פנינה יומית... יב סיון
|
|
|
יום שלישי י"ב סיון - פרשת בהעלותך
גם כשעולה הלהב "לא שינה" על הפסוק בפרשתנו "ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותי'" (ח, ג) מפרש רש"י "ויעש כן אהרן – להגיד שבחו של אהרן שלא שינה". ובלקוטי תורה להאריז"ל (כאן) מפרש מה שדוקא כאן הודיע הכתוב ש"לא שינה" שהוא מפני שלכאורה יש כאן שינוי, שהרי משה נצטווה "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות", היינו, שכבר מהתחלת ההדלקה ממש יהיו הנרות "אל מול פני המנורה", אמנם בעשיית אהרן נאמר "אל מול פני המנורה העלה נרותי'", והיינו לאחר שכבר עלה הלהב. ולכאורה נראה ששינה מדברי משה, והנרות האירו אל מול פני המנורה רק אחרי עליית הלהב. ולכן מבאר שלא שינה, אלא גם בעשיית אהרן היו הנרות "אל מול פני המנורה" תיכף מתחלת ההדלקה, ורק שהכתוב מוסיף שגם לאחר שעלה הלהב הי' ג"כ כן. ונמצא, שהוספה זו לשבח היא, והוסיף אהרן על מה שנצטווה משה. ויש לבאר הדברים בעבודת האדם: כאשר האדם עומד בתחלת עבודתו בעבודת השי"ת בנקל עדיין לכוון שעבודתו תהי' "אל מול פני המנורה", היינו, שיכוון לעשות רק מה שהקב"ה רוצה, ויקיים המצוות לשם אמתית כוונת המצווה. אמנם, כשעולה מחיל אל חיל בעבודתו, ומתלהב בעבודתו בהתלהבות גדולה "כשעולה הלהב", הרי אז שייך שימצא כמה סברות ואופנים במה לבטא את ההתלהבות שלו, וסוף סוף יכול גם להחטיא את הכוונה וח"ו ידמה בנפשו שזהו רצון הקב"ה ולא סברת עצמו. ולכן דווקא אז כש"עולה הלהב" צריך זהירות מיוחדת וקבלת עול יתרה, שגם אז תהי' עבודתו מכוונת "אל מול פני המנורה". וזהו שבחו של אהרן, שהוא זה שממשיך אהבה רבה בנשמות ישראל, שגם כאשר עולה הלהב - "לא שינה" אלא הנרות מאירים גם אז "אל מול פני המנורה". (ע"פ אגרות קודש ח"ב עמ' קלה) |
