בספר אור המאיר מובא בשם מורנו המגיד ממעזריטש נ"ע, שמה שרדף לבן אחר יעקב אבינו, הוא מפני שיעקב השאיר אחריו אותיות התורה שעדיין לא ביררם והוציאם מלבן, ולכן הוצרך לבן לרדוף אחר יעקב - ליתן לו את האותיות שנשארו אצלו. וזאת ע"י שניתוספה פרשה בתורה - סיפור רדיפתו אחרי יעקב.

ורואים מכך, שיכול להיות ענין שבחיצוניות ובפועל הרי-זה נראה לגמרי היפך הקדושה, למרות שבפנימיות הכוונה בזה היא לשם שמים - כדי להוסיף בקדושה.

על דרך 　המבואר בספר תניא קדישא, שכאשר יהודי עומד ומתפלל, ועומד לנגדו גוי ומבלבלו - הרי-זה בכדי לעוררו שיוסיף בכוונת התפלה.

כלומר: גם הנכרי בעצמו, מצד שורשו (ששורשו של כל דבר הוא בקדושה) הרי-הוא מרגיש שצריך להוסיף דבר בקדושה; אלא שבהיותו הצינור הממשיך זה - הרי-זה מתבטא באופן שמבלבלו מתפלתו. ואמנם בפנימיות - הרי-זה רק להוסיף את הכוונה העליונה.

(ע"פ לקוטי שיחות ח"א עמ' 81)