"כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ"...  –"כל  מתיקת פרי קרויה דבש"

בליל הסדר מצווה לאכול מצה ולשתות ד' כוסות. בשניהם יש ריבוי יחסי ומהיר של סוכרים (בצורת פחמימות). כ 5-10% מהאוכלוסייה סובלים מסוכרת ברמות שונות, ומשום כך עליהם להגביל עצמם בתזונת הפחמימות. כיצד ינהגו בלילה זה?

"מי שאינו שותה יין מפני שמזיקו או שונאו, צריך לדחוק עצמו ולשתות לקיים מצות ארבע כוסות" (שו"ע,תע"ב,י) אולם אם השתייה עלולה להביא לידי חולי, כותב המשנה-ברורה שאין חייבים לשתות. ברם, גם חולי סוכרת אשר עלולים אכן להסתכן אם לא ישמרו על איזון, בדרך כלל אינם מנועים לחלוטין מצריכת פחמימות, אלא בצורה מווסתת ומבוקרת. ויש להבחין במספר מצבי חולי: 1.אלו שאינם נזקקים עקרונית לטיפול תרופתי, אך נדרשים להקפיד על תזונה דלת פחמימות, יקיימו את מצוות האכילה כרגיל, וימעיטו ב"שלחן עורך" ובכך יישארו מאוזנים. 2.חולים המוּנְחים להזריק לעצמם אינסולין בקביעות בכדי שיהיו מאוזנים, הריהם שולטים במינון האינסולין. לכן, גם הם חייבים באכילת מצות המצווה ובשתיית ארבע כוסות, ויזריקו באותו ערב מינון בהתאם לרמת הפחמימות שצרכו. 3.חולי סוכרת הנוטלים בקביעות גלולות במינון קבוע (כגון מטפורמין/גלוקופאז') --יאכלו וישתו בשיעור המינימאלי, וכדלהלן:

מצה –לאכילה ראשונה -"מוציא מצה"- לפחות שלושת רבעי מצת מכונה, ל"כורך": שליש עד חצי מצה, ול"אפיקומן" –חצי מצה. נמצא שבסה"כ יאכל לכל היותר 2 מצות מכונה.

ארבע כוסות –הכוס תחזיק לפחות 86 סמ"ק, אך בכל כוס די בשתיה של 45 סמ"ק (או יותר אם חלל פיו גדול מהממוצע). ויוצאים גם במיץ ענבים אמיתי, אך עדיף יין יבש (אדום) כי יש בו פחות סוכרים.

ומי שבכל זאת אסור לו לשתות יין באופן טוטאלי, יכול לצאת במשקה חשוב באותה מדינה, מה שנקרא 'חמר מדינה' כמו מיץ תפוזים או קולה