בעבודת השי"ת ישנם שני אופנים:

ישנם עניינים בהם צריכים להתמסר ולהיות מונח בהם לגמרי, וכמו לימוד התורה וקיום מצוות שיש בהם רק תוכן רוחני, שבדברים כאלו על האדם להשתדל שיכנסו דברי התורה והתוכן הרוחני שבמצוות לתוך לבו ומוחו ויפעלו עליו שינוי פנימי.

אמנם, ישנם מצוות כאלו שצריכים לקיימם במעשה אך אין להיות מונח בהם לגמרי. ולדוגמא, המצוות שיש לגוף הנאה מהן וקשורים לעניני אכילה ושתיי', שאין להיות שקוע לגמרי באכילה. כי יכול להיות שה'התמסרות' לאכילה זו לא באה מצד הידור בעבודת ה', אלא　 מנצל הוא את המצווה למלאות תאוות גופו ולרוות תאבונו.

ויש לומר ששני ענינים אלו נרמזים ב"בשר" ו"עור", שהרי בשר – הוא ענין של אכילה, שהמאכל נכנס לתוך האדם, ונעשה דם ובשר כבשרו, מה שאין כן עור אינו ראוי לאכילה, ורק עושים ממנו לבוש וכלי תשמיש.

וכן הוא בעבודת ה', שישנם ענינים שצריכים להיות שקוע בהם לגמרי, ועליהם לפעול על האדם בפנימיות – "בשר", וישנם ענינים שאין להיות שקוע בהם, והם בבחינת "עור" שאינו נכנס לתוך הגוף.

וזהו עבודת "והפשיט את העולה" שאין לערב את העור עם הבשר, ולטעות ולחשוב על עניינים של "עור" שהם "בשר" או להיפך, אלא יש "להפשיט" את העור מן הבשר, וליזהר ש"העור" ו"הבשר" לא יתערבו.