"וַתּאמֶר אֶל-יַעֲקב הָבָה-לִּי בָנִים וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנכִי" -מכאן למי שאין לו בנים שחשוב כמת (רש"י, נדרים סד,ב)

חז"ל ידעו להעריך את הקושי והצער של מעוכבי הפריון, ואת תחושת החידלון שיש בה בחינת מוות. הרמב"ן הבין שרחל חששה שתמות מרוב צער, וסברה שיעקב לא משקיע מספיק בתפילות ובתחנונים. אכן, בזמננו, התפילה הולכת בשילוב עם ההשתדלות האנושית הרפואית, ומרפאת הפוריות מצטרפת לשליחות האלוקית להביא בשורה ומזור לזוגות המתייסרים.

"חשוב כמת" –ובכל זאת לא ממש. העקרות אינה מוכרת הלכתית כמצב של פיקוח נפש –ואין לחלל שבת על טיפולי פריון. אולם, האם זו מחלה, אולי ללא פיקו"נ? האם תפילה לזש"ק, בין על עצמם בין על אחרים מקומה ב"רפאנו" כפי שמתפללים על כל החולים האחרים? –מצד אחד, הכתובת היא הרופאים. מאידך, אין חובה על הבעל לשאת בהוצאות הטיפולים (למרות שמאד לא ראוי שימנע מכך) כפי שהוא חייב בהוצאות ריפויה של אשתו.

נראה אפוא שעקרות אינה מוגדרת מחלה, אלא צער. "מקום צער" מוכר היטב כמצב המאפשר הקלות באיסורי דרבנן, כל מקרה לגופו. ואכן פוסקים רבים סוברים שמותר להיעזר בגוי לצורך טיפול הכרוך באיסורי בשבת. ויש להיוועץ ברב הבקיא בעניינים הללו כי פעמים הרבה ניתן להסתדר גם ללא הזדקקות להקלות. יש לזכור, שגם כאשר מתברר שהטיפול המיועד עלול להתנגש עם שבת, יש אפשרות לשנות מינונים תרופתיים מבעוד מועד בכדי להקדים או לאחר, ואם בכל זאת לא יוכל להתבצע –יבואו בע"ה לטובה ולברכה מחזורי טיפול נוספים כך שהגולל לא נסתם חלילה, והישועה בוא תבוא.

וכן לעניין התפילה, הסברא נותנת שיש להתפלל על-כך כדרך שמתפללים על חולים -פלוני/ת בן פלונית, אך להוסיף ב"שמע קולנו" ולא ב"רפאנו" (הרב זילברשטיין בשם הגריש"א). 

מבואר במפרשים שיעקב כעס על רחל על שתלתה בו את התפילה ולא חשבה שעליה לשפוך שיח בעצמה. ושמענו מהגר"א שפירא זצ"ל שלכן כתב הרמ"א (יו"ד,של"ה,יא) "מי שיש לו חולה בביתו ילך אצל חכם שבעיר שיבקש עליו רחמים". ודוק: חכם, לא צדיק שבעירו. הצדיק "מקבל את כל המפתחות", אבל החכם ילמדו ויורהו איך להתפלל וגם לטפל, ומתוך ההשתדלות והתפילה המשותפת ייעתר להם ה'...!