"ואד יעלה מן-הארץ והשקה את-כל-פני האדמה"

 הצדיק הוא גננא דעדן ועליו להשקות את הגן, לכן הוא ה"אד".

וכיוון והוא בחינת השכינה, גילוי רחמי ה' יתברך, הרי הוא נמצא עם הברואים ונשמותיהם תמיד, גם לפני שנאצלו והושמו בגוף בשר ודם, היינו כאשר מצויים עדין בארץ, באדמה. לכן עולה האד, הוא הצדיק, מן הארץ, מעבודתו עם אותם ששקועים בארציות, בעבות החומר ותאוות העולם הזה.

כי כל ירידת הצדיק היא רק לצורך הנבראים, על מנת ללמדם הדרך בעבודת ה' ולקרבם לבורא ב"ה וב"ש. אך מצד עצמו, מרגע הבריאה והאצלת נשמתו היה זך וטהור וקדוש בתכלית.

"מן-הארץ". ידוע שצדיק הוא מאן דנטר ברית, ושעיקר הניסיון בעולם הזה הוא בתאוות המשגל. לכן עיקר עבודת הצדיק עם האדם היא להצילו ולקדשו מעוון פגם הברית, שכן תאווה זו היא המניעה העיקרית מרגש הקדושה ונועם התורה והתפילה, ומעכבת את עבודת האדם מלהעלותו מעבות החומר לרוחניות וטהרת המוחין והלב.