"כִּי כָל אֶחָד לְפִי נִשְׁמָתוֹ וּלְפִי עֲבוֹדָתוֹ כָּך יֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים. יֵשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִים מִבָּנָיו וּמֵאָבִיו וּמִשָּׁכֵן, וְיֵשׁ שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה גְּדוֹלָה מִמֶּנּוּ וְיֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים מִשְּׁכֵנִים רְחוֹקִים, וְיֵשׁ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ וְיֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים מִכָּל הָעִיר, וְיֵשׁ גָּדוֹל מְאד וְיֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים מִכָּל הָעוֹלָם... אַך אֵיך אֶפְשָׁר לַחֹמֶר לִשָּׂא עָלָיו כָּל כָּך אֲנָשִׁים? אַך עַל יְדֵי הַיִּסּוּרִין נִכְנָע גּוּפוֹ. כִּי כָּל הַיִּסּוּרִין נִקְרָאִים צָרוֹת עַל שֵׁם שֶׁהֵם מְצֵרִין וּמְעִיקִין לְהַגּוּף. וּכְשֶׁנִּכְתָּת הַגּוּף עַל יְדֵי הַצָּרוֹת, עַל יְדֵי זֶה מְאִירָה וְנִתְגַּדְּלָה הַנֶּפֶשׁ. כִּי בְּהִכָּנַע הַחֹמֶר תִּגְדַּל הַצּוּרָה... עַל כֵּן נִקְרֵאת צָרָה לְשׁוֹן צוּרָה... נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִין וְצָרוֹת מְאִירָה הַצּוּרָה, הַיְנוּ הַנֶּפֶשׁ וְהַנֶּפֶשׁ אֶפְשָׁר לָהּ לָשֵׂאת עָלֶיהָ כַּמָּה וְכַמָּה אֲנָשִׁים... כִּי עַל יְדֵי זֶה אֲנִי נוֹשֵׂא וּמֵקִים וּמֵרִים רַבִּים לְשָׁרְשָׁם".

רבי נחמן רואה בנכונותו של הצדיק, של המחנך, לשאת על עצמו את סבלם של אנשים אחרים שבאחריותו, חלק חשוב בתהליך ההתקשרות איתם. בלשונו של הרמב"ם בהלכות מלכים (פרק ב' הלכה ו'): "ויסבול טרחם ומשאם ותלונותם וקצפם כאשר ישא האומן את היונק".

מדרגתו של האדם באה לידי ביטוי ברדיוס הייסורין שלו, פתיחותו ורגישותו ליותר ויותר אנשים במעגלים רחבים משקפת את רמתו: "יֵשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִים מִבָּנָיו וּמֵאָבִיו וּמִשָּׁכֵן, וְיֵשׁ שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה גְּדוֹלָה מִמֶּנּוּ וְיֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים מִשְּׁכֵנִים רְחוֹקִים, וְיֵשׁ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ וְיֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים מִכָּל הָעִיר, וְיֵשׁ גָּדוֹל מְאד וְיֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים מִכָּל הָעוֹלָם".

רבי נחמן דורש "צרות" – מלשון צורה. הצרות חושפות, מאירות ומחזקות את הצורה: "נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִין וְצָרוֹת מְאִירָה הַצּוּרָה הַיְנוּ הַנֶּפֶשׁ, וְהַנֶּפֶשׁ אֶפְשָׁר לָהּ לָשֵׂאת עָלֶיהָ כַּמָּה וְכַמָּה אֲנָשִׁים" - הנשיאה אינה רק סבל וייסורין, זו גם עמדה פעילה של הקמה, הרמה, הבאה לשורש.

הרב דב זינגר, מתוך האתר – "ישיבת מקור חיים": http://makor-c.org/default.asp?lang=he