סוגרים וורט

קדימון הכרחי

פרק א

יודע כל אבא מצוי, כי כאשר נסגר ווארט, בצד השמחה הגדולה, נובט בקצב מהיר שיח קוצני מלא בפרחי דאגה סגולים וחששות אדומים. תירגעו, הכסף כידוע מקורו ברצון השי"ת, אבל אנחנו טרחנים בני טרחנים, דאגנים בני דאגנים, מנסים לעזור למלך הזן ומפרנס לכל, להביאו לידינו בכמויות גדולות ואם אפשר בזריזות. נכון, הוא זן מביצי כינים ועד קרני ראמים, אבל לפני שעה נסגר ווראט וחתמנו פה על תנאים, וחתונה, ושכירות, ותכשיטים וביגוד, ומה לא? וכסף מנלן?

וכי יש לנו זמן להתרכז בכינים או בראמים, כאשר גאולהל'ה או-טו-טו נישאת? "תראי קלרה, אני לא מתלונן, ברוך השם, הקב"ה עזר, עוזר ויעזור, אבל עכשיו חתמתי על סכום, שאין לי אפילו רעיון קלוש ותשוש מנין אגייס אותו. הגמחים מכירים אותי יפה, נתנו לנו עד כה בעין יפה, אבל יכולת ההחזר שלנו מפונצ'רת בארבעת גלגליה, נגמרו לה המים ברדיאטור, אין לה שמן מנוע והבוכנות חורקות. המשכורת שלך ושלי, צריכות לעמוד בפני דבשת כבדה של החזרים מחתונות קודמות, שעם עוד קש קטן על גבן, אין גמל, אין דבשת ואין מדבר".

קלרה צחקה, היא מאד אהבה את ההומור של בעלה שמואל, אבל השיח הקוצני ההוא לא הירפה ממנה, כי חיוכים ולהטוטי לשון – הומוריסטיים ככל שיהיו לא בדיוק מייצרים כסף, ובמיוחד לא 100,000 ₪.

פרק ב

שבוע אחרי. "תראי קלרה", הסביר שמואל לרעייתו המשתאה "או שצוחקים עלי, או שצוחקים עלי....". ר' שמואל רחמנינוב פקיד עירייה זוטר במחלקת　 המים ורעייתו קלרה עוזרת גננת, סגרו את הווארט של בתם השביעית גאולה, אבל הגאולה הפיננסית לא נראתה באופק. בלי עין רעה, 16ילדים נולדו לזוג הנפלא הזה, ששמו הלך לפניו הן בשלום הבית שבקע והאיר למרחקים, והן בהצלחה המסחררת בחינוך הילדים.

האמת ניתנת להיאמר, שרחמנינוב היה כלכלן ממדרגה ראשונה, לוליין כלכלי מן המשובחים שיש, אשר ידע לנצל כל שקל, וכל חיסכון אפשרי, כולל ניצול מקסימלי של קופות גמל נסתרות ופנסיות שונות ומשונות שניתן להמירן בהלוואות לא רעות בכלל, זה מה שסייע לו לחתן שישה ילדים בעין טובה וביד רחבה. ארבעה מתוכם כבר רכשו דירות, והשניים הנוספים בדרך.

אלא שנכון להלילה, אחרי שההמולה התפזרה רחמנינוב ניגב כמה אגלי זיעה מרקתו הימנית עם מפית נייר כמושה, וניסה לגלות כמה רסיסי ביטחון ואמונה, שסירבו להיחלץ מן הבור שלהם. "לא מבינה אותך, צוחקים עליך או לא?" התענינה קלרה. "שתביני, מתקשר אלי הסנדלר שלנו ר' אלכסנדר רבינוב, זה שיש לו קול עבה ועמוק, מה אומר לי? 'שמואל אתה לבוא לסנדלריה שלי, יש פה מעטפה בשבילך 25,000 דולר. אתה לא לשאול מי נתן, מה נתן, איך נתן, אני אלכסנדר רק שליח פה, אתה להבין?" 25,000 דולר? זה בדיוק מה שאנחנו צריכים? מה לאלכסנדר ולשליחות הזו, ובכלל מי שלח אותו?" התעגלו עיניה של קלרה סקרניות להפליא. "זה בדיוק מה שאני מסביר לך... או שצוחקים עלי... או שאלכסנדר עושה ממני צחוק..." גיחך שמואל.

אחרי שעה. ר' שמואל רחמנינוב נכנס לסנדלריה של אלכסנדר. הוא צעד מהוסס משהו, עם חצי חיוך מלאכותי בקצה השפה הימנית.

"אתה להיכנס שמואל, אני כבר דופק פה מסמר אחרון בנעליים של גברת,　 ואתה לקבל ירוקים ירוקים בתוך גומיות. ואני להגיד לך עוד פעם, שמואל לא שואל לאלכסנדר מי נתן, מה נתן, איך נתן, כי אצל אלכסנדר מילה זו מילה, אני פה רק שליח פה. אתה להבין שמואל?" המסמר האחרון ורצועת הדבק שיוו לנעל צורה בטוחה. אלכסנדר פתח מגירה נסתרת ושלף משם מעטפה חומה. "אתה לספור שמואל, שלא יגידו חס ושלום אלכסנדר נגע בכסף, אני פה רק שליח פה..." שמואל חש את פעימות ליבו מכות בחזהו ומאיימות לפצפצו. אחרי 10 דקות ושתי ספירות, הסכום היה חד משמעי 25,000 דולר. הוא פער את פיו משתאה ורצה לשאול, אבל אלכסנדר בקולו העבה והאיטי חזר על המשפט השחוק משהו, "שמואל לא שואל לאלכסנדר מי נתן, מה נתן, איך נתן...". אחרי תפילת ערבית ושיעור דף היומי, הוא נכנס הביתה, התיישב במרפסת. קלרה הגישה לו מיץ תפוזים סחוט ושתי פרוסות טורט. "אלכסנדר אמר שהוא רק שליח... אני המומה", הפטירה בצאתה מן המרפסת.

פרק אחרון

"שלום לך אדון לוי, שמי מרדכי, אתה בטח משתאה כמו הקוראים שלך, מנין נחתו על ר' שמואל שלנו 25,000 דולר שמתאימים כמו כפפה ליד, התחייבות שלו בווארט של גאולהל'ה ובכן, הנה התשובה. כשאבא שלי חיתן לפני שלוש שנים את נחמן, בנו השישי, שמנו לב כולנו, שאבא עשה מעל לכוחותיו... ויש לו עוד 10 ילדים לחתן. הוא אף פעם לא דיבר על כך, אבל היה לנו לב רגיש לקלוט שהמשימה הבאה, נישואיה של גאולהל'ה עדיין בת 17, כנראה לא תצלח, בטח לא באופן המקובל... איך אומרים, הוא כבר עם הלשון בחוץ, סחוט, תשוש, וכמצולה שאין בה דגה. ואז עלה במוחי רעיון.

מה עשיתי? כינסתי אני הבכור את אחיי ואחיותיי הנשואים. הסברתי להם את המפה לאשורה, וסיכמתי את הדברים במילים הבאות 'יש איסור מן התורה 'לא תעמוד על דם רעך', אבא ואמא שלנו, הם בשר מבשרנו, ואנחנו חייבים בכבודם ובריאותם, לא יעלה על הדעת שנפקיר אותם במסע הארוך הזה... אני מבקש מכם להילחץ חושים. מה פירוש? הפירוש הוא שמכאן ואילך המעשרות של כולנו נאספים אצלי, חודש בחודשו, ולאחר שגאולה תסגור ווארט, אוציא את האוצר מן הבוידעם ונעביר לאבא. על יהודי טוב לשאת בעול עם חברו, ויתר על כך, עליו לשאת בעול עם אביו ואמו. ובאותה נשימה ביקשתי מהם, לא להגיע לשבתות עם ידיים ריקות, לא יעלה על הדעת שנבוא כמו שיעקב ירד מצרימה כ – 70 נפש לבית הוריהם, בלי　 מגש של עופות צלויים, סיר אורז וכמה סלטים. בואו נקל עליהם ולא נכביד ... הורינו בני 60 עוד מעט, וככל שנעזור להם, הם יזכו לאריכות ימים וגם אנחנו'.

ר' לוי, המשימה הוכתרה בהצלחה מסחררת, הגיוס הממוני היה מושלם, המעשרות הועברו אלי בעין יפה, נאגרו, היו גם כאלה שעשו שנור פה ושם, והסכום שאבא התחייב ניתן לו במלואו. והמשימה נמשכת, בעוד שנתיים עוד אח יתחתן...". תרשה לי לשאול מרדכי, מדוע בחרתם באלכסנדר הסנדלר שיהיה שליח? שאל הסופר. "הא, כמובן, מדובר ביהודי ירא שמים, עם עקרונות של ברזל, אמרו לו לשמור על סוד, אז הוא שומר... אבל שלא תטעה אדון לוי, בליל השבע ברכות האחרון של גאולה, הוזמן גם אלכסנדר הסנדלר, שאמר דבר תורה קטן, ואחרי אישור ממני לחש על אוזנו של אבא 'אני רוצה שאתה לדעת אדון שמואל, שהכסף זה לא אני, זה ילדים שלך אספו, ואתה להיות מאד מאד גאה בשבילם... באמת יש לך ילדים גוטע גוטע, אתה לחנך הכי טוב בעולם'.

"ואבא? ניגב את דמעותיו בשקט".