"דַּע שֶׁיֵּשׁ חַדְרֵי תּוֹרָה. וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לָהֶם כְּשֶׁמַּתְחִיל לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה הוּא נִכְנָס בְּהַחֲדָרִים וְנִכְנָס מֵחֶדֶר לְחֶדֶר וּמֵחֶדֶר לְחֶדֶר. כִּי בְּכָל חֶדֶר וָחֶדֶר יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה פְּתָחִים לַחֲדָרִים אֲחֵרִים. וְכֵן מֵאוֹתָן הַחֲדָרִים לַחֲדָרִים אֲחֵרִים. וְהוּא נִכְנָס וּמְטַיֵּל בְּכֻלָּם וּמְלַקֵּט מִשָּׁם אוֹצָרוֹת וּסְגֻלּוֹת יְקָרוֹת וַחֲמוּדוֹת מְאד – אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ... כִּי יֵשׁ מִי שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁנִּכְנָס לִפְנִים, וְלִפְנַי וְלִפְנִים, וַעֲדַיִן עוֹמֵד בַּחוּץ לְגַמְרֵי. כִּי לא הִתְחִיל לְהַשִּׂיג הַשָּׂגָה שֶׁל אֱמֶת. וְהַצַּדִּיק הַגָּדוֹל מְאד, אַף כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהַשִּׂיג הַשָּׂגוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה בֶּאֱמֶת, אַף עַל פִּי כֵן אֵינָם נֶחֱשָׁבִים בְּעֵינָיו לִכְלוּם, לְגדֶל עצֶם הַכָּרָתוֹ אֶת גְּדֻלּוֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. עַל כֵּן הוּא מִשְׁתַּדֵּל וּמִתְחַזֵּק בְּכָל פַּעַם שֶׁיַּתְחִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהַרְאוֹת לוֹ אוֹר הַתּוֹרָה, כְּאִלּוּ לא הִתְחִיל לְהַשִּׂיג כְּלָל מִיָּמָיו".

(ליקוטי מוהר"ן, חלק א, רמה)

התורה נדמית למערכת סבוכה של חדרים: "כִּי בְּכָל חֶדֶר וָחֶדֶר יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה פְּתָחִים לַחֲדָרִים אֲחֵרִים. וְכֵן מֵאוֹתָן הַחֲדָרִים לַחֲדָרִים אֲחֵרִים". חוויית הלימוד מתוארת כטיול מתמשך, שיש בו הזדמנות לליקוט "אוֹצָרוֹת וּסְגֻלּוֹת יְקָרוֹת וַחֲמוּדוֹת מְאד".

בלימוד התורה קיימת סכנה בפיתוי של "השגה", בתחושה שיש לנו ביד משהו. שחידשנו, שהבנו, שאנחנו שולטים בחומר הלימוד - להפוך את התורה מרוח לחומר. אלא על האדם שבא ללמוד ולחוות את חווית לימוד התורה, להבין שאין כאן חומר לימודים שאמורים להשתלט עליו או לכבוש אותו. התורה היא עצמה אין סופית, וחוויית הלימוד בה הופכת מניסיון לשלוט ולחלוש על ידע (חומרי), לטיול בין חדרי תורה.

במקום אחר (ליקוטי מוהר"ן, חלק א, קי) ר' נחמן מזהיר אותנו לבל נטעה ונהפוך את התורה לממשות:

" 'לא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ' (יְהוֹשֻׁעַ א). כִּי הַתּוֹרָה הִיא רוּחָנִיּוּת... וְזֶהוּ "לא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה" – "וְיָמֵשׁ חשֶׁךְ" (שְׁמוֹת י) – כְּלוֹמַר הִזָּהֵר שֶׁלּא תִּהְיֶה מַמָּשׁוּת וְגַשְׁמִיּוּת בְּדִבְרֵי הַתּוֹרָה".

הדרך אל הטעות הזו טמונה בניסיון לאחוז בתורה, "לתפוס בשכלו" את התורה, בדומה לחומר לימודים.

במקום אחר (ליקוטי מוהר"ן, חלק ב, לז) ר' נחמן מזכיר לנו מהי התכלית, וגם מזהיר את לומדי התורה לבל ייפלו ללימוד תורה שבא כדי לזכות לעולם הבא:

"הַכְּלָל שֶׁעִקָּר הַתַּכְלִית הוּא רַק לַעֲבד וְלֵילֵך בְּדַרְכֵי ד' לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַך, כְּדֵי לִזְכּוֹת לְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַך וְלָדַעַת אוֹתוֹ יִתְבָּרַך, שֶׁזֶּהוּ עִקָּר הַתַּכְלִית וְזֶהוּ רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַך, שֶׁאֲנַחְנוּ נַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַך, וְאֵין רָאוּי לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כַּוָּנָה אַחֶרֶת בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַך, כִּי אִם לְמַלְאוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַך, שֶׁאָמַר וְנַעֲשָׂה רְצוֹנוֹ. כִּי יֵשׁ מִי שֶׁעוֹבֵד כָּל יָמָיו וְרוֹדֵף אַחַר תַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי לְמַלְאוֹת בִּטְנוֹ וּכְרֵסוֹ בְּתַאֲוֹות עוֹלָם הַזֶּה, ויש מִי שֶׁעוֹבֵד וּמִשְׁתַּדֵּל כְּדֵי לִזְכוֹת לָעוֹלָם הַבָּא, וְגַם זֶהוּ נִקְרָא מִלּוּי בֶּטֶן שֶׁרוֹצֶה לְמַלְאוֹת בִּטְנוֹ וְתַאֲוָתוֹ עִם עוֹלָם הַבָּא".

הרב דב זינגר, מתוך האתר – "ישיבת מקור חיים": http://makor-c.org/default.asp?lang=he