בנוגע לקרבן עולה כתוב בפרשתנו "ונמצה דמו על קיר המזבח" (א, טו), ופירש רש"י "כובש בית השחיטה על קיר המזבח והדם מתמצה ויורד". ויש לבאר זה בדרך החסידות:

ידועים דברי הרמב"ן (פרשתנו א, ט) שתוכן עבודת הקרבנות הוא שיחשוב האדם "כי חטא לאלקיו בגופו ובנפשו וראוי לו שישפך דמו וישרף גופו לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה כו' דמו תחת דמו נפש תחת נפש כו'". ונמצא, שהעבודות שנעשים עם הקרבן מרמזים על דברים שהיו צריכים להיעשות לאדם עצמו.

ומבואר בספרים שזהו התוכן הרוחני במה שמקריבים את חלב ודם הבהמה על המזבח, שבזה מרומז שעל האדם להקריב את ה'חלב' וה'דם' שבו אל הקב"ה. והיינו, שעל האדם לכבוש את תאוותיו שלא יתענג מעניני עולם הזה, שהוא ענין הקרבת ה'חלב', וכן הוא גם ענין הקרבת ה'דם', והיינו, שצריך להוריד ולשפוך את הרצון שלו בעניני עולם הזה, שלא יהי' עם "רתיחת הדמים" - "לא יהי' ברתיחה ותוקף כל כך" (סה"מ תש"ט ד"ה טעמה כי טוב סחרה פ"ב. ועוד).

הרה"ת אליהו　נחום וזוגתו מרת צביה שיחיו

מתוך בריאות, נחת והרחבה