"ויאמר י-הוה אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה הראתיך בעיניך ושמה לא תעבר"

 לכאורה נשמע לאוזנינו כבזיון! כקנטור! כהתנצחות! כענישה – אבל ה' יתברך הוא טוב ומטיב, ולא שייכים בו מידות רעות חס ושלום.

ויש להסביר על פי פירוש אור-החיים הקדוש, שמה שאמר "ושמה לא תעבור" משמעו, שלא תצטרך להיכנס לארץ על מנת לזכות בסגולותיה, אלא שתזכה בהן ממילא. ומסביר אוה"ח הקדוש שבארץ ישראל נמצא שער-השמיים ומקום עליית-התפלות, אבל כיוון וה' יתברך בעצמו אסף את משה אליו, הוא זוכה לכל טוב מכל-מקום, ולא צריך להיכנס בדווקא לארץ ישראל.

וכן תמיד, מה שנשמע ונראה או מורגש לאדם כבזיון איננו כזה, רק שהמדמה "עובד" עלינו על מנת לסכסך ח"ו בינינו לבין ה' יתברך והצדיק על מנת שניפול ברוחנו ונחלש בעבודתנו.