'בית חב"ד למטיילים' בסידני, אוסטרליה עשיר בפסיפס

הדמויות שעוברות בו במהלך השנים. למתבונן מבחוץ

נראים המטיילים הבאים בשערי בית חב"ד, ישראלים

ברובם, כעשויים מקשה אחת. אך האמת היא שהסיבות

המביאות אותם למקום מגוונות בתכלית.

באחד הימים, לאחר שהרב דודו לידר המנהל את

המקום בשליחות הרבי מליובאוויטש מלך המשיח סיים

למסור שיעור נכנס לבית חב"ד יאיר, איש עסקים ידוע

מהסביבה. דמותו של יאיר תמיד הייתה מלאת בטחון.

הפעם היא נראתה כפופה משהו. מבטו שהיה תמיד

חיוני וכריזמטי, ניבט רדוף ומהוסס. הוא הסתכל לימין

ולשמאל והמתין שהמקום יתרוקן ממשתתפי השיעור.

ככל שנקפו הדקות נראה יאיר לחוץ יותר ויותר. לאחר

שסוף סוף השתרר שקט בחדר הקט התיישב יאיר

דרוך מול הרב לידר. "הסתבכתי כהוגן", פנה לעניין ללא

הקדמות מיותרות. הוא רצה לפרוק את המשא מליבו

כמה שיותר מהר. מסתבר שכמה חבר'ה סיבכו אותו

בעניינים כספיים שלא באשמתו. "אין לי מושג איך

לצאת מזה", הפטיר מיואש.

הרב לידר קם להכין כוסות קפה לשניהם. הוא שיער

שיאיר רוצה לדבר עוד והוא המשיך להציע לו אוזן

קשבת. ויאיר אכן הוסיף לדבר. "התייעצתי עם כמה

יודעי דבר וכולם הסכימו שהטוב ביותר בשבילי

יהיה לנסוע לישראל. שם, בעזרת קשריי אוכל לצאת

מהתסבוכת בעזרת הלוואות".

הפתרון נשמע פשוט יחסית והרב לידר תהה מדוע

סבר פניו של יאיר נותר עגום כשהיה, משל הוא נמצא

במבוי סתום. "הבעיה הגדולה היא", חשף יאיר את עיקר

הבעיה, "שהתסבוכת אליה נקלעתי מונעת ממני לצאת

מגבולות אוסטרליה. ברגע שאנסה לצאת איעצר באופן

מיידי".

יאיר הישיר מבט אל הרב לידר. "הגעתי אליך כדי לבקש

ברכה מהרבי מליובאוויטש באמצעות 'איגרות קודש'.

שמעתי שאפשר להניח את הפנייה אל הרבי באחד

מספרי מכתביו, ובמקום בו הונחה הפנייה למצוא

תשובה".

היה חשוב לרב לידר כי יאיר יבין את משמעות הפנייה

לרבי. בעיקר הבהיר לו כי ראוי לקבל החלטה טובה

אפילו קטנה בתחום התורה והמצוות, שתהווה 'כלי' שבו

תחול הברכה. יאיר נטל את ידיו, ישב לכתוב את בעייתו

המורכבת והכניס את מכתבו לאחד מתוך עשרות

הכרכים 'איגרות קודש' של הרבי.

תשובת הרבי הותירה את יאיר וגם את הרב לידר פעורי

פה. הרב לידר רגיל ללוות אנשים בכתיבתם לרבי, אך

בכל פעם מחדש הוא מתרגש, ולא במליצה. במכתב

שנפתח הייתה התייחסות מפורשת לנסיעה. הרבי ברך

בנסיעה טובה ושהכול יעבור בשלום.

"אבל איך?", לא הסתיר יאיר את חששותיו. "הרי ברגע

שאציג את דרכוני בביקורת אני בטוח שאוסגר לאלתר

לשלטונות. המכתב הזה של הרבי מעודד מאוד אך

לגמרי לא הגיוני!". הרב לידר הבין את יאיר אך דיבר על

לבו שלנוכח תשובה כזו מהרבי הוא יכול להיות רגוע.

"אל תתמהמה", עודדו. "הזמן מיד לעצמך

ולאשתך כרטיסי טיסה. אני מחכה לטלפון

שלך מהארץ שבו תבשר לי כיצד בדיוק

התקיימה ברכת הרבי", טפח על שכמו ביד

אמיצה ואוהבת.

האמת חייבת להיאמר שהמשפט האחרון נשמע

ליאיר כתחזית בדיונית. אך בטחונו המוצק של

הרב לידר הצליח להדביק גם אותו. יאיר גייס

את כל האומץ שהיה בו, הזמין כרטיסי טיסה לו

ולאשתו והשניים ארזו את חפציהם בלבבות הומים.

חלפו כמה שבועות וביום בהיר אחד צלצל הטלפון

של הרב לידר. על הקו היה יאיר. יאיר אישר כי הוא

מדבר מהארץ. הוא נשמע רגוע ומאושר. "זה היה נס

מדהים", פתח וסיפר. "כל הזמן ליווה אותי החשש

ממה שיהיה ולכן דחיתי את הנסיעה לשדה התעופה

לדקה התשעים. התנהלתי בעצלתיים והגעתילדלפקי

הבידוק ממש ברגע האחרון. פקידים חמורי סבר בחנו

ביסודיות את הדרכונים של אלו שלפניי ולא האמנתי

שאעבור את הדלפק מבלי להישלח אל הכלא. רעייתי

עברה לפניי והנה הגיע רגע האמת. לבי פרפר וידיי

רעדו".

יאיר התנשם לרגע, נרגש. "ברגע שניגשתי לפקידה,

השתררה לפתע חשיכה מוחלטת בכל רחבי שדה

התעופה. הפקידים החלו להתרוצץ כדי לברר מה

אירע ובינתיים הפעילות במקום הושבתה כליל.

עמדתי לצד הדלפק ובירכתי על החשיכה. הייתי בטוח

שעם תאורה רגילה יזהו מיד על סבר פניי כי משהו לא

בסדר אתי.

"הפסקת החשמל הסתיימה כעבור עשרים דקות.

עצביה של הפקידה שמולי, כמו של יתר הפקידים, היו

מרוטים מאוד. 'הטיסה שלכם כבר יוצאת', הפטירה,

תוך כדי שהיא מעניקה מבט חטוף לדרכון שלי ו...

מזרזת אותנו להתקדם.

"אני בטוח הרב דודו, שהרבי חולל למעני את הפסקת

החשמל"...

ממחאת הקוטג' ועד מחאת המילקי, טרנד ה'כמה רע

פה' הולך וצובר תאוצה בשנים האחרונות באדיבות

התקשורת הישראלית. אם מסיבות אידיאולוגיות ואם

מדאגה כנה לאזרחי ישראל המתקשים לגמור את

החודש, התחושה היא כי תרבות הקיטורים תפסה

מקום נכבד בשיח הישראלי.

האמת היא, שהנרגנות והנטייה להלין על מר גורלנו

קבל עם ועולם עתיקות אולי כימי האנושות. מאז

ועד היום ישנם כאלו שנהנים לתת פומבי לצרותיהם

ולשתף בהן את הסביבה. נסו להיזכר כמה פעמים

הפכו שיחות סלון פשוטות לתחרות סמויה של 'מי

סובל יותר'.

את הסיבות הפסיכולוגיות לכך נשאיר למומחים

למדעי ההתנהגות. אולם הפרדוקס המדהים

בתופעת הקבילות הוא, שלרוב אין קשר אמיתי בין

המציאות לכמות התלונות. אדרבה, לעיתים קרובות

נדמה כי מדד ההתלוננות עובד בהיגיון הפוך וככל

שהאפשרויות גדלות יותר, כך גוברות הטרוניות.

השבת נקרא על חטא המרגלים – הפעם הראשונה

בה נענש עם ישראל על נרגנות ובכייה לחינם. שנה

וקצת לאחר שחוו בני ישראל את ההתגלות האלוקית

ביציאת מצרים, קריעת ים סוף ומתן תורה, ופחות

משנה לאחר שמשה הביא את הקדוש-ברוך-הוא

לסלוח לעמו על חטא העגל – הם שוב הם מתלוננים,

מתאוננים ובוכים על שרוצים להכניסם לארץ ישראל.

חז"ל אומרים כי אפילו משה, סנגורם הבלתי נלאה של

ישראל, התקשה להגן עליהם לאחר חטא המרגלים.

כפיות הטובה של עם ישראל

הייתה כה בוטה שהוא לא

הצליח למצוא לה שום הבנה.

התוצאה הייתה טראגית.

השם הפך את הבכי למוצדק.

הדור כולו נענש ונמנעה

ממנו הכניסה לארץ ישראל.

הם נשארו לבלות ארבעים

שנה במדבר 'עד תום כל

הדור' ורק הדורהשני ליוצאי

מצרים זכה לרשת את הארץ.

פרשת המרגלים היא חמורה במיוחד, משום שבהרגל

לרטון טמונה לא רק מידה של כפיות טובה אלא גם

כפירה מסוימת בבורא עולם. האמונה שבורא עולם

הוא תכלית הטוב היא מיסודות היהדות וכאשר אנו

מגיבים בסדרת תלונות בזמן שדברים לא מסתדרים

כפי רצוננו או תקוותינו, הרי שיש בכך משום ערעור

על האמונה ש'כל מה שעושה השם – הכול לטובה'.

פרשת המרגלים מלמדת אותנו לקח חשוב מאוד.

אנחנו מוקפים בכל טוב מידו המלאה של השם.

חז"ל אומרים "איזהו עשיר השמח בחלקו". העושר

והאושר האמיתיים תלויים בנקודת המבט שלנו

על החיים. כולנו חווים רגעי משבר וצער לצד רגעי

שמחה ואושר, במינונים שונים. אין זה אומר כי אסור

להתאבל או לזעוק את כאבינו כשצריך, אולם בסופו

של יום הכול שאלה של התמקדות. כאשר אדם

ממוקד כל העת ברגעים הכואבים של החיים, הוא

רואה בחייו ערימה של קשיים ואסונות. לעומת זאת,

כאשר אדם מתמקד בחלקים השמחים, הוא מבחין

בכך שלמרות הכול מלאים חייו בנקודות אור ושמחה.

מידי פעם עולים לכותרות אנשים ונשים שהחיים

'התאכזרו' אליהם. כאלו שחוו אובדן נורא או אסונות

כבדים ולמרות זאת הם בחרו לאסוף את השברים

ולהסתער על החיים מתוך התמקדות בטוב שבהם.

האנשים הללו הם אלו שחיים את 'החיים הטובים'

באמת ומהווים השראה למיליוני בני אדם בעולם.

בגאולה השלמה נאמר: 'אודך השם כי אנפת בי'.

נודה להשם על כל צרות

הגלות. הסבל והצרות

שעברנו בגלות יקבלו פתאום

משמעות חיובית והטוב

שבהם יתגלה. אולם בינתיים,

הבה נסגל לעצמינו חיים

גאולתיים. נחשוב חיובי,

נתמקד בחלקים השמחים

של החיים ונודה להשם על

מיליוני מתנות קטנות מהן

צרופים חיינו.