chiddush logo

אמון בני ישראל במשה רבינו (5 תגובות לחידוש זה)

נכתב על ידי יצחק ג, 27/12/2010

בפרשת שמות כתב רש"י (תחילת פ"ד) שאמר לו הקב"ה למשה רבינו - שעתיד ללקות מן המטה היות וחשד בכשרים, וחשדו בכשרים היה בכך שהאשים את בני ישראל באמרו "והן לא יאמינו לי", 

ונשאלת השאלה מדוע שיאמינו בני ישראל סתם, הרי מדובר לפני שאמר לו הקב"ה שיעשה אותות, ומדוע נקרא הדבר בשם חשד בכשרים.   

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
יודע את התשובה? חושב אחרת
דיונים - תשובות ותגובות (5)
יצחק ג (27/1/2011)
לשון רש"י הוא החושד בכשרים לוקה בגופו, היינו שמשה רבינו חשד בבני ישראל, ולא נראה שהביאור הוא שמשה רבינו חשד בקב"ה, כי מה שייך לשון חשד, וגם לא שייך כאן ענין של לשה"ר שעל זה נענש מהמטה שנהפך לנחש - מזה אשר בידך אתה עתיד ללקות.
רפאל (27/1/2011)
ליצחק: הבעייתיות שבאמירה שבוודאות עם ישראל לא יאמין אינה כלפי ישראל אלא כלפי הקב"ה שכלפי הקב"ה לא היה ראוי להעלות טענה כזאת בלשון כזאת משום שברור שהקב"ה קורא הדורות מראש יידע גם איך להתמודד עם השתלשלות כזאת של העניינים. אין בעיה להעלות את הקושי, אך לא בלשון כזאת.

ומתוך דברי אברהם הדברים דווקא מקבלים סעד, שכן היה סימן לבני ישראל (וברור שהסימן לא כפשוטו וכפי שמסביר המאור עיניים על אתר כמדומני) ויש בכך חיזוק לכך ש"קביעתו" של משרע"ה לא היתה במקומה.

ולכאורה איך אפשר לבוא בטענה כזאת למשה רבנו לאור גודל העניין שהוטל עליו, אבל לפי הראשונים שכותבים שמשה רבנו הגיע לדרגה של שיא ההפשטה והשכל המוחלט אולי לגביו זה לא היה ראוי ואכמ"ל.
אברהם לוי (6/1/2011)
אמת, עדין לא היו אותות ומופתים שהוכיחו את נאמנותו של משה, אבל מבואר בחז"ל שהיה סימן לעם ישראל - אשר נמסר להם לפני השעבוד - והם ידעו שהם יגאלו,
וכמו שהשביע יוסף את אחיו ואמר "פקוד יפקוד אלוקים אתכם" (ויוציאכם ממצריים), והעליתם את עצמותי וכו', ועם ישראל המתין כל הזמן בכיליון עיניים לגאולה הזו.
(עיין בתרגום יונתן בראשית פרק נ פסוק כה, ועוד עיין "בפנים יפות" שם - בשם רש"י, ששבועת יוסף והסימנים על הגאולה עברו הלאה מאב לבן). ועל פי זה הקושיא מיושבת כאן מיושבת, ודו"ק ותמצא טעים ומתוק.
יצחק ג (30/12/2010)
לרפאל היקר,
לגבי התשובה הראשונה, קשה לקרוא לזה חושד בכשרים לוקה בגופו כדברי רש"י, שמכיון שלא האמין שיאמינו לו - בוודאות - לכן נחשב חושד בכשרים, ועוד שבאמת אין שום סיבה להאמין לכל מי שבא ואומר נבואה, ולא להאמין היא הברירת מחדל,
ודרך אגב במכתב ששלח נתן העזתי בשביל לאמת את משיחיותו של שבתי צבי, הביא את הרש"י הזה בתור טענה שש"צ אינו צריך להוכיח את נביאותו באותות וכדוגמת משה רבינו רח"ל,
לגבי התשובה השניה עדיין קשה שאין זה בעיה של לשון הרע אלא בעיה של אמונה שלא מספיק האמין בדברי הי"ת, אבל דבר זה אינו קשור לנחש ולצרעת שהיו אח"כ,

ובאמת שאני חושב שהתשובה הנכונה היא שכל בני ישראל מאמינים באמת כשאר היא מתגלית, וכאשר התגלה הקב"ה על משה רבינו - הרי זכה להגיע לראיית נבואה באספקלריה המאירה שהיא אמת אבסולוטית, ודבר זה היה לו חסרו בהשגת מעלת עם ישראל, והדברים ארוכים ואכה"מ, ותן לחכם ויחכם עוד.
רפאל (30/12/2010)
באופן פשוט ניתן להסביר שמשה רבנו השתמש בלשון ודאית "הן לא יאמינו לי" ולא בלשון שמא: אם לא יאמינו לי, וזו לשון בעייתית.

הסבר כזה מובא בשיחתו של הרב נבנצהל:

http://sites.google.com/site/rabbinebenzahl/weekly/1371

לגבי התשובה האפשרית השניה, שמשה רבנו העלה את התהייה לאחר שהובטח לו שישמעו בקולו, ראה הערה בקישור הנ"ל וכן בגליונותיה של נחמה ליבוביץ':

http://www.nechama.org.il/pages/762.html />