ויש לבאר זה בהקדים החילוק בין "נס" ל"פלא":

וזהו מה שכתב רש"י "פלא נעשה לו, כמו שנעשה לפינחס": עיקר החידוש אצל פינחס אינו כמות הנסים שנעשו לו, אלא זה ש"פלא נעשה לו", שהיתה הנהגה בדרך "פלא" ומובדל לגמרי מגדר הטבע - אלא שנסתעף מזה שהיו נסים רבים. ולכן אין הם נקראים "פלאות" לשון רבים, כי הכוונה היא למצב אחד - הנהגה פלאית.

ועל פי זה יש לומר, שה"פלא" שנעשה ל"הרואה פינחס בחלום" הוא למעלה מה"פלאות" אצל "הרואה פיל", כי מזה שאומר "פלאות", לשון רבים, מובן, שהכוונה לריבוי פלאות בכמות, והיינו פעולות של נפלאות, משא"כ "פלא נעשה לו" ("כמו שנעשה לפינחס") אינו עשיית פלא אחד, אלא מצב של "פלא", כנ"ל.

(ע"פ לקוטי שיחות חל"ג עמ' 164 ואילך)

ידוע שבקיום המצות ישנם בכללות שני אופנים, קיום המצות מצד החשבון והטעם (הן טעם שכלי, מצד המעלות שבמצות, והן טעם ועונג, שיש לו עונג והרגש בהמצות), וקיום המצות בלי טעם בדרך קבלת עול, אך ורק מפני שהן מצות - ציווי ורצון ה'.

והחילוק ביניהם:

כאשר האדם מקיים מצוה מצד חשבון וטעם ודעת שלו, הרי עשיית המצוה קשורה עם שכלו ורגשותיו של האדם, והאדם, מדוד ומוגבל הוא, ושכלו ורגשותיו מוגבלים הם. ומצד זה, כמו שסיבת עשיית המצוה מדודה ומוגבלת היא, כן גם פעולת המצות תהי' מדודה ומוגבלת.

משא"כ כאשר האדם מקיים מצוה רק מפני שכן הוא רצון הקב"ה, הרי כשם שהקב"ה הוא למעלה מזמן ומקום כן הוא בנוגע לרצונו. ולכן בקיום המצות מתוך קבלת עול, מכיון שסיבת עשיית המצות היא למעלה מכל הגבלה, גם פעולת המצוה היא למעלה מכל מדידה והגבלה.

וזהו "אין חשבון במצות שהן מקיימים בעפר":

"עפר" מורה על ביטול לגמרי, כמאמר "ונפשי כעפר לכל תהי'", שאין האדם מחשיב את עצמו כלל למציאות. וגם אין בעפר טעם כלל, שמורה על זה שאין האדם מקיים את המצות מצד טעם ועונג רגשי. וכאשר מקיימים את המצות "בעפר" בלי טעם, ומתוך ביטול, אזי "אין חשבון" לפעולתם, והרי הם למעלה מכל מדידה והגבלה.