בתחילת פרשתנו נאמר "וידבר ה' אל משה גו' באחד לחודש השני". ומפרש רש"י "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה כו' כשבא להשרות שכינתו עליהם מנאן, באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם".

ולכאורה צריך ביאור, הרי אם מניין בני ישראל הי' מפני "שבא להשרות שכינתו עליהם" – הקמת המשכן, מדוע נמנו ישראל רק באחד באייר, ולא מיד באחד בניסן, כאשר הוקם המשכן?

ויש לבאר הדבר בדרך הפנימיות:

מנין מורה על משהו שבו משתווים כל הדברים הנמנים. שהרי, במנין מונים את כולם באופן שווה, מהגדול שבגדולים עד הקטן שבקטנים. ועפ"ז, מנין בני ישראל אינו מורה על מעלותיהם הפרטיים של סוגים שונים בבני ישראל, אלא על הדבר שבו משתווים כולם, והיא נקודת היהדות, שבה שווים כל ישראל.

והנה, נקודת היהדות היא דבר נעלה ביותר, שבדרך כלל אינה נרגשת אצל האדם. ורצון הקב"ה הוא שנקודה זו תורגש אצל בני ישראל באופן שגם רגשות האדם יושפעו ויפעלו עם "נקודה" זו.