נאמר בגמרא (סנהדרין צח, ב): "מה שמו (של משיח) . . רבנן אמרי חיוורא דבי רבי שמו (מצורע של בית רבי. רש"י)". ולכאורה דבר זה תמוה ביותר, וכי למה נקרא משיח בשם "מצורע"?

ויש לבאר ענין זה על פי　 מה שמבאר אדמו"ר הזקן בלקוטי תורה (תזריע כב, ב) בנוגע לנגעים, וזה לשונו: "נגעים דברים גבוהים הן, שאינו נקרא טמא עד שיקראנו הכהן טמא, וכשעדיין לא קרא לו שם טמא אין הנגעים בכלל טומאה אלא אדרבה הם אורות עליונים, רק שהם דינא קשיא דקדושה . . והובא אל אהרן הכהן, שנתעלים על ידי הכהן שהוא חסד עילאה . . ויוכל להמתיק דינים כשאומר טהור כו'". זאת אומרת, שעצם ענין ה"נגע" (קודם קריאת שם טמא על ידי הכהן) אינו ענין של טומאה, אלא אדרבה, ענין של קדושה.

ועל דרך המבואר בענין מדת הגבורה שלמעלה, שבשרשה ומקורה אינו ענין של דין ומניעת ההשפעה, אלא אדרבה, גבורה מלשון תגבורת, תגבורת החיות (על דרך　 גבורות גשמים), השפעה בהתגברותיתירה. אלא שהשפעה זו נעלית כל כך, שאין אנו יכולים להכיל השפעה גדולה שכזו. ומ"גבורה" שכזו יורד ומשתלשל מזה אחר כך ענין הגבורה כפשוטה, שהיא מניעת השפע לגמרי, ובפרט כשהמקבל אין ביכלתו להכיל שפע רב כזה (ראה בזה תורה אור ר"פ נח (ט, ג). שם קיז, ג. ועוד).

(ע"פ לקוטי שיחות חל"ז עמ' 33 ואילך)