במדבר יב

וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח.

וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְהוָה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ.

לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ...

וַיִּחַר-אַף יְהוָה בָּם, וַיֵּלַךְ. 

הקב"ה כועס על דבריהם עד כדי כך שמרים נענשת ומצטרעת,

אך לפני שה' נתן ביטוי לכעסו הוא הסביר להם בנועם מה הייתה טעותם ורק לאחר שסיים את הסברו כעס,

בעת נתינת ביקורת צריך לחשוב איך יש לומר את הדברים בנועם כך שהאדם יקבל את הדברים,

מרים ואהרן אינם אנשים קטנים וקיבלו את הביקורת הקב"ה ואע"פ כן אם הקב"ה היה מבקר אותם מתוך כעס אין הם יכלו לקבל את דבריו ולהפנים אותם.

הרחבות

רמב"ם הלכות דעות פ"ו ה"ז