בס"ד                                                    ערש"ק                                                    כ"ו בתשרי תשע"ו

                                                       בסימנא טבא

                                 ליקוטי אור - בפרשה - בראשית

" בְּרֵאשִׁית בָּרָא אלקים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ "(א, א)

ב' דברים אודה ליוצרי וחי גואלי: האחד - שלא עשני גוי אלא יצרני ראשית תבואתו, והשני - שנתן לנו

את תורתו הקדושה שנקראת ראשית דרכו. ואלו ב' הדברים צריכים להיות לנגד עיניו של האדם תמיד,

בבחינת: 'שיוויתי ה' לנגדי תמיד' כי זה עיקר העיקרים. כי תכלית הבריאה היא האדם ותכלית האדם

לעסוק בתורה, וע"י כך נעשה שותף למעשה בראשית, כי בזאת מקיים את העולם כפשוטו, כמו שכתוב

(ירמיה לג, כה): "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי". וזה שדרשו חז"ל(בר"ר פ"ג, ט):

מתחילת ברייתו של עולם נתאווה הקדוש ברוך הוא לעשות שותפות בתחתונים היינו עם בני האדם.

והתורה מפרטת לנו מה נברא ביום ראשון, ביום שני וכו', וביום השישי נברא האדם הראשון בצלמו -

מלשון צל, היינו כמו שאדם הולך ברחוב ורואה את צלו כדמותו, כך רצה הקדוש ברוך הוא שהאדם

ילך בדרך האמת והאמונה ועל ידי כך ידמה לקונו.

וראיתי שמובא במדרש(תנחומא א): יום השישי, ה"א יתרה למה? שהרי בכולן לא נאמר אלא יום אחד יום

שני וכן לכולם. מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים

התורה שיש בה ה' ספרים מוטב, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו. נמצא מכאן, שעוד ממעשה

בראשית האדם הו שותף הכרחי לבריאה כי אין יכולת למלאכים בעולם העליון, היינו בשמים לקיים

את התורה אלא רק האדם הנמצא בעולם התחתון היינו בארץ לקיימהּ בפועל הלכה למעשה. והנה רק

בשביל ב' הדברים הללו האיש הישראלי צריך לשמוח כל ימי חייו שמחה גדולה בלבו כי הוא נבחר מכל

העמים לקיים את התכלית של העולם.

ודע, כי אין בהבנתנו להבין את מעשה בראשית, וכפי שכותב הרמב"ן זצ"ל בתחילת פירושו על התורה:

ויש לשאול בה, כי צורך גדול הוא להתחיל התורה ב"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אלקים", כי הוא שורש האמונה,

ושאינו מאמין בזה וחושב שהעולם קדמון, הוא כופר בעיקר ואין לו תורה כלל. והתשובה, מפני שמעשה

בראשית - סוד עמוק, אינו מובן מן המקראות, ולא ייוודע על בוריו אלא מפי הקבלה עד משה רבינו מפי

הגבורה וכו', ע"ש. על כן, אין בכוונתי וכמובן שאין ביכולתי לדרוש על מעשה בראשית, כמו שאמרו

רז"ל(חגיגה יא): במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור. ומובא במדרש (בר"ר פ"א, ד): שישה

דברים קדמו לבריאת העולם והתורה אחד מהם, מניִן? שנאמר(משלי ח): "ה' קנני ראשית דרכו" והיא

יסוד כל הבריאה, כמו שכתוב(שם): "ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום" וגו'. ודרשו רז"ל(בר"ר

פ"א, א): אל תקרא אמון אלא אומן כלומר התורה היית כלי אומנתו של הקדוש ברוך הוא ב' אלפים שנה

קודם הבריאה וברגע שהחליט המאציל להוציא מהכוח אל הפועל ולברוא יש מאין היה מביט בתורה

ובורא את העולם.

והרבה דברים דרשו רז"ל למה פתח הקב"ה את תורתו הקדושה באות ב' שהיא לשון ברכה ולמה לא

באל"ף שהוא לשון ארירה(=קללה) ועוד שהיא כנגד ב' עולמות העוה"ז והעוה"ב וכו', ע"ש(בר"ר פ"א, י).

ואם אפשר, נראה לי בסייעתא דישמייא אולי לומר שהיא באה גם לרמוז על בחירתו של האדם שהרי

ידוע שיש לאדם בחירה חופשית האם לבחור בדרך הטוב, או ההפך חלילה וחס. ואולי זה נרמז בכך 

שהאות ב' במילה 'בראשית' נכתבה רבתי(גדולה) כדי להדגיש את עניין בחירתו החופשית של האדם 

בב' דרכים כנ"ל. ודע, שהדרך הטוב הוא התורה כי אין טוב אלא תורה(ברכות ה:), ורק על ידי התורה

יקבל עצות טובות לעבודתו יתברך, כמו שכתוב(משלי ח): "לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה", היינו חכמת התורה שנקראת

עצה כי רק על ידי חכמת התורה יזכה לעצות טובות שיאירו לו את הדרך לעלות על המסילה בית אל, אך

לא רק זאת, כי אם ידבק בתורה באמת ובאמונה בכך גם יצליח לשפר ולישר את מידותיו, וע"י כך יזכה

לחיי אמת וחיי נצח, שנאמר(דברים ל,ט): "ובחרת בחיים", ואם לאו חס ושלום, והכול תלוי ועומד בבחירתו

של האדם אשר יעשה.

ובפשטות אפשר לומר שיש לאדם ב' אפשרויות להתבונן על הבריאה או בדרך האמונה או בדרך הטבע. 

והקל יותר לומר שהבריאה היא דרך הטבע כי זה מה שהשכל יכול לתפוס כי מעשה בראשית הוא מעל

הטבע ואין ביכולתנו להבין בשכלנו כנ"ל אלא רק פשוט להאמין. וכפי שידוע שבא' בתשרי נברא האדם

הראשון ובו ביום חטא בעץ הדעת טוב ורע ובפגם באמונה בקדוש ברוך הוא והביא מיתה לעולם. ואולי

זה נרמז במילה בראשית אותיות א' בתשרי היינו התאריך שבו נוצר האדם וע"י  כך גרם מיתה לעולם

וחי 930 שנה כמניין המילה בראשית(=913) עם מספר האותיות במילוי(בי"ת=3, רי"ש=3, אל"ף=3, שין

=3, יו"ד=3, ת"ו=2=913+17= 930), כי זה תורת כל האדם.

ועל כן, למרות שנצטווינו על מצוות החודש בניסן כפי שפרש רש"י ז"ל, שהיא מצווה ראשונה שנצטוו

ישראל, אנחנו מתחילים את התורה דווקא בתשרי כי כל עבודת תשרי היא להתחזק באמת ובאמונה

בקדוש ברוך הוא, ועל ידי כך לתקן את אשר פגם האדם הראשון כנ"ל. ולכן, מיד לאחר סוכות אנחנו

מתחילים את התורה מבראשית כי זה הזמן הטוב ביותר לשמור ולנצור למשך כל השנה את האמונה

שספגנו בישיבת הסוכה, כמובא בזוהר הקדוש שהסוכה נקראת "צילא דמהימנותא" היינו 'צל האמונה',

כלומר בזה שאדם מקיים מצוות סוכה כהלכתה הוא זוכה להתחזק באמונה. ולכן מיד אנחנו מתחילים

ספר בראשית שהוא שורש האמונה כנ"ל, ישתבח שמו לעד ולעולמי עולמים הכול מדויק להפליא, כוח

מעשיו הגיד לעמו.

ולא בכדי התורה מסיימת באות ל', כמו שנאמר(דברים לד): "לעיני כל ישראל", ומתחילה באות ב' במילה

'בראשית' כי ביחד יוצא אותיות 'לב' שהוא האיבר העיקרי שמשפיע על כל שאר האיברים בגוף ומחייה

אותם. וזה נרמז באות ב' רבתי של המילה בראשית כלומר ב' - הקניינים החשובים שצריך האדם לרצות

להשיג ביחד בחיי חיותו והם: אמת ואמונה. היינו לדבוק במידת האמת כי חותמו של הקב"ה הוא אמת,

ואפשר שזה גם נרמז במילה 'בראשית'(=913) שעולה בגימטרייה 'חותמו הוא אמת'(=913), וזו האמת היא

בחינת התורה, כמו שכתוב: 'תורת אמת נתן לנו' והיא שתהיה לו העצה הטובה והמושלמת לתקן ולישר

את מידותיו כנ"ל. ואילו הקניין השני הוא 'האמונה' השלמה בחידוש העולם כלומר שהכול  שלו והכול

מאתו יתברך, וברצונו מחדש מעשה בראשית, וזה שדרשו חז"ל(מכות כג): דרש רבי שמלאי: תרי"ג מצוות

נאמרו לו למשה וכו', בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר: 'וצדיק באמונתו יחיה' (חבקוק ב, ד:). נמצא,

שהאמונה היא יסוד מוסד של כל התורה והמצוות, ולולא האמונה כל בניין האמת שהיא בחינת התורה

כנ"ל אינו יציב. ולכן, יש לאדם להשתדל כל ימי חייו לקנות את ב' הקניינים הללו של האמת והאמונה

כי הא בהא תליא(זה תלוי בזה), ולהחדירם משכלו ללבו, בבחינת (דברים ד, לט): "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל

לְבָבֶךָ", שהרי לא תספיק אמירה חיצונית בלבד 'אני מאמין' אלא היא חייבת להיות בתוך הלב באמת

ומתוך אמונה כנ"ל, ורק על ידי זאת יוכל להחיות את גופו לעבודתו יתברך ולהדמות לקונו. אכי"ר.

           פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

מי שיש לו אמונה - חייו חיים, אבל בלא אמונה חס ושלום אין לו חיים כלל; כי אין אדם שלא יעברו עליו

תלאות רבות והרפתקאות וצרות, כי אדם לעמל יולד, וכשיש לו אמונה, אפילו כשבאים עליו ייסורים

וצרות חס ושלום יוכל לנחם את עצמו כי השם יתברך ירחם עליו וייטיב אחריתו, והייסורין הם לטוב

ולכפרה, כי כל מה שעושה השם יתברך הוא בוודאי לטובה גדולה; אבל מחקֳר שאין לו אמונה, כשבא

עליו איזה צרה אין לו למי לפנות, ואין לו במה להחיות את עצמו, על כן אין לו שום חיים כלל, מאחר

שהולך בלי השם יתברך ובלי השגחה רחמנא לִצלן; אבל על ידי אמונה חייו טובים תמיד כנ"ל(סימן אמת

ואמונה, אות נז). 

                                                          "נר ה' נשמת אדם "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

               ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה