מס' 1479, ערב שבת-קודש פרשת בהר, י"ב באייר ה'תשע"ה (08.05.2015)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד Ÿ יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

עמדה שבועית

שמיטה לאדמה, שמיטה לנפש

המפתח הוא קביעת סדרי עדיפויות. אם נחליט שחשוב לנו להפנות יותר משאבי זמן וכוחות נפש ללימוד תורה, נמצא את הזמן

השנה הזאת אינה שנה רגילה. זו שנת שמיטה, שהתורה קוראת לה "שבת להשם". בדרך כלל ההתייחסות לשנת השמיטה מתמקדת במה שאסור לעשות – האיסורים על עבודת האדמה והתרגום של האיסורים האלה על דרך השיווק של פירות וירקות. אולם האיסורים הם פן אחד בלבד של שנת השמיטה.

אם התורה מכנה את השנה הזאת 'שבת', אפשר למצוא דמיון רב בין השתיים. גם בשבת אפשר להתמקד באיסורי המלאכה, ואז השבת נתפסת בעיני היהודי כיום שכולו איסורים, יום שאסור לעשות בו פעולות אלה ואלה. ברור שהתייחסות כזאת מחמיצה את הצד השני של השבת – הצד החיובי, התוכן הרוחני-ערכי של יום שבת-קודש.

שנת שבתון לנפש

כשם שהשבת נועדה להיות יום של קודש, שמוציא את היהודי מאווירת החולין של חיי-היום יום ומעלה אותו לעולם שכולו רוחניות, טוהר וקדושה, זה גם עניינה של שנת השמיטה. שש שנים אנחנו עסוקים בחיי החולין הרגילים. אמנם אנחנו מקדישים זמן ללימוד תורה ועוצרים את שטף החולין בשבתות ובמועדים, ובכל-זאת שגרת החולין עלולה להשתלט עלינו.

קובעת התורה שאחת לשש שנים צריך יהודי להתעלות עוד יותר, ולצאת ל'שנת שבתון'. במקור נועדה 'שנת השבתון' בעיקר לעובדי האדמה, אולם התוכן הערכי החיובי של שנת השמיטה נועד לכל עם ישראל. בשנה זו עלינו להיות 'שבתיים' יותר, רוחניים יותר. ראוי להקדיש השנה יותר זמן ללימוד התורה ולעניינים שבנפש. כי זה תוכנה האמיתי והפנימי של שנת השמיטה.

לרובנו אין אפשרות מעשית לצאת לשנת שבתון מהעבודה, ובכל-זאת השנה הזאת צריכה להיות שנה רוחנית יותר. אם אנחנו מעוניינים להתחבר לתוכנה הרוחני של שנת השמיטה, עלינו להפנות יותר זמן ותשומת לב לעניינים שברוח. אולי נגלה שבאפשרותנו להקדיש את יום שישי ללימוד תורה? אולי נוכל לקבוע עוד שיעור תורה בכל יום?

בסופו של דבר, המפתח הוא קביעת סדרי עדיפויות. אם נחליט שחשוב לנו להפנות יותר משאבי זמן וכוחות נפש ללימוד תורה ולחיי הרוח, נמצא את הזמן ואת הכוח. אם זה באמת יהיה חשוב לנו, נזיז הצידה דברים חשובים פחות.

קצת שקט

ואולי הגיע הזמן שגם בחיים הציבוריים תהיה לנו קצת אווירת שבת. כשם שבשבת נרגעת היורה הרותחת של הפוליטיקה ושוכך הפולמוס הפנימי, כך ראוי שנצא כולנו ל'שנת שבתון', תקופה של שקט ומנוחה. דומה שנפש כולנו כבר קצה בוויכוח המתמיד ובכותרות הרעשניות, שמעכירות את חיינו ומתסיסות את האווירה. הגיע הזמן לקצת שלווה ורוגע.

גם אם לא נוכל להימלט מהוויכוח על הבעיות הגורליות האופפות אותנו, עדיין אפשר לנהל אותו מתוך כבוד הדדי רב יותר ובלי להעכיר את האווירה בשנאת אחים, חלילה. לא צריך לעצור את החיים לגמרי. רק לתת להם צביון נינוח יותר, צביון של שבת.

שנת שמיטה. לא לאדמה בלבד

ספרים

נשמה
מאת הרב עדין אבן-ישראל
בהוצאת מגיד

מה אנחנו יודעים על הנשמה שלנו? הרב אבן-ישראל (שטיינזלץ) מציג כאן כל מה שרציתם לדעת על הנשמה. 188 עמ'. טל' 026330530.

זֹהר הגאולה
ליקוט: הרב חיים ששון
בהוצאת אוצרות הגאולה

ליקוט מקיף של מאמרי הזוהר בענייני הגאולה העתידה, עם פירוש 'מתוק מדבש'. הדברים סודרו לפי נושאים והם מרתקים. 688 עמ'. טל' 025725777.

המתנה
מאת הרב שניאור כהן
בהוצאת כנרת-זמורה ביתן

הספר נראֶה כאריזת מתנה ומטרתו לתת לקורא את חוויית הנתינה – מתן צדקה ועזרה לזולת, מתוך המקורות. 215 עמ'. טל' 1700704120. http://www.judaica-il.com/site .

פרשה באהבה
מאת מירי שניאורסון
בהוצאת כֹח המשלח

פרשת השבוע בזווית נשית, לאור תורתו של הרבי מליובאוויטש. המחברת פרסמה את הדברים במאמרים שבועיים במוסף 'משפחה חסידית', ועתה נקבצו בספר. 247 עמ'. טל' 1700704120. http://www.judaica-il.com/site .

שלחן שבת

להשתחרר ולקבל עול

בפרשתנו התורה מצווה לשמור את שנת השמיטה: "וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'". הזוהר משווה בין מנוחת הקרקע בשנת השמיטה, אחרי שש שנות העבודה, לשחרור עבד עברי בשנה השביעית. מהזוהר נשמע ששנת השמיטה היא גם שנת השחרור של העבדים העבריים, ולכאורה ההלכה היא ששנת השחרור היא השנה השביעית למכירה, ולא שנת השמיטה.

עוד אומר שם הזוהר שעבדים פטורים ממצוות. והלוא עבד עברי חייב בכל המצוות! ובכלל, מה הדמיון בין שש שנות עבודת האדמה לשש שנות עבודת העבד? אמנם בשנות העבודה האיכר אינו פנוי כל-כך ללימוד תורה, אך אין הוא נתון לשליטת בשר ודם, ואיך אפשר להשוותו לעבד, שקנה אדון לעצמו?

יראה קודמת לאהבה

להבהרת הדברים יש לדון במושג 'עול מלכות שמים'. הזוהר ממשיל זאת לשור, שמניחים עליו עול כדי שיהיה אפשר להפיק ממנו תועלת. כך חייב האדם לקבל עליו בתחילה עול מלכות שמים.

על-פי זה מסביר אדמו"ר הזקן בספר התניא את נחיצותה של היראה גם בעבור קיום מצוות עשה, אף שהאדם מקיים אותן מתוך אהבה. כי לא דיי באהבה לבדה, אלא יש להקדים לה את היראה, ובלעדיה אין כאן " ועבדתם את ה' אלוקיכם".

עול של שור

הסבר הדברים: אדם אינו יכול להסתמך על אהבת ה' בלבד, משום שהתנאי להתקרבות אל ה' הוא התבטלות מוחלטת לקב"ה, ואילו אהבה מבטאת את מציאותו של האדם (הוא אוהב). לעומתה היראה מבטאת ביטול מוחלט של המציאות האישית.

בנקודה זו מצוי הדמיון בין העול המושם על השור לבין קבלת העול של האדם. היראה לא נועדה להרחקה מן החטא בלבד, אלא היא חיונית להשגת הקִרבה אל ה'. אדם חייב להתבטל לפני ה' על-ידי היראה, בדיוק כפי שהעול המושם על השור חיוני כדי שיהיה אפשר להפיק ממנו תועלת.

שחרור מלא

על-פי זה מובן מדוע הזוהר מגדיר את העבדים "פטורים מן המצוות". אין הכוונה לפטור מעשי, שכן עבד עברי חייב בכל המצוות, אלא לחיסרון בקבלת עול בעשיית המצוות, שכן העבד נתון למרותו של בשר ודם ואינו יכול להתבטל לגמרי לה'.

גם עבודת האדמה במשך שש השנים מזכירה עבדות, שכן האיכר נדרש לעבוד את האדמה כדי להתפרנס, ואילו בשנת השמיטה הוא תלוי לגמרי בברכת ה', שהבטיח "וְצִיוִּתִי אֶת בִּרְכָתִי". על יסוד הדמיון הזה אומר הזוהר ששנת השחרור של העבדים היא שנת השמיטה. אמת שרק בתום שש שנים של עבדות העבד משתחרר, אולם גם אז השחרור לא יהיה מוחלט עד שנת השמיטה, שבה הכול חשים שהם נתונים לגמרי בידיו של הקב"ה.

(לקוטי שיחות כרך ז, עמ' 179; כרך כב, עמ' 143)

מן המעיין

שמיטה

להזהיר על השמיטה

"ושבתה הארץ שבת לה'" (ויקרא כה,ב). אמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, למה נמסרו ישראל למלכויות? אמר לו: מפני שהיו מחללים את השביעית ואת היובל... רצונך שלא יגלו, הזהירם על השמיטות ועל היובלות.

(מדרש תנחומא)

מצווה כללית

מצוות שמיטה נחשבת מצווה כללית מפני שני דברים: המצווה הזאת מתקיימת שנה שלמה, ובכך מובלטת נצחיותן של מצוות התורה, העומדות בתוקפן בכל זמן ובכל מקום. כמו-כן מצווה זו מתקיימת באדמה, בסוג הדומם, והיא באה ללמד על כל המצוות, שמטרתן הפיכת העולם הזה הגשמי והחומרי לדירה לו יתברך.

(הרבי מליובאוויטש)

שמיטה ושבת

מצוות השמיטה דומה למצוות השבת – כשם שהשבת מחזקת בלב יהודים את היותם עם קדוש, כך מצוות השמיטה משרישה בליבם את האמונה כי גם אדמתם קודש, אחרי שהיא שובתת בשנה זו כשביתת הקב"ה ביום השביעי.

(דעת חכמים)

שלוש שמיטות

שלוש שביתות הן: שבת, חגים ושמיטה, והן כנגד עולם, שנה, נפש. השבת היא לשביתת הנפש, כפי שנאמר (שמות לא,ז) "וביום השביעי שבת וינפש". החגים הם בבחינת שביתת הזמן, כלשון הברכה "מקדש ישראל והזמנים". השמיטה היא שביתת העולם, כפי שנאמר "ושבתה הארץ שבת לה'".

(רבי צבי-הירש מזידיצ'וב)

שנה של קודש

"ושבתה הארץ שבת לה'". כשם שתכלית יום השבת אינה לעסוק בה בדברי הבל, אלא להתעלות בתורה, במידות ובמוסר, כך בשנת השמיטה, שהאדם בטל בה ממלאכה, הזהיר הכתוב שזו תהיה "שבת לה'" – לנצל את השנה הזאת לעבודת ה'.

(הדרש והעיון)

עבודת הכרם

"ושש שנים תזמור כרמך" (ויקרא כה,ג). "כרמך" רומז לכל יהודי, המשול לכרם, כדברי הכתוב (ישעיה ה) "כי כרם ה' צבאות בית ישראל". "תזמור כרמך" – כל יהודי חייב לעבוד את עבודת הכרם בנפשו פנימה, לסקל ולזמר את המידות הרעות של קנאה, שנאה, תאווה וכיוצא בהן.

(לקוטי תורה)

אמרת השבוע

תקנת העניים

עשיר אחד הביא סכום כסף נכבד לרבי פינחס מאוסטילה וביקשו לחלק את הכסף בין עניים הראויים לכך. שאל רבי פינחס: "מדוע אינך מחלק את הכסף בעצמך?".

השיב העשיר: "חושש אני שייוודע בין העניים ובין גבאי הצדקה שאני מפזר מממוני לצדקה, ולא תהיה לי מנוחה לא ביום ולא בלילה".

אמר לו רבי פינחס: "אם כך, טול את ממונך ופזר אותו בעצמך. וכי סבור אתה ש'מתן בסתר' נתקן לנוחותם של העשירים, כדי לפוטרם מעול הצדקה? לא ולא, ידידי. 'מתן בסתר' נתקן לנוחותם של העניים, כדי שלא יתביישו, וכדי שתרבה הצדקה בארץ".

פתגם חסידי

להיות בן-חורין

"גם עבד ללא בעלים – עדיין עבד הוא. בן-חורין הוא מי שאינו משועבד בנפשו, לא לאדם אחר ולא לעצמו" (רבי שמחה-בונם מפשיסחה)

מעשה שהיה

מכתב ישיר

הוא הצטנף על מושבו ברכבת הדוהרת, ושקע במחשבות עגומות. שוב ושוב שִחְזר את התקרית הלא-נעימה שנקלע אליה, וכאב מילא את ליבו.

ר' שלום קרויס היה שוחט ובודק ירא שמים, שהתגורר בכפר סמוך לעיר אוהלי שבצפון מזרח הונגריה. בעיר עצמה חי סוחר מצליח, שהתמחה במסחר באווזי פיטום. את האווזים היה קונה בעיר קֶצְ'קֶמֶט שבמרכז המדינה.

בימים ההם לא הייתה בקצ'קמט קהילה של יהודים יראי שמים, ולכן נמנע הסוחר מלהשתמש בשירותי השחיטה המקומיים, והעדיף להביא עמו שוחט לביצוע מלאכת שחיטת האווזים.

באותה נסיעה אירעה לר' שלום קרויס התקרית הלא-נעימה. יום אחד יצא לקנות דבר-מה בחנות מקומית. מחיר הפריט היה נמוך, ולא היו בכיסו מעות, אלא מטבע יקר ערך של עשרה כתרים.

המוכר השיב לו שאין בידו עודף, והִפנה אותו לחנות סמוכה כדי לפרוט את המטבע. ר' שלום ניגש אל הזבן השכן והושיט לו את המטבע. הלה נטל את המטבע והחזיר לשוחט מטבעות בשווי של כתר אחד.

השוחט הביע את תמיהתו וביקש לקבל את שוויו של מטבע עשרה כתרים. כאן התפרץ לעברו הזבן במילים בוטות. "רמאי אתה!", גידף אותו בקול רם. "נתת לי רק מטבע של כתר אחד וקיבלת את שוויו. ככה מתנהג יהודי אדוק?! ועוד אומרים עליכם, ה'אדוקים', שאתם בני-אדם ישרים!".

חיש מהר התקבץ סביבם מעגל של סקרנים. הזבן היה אדם קולני ותקיף, ואילו ר' שלום עדין נפש. בנסיבות האלה התרשמו הסובבים כי אכן הצדק עם בעל החנות, וכי השוחט ניסה להוציא ממנו כסף במרמה.

בלב כואב עזב ר' שלום את החנות, מצר על אבדן הכסף, אך בעיקר על חילול השם שנגרם. רבים הביטו בו בבוז, וסברו שהנה הצליחה עֵרנותו של המוכר לתפוס יהודי חרדי שניסה לגנוב ממנו כסף.

כעת עשה ר' שלום את דרכו לביתו וליבו כבד עליו. לפתע נצנץ רעיון במוחו. הלוא הרכבת עוצרת בעיר קרסטיר, שבה שוכן הצדיק רבי ישעיה'לה שטיינר. יסור אפוא אליו ויבקש את עצתו וברכתו.

שטח השוחט לפני הרבי את כל קורותיו בחנות, שִחְזֵר את הדו-שיח המלא עם המוכר, ולא החמיץ את הדברים הקשים שהטיח הלה בכל 'היהודים האדוקים', כפי שהתבטא.

"שמע לעצתי", אמר הרבי. "כתוב מכתב למוכר הזה, פרט את טענותיך בדרך מכובדת, ובקש ממנו להשיב לך את כספך".

אף שהצעד הזה נראה חסר סיכוי לחלוטין ציית ר' שלום לדברי הרבי. בבואו לביתו ניסח מכתב מכובד, ובו הביע בעדינות ובבהירות את פרטי המקרה. כצפוי, לא זכה לתגובה כלשהי מהאיש.

ניסה השוחט לכתוב מכתב שני, וגם הוא נותר בלי מענה. עוד כמה ניסיונות כושלים, ור' שלום כמעט אמר נואש. אמנם הוא מילא את הוראת הרבי, אך נראה שהבקשה נתקלת בסירוב מוחלט.

בפעם הבאה שבא ר' שלום לקצ'קמט סר שנית לאותה חנות, ופתח בשיחה עם המוכר. בתחילה התעלם ממנו האיש, אולם כשר' שלום לא הִרפה – החל לצעוק עליו בקולי-קולות, וגירשו מן החנות בחמת זעם.

בדרכו חזרה עצר ר' שלום שנית אצל רבי ישעיה'לה. הוא סיפר לרבי על המכתבים ששלח ולא נענו ועל יחסו התוקפני של המוכר כלפיו.

"סע לביתך", ענה לו הרבי, "ובעזרת השם יושב לך כספך בשלמותו".

מעודד המשיך ר' שלום לביתו. הפעם, אמר בליבו, הצליח לקבל ברכה מפורשת. הוא ציפה להתפתחות חיובית במהרה.

חלפו כמה ימים, והנה הגיע מברק אל ביתו של ר' שלום. הוא השתומם לגלות שהשולח אינו אלא אותו סוחר. "אנא, עלה אל הרכבת הראשונה לקצ'קמט. דמי הנסיעה על חשבוני. דבר דחוף לי לומר לך".

תמה ר' שלום למקרא הדברים, אולם החליט להיענות להזמנה. הוא נסע לקצ'קמט וסר מיד אל החנות. בעל החנות עמד והמתין לבואו בקוצר רוח. בטרם פצה פה, הניח הסוחר בידו את מלוא הסכום שנטל ממנו, בתוספת דמי הנסיעה. "הנה לך כל הכסף, רוצה אני סוף-סוף לחיות במנוחה", אמר. "אנא, סלח ומחל לי על שצעקתי עליך וביזיתי אותך".

חכך ר' שלום בדעתו ותהה כיצד להגיב לנוכח התפנית הלא-צפויה. בעודו מתלבט המשיך בעל החנות ואמר:

"אנא, בקש בעבורי מחילה מהרב הזקן. אולי אתה במקרה מכיר אותו? הוא נמוך קומה, חובש כובע קטיפה רחב. אנא, בקש ממנו שיניח לי. אינני יכול לסבול את נוכחותו בחלומותיי. הוא בא אליי בשנתי ומאיים לחנוק אותי. הרגשתי שאני כמעט מת.

"הוא ציווה עליי להחזיר לך את כל כספך ולהתנצל לפניך על מה שעשיתי, ואם לא אעשה כן – סופי יהיה רע ומר. ובכן, אני משער שאתה מכיר את הרב הזקן. הוא אמור להיות איש צדיק. כעת נוכחתי שיש אלוקים השומר את יראיו ופורע את עונשם של החוטאים".

לומדים גאולה

השמיטה הגדולה

העולם נברא במתכונת מחזורית של שבע – שישה ימי חול והיום השביעי שבת; שש שנים של עבודת האדמה והשנה השביעית שמיטה. גם הקיום הכללי של העולם קשור למחזוריות זו, כפי שנאמר בגמרא (סנהדרין צז,א): "שית אלפי שני הווי עלמא וחד חרוב" (=ששת-אלפים שנים יתקיים העולם ובאלף השביעי ייחרב).

מה פירושו של "חרוב" שיקרה באלף השביעי? האם הכוונה היא שהעולם ייחרב? יש בזה כמה וכמה שיטות של גדולי ישראל. הראב"ד (בהגהתו להלכות תשובה של הרמב"ם פרק ג, הלכה ח) אומר שבאותו אלף העולם "חוזר לתוהו ובוהו". לעומתו סבורים רבים, ובהם חכמי הקבלה, שאין לפרש את הדברים במשמעות של חורבן ממשי, אלא הכוונה היא שזה יהיה עולם שונה מהעולם המוּכר לנו. הם מפרשים, שהעולם "יהא חרב מתאוות וכיסופין דהאי עלמא" (מגיד מישרים פרשת בהר וּויקהל, ועוד). כלומר, זה יהיה עולם בלי יצר הרע, וממילא עולם שונה במהותו.

העולם מגיע לשלמותו

תורת החסידות, על יסוד תורת הקבלה, מאמצת את הדעה האחרונה, ועל-פיה יוסיף העולם להתקיים, אלא שזה יהיה עולם שונה במהותו. יתרה מזו: לא זו בלבד שבתום האלף השישי לא יבוא הקץ לעולם, אלא שדווקא באלף השביעי יגיע זמנה של קבלת השכר על העבודה בששת אלפי השנים.

בספר התניא (פרק לו בהגהה) מובא בשם האריז"ל, ש"קבלת שכר עיקרו באלף השביעי". הזוהר (וירא, חלק א, קיז,א) אומר שכל ההתגלויות של החכמות – הן חכמת התורה, הן חכמות הטבע – בסוף האלף השישי, נועדו כדי ש"יתתקן עלמא לאעלא בשביעי" (=שהעולם יתתקן להיכנס לאלף השביעי). הרי שאז יגיע העולם לשיא שלמותו והתעלותו.

הדמיון לסוגים הנוספים של שביעיות יש בו להמחיש יותר עניין זה. יום השבת אינו מחריב והורס חלילה את מה שנבנה בששת ימי החול, אלא מביא את הדברים לידי שלמות. כך גם שנת השמיטה נועדה להביא את האדם ואת עבודת האדמה בשש השנים שקדמו לה לדרגה עליונה יותר של שלמות ורוחניות. וכך האלף השביעי נועד להעלות את העולם לדרגת 'שבת' – עולם רוחני יותר, שבו מתגלית האמת האלוקית במלוא זוהרה.

עולם טהור

האלף השביעי בא אחרי ימות המשיח ולאחר תקופת תחיית המתים, שיהיו עוד במהלך האלף השישי. כך גם אומר רבנו בחיי (בפירושו על התורה, ויקרא כה,ח): "יום שביעי כנגד אלף השביעי, שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים. והוא אחר ימות המשיח ותחיית המתים. ובני תחיית המתים יזכו אליו ויתענגו בגוף ובנפש תענוג שאין לו סוף".

על-פי הדברים הללו עולה, שהתקופה העתידית מתחלקת לשלוש תקופות מרכזיות: האחת – תקופת ימות המשיח, שבעיקרה היא מצב של עולם מתוקן, שחי בשלום ועובד את ה' יחד. התקופה השנייה היא תחיית המתים, שבה ישתנו סדרי עולם, יחיו המתים והעולם יתרומם לדרגה עליונה יותר של רוחניות וקדושה, ואז תגיע כוונת הבריאה לתכליתה והעולם יהיה "דירה לו יתברך". אחרי התקופה הזאת תיפתח תקופה חדשה לחלוטין, תקופת האלף השביעי.

באור זה יש לראות את משמעות דברי הגמרא "וחד חרוב" – העולם החומרי, על מגבלותיו והֶסתֵריו, ייחרב. זה יהיה עולם טהור ורוחני, שבו מתגלה הקב"ה בכבודו ובעצמו ושבו מקבלים בני עולם התחייה את שלמות השכר הצפון להם.

חיים יהודיים

מבצע הצלת ספר התורה מבגדד

בחג השבועות הקרוב יפתחו בבית הכנסת 'באר חנה' בנתניה את ארון הקודש ויוציאו בחיל וברעדה את ספר התורה העתיק. הוצאת הספר מתרחשת במועדים מסויימים בשנה ובכל פעם היא מרגשת מחדש את המתפללים.

מתפללים אמרנו, אולם בעיקר את עורך הדין הד"ר ניסן שריפי שבית הכנסת קרוי על שם אימו, ילידת בגדד. שריפי (48) הוא האיש שהצליח להבריח במבצע מורכב את ספר התורה מעיראק השסועה לארץ.

קצינה יהודייה

כבר עשרים ושתיים שנה עוסק עו"ד שריפי במקצועו וליווה לא מעט פרשיות סוערות. סיפור הצלת ספר התורה החל לפני חמש שנים: "פנתה למשרדי עולה מארה"ב, קצינה במילואים בצבא ארה"ב. היא סיפרה שקיבלה צו לשירות מילואים בעיראק ואינה יודעת מה לעשות. אם לא תיענה לקריאה היא עלולה להיעצר בבואה לארה"ב וגם קצבתה החודשית עלולה להיפסק. הפעלתי את כל הקשרים האפשריים. האמריקנים התעקשו, ולבסוף הסכימו לקצר את שירותה ולהעבירה מבגדד הבוערת לאפגניסטן, שהייתה שקטה יותר".

חודשים חלפו ושריפי, שקרא את הדיווחים על המתרחש בבגדד, נזכר בקצינה השוהה באפגניסטן. שורשיו הבגדדיים העלו בו את המחשבה שאולי באמצעותה יהיה אפשר להציל ספרי תורה מבית הכנסת העתיק בעיראק.

ספר בן ארבע-מאות שנה

הקצינה חיברה אותו, בזכות קשריה, עם קצינים יהודים שפעלו בבגדד. אותם קצינים סייעו בהשלמת מניין לקהילה הבגדדית הקטנה בימים הנוראים.

"הקצינים סיפרו לי שנשארו בבגדד כשמונה יהודים בלבד", מספר שריפי. "בתי הכנסת הוזנחו וספרי התורה מוטלים בביזיון. העדות הזו הכאיבה לי מאוד, בפרט שאנשי הקהילה אמרו שאין ביכולתם לתחזק את ספרי התורה ואת בתי הכנסת, שהפכו לאכסניות פליטים או למסגדים. אזרתי אומץ וביקשתי מאחד הקצינים שיסייע בהברחת ספר תורה אחד לפחות. לאחר בירור פנימי שערך הקצין הוא החליט להבריח את הספר העתיק ביותר, בן יותר מארבע-מאות שנים, ובו, לדברי זקני הקהילה בבגדד, קראו הבן-איש-חי ורבי עבדאללה סומך. הקלף של ספר התורה עשוי מעור צבי".

הברחה בתרמיל

המבצע ארך כמה שבועות. "לא אוכל לפרט יותר מדיי על המבצע", מתנצל שריפי, "אבל אוכל לספר שגוויל ספר התורה הוחבא בקיטבג (תיק צבאי) של אחד החיילים, שיצא לחופשה קצרה בארה"ב ועבר דרך נמל התעופה בטורקייה. נציג שלנו קיבל מידיו את הגוויל בטורקייה ומשם הועבר לישראל". לצד ספר התורה הצליח שריפי להשיג עוד כמה חפצי יהדות, ובהם מחזורים עתיקים ששימשו את הקהילה המפוארת, שנחרבה ברבות השנים.

כאשר הגיע ספר התורה לארץ, שמחתו של שריפי לא ידעה גבולות. "אי-אפשר לתאר את התחושה", הוא מתרגש. "עד שלא ראיתי אותו במו עיניי הייתי שרוי במתח. שלחנו מיד את הגוויל לבדיקה ונעשו בו התיקונים הנדרשים. לאחר מכן הוכנס הספר ברוב פאר והדר לבית הכנסת שעל שם אימי, המיוחסת לרבני בגדד הגדולים. בתהלוכה חשתי כאילו הצלתי יהודי משבי".

מבצע מורכב. שריפי וספר התורה

פינת ההלכה ומנהג

פירות הקיץ

שאלה: כיצד יש לשמור על קדושת שביעית בפירות הקיץ?

תשובה: פירות החורף ברובם חנטו והגיעו לגודל הקובע עוד בשנה שעברה, ולכן לא חלה עליהם קדושת שביעית. אולם עתה מתחילים להגיע לשווקים פירות הקיץ, ובהם נוהגת קדושת שביעית.

הקדושה מחייבת כללי מסחר שונים מהרגיל וכן שינויים בשימוש בפירות.

יש החוששים לאיסורי 'שמור' ו'נעבד', ואינם קונים פירות אלה אלא בחנויות שמיטה. רבים מקילים בזה, וקונים אותם גם בשוק או בחנויות רגילות. אולם צריך להיזהר מאיסור סחורה בפירות שביעית. הדרך לעשות זאת היא לקנות פירות בלי שקילה, והתשלום ייעשה רק 'בהקפה' (ייתכן גם בהמחאה או בכרטיס אשראי), או 'בהבלעה' (לקנות עם הפרי מוצר שאין בו קדושת שביעית, כגון פרי מחו"ל, ולשלם הכול בעבורו).

את הפירות הללו יש לשמור בקדושה: אין להוציא פירות שביעית לחו"ל, אין לקלקלם ואין לבזותם. אוכלים ומבשלים אותם בדרך המקובלת בלבד. שאריות מוצקות אפשר לסגור היטב בשקיות ניילון ולהשליכן כך לאשפה. שאריות מיץ יש להשאיר בחוץ לילה לפני שפיכתן.

מקורות: ראה 'משפטי ארץ - שביעית' פרקים כ-כו. 'דיני שביעית השלם' פרקים יג,טז,יח.