"אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן" (ג, א)

הנחש אומר לאשה שה' אסר עליהם לאכול את כל העצים. ונשאלת השאלה, הרי ברור לכול שהקב"ה לא אסר את כל העצים, שהרי אמר לאדם: "מכל עץ הגן אכל תאכל" (ב, טז)? מה הרוויח הנחש באמירה זו שחוסר האמת שבה כל כך זועק?

רש"י מסביר שהוא התכוון להיכנס עמה לשיחה, כדי שתדבר על עץ הדעת. אפשר להרחיב את דברי רש"י, שהנחש אמר דבר מוגזם כדי שגם היא תענה בהגזמה ובחוסר דיוק, שאף לגעת בו אסור; וכשנגעה בו ולא מתה, השתכנעה שתוכל גם לאכול מהעץ.

אבל עדיין קשה, הרי הנחש הסתכן בכך שהאשה לא תקשיב לו בכלל, כשהיא שומעת שהוא אומר דבר מופרך. לכן נראה שהוא טען טענה לבסס את דבריו:

הרי לגבי החיות, נאמר: "ולכל חית הארץ... את כל ירק עשב לאכלה" (א, ל), ואילו לאדם נאמר "ואת כל העץ... לכם יהיה לאכלה" (א, כט), משמע שלחיות הארץ היה אסור לאכול מכל עץ. חוה נוצרה לאחר חיות השדה, ולא נבראה כאדם, והנחש טען שמשום כך היא נחשבת כחיות השדה, ואסורה בכל עצי הגן. ואע"פ שחוה דחתה את דבריו, היא המשיכה להקשיב לו, כיוון שדבריו הראשונים לא היו מופרכים לגמרי.

עוד אפשר להסביר את לשונו, בשני אופנים, כך שלא היה בהם שקר: (א) "לא תאכלו מכל עץ הגן" - אסור לאכול מכל העצים, ומותר לאכול רק מרוב העצים (ולכן לא אמר "כל עצי הגן אסורים"). (ב) אפשר לקרוא את דבריו בפיסוק אחר: "אף כי אמר אלקים לא, תאכלו מכל עץ הגן", כלומר, אף כי אמר אלקים לא [תאכלו, בכל זאת] תאכלו מכל עץ הגן (כולל עץ הדעת).

וכיון שדבריו לא היו מופרכים לגמרי, היא המשיכה להקשיב לו.

עוד אפשר לפרש, שבדבריו הוא התכוון לאיסור על החיות לאכול מכל עצי הגן. הוא אכל מעץ אחד לעיני האישה, ואמר לה: הנה תראי ש'אף [=אע"פ ש-] כי אמר אלקים [לחיות] לא תאכלו מכל עץ הגן', אני אכלתי ולא קרה לי כלום (וזה מסביר את הלשון המוזרה של  הנחש, שפתח את המשפט ב'אף כי', שאינו מתאים לתחילת משפט). בתגובה אמרה האשה שהיא שונה מחיות השדה, אלא היא ממין האדם, ועליהם נאסר רק עץ הדעת. על כך ענה הנחש, שכמו שהוא אכל מעץ שאסור היה לו לאכול ממנו ולא קרה לו כלום, גם היא לא תמות אם תאכל.

עוד אפשר להסביר את דברי הנחש ע"פ דיוק בהבחנה  בין 'עץ הגן' לבין 'העץ בתוך הגן': הפסוק אומר:  "ויצמח ה' אלקים... ועץ החיים בתוך הגן, ועץ הדעת טוב ורע" (ב, ט). מפסוק זה לא ברור אם עץ הדעת נמצא בתוך הגן או לא. אח"כ ה' אמר לאדם: "מכל עץ הגן אכל תאכל" (ב, טז). אם כן, הנחש אמר: "אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן", ומותר לאכול רק מהעצים שבתוך הגן. ושוב, כיון שדבריה לא היו מופרכים לגמרי, המשיכה להקשיב לו.