בפרשתנו נאמר "רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך" (ד, ט). ובמסכת אבות למדו מכתוב זה ש"כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו שנאמר רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך" (אבות פ"ג מ"ח).

הטעם ששכחת דברי תורה הוא ענין של איסור, כדברי הגמ' (מנחות צט, רע"ב) "כל המשכח דבר אחד מתלמודו עובר בלאו", הוא מפני שדברי תורה "הם חיינו ואורך ימינו", והרי הם לאדם דוגמת מקום חיות הדגים לדגים (ברכות סא, ב).

וזוהי גם כן הטעם לזה שמתחייב בנפשו, שאין זה בגדר עונש אלא זה פועל יוצא מהשכחה. שמכיון שדברי תורה הם חיי נפשו הרי כאשר נשכח והוסר ממנו דבר אחד מדברי תורה הוסרו ממנו חיי נפשו אלה, ועל דרך מאמר רז"ל "מה לי קטלא כולה או קטלי פלגא" (ב"ק סה, א. ועוד), וזהו "מתחייב בנפשו" – שחלק – "פלגא" – מחיי נפשו הוסרו ממנו כאשר הוסר ממנו דבר אחד מדברי תורתו.

(ע"פ לקוטי שיחות חל"ד עמ' 31)