"צנזורה", "תוספות", "שיפוצים", לא ביהדות!

   לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' אֱלֹקֵיכֶם... עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּבַעַל פְּעוֹר כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ ה' אֱלֹקֵיךָ מִקִּרְבֶּךָ (דברים ד' ב' - ג'):

   בורא עולם מצווה בתורתו הקדושה את האדם היהודי "במילים ברורות". בן יקר שלי! נתתי לפניך מצוות - ורצוני שתקיימם במלואם. בבקשה ממך, אל תוסיף עליהם - ואל תגרע מהם.

   לאחר מכן התורה מוסיפה "תזכורת" קטנה: עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּבַעַל פְּעוֹר, כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ ה' אֱלֹקֵיךָ מִקִּרְבֶּךָ.

   וכאן הבן שואל: א) מה רוצה התורה בתוספת הזו? הרי דרכה של תורה לחנך את האדם לקיים את מצוות ה' "מאהבה - ולא מפחד", וכמו שנאמר (דברים פרק יא) וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֵיךָ וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֹתָיו כָּל הַיָּמִים. אין דרכה של התורה לאיים על האדם ולהפחידו. אם כן מדוע כאן התורה נוקטת בשיטת "המקל" וההפחדה?

   ב) מדוע נבחרה דווקא הדוגמה הזו של "חטא הפעור" ועונשו - ולא חטא אחר - כמו "חטא העגל" וכדומה?

   מעשה בזוג יונים (יוני ויונה) שהתחתנו. מה שהיה מיוחד בזוג הזה, זה התכונות שלהם המנוגדות. האישה הייתה "תם" שאין כדוגמתה, ממש "תם" מהאגדה (של פסח). שקטה ומופנמת ולא בולטת, נכנעת ונכפפת ויודעת את מקומה. לעומתה, בעלה היה טיפוס דומיננטי נמרץ ופעיל, אך מצד שני - לא יודע לשמור את רגשותיו בבטן - ותמיד שם הכל "על השולחן". אם יש לו הערה או הארה, הוא שולף אותם על אתר - ולא מעניין אותו עם זה ראוי להיעשות או לא.

   חלפו להם ימי השבע ברכות, תם גם ירח הדבש, ויוני החמוד נדרש על ידי הבוס הנוקשה לשוב לעבודה. נכנע יוני לגזירה - וניצב בשערי המפעל בשעה הידועה. הזמן חלף בעצלתיים, העבודה היתה קשה ומתישה, וכאשר הגיעה השעה 5 בערב והעבודה הסתיימה, יוני נראה כמו סמרטוט סחוט.

   לאחר החתמת הכרטיס ביציאה מהמפעל, צעד יוני לחניון, נכנס למכוניתו, התניע את הקופסה - והמריא אל ביתו. תוך כדי ההמראה, הוא מרים צלצול לאשתו היקרה ומודיע לה על בואו, והוא לא שוחח לחתום את השיחה במילים "אני רעב". כמובן שאשתו הטריה והתמימה הבינה היטב מה כוונת המשורר במילותיו "אני רעב", וכמו כל אשה כשרה, ניגשה לנצח על המלאכה לאלתר.

   היא קילפה ירקות, הפשירה עופות, חתכה ובישלה וערכה וסידרה, וכולה ציפייה לאורח הדגול שיכנס. כעבור מספר דקות... נכנס האיש המיוחל, הלא הוא בעלה שחזר מהמפעל. בהוראת אשתו - הוא צעד קוממיות לכיוון השולחן, לקח נתח עוף, נעץ המזלג, הכניס לפה, ו... הנחית את המזלג חזרה לצלחת... פג לא כל התיאבון. התברר לו שאשתו לא טִבְּלָה את האוכל כלל ועיקר. הוא ניסה לגשש ולברר מדוע, ולפתע הוא מגלה שאשתו בכלל לא יודעת מה זה "תבלינים ומלח". ובאמת מדוע שתדע? הרי תמיד היא אכלה מהמוכן.

   מיד התעטר האיש "בעזות דקדושה", ועשה לה בית ספר מושלם. הוא הרצה בפניה על נחיצות התבלינים, על חשיבותם הרבה, הוא הבהיר לה שבהעדרם האוכל לא שווה כלום. וכל הברכה והטִרחה הם לבטלה. כמובן שיונה התמה והחסודה הפנימה את המסר והבטיחה להשתנות.

   למחרת, חזר האיש מהמפעל, וכבר מקצה הרחוב הוא מריח ריחות גן עדן. הוא מתקדם לכיוון ביתו, והריח גובר והולך. הוא טפח לעצמו על השכם והיה מבסוט. כעת הוא מגלה שאשתו תלמידה מוכשרת - ואילו הוא מורה מוצלח. מתברר שהשיחה של אתמול הניבה פירות. מרוב שמחה, הוא התחיל לרקוד. הוא כבר חשב "קדימה". הרי אם הריח כל כך טוב, נוכל לפתוח קייטרינג, לעשות אירועים, להתפרסם ולהתפרנס, ומי יודע לאן נגיע. אך שאלה אחת הטרידה אותו מאוד. מה הסוד שגורם לריח הנפלא הזה להתפרס על כל הרחוב? הרי אפילו "לבית התבשיל" אין כזו פריסה ארצית של ריחות וניחוחות? מעניין מה סוד העניין.

   כאשר הגיע יוני לבית והתיישב על יד השולחן, נפתרה תעלומתו בין רגע. כאשר הוא נעץ את המזלג "בעוף הממולא", הוא פגש "כדור" תבלינים!!! הכל היה מלא עד אפס מקום "בתבלינים". זה פלא שהריח הרקיע לשחקים? הרי היא בישלה תבלינים ולא אוכל.

   בראות יוני את המציאות העגומה, פנה אל אשתו בקול כאוב ואמר: יונתי תמתי (תרתי משמע), אתמול העברתי לך את החצי הראשון "בקורס הטבחות", היום נלמד את החצי השני. ובכן: דעי לך שבלי תבלינים - האוכל טפל! אך עם עודף תבלינים - האוכל נהרס! אנא ממך, המשיכי לשים תבלינים, אך הקפידי על המינון. כי "המינון המדויק", הוא זה שקובע את איכות הבישול.

   כעת הכל מובן!

   בהתחלה מזהירה התורה וכותבת: לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' אֱלֹקֵיכֶם. דבר ראשון התורה מצווה, אל תחדשו מצווה חדשה, וכן אל תשמיטו שום מצווה ממה שציווה האלוקים. וזה כנגד החצי הראשון של הסיפור הנ"ל, ששם ראינו שיונה השמיטה לגמרי את עניין הטיבול, ובכך גרמה חורבן לבעלה - והשאירה אותו רעב.

   לאחר מכן מוסיפה התורה: עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּבַעַל פְּעוֹר כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ ה' אֱלֹקֵיךָ מִקִּרְבֶּךָ. ובאמת מה כל כך מיוחד במידע הזה?

   מבואר בחז"ל, שהעבודה זרה שנקראת "פעור", עבדו אותה על ידי שעשו כנגדה צרכים. ובאמת אנשי דור המדבר שעבדו אותה, לא התכוונו לכבד אותה - אלא לבזות אותה ולהשפיל אותה על ידי כך, ומובא בספרים שהיה אחד שאפילו לכלך את העבודה זרה בצרכיו - כדי לבזותה יותר, ובסוף מה אמרו עליו הגויים? אַהּ, איזה "מחמיר", מעולם לא עבד אדם את "פסל הפעור" בהידור שכזה. אותו אדם התכוון לבזות, ובסוף התברר שהוא נכשל יותר מכולם.

   זה מה שרוצה התורה בתזכורת הזו. ללמד אותנו שחוץ מהאיסור להוסיף מצווה או להתעלם ממצווה שכתובה בתורה, יש גם איסור "בתוך המצווה" לשנות את המינון והצורה שלה. אם אלוקים אסר דבר או ציווה לעשות דבר, אין להתערבב בציווי ולשנות אותו, אלא יש להיצמד "בדיוק" להוראות.

   אם אלוקים אסר לעבוד עבודה זרה, אז זה אסור - חד וחלק. ואם מנסים לשנות את המינון והעוצמה של האיסור ולהתיר את העניין "במצבים מסוימים", ואפילו אם זה מתוך "כוונות טובות" כדי לצחוק על הפסל, עדיין זה נחשב עבירה לכל דבר - וחריגה מציווי ה'!!!

   חובה להיצמד להוראות המדויקות של המצוות (כמו בבישול) ולא להתערב בתוך המצוות (בכמויות התבלינים), כמו שראינו בחצי השני של המעשה הנ"ל.

   לסיכום: חיי היהודי נמשלו "לאוכל", והמצוות נמשלו "לתבלין". אם יהיו חיי היהודי ריקים ממצות, הרי שאין להם כל ערך. כמו כן להוסיף עליהם מצוות שהבורא לא ציווה, זו בגידה במטרה. וכן אם "משנים" את תוכן המצוות בכל שהוא, את העוצמה והגבולות של המצווה, הרי שזו מעידה מהמסלול.

   ברוך ה', התברך דורנו בהרבה "אצבעות". מה הכוונה? היום, יצר הרע עובד בטכנולוגיה מאוד מתקדמת. הוא כבר לא מנסה להפיל את האדם "בלעבור עבירה או לפספס מצווה". הוא יודע שהוא לא יצליח בכך. אלא מה הוא עושה? הוא לוקח לאדם את האצבע, מסובב אותה בקול רעש גדול, ומתיר את האסור ואוסר את המותר, מקצץ כאן, מוסיף שם, ובסוף מתאים את התורה לצרכיו של האדם. קוראים לזה היום לומדע'ס. רוצים דוגמא?

   יהודים ולהבדיל גויים, כולם מודים שהאינטרנט הוא "פצצה מתקתקת". אומנם הוא כלי שיכול מאוד להועיל, (144, זמני נסיעות, בנקים ועוד), אבל מצד שני ניתן על ידו גם לקבל אינפורמציה בכל נושא מכל זמן ומכל תקופה, ולטנף את הנפש והמוח ולמחוק כל סממן של יהדות ואנושיות. ולמרבה הצער, לא צריך לחפש את הזבל הזה "במיוחד", פשוט הוא מפוזר בכל מיני דרכים לגיטימיות. בפרסום, במידע חדשות, על ידי "הורדה תמימה" שמתגלית לאחר מכן שמכילה תכנים פסולים מוסווים ואכמ"ל.

  חכמינו השוו את האינטרנט למכונה שמוציאה ממתקים וסוכריות, אך מצד שני "מידי פעם" יורה פצצות. כמובן שכל אדם בריא בנפשו - צריך להתרחק ממנה. ולמה לו לקחת את "הסיכון הבטוח"? אלא שלפעמים צריך את האינטרנט לצורכי עבודה וכדו', אם כן מה עושים?

   גדולי ישראל פסלו ואסרו את השימוש באינטרנט, והתירו אותו רק בשעת הדחק, ובצירוף כללים והוראות מדויקות, מתי להשתמש, לֵמָה לא להשתמש, עם איזה סָפָּק לעבוד, ומה הזהירויות שיש לנקוט, וחייבו "כל מקרה" של אדם הזקוק להכניס את האינטרנט, להתייעץ עם "תלמיד חכם מובהק" ולקבל אישור לכך, ולדעת מהם הגדֵרות שחייב להציב לעצמו. שהרי כל מקרה לגופו והכללים משתנים בהתאם לעבודה, רמת הצורך, העיתוי, בני הבית ועוד.

   לשם דוגמא, לא כולם יודעים שהסָפָּק המומלץ הוא חברת נתיב (שחוסמים גם את המחשב וגם את הקו, הם חוסמים "הכל" ופותחים רק את מה שצריך "באופן ספיציפי"), אחריהם חברת מהדרינט שחוסמים את הקו ולא את המחשב (ואכמ"ל). ואילו מי שלא מסתדר עם זה מבחינת עבודתו, צריך להשתמש בחטיבת "אתרוג" שבחברת "רימון", ששם הם פתוחים יותר - ומוגנים "כמעט" בשלמות. (כן כן, הגנתם אינה מושלמת! למרות הפרסומים הרבים שלהם, אני מוכן להוכיח "פיזית" שהם לא חוסמים הכל, ומדובר בפספוסים חמורים מאוד של תועבה שהם לא חסמו. התגלגלה לידי רשימה של עשרות כתובות חמורים שהם לא חסמו, ואני שומר אותה לשעת הצורך, כדי להוכיח את דברי לכל המתעקש - וגם להם - אם ידרשו זאת). ומי שחטיבת "אתרוג" לא מספיקה לו (טכנאי הזקוק להורדות דרייברים וכדו'), ישתמש "במסלול רימון", וגם במסלול רימון יש 5 דרגות, בקיצור, זו סוגיה מורכבת. לכן, מי שכבר חייב את שירותי האינטרנט, צריך לדעת היטב את הנתונים הללו, כדי לדעת היכן מקומו וכיצד לא להתיר את הרצועה יותר מהצורך. יש עוד פרטים "וחידושים", שמתבהרים בייעוץ עם רב, ובאמת מי שמתייעץ - מרוויח את חייו בזה ובבא.

   כמובן שיש צדיקים בעם ישראל המקפידים על כך - ואשריהם! אלא שעדין נקודה זו טעונה חיזוק! עדיין המגיפה עצומה והתוצאה עצובה, וכמו שבכה בפני יהודי מאזור המרכז ואמר לי כך: אני שומר מצוות, ירא שמים, כמובן שאני משתמש באינטרנט למטרות נחוצות ותוך כדי שמירה על עצמי. תמיד הייתי בטוח שהכל בסדר ונמצא תחת שליטה, אך לצערי התבדיתי. אחרי תקופה התברר לי שביתי ניצלה את העניין, ומה שהתחיל "כצורך לשיעורי בית", הפך לעסק שלם, והיום ביתי נשואה לחילוני על ידי השדכן "פיסבוק", וידי קצרה להושיע.

   אותו יהודי מסכן, אם היה מתייעץ לפני כן אם רבותיו, לא היה בוכה אחרי כן, וכמו שהבטיחונו חז"ל "שכל הנוטל עצה מהזקנים (מהחכמים) אינו נכשל".

   וכמה כמוהו יש, שבמקום להתייעץ עם תלמיד חכם "שמתמצא בעניין" ולצמצם את הנזק, מתייעצים עם עצמם ולא פוחדים על גורלם וגורל בני ביתם? מדוע לא כולם נרתמים למערכה ומתכופפים לתורה בעניין הזה?

   כי הם תופסים את האצבע ומסובבים אותה בקול רעש גדול ועושים לומדע'ס, ומעלים את הטענה דלקמן: מה הרב "הפנט והמצומצם" מבין בעניינים אלו יותר ממני החכם והכישרוני? הרי יש לי תוכנות צנזור ספאם, רשימה שחורה ולבנה, גלישה ללא תמונות, שירות בקרת הורים, איני משתמש בתוכנות מסרים, הכל אצלי מוגן באמצעות סיסמה, אני גם במעקב אחרי "היסטורית הגלישה", אני בקי בכל הקשקושים הישנים והחדשים, ומה כבר מבינים הרבנים הללו יותר ממני, והוא לא יודע שיש בתי דינים של רבנים, בשילוב עסקנים "מומחים ומפולפלים" בכל הנושא הזה המתמצאים בו יותר מכל שועל וותיק, ואת מה שהוא יודע - גם הם יודעים! אלא שהם נוסעים רחוק קצת יותר ממנו, הם בקיאים בכל האופציות שהוא לא חלם עליהם. (נקודת שיחזור, מערכת הפעלה וירטואלית, user נוסף, התקנים חיצונים למקומות שאין כונן cd, כוננים נסתרים ותיקיות נסתרות, אחסון בשרת חיצוני, החלפת סיומות, מי שבקי ברזי המחשב יודע שאפילו התוכנה של "נתיב" שעל המחשב - אינה חוסמת boot וירטואלי, בשורה התחתונה, לעולם הפיקוח לא יכול להיות מושלם, וכל שכן שלא על הילדים, ובפרט בעידן usb mobile modem, בריאה מיוחדת של השטן ללא צורך בתשתית adsl, כדי לשרוף את הנוער בשקט מתחת לאף של ההורים, והם אפילו לא מבינים מה זה, בחלום השחור ביותר שלהם הם לא חלמו על דבר כזה, שהם בכלל לא מכניסים לבית אינטרנט, ובכל זאת בבית שלהם גולשים, ואכמ"ל, אני מקווה שלפחות זה יעזור לעקשנים להבין מדוע אפילו להחזיק בבית מחשב ללא אינטרנט - זו גם שאלה של חיים ומוות, ומי שהבין הבין, ומי שלא, הלוואי ויתקיים בו ובבנו שומר פתאים ה'), ממילא אם גדולי ישראל פסקו את פסקם על האינטרנט, ועשו לו גדרות, מיהו זה שיטען "זה מיותר"? ברור שחובה להיצמד להוראות, והלוואי וזה יספיק "נגד היצר העקשן"! וכמו שבענייני בריאות "לא לוקחים סיכונים, ואפילו לא אחד למיליון, כל שכן בענייני חינוך הילדים (וחינוך עצמי).

   יהודי יקר! גם אם עדיין אתה "חושב" שהנך מבין יותר מכו....ל....ם, אתה חייב להתכופף לרבותינו גם... בעניין האינטרנט, וכמו שמצווה התורה ואומרת (דברים י"ז י"א) עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ - תַּעֲשֶׂה! לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ - יָמִין וּשְׂמֹאל!

   [ולמי שעדיין מתעקש, מומלץ ללמוד היטב את סוגיית "זקן ממרא", מיהו ומה דינו, כמו כן מומלץ לעיין בספר "החינוך" במצווה תצ"ו (ד"ה משורשי המצווה), וכן ללמוד היטב את מה שנאמר (ע"ז כ"ז:) ופורץ גדר ישכנו נחש, ומה שנאמר (ברכות ד:) כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה. אין ספק שמי שיעיין בכל זה יבין היטב את חומרת העניין].

   בפרשה ראינו שלושה ציוויים: א) לא לחדש מצוות. ב) לא למחוק מצוות. ג) לא "לשנות ולשפץ" את המצוות. ובאמת הציווי הראשון והשני, עוד ניתנים לשליטה. אך החלק השלישי "שלא לשנות את המצוות", זו נקודה כל כך רגישה ועדינה, וניתן במחי יד ליפול בה, אם לא נצמדים "תמיד" לדעת תורה ולרב. ומדוע שם הסכנה רבה? כי האדם לא מרגיש שהוא עובר עבירה, שהרי באמת הוא מקיים מצווה - רק עם שינויים. וכמו בדוגמא הנ"ל. הוא מקיים את המצווה של "ועשית ככל אשר יורוך", הוא מתכופף תמיד לדעת תורה, אלא שפה ושם כשקשה לו, הוא מעגל פינות. והוא לא יודע שבעיגול פינות הזה, הוא בעצם עובר על החלק השלישי הנ"ל.

   זכור! יראת שמים אינה נמדדת בעובי האתרוג, ולא באורך הלולב, ולא בכמות ההדסים, ולא בצבע הערבות, ולא בעומק הכיפה. יראת שמים נבחנת היכן שקשה. האם גם שם מתכופפים - או שמא מניפים את האצבע "ומסובבים"?