר הרע ורצה המקום לזכותנו אנחנו עם הקודש ומחויבים להעמיד שומרים גיבורים סביב לה והם: שנצטווינו לבל נפסוק מדברי תורה מפינו יומם ולילה ושנתן ציצות בארבע כנפות כסותנו ומזוזה בפתחנו והתפילין בידנו ובראשינו והענין בארבע פרשיות אלו לפי שיש בהם: (א.) קבלת עול מלכות שמים (ב.) ואחדות ה' (ג.) וענין יציאת מצרים (ד.) והשגחת השם בתחתונים ואלו הם יסודות הדת היהודית לכן נצטווינו להניח יסודות אלו כל היום בין ענינו ועל לוח ליבינו כי שני אבירים אלו אמרו חכמי הטבע שהם משכן השכל ובהניחו עליהם דברים אלו לזיכרון נתחזק בהם ונוסיף זכר בדרכי ה' ונזכה לחיי עד !

האלשיך הקדוש בספרו תורת משה מבאר את הפסוקים המופעים בפרשת ואתחנן: והיו הדברים האלה אשר אני מצווך היום על לבבך ושיננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עינך צריך תחילה תקבלם על עצמך בלבבך ובשני יצרך ואחר כך ושננתם לבניך אחר הזהירו על התורה, ועל ייחדו יתברך , ואהבתו , ככל הכתוב כי גם שהוא על הקיבורת שהוא כנגד הלב קרא יתברך למקום ההוא　 יצרך למען נשכיל כי עיקר הדבר הוא לקשר המחשבה עם המעשה על כן את האות שלפני הלב אמר בו קשירה על היד להוראות כי צריך תמיד לקשר מחשבת הלב עם מעשה היד ולא תיהיה מעשה הטוב בלי כונה הראויה לו ולא מחשבה לבדה בלי מעשה

"והיו לטוטפות בין עינך" שתיים הנה עיני האדם עין בשר ועין השכל המשתף שני סוגי עיניים אלו יחד ירא את ה' ויסור מרע ולא יניח את ליבו לילך אחר עינו וזהו זיכרון טוב על ידי מצוותו יתברך כאומרו "והיו לטוטפות בין עינך" כי הוא זיכרון לבני ישראל.

וספר הזוהר　 בפרשת משפטים (בביאור של "מתוק מדבש") מבאר את הפסוק (שמות כא') "ואם לבנו יעדנה כמשפט הבנות יעשה לה" עד גיל 13 השנים הם שנות ערלה שנים בהם יצר הטוב עדין לא משתתף עם האדם [שנות קטנות] ואם הנער זכה בשנים האלו והתגבר על יצרו ולמד תורה והלך לבית הכנסת ועשה מעשים טובים ונחת רוח ליוצרו בורא העולם משפיע לנער בגיל 13 נפש מכנסת ישראל (מלכות דאצילות) זאת בהתאם למעשיו ומגיל 13 הנער נקרא בן לה' כפי שנאמר בתורה בספר דברים: בנים אתם לה' אלוקיכם.