ולכאורה אינו מובן, דאיזו נחמה היא זו? הרי כל בן, ובפרט כמו יעקב, דואג לאמו, וא"כ איך הסכים יעקב לקחת את הברכות מפני תשובת רבקה "עלי קללתך בני"?

ויש לבאר זה בדרך הפנימיות:

הברכות שברך יצחק היו ברכות נעלות ביותר, ונמשכו ממקום שהוא למעלה מן הטעם והדעת. ואשר לכן, כדי שיהי' יעקב כלי ראוי לקבל את הברכות הנעלות הי' גם הוא צריך להעמיד עצמו במקום נעלה יותר מן השכל. דבר זה נפעל ע"י עבודת המסירת נפש, כי מסירת נפשו וחייו, והעמדת עצמו בסכנה היא עבודה שלמעלה מן הטעם והדעת.

וזהו מה שלימדה רבקה את יעקב באמרה "עלי קללתך בני", שגם היא הייתה מוכנה להעמיד עצמה ולמסור נפשה, כי זהו הדרך לקבל את הברכות, דווקא על ידי מסירות נפש, ולא ע"י חשבון שעל פי טעם ודעת. ומענה זה פעל גם אצל יעקב להיות מוכן למסור נפשו באופן שלמעלה מן השכל, ועי"ז נהי' ראוי לקבל את הברכות.