על הפסוק שבתחילת פרשתנו (ו, ט) "נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו", מפרש רש"י "בדורותיו -　 יש שדורשין אותו לגנאי. לפי דורו הי' צדיק, ואילו הי' בדורו של אברהם לא הי' נחשב לכלום".

ולכאורה תמוה הדבר: הרי אפילו "בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב" (ראה ב"ב קכג, א)ומדוע נכתבה בתורה "גנותו" של נח?

על הפסוק "בא אל התיבה" מבאר אדמו"ר הזקן בספרו "תורה אור" (פרשתנו), שמרמז הכתוב אשר כדי לינצל ממי המבול, הרומזים על "טרדות הפרנסה והמחשבות שבעניני עולם הזה" צריך "לבוא" וליכנס אל ה"תיבה" - תיבות התורה והתפלה.

(ע"פ לקוטי שיחות ח"ה עמ' 279 ואילך)