הלכה יומית

 ט אחר שבירך והדליק נר אחד, אף על פי שהוא עדיין צריך להדליק את נרות ההידור, יש לו לומר את הנוסח של הנרות הללו אנו מדליקים וכו', ויאמר זה לאחר שסילק ידו מהדלקת הנר הראשון, ולא קודם לכן, מפני חשש הפסק. 

י אחר שהדליק נר החיוב, מותר אף בשאר לילות, להפסיק לעניית קדיש וקדושה, ולאמן דברכות, ולשאול מפני היראה, ולהשיב מפני הכבוד, אף על פי שעדיין לא הדליק את נרות ההידור. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רכו]. 

יא מנהג טוב לומר אחר הדלקת נר חנוכה ''מזמור שיר חנוכת הבית לדוד'', כל המזמור. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רכו. מועד לכל חי]. 

יב אם שכח לברך ''להדליק נר חנוכה'' ושאר הברכות, קודם ההדלקה, אם אירע כן ביום הראשון, לא יברך ברכת להדליק נר חנוכה. ואם אירע כן ביום השני, או בימים שלאחר מכן, אם נזכר קודם שסיים את הדלקת נרות ההידור של אותו לילה, רשאי לברך ''להדליק נר חנוכה'' ושאר ברכות ההדלקה, אפילו לא נשאר אלא נר אחד של הידור. אבל אם סיים להדליק את כל נרות ההידור, לא יברך ברכת להדליק נר של חנוכה, ואפילו נזכר בתוך כדי דיבור אחר שסיים הדלקת כל הנרות. ואפילו אם עדיין לא הדליק את נר השמש, לא יברך עוד להדליק נר חנוכה, אבל יוכל לברך ברכת שעשה נסים, ושהחיינו בלילה הראשון בלבד, שהרי הוא רואה את הנרות דולקות, ולא גרע מהרואה את נרות חנוכה של חבירו, והוא לא הדליק, ולא הדליקו עליו בביתו, שצריך לברך שעשה נסים, ושהחיינו בלילה הראשון. [ילקו''י מועדים עמ' רכו, הליכות עולם ח''א (עמ' סז). וע' בשו''ת הלכות קטנות ח''א (סי' ג) שכתב, מי ששכח לברך להדליק נ''ח קודם ההדלקה, כל זמן שהוא עוסק בהדלקת נרות ההידור יש לו לברך. ע''ש. ודמי למי שלא בירך על נטילת לולב, ונזכר לפני הנענועים, שאע''פ שאינם מעכבים המצוה, ומדאגבהיה נפק ביה, יכול לברך על נטילת לולב. וכמ''ש התוס' והרא''ש (סוכה לט.), וכ''ד הרב יד אהרן. והמשנה ברורה (סי' תרעו סק''ד), והבן איש חי, וכף החיים. וראה במאור ישראל טבעת המלך הל' חנוכה]. 

יג מי שלא היה לו שמן אלא לנר אחד, ובירך והדליק. ואחר כך נזדמן לו עוד שמן שיספיק לנרות ההידור, בודאי שאינו רשאי לברך שנית ברכה מיוחדת על הדלקת נרות ההידור, כיון שכבר בירך על המצוה כדת. [ודמי למ''ש מרן הב''י (ס''ס תערב) וז''ל: כתוב בארחות חיים (חנוכה סי' י), מי שלא הדליק נ''ח בלילה השלישי אלא שתי נרות, זה היה מעשה בלוניל והחמירו עליו שידליק מה שהחסיר להדליק, ומיהו א''צ לברך, כי הברכה שהיתה בתחלה, על חיוב כל הנרות נעשית. ע''כ. וכיו''ב כתב בשו''ת פרי הארץ ח''ג (סי' ב), דמי שלא היה לו שמן אלא לנר אחד, ואחר שבירך והדליק, הביאו לו עוד שמן ככל הצורך, אף שרבינו אליעזר נחום הוה מספקא ליה מתחלה אם יחזור לברך כשמדליק נרות ההידור, העלה הרהמ''ח שידליק נרות ההידור בלי ברכה, ונסתייע מדברי הפר''ח (ס''ס תערב) שכתב, נשאלתי מי שהיה עומד בלילה השביעי, וכסבור שהוא הלילה הששי, והדליק ששה נרות בברכה, ושוב נזכר שהוא ליל שביעי, והורתי לו שלא יברך על הנר הנוסף להידור, שכיון שמצות חנוכה נר איש וביתו, והשאר אינם אלא הידור, א''צ לברך. וכמ''ש כיו''ב בב''י בשם הא''ח. וה''ה לנ''ד. ואחר החיתום בתשובה הנ''ל, הביא מ''ש לו מהר''א נחום. יציבא מילתא וקושטא קאי שלא לחזור ולברך בנ''ד. עכ''ל. והובא בקצרה בברכי יוסף (סי' תרעא סק''ג). וכ''כ בשו''ת שדה הארץ ח''ג חאו''ח סי' מב] 

 סימן תרעו - סדר הברכות וההדלקה

א המדליק נרות חנוכה, צריך לברך בלילה הראשון ג' ברכות, אשר קדשנו במצותיו וציונו להדליק נר חנוכה, שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, ושהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. ובשאר לילות החנוכה מברך שתי ברכות הראשונות בלבד. ואינו מברך שהחיינו אלא בלילה הראשון שזכינו להגיע לזמן הדלקת נרות החנוכה. [ילקו''י מועדים עמ' רכד. יחוה דעת ח''ו סי' מג]. ונתנו המפרשים סימן לסדר ג' הברכות בלילה הראשון, עשה לך ''שרף'' (לשון שריפה להדליק), ושים אותו על ''נס'' (שעשה נסים), וראה אותו ''וחי'' (שהחיינו). [מטה משה (סי' תתקפ). ואליה רבה ואדני פז (סי' תרעו), מועד לכל חי (סי' כז אות נט). ועוד. וראיתי בספר שיחת חולין של ת''ח סוף פרק כז שייחס הרמז הזה לרבי יצחק מוואלוזין, והרב רי''ל מימון בספר תולדות הגר''א (עמוד צה) ייחסו להגר''א. ונעלם מהם שכבר הובא בספר מטה משה ואליה רבה שקדמו להם]. 

ב נוסח הברכה הראשונה, ''להדליק נר חנוכה'', ולא ''של'' חנוכה. ואם טעה ובירך להדליק נר של חנוכה, יצא. [ילקו''י מועדים עמ' רכה. ואף שהנוסח בגמ' ובראשונים להדליק נר של חנוכה, הנוסח בש''ע''להדליק נר חנוכה''. וכן הסכים האר''י ז''ל בשעה''כ (דף קח ע''ד). וכ''כ הפר''ח, והגר''א, והלק''ט, כי הוא ר''ת נח''ל, היוצא מפסוק נוצר חסד לאלפים, וכן מפסוק נפשנו חכתה לה'. וכתב בחמדת ימים (דף נא ע''ג), שהמשנה ממטבע זה, ואומר של חנוכה, מגרעות נתן בקדשי שמים. אבל בשבת נוסח הברכה אקב''ו להדליק נר של שבת. כי נר חנוכה אסור להשתמש לאורה, ולזה אומר נר חנוכה, להורות שהנר אינו כי אם למצות חנוכה, משא''כ נר שבת שאנו משתמשים ונהנים מאורו, זהו הנר המאיר של שבת. ועוד, שבחנוכה אין שום ''מעשה'' לזכר הנס אלא הנרות. וזהו נר חנוכה, שהחנוכה היא הנר. משא''כ שבת שיש בו הרבה מצות מעשיות, קידוש היום וסעודה, ומלבושים נאים בשבת, והדלקת הנר היא אחת מן המצות, לכן י''ל נר של שבת, השבת הנודע בכמה ענינים, וזה אחד מהם. וראה בחזו''ע הל' חנוכה]. 

ג בנוסח ברכת שעשה נסים לאבותינו, אין לומר ובזמן הזה, עם ו', אלא בזמן הזה בלא ו'. [ואע''פ שבמחזור ויטרי (סי' רלו), ושבולי הלקט (סי' קפה), ובסידור הרוקח (עמ' תשיט) כתבו, ובזמן הזה עם ו', וכ''כ בספר אמונת חכמים (דף נב.) בשם הרמ''ז, שי''ל''ובזמן הזה'' עם ו', לפי שאף בזה''ז מתעורר האור העליון שנעשה הנס על ידו. ע''ש. כבר כתב מרן החיד''א בשו''ת חיים שאל ח''ב (ס''ס י), שאף שהרמ''ז גדול כבודו עטרה בראש כל אדם, אין לחוש לסודות שלא גילה האר''י ז''ל. ע''ש. ואף שגם בספר הלבוש כתב שיותר טוב לומר ובזמן הזה עם ו', העיקר כדברי הט''ז (ס''ס תרפב) שטעות הוא לומר ובזמן הזה עם ו'. וכן הנוסח בסידור רס''ג (עמ' רנה), ובסדר רב עמרם גאון ח''ב (דף פד:), ''בזמן הזה'', בלי ו'. וכן מסקנת הכנה''ג. וכ''כ המהרש''ל בתשו' (סי' סד). והובא באחרונים]. 

ד בברכת שהחיינו יש לומר והגיענו לַזְּמַן הזה, שוא תחת הלמד והז' דגושה, כי הוא הזמן הידוע. [וכ''ה בספר לקט יושר לתלמיד מהרא''י (עמ' קלא). וכ''כ הרה''ג יצחק אברהם שלמה (הרב הראשי לבגדאד) בספר אקים את יצחק (ס''ס מז), ושכן עמא דבר. וכ''כ בספר אבן ישראל ח''ט (דף קכט.). ולא כמ''ש הרב מטה משה (סי' תתקפ) לומר לִזְמַן, הלמד בחיריק, והביאוהו האחרונים. והביאם בכף החיים (סי' תרעו אות ו), שאין המנהג כן]. כמו בברכת ''שעשה נסים'', שאומרים בימים ההם בַּזְּמַן הזה. [כמ''ש היעב''ץ בלוח ארש (סי' קעח עמ' עג), וכ''ה בכל הסידורים]. 

ה שלושת הברכות הנזכרים לעיל, צריך לאומרם לפני ההדלקה, וכמו שאמרו חז''ל, כל המצוות מברך עליהם עובר לעשייתן. ולא יתחיל להדליק עד שיסיים לברך את כל שלושת הברכות. [ילקו''י מועדים עמ' רכה. וג' הברכות שבלילה הראשון כולם נאמרים קודם ההדלקה, רמז לדבר ג' הברכות הראשונות שעל מקרא מגילה שנאמרים לפניה. וכ''כ להדיא רבינו ירוחם (דף סא:) ועוד. וכ''ד הרשב''ץ. ובשו''ת מהרי''ל, והרמ''א בהגה, ומהרש''ל, וביוסף אומץ יוזפא. ואף שמנהג ק''ק בית אל אינו כן, אלא אחר ברכת להדליק נר חנוכה מתחילין להדליק, ותוך כדי הדלקה מברך את שאר הברכות, וסמכו על מ''ש הרש''ש, וכ''ה בלקט יושר (עמ' קנב), שכן נהג המהרא''י, מ''מ אנו אין לנו אלא דעת הפוסקים הנז' לברך כל הברכות קודם ההדלקה. וכמ''ש מרן הב''י (סי' תרעו). וכ''כ במאמר מרדכי, ובבן איש חי, ובספר נתיבי עם. ודלא כמ''ש בשו''ת ישכיל עבדי ח''ז (בקונט' דעה והשכל סי' יז) לפסוק ע''פ הקבלה, לברך להדליק קודם ההדלקה, וכאשר מדליק מברך שאר הברכות. ע''ש]. 

ו גם גר צדק שמדליק נר חנוכה יכול לברך שעשה נסים ''לאבותינו'', וכמו שאומר בתפלה אלהי אבותינו וכו', וכן בברכת המזון אומר על שהנחלת לאבותינו, ועוד כיו''ב. [ע''פ המבואר בשו''ת הרמב''ם (מהדורת פריימן סי' מב) שאם רצה לשנות הנוסח ולומר ''שעשה נסים עם ישראל'', רשאי, ואם לא שינה ואמר ''שעשה נסים לאבותינו'' אין בכך הפסד כלום, שמאחר שנכנס תחת כנפי השכינה, ונלוה אל עם ישראל, אין שום הפרש בינינו ובינו. ואע''פ שבמתני' (פ''ק דביכורים) איתא, שכשהוא מתפלל אומר אלהינו ואלהי אבות ישראל, זוהי סתם משנה ואליבא דר''מ, ואינה הלכה אלא כמו שאמרו בירושלמי ביכורים (פ''א ה''ד), ונתברר לנו שיכול הגר לומר אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו, ושאברהם אבינו הוא אב גם לכל הגרים. ע''ש. וכן פסק הרמב''ם בחיבורו (פ''ד מהל' ביכורים ה''ג). וכבר פסק מרן בש''ע (סי' נג ס''ט): ''יש שהיו מונעים גר מלהיות ש''צ, לפי שהיו סבורים שאינו יכול לומר ואלהי אבותינו, ונדחו דבריהם''. וראה בילקו''י על הל' ברכות השחר סי' מו]. 

ז אחר שבירך על הדלקת הנרות, לא יפסיק אפילו ברמז עד שיתחיל במצות ההדלקה. ומכל מקום רשאי לרמוז שיביאו לו שמן או גפרור, כיון שהוא צורך ההדלקה, ובדיעבד אפילו הפסיק בדיבור לצורך ההדלקה, אינו חוזר ומברך. [הליכות עולם חלק א' עמוד סח]. 

ח אחר שהדליק נר אחד מנרות החנוכה, ועדיין לא הדליק את נרות ההידור, טוב להזהר שלא יפסיק בדיבור שאינו מענין ההדלקה. אבל בדיבור שהוא לצורך ההדלקה, כגון לבקש שיביאו לו שמן או גפרור, מותר אפילו לכתחלה, כיון שכבר חלה ברכתו על הנר הראשון. [ילקוט יוסף מועדים שם. הליכות עולם חלק א' עמוד סו]. 



סימן תרעה - שהדלקה עושה מצוה

א הדלקה עושה מצוה, ולכן צריך שבשעה שמדליק נרות החנוכה יהיה בנר שמן כדי שיעור הדלקת נר החנוכה שהוא חצי שעה, וכן אם מדליק נר שעוה, צריך שיהיה בו כשיעור הנ''ל. ואם הדליקה כדת, ואחר כך נשבה רוח וכיבתה את הנרות, או שילד הפיל את החנוכיה לארץ והנרות כבו בתוך חצי שעה להדלקתה, אינו זקוק לה לחזור ולהדליקה, שמיד בגמר ההדלקה נעשית מצותה, ויצא ידי חובתו. וכן אם לאחר שהדליקה בא לתקנה וכיבה אותה בשוגג, אינו זקוק לה. וכן אם לאחר שהדליקה נפתחה הדלת, או החלון, ונכבית על ידי רוח פרצים וכדומה, אין צריך לחזור ולהדליקה. אבל אם נכבית מפני שהעמידה במקום שרוח מצויה מנשבת, והיה צפוי מראש שלא תוכל להחזיק מעמד בפני הרוח, ובכל זאת הדליקה בפני הרוח וכבתה, לא יצא ידי חובה, וצריך לחזור ולהדליקה בפנים באופן שלא יכבנה הרוח, אך לא יברך שנית. ואפילו אם כיבה אותה במזיד, שבודאי חייב הוא מן הדין לחזור ולהדליקה, אין צריך לחזור ולברך. ומכל מקום אפילו אם כבתה בשוגג, הרוצה לזכות במצוה שלימה, יחזור וידליקנה בלי ברכה, שאין זה גרוע מן המהדרין. ותבוא עליו ברכה. אבל אחר שדלקה חצי שעה, מותר לכבותה אף לכתחלה, וכל שכן שאין צריך לחזור ולהדליקה. [ילקו''י מועדים עמ' ריח. יבי''א ח''ד סי' נב. והנה הכנה''ג (סי' תרעג בהגה''ט) הביא דברי הריא''ז, פ''ב דשבת, שאם הדליקה בפני הרוח וכבתה חוזר להדליקה, וכתב, וא''צ לחזור ולברך, דמצות הדלקה הא עבדה. וכמ''ש הרשב''א בתשובה. וכוונתו לתשו'' הרשב''א (סי' תקלט). אכן רב המרחק ביניהם, דהתם בשעת הדלקה לא היתה עתידה לכבות בתוך הזמן, וכבר קיים מצות הדלקה, וכבתה אין זקוק לה. אבל בהדליקה בפני הרוח הרי חייב לחזור ולהדליקה, דהו''ל כנותן שמן פחות מכשיעור. וע' במג''א (סי' תרעג ס''ק יב), שהביא להלכה דברי הריא''ז, (וסיים בשם הכנה''ג הנ''ל, ''ולא יברך''). וכן הט''ז (בס''ס תרעג) הביאו להלכה, וסיים, ונ''ל דמ''מ א''צ לברך שנית, דדילמא הוי כשמנים שאינם נמשכים אחר הפתילה, שהתירו להדליק בהם נ''ח. ע''ש. אולם במור וקציעה (סי' תרעג), כתב, דלא דמי לשמנים ופתילות שהאור מסכסכת בהן, שמותר להדליק בהן נרות חנוכה, דהתם אינם נכבים בודאי, משא''כ בהדליקה בפני הרוח שבודאי תכבה, לא עשה ולא כלום, ולא חשיבא הדלקה כלל. וצריך לחזור ולהדליקה בברכה. וכ''כ הפר''ח (סי' תרעב ס''ב). וגדולה מזו כתב הפר''ח (בסי' תרעה ס''ב) בדין הנותן שמן פחות מכשיעור בעת ההדלקה, שצריך לכבותה ולחזור ולהדליקה בברכה. ע''כ. אולם קושטא קאי שבנותן שמן פחות מכשיעור נראה שאין לחזור לברך כשמדליקה שנית, שכיון דאיכא תרי לישני בש''ס אי בעינן שיעורא, ולד' ר''ת ור''י העיקר שא''צ שיעור, משום דבשל סופרים הלך אחר המיקל, א''כ לענין ברכה סב''ל. וכמ''ש הפמ''ג (בסי' תרעה מש''ז סק''ג). והחמד משה שם. וכ''כ עוד בחמד משה (סי' תרעג סק''ט), גם לענין הדליקה בפני הרוח וכבתה, שנראה עיקר כמ''ש הכנה''ג דלא יברך כשמדליקה שנית. וראה בחזון עובדיה הל' חנוכה]. 

ב מה שנהגו המהדרין במצוות להדליק נר חנוכה מחוץ לפתח הבית, בפנס שיש בו פתח מן הצד, ועם גמר הדלקת נרות החנוכה, סוגרים את הפתח לבל יכבו הנרות מן הרוח שבחוץ, יש שכתבו לערער על זה, שהרי בזמן שיש רוח חזקה אין הנרות יכולים להשאר דלוקים, (אם לא היו סוגרים הפתח), ומכיון שההדלקה עושה מצוה, ובשעת ההדלקה היו הנרות עומדים להכבות, אינו יוצא ידי חובה, ובסתימת הפתח שבאה אחר כך, אין זו הדלקה, אולם לדינא אין לחוש לזה, דמה שאמרו שאם הדליקה בפני הרוח לא יצא היינו רק שבאמת שלטה הרוח ונכבית, אבל אם למעשה לא נכבית, אגלאי מילתא למפרע שההדלקה היתה כהוגן. ועוד שכיון שבשעת ההדלקה בידו לסגור הפתח שבצד ולמנוע כיבוי הנרות, וההדלקה היא על מנת שיסגור הפתח כדי שישארו הנרות דולקים, ובעודו עוסק בהדלקה ולא סילק ידו ממנה, סוגר את הפתח למנוע כיבויה, שפיר דמי, שנמצא שההדלקה נעשית באופן שהדלקתה תהיה קיימת. [חזון עובדיה על הלכות חנוכה]. 

ג יש מי שכתב שאם הדליק נר חנוכה במקום שהרוח שולט, אף על פי כן יוצא ידי חובה, שכל שבפני עצמו היה ראוי להשאר דולק, אלא שדבר אחר גרם לו להתבטל, אזלינן בתר השתא, ונחשב לדבר בר קיימא כאילו היה כן תמיד. [הגר''ש קלוגר]. ודבריו תמוהים ונגד כל האחרונים, הריא''ז, והכנסת הגדולה, והטורי זהב, והמגן אברהם, והפרי חדש והגנת ורדים והגאון היעב''ץ, שכל שהדליקה בפני הרוח ממש לא יצא ידי חובה, [ויחזור להדליק בלי ברכה]. [חזון עובדיה על הלכות חנוכה. וראה לעיל סוף סעיף א בהערה]. 

ד המדליק נרות חנוכה בערב שבת מבעוד יום, ואחר כך כבתה לפני קבלת שבת, בכל זאת אינו זקוק לה להדליקה שנית, שמכיון שהוא חייב להדליק בערב שבת מבעוד יום, וכבר בירך עליה ''להדליק נר חנוכה'', כבר התחילה המצוה כדת, והואיל והדלקה עושה מצוה, כבתה אין זקוק לה. ואף על פי כן מהיות טוב יחזור וידליקנה שנית, ותבא עליו ברכה. [אף שמרן הש''ע (סי' תרעג ס''ב) פסק שגם בע''ש אם כבתה מבעו''י קודם קבלת שבת אין זקוק לה, וכ''כ בשו''ת תרומת הדשן (סי' קב), ובלקט יושר (עמוד קנ), מ''מ רש''ל בתשובה (סי' פה) חולק וסובר שבע''ש זקוק לה, אך לא יברך. וכ''כ הט''ז, שמכיון שעדיין לא קיבל שבת, יחזור וידליק בלי ברכה. וכן העלה בשו''ת חסד לאברהם תנינא (חאו''ח סי' פ). ע''ש. ואנו אין לנו אלא דברי מרן הש''ע שקבלנו הוראותיו. ומ''מ מהיות טוב יחזור וידליקנה. שהרי אף אם כבתה בימי החול, דקי''ל כבתה אין זקוק לה, מ''מ כתב האור זרוע ח''ב (סי' שכב), דמ''מ טוב יעשה אם יחזור וידליקנה. וכ''כ הב''ח (סי' תרעג) בשם מהר''ש. וכ''כ הט''ז בשם רש''י, שמצוה להחמיר ולהדליקה, דלא גרע מן המהדרין. וכ''כ בשו''ת מהרש''ל (סי' פה). וראה בחזון עובדיה על הלכות חנוכה]. 

ה אם בעת ההדלקה לא היה בנר שמן כדי שיעור ההדלקה, או שהדליק בנר שהוא קטן משיעור הנזכר, אפילו אם אחר שבירך והדליק, הוסיף שמן כדי שיעור הדלקת נ''ח, לא יצא ידי חובתו. מפני שצריך להיות שמן כשיעור הדרוש לפי הדין בעת ההדלקה, שההדלקה עושה מצוה. [כ''פ הרא''ש והובא בש''ע סי' תרעה ס''ב. וע' בשו''ת הר צבי חאו''ח סי' קיד]. וצריך לכבותה ולאחר שיוסיף שמן כדי שיעור ההדלקה, יחזור וידליקנה ''בלא ברכה'', [הנה הפר''ח כתב שצריך לחזור ולברך. וכ''כ בשו''ת פרי הארץ ח''ג (חאו''ח ס''ס ב). אולם בגמרא (שבת כא:) מובא ב' פירושים, פירוש אחד, דאי לא אדליק מדליק בתוך אותו זמן. ופירוש שני, לשיעורה, שצריך ליתן שמן כשיעור הנז' שהוא חצי שעה. וכתבו בהגמ''י (הל' חנוכה פ''ד ה''ה אות ב), והסמ''ג בהל' חנוכה בשם ר''י, שנהגו העם כלישנא קמא, דלא בעינן שום שיעור. וכ''כ ראבי''ה בשם רבינו תם, והאור זרוע, והב''ח, ועוד. ואע''ג דקי''ל שצריך ליתן שמן כשיעור, היינו דוקא להחמיר שלא לכבותן אחר חצי שעה, אבל לא להקל. ולפ''ז לענין ברכה אמרינן סב''ל. ואע''פ שהרמב''ם (הל' חנוכה פ''ד ה''ה) סובר דהני לישני לא פליגי, ופסק כשניהם להחמיר, מ''מ כיון דאיכא רבוותא דס''ל דהני לישני פליגי אהדדי, לא יצאנו מידי ספק, וסב''ל. וכ''כ הפמ''ג (סי' תרעה מש''ז אות ג). חזו''ע הלכות חנוכה]. ולכן יש לכל אדם שבא להדליק נר חנוכה להסתכל ולבדוק היטב בנרות החנוכה, ועיניו יחזו ויבחנו אם יש שמן מספיק לשיעור חצי שעה, כי קורה לפעמים שלא נתן שמן מספיק בנרות, או שנשפך ממנו על ידי דחיפה או מקרה אחר, ורק אחר שיהיה נוכח שיש שמן כשיעור הנ''ל, יברך ברכות ההדלקה וידליק. [ילקו''י מועדים עמ' רכא]. ואם אחר שבירך והדליק הרגיש כעבור זמן מה שלא היה שמן כשיעור בתוך הנרות, יש לו לכבותם, ולאחר שיוסיף שמן עד השיעור, יחזור וידליק בלי ברכה. [ילקו''י מועדים עמוד רכב הערה יח]. 

ו צריך להדליק את נרות החנוכה במקום הנחתם, שאף על פי שהדלקה עושה מצוה ולא ההנחה, הדלקה במקומה בעינן. ואם היתה החנוכיה מונחת במקומה שלא לשם מצוה, אינו צריך להסירה ולהניחה לשם מצות חנוכה, אלא מדליקה שם. לפיכך עששית שהיתה דולקת כל היום, שהדליקה מערב שבת למצות חנוכה, במוצאי שבת מכבה ומדליקה לשם מצות חנוכה. [ש''ע סי' תרעה סעיף א]. 

ז אם בעל הבית חולה, ואינו יכול לקום ממטתו להדליק נרות חנוכה, לא יביאו לו הנרות ליד מטתו כדי שידליקם, ואחר כך יניחום במקומם, אלא ימנה שליח שידליק הנרות במקום הנחתן, והשליח יברך וידליק הנרות. אבל לא יברך בעל הבית והשליח ידליק, שבכל מקום העושה את המצוה הוא שמברך עליה. והשליח מברך ''להדליק נר חנוכה'', ואם בירך ''על הדלקת נר חנוכה'', יש לו על מה שיסמוך. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רכא. הליכות עולם ח''א עמ' ס, ודלא כמ''ש בבן איש חי שהשליח ידליק ובעל הבית יברך, שזה ספק ברכה לבטלה]. 

ח המדליק נרות חנוכה צריך להדליק את רוב היוצא מן הפתילה, עד שתהא השלהבת עולה מאליה, ולא יסלק ידו מההדלקה עד אשר ידליק רוב הפתילה היוצאת. [כ''כ בשו''ת מהר''י מברונא (ס''ס לט). וכן מבואר בירושלמי (רפ''ב דשבת), דלית טעמא אלא משום הוצאת האור ברוב הדולק. ע''ש. וקאי אנר חנוכה. וכ''כ הרב מתא דירושלם רפ''ב דשבת (דף ז:), וכ''כ הגאון בעל חות יאיר במקור חיים (סי' תרעו). וע''ע בשו''ת התעוררות תשובה (סי' תסד), ובשו''ת תפארת נפתלי (סי' מט אות ב). וכ''פ בבן איש חי (שנה ב פר' נח אות טו). ולאפוקי ממ''ש בשו''ת מי יהודה (חאו''ח ס''ס ל), שהפוסקים לא הזכירו דבר זה בדיני חנוכה, משום דקי''ל כבתה אין זקוק לה, לכן א''צ להדליק רוב היוצא. ע''ש. וליתא, אלא גם בחנוכה צריך להדליק רוב היוצא]. 

ט טוב לחנך את בניו הקטנים שהגיעו לחינוך בהדלקת נרות ההידור שבכל ערב. אבל אם לא הגיעו לחינוך, אין לתת להם להדליק בנרות החנוכה שהוא יוצא בה. ונר השמש מותר להדליקו אפילו על ידי תינוק שלא הגיע לחינוך, הואיל ואין בו שום קדושה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רז]. 

י נשים חייבות בהדלקת נרות חנוכה, שאף הן היו באותו הנס. והאשה מוציאה את בעלה ידי חובת הדלקת נרות חנוכה. ולפיכך כשבעל הבית נאלץ להיעדר מביתו בזמן ההדלקה, עד לשעה מאוחרת בלילה, ראוי ונכון שימנה את אשתו להדליק נרות חנוכה עם צאת הכוכבים, שהוא כרבע שעה אחר שקיעת השמש, ובזה גם הוא יוצא ידי חובה, ששלוחו של אדם כמותו. והאשה מברכת בנוסח הרגיל ''להדליק נר חנוכה''. ואם בירכה ''על הדלקת נר חנוכה'' אינה מברכת שוב. [ילקו''י מועדים עמ' רכג. יחו''ד ח''ג סי' נא. וע' בגמ' שבת (כג.), א''ר יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה, שאף הן היו באותו הנס. והנה אף שלענין מגילה נחלקו הראשונים אם הנשים מוציאות את האנשים י''ח, מ''מ בנר חנוכה האשה מדליקה ומוציאה את האיש י''ח. וכמ''ש הסמ''ג הל' מגילה (בספר מועדי ה' דף צח.), דשאני מקרא מגילה שהוא כמו קריאת התורה, לכך אינה מוציאה את האיש י''ח מקרא מגילה. וכ''כ בספר האשכול ח''ב (עמ' ל), והוסיף, וי''א דשאני מגילה דאיכא משום קול באשה ערוה. וכ''כ בעל המאורות (מגילה יט:) בשם בעל העיטור, דבהדלקת נר חנוכה כיון שא''צ שיהיו שם אנשים בשעת ההדלקה, שפיר מוציאות י''ח את האנשים. וכ''כ הארחות חיים (הל' פורים אות ב) בשם בעל העיטור. וכ''כ המאירי (שבת כג. ומגילה ד.), וכ''פ הריטב''א (שם). והנה דעת הרי''ף והרמב''ם ורש''י והרשב''א והריטב''א וה''ה והאו''ז ובעל המאורות והארחות חיים והכל בו והריא''ז, שאף במגילה הנשים מוציאות את האנשים. וכ''ש בחנוכה. וכ''פ מרן הש''ע (סי' תרפט) שאף במגילה האשה מוציאה אנשים י''ח. וא''צ לומר שמוציאה י''ח בנר חנוכה. וראה בחזון עובדיה (הל' פורים עמו' נז), ובמאור ישראל ח''ג (עמוד רפד).] 

יא מי שלן בבית מלון לרגל עסקיו, ואשתו מדלקת עליו בביתו, אינו רשאי לכוין בפירוש שאינו רוצה לצאת ידי חובתו בהדלקת נרות החנוכה שמדליקה עליו אשתו בביתם, ולהדליק עם ברכה בחדרו במלון, שחובת נר חנוכה הוא חובת איש וביתו, ואינו חובת גברא בלבד, ועל כרחו יוצא ידי חובתו במה שאשתו מדלקת עליו. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רכד. יבי''א חלק ה סימן יז סק''ד. יחו''ד ו/מג) 

יב סומא (עיור) אם יש לו אשה, תדליק אשתו נר חנוכה ותברך. ואם אין לו אשה, ויש לו בית מיוחד מדליק על ידי סיוע של אחר, ויברך כל הברכות, כיון שהסומא חייב בכל המצות, ובהדלקתו יש פרסומי ניסא לאחרים. ואף על פי שיש אומרים שמדליק בלי ברכה, מנהג ירושלים שהסומא מדליק בברכה. [ילקו''י מועדים עמ' רכד. וכ''כ בשו''ת מהרש''ל (סי' עז), שאם הוא נשוי, יאמר לאשתו להדליק נ''ח עליו, ואם אין לו אשה, ויש לו בית בפ''ע, צריך להדליק בעצמו ע''י סיוע אחר, שאע''פ שהוא אינו רואה, כיון שאחרים רואים איכא פרסומי ניסא, כדין ציצית שכתוב בו וראיתם אותו, והואיל וישנו בראיה ע''י אחרים חייב בציצית, וכ''ש שחייב בנ''ח, שהרי אחרים רואים את הנרות, והרי כבר נפסקה הלכה כחכמים שהסומא חייב בכל המצות. ולא דמי לנר של הבדלה, שהסומא אינו מברך, כמ''ש בש''ע (סי' רחצ סי''ג) דשאני התם דבעינן שיאותו לאורו. משא''כ הכא דאיכא פרסומי ניסא לאחרים. והובא במג''א (ס''ס תרעה סק''ד), ובא''ר (סק''ז). ובספר שלחן תמיד לבעל מרכבת המשנה (עמוד רסו). וכתב בספר עושה שלום (דף קלו.), שלדעת האחרונים הנ''ל הסומא מברך ברכת להדליק נ''ח. וכ''פ הרב מזבח אדמה (דף י.). וכיו''ב קי''ל (בש''ע סי' סט ס''ב), שהסומא חייב לברך ברכת יוצר המאורות, מפני שאחרים הרואים אותו יורוהו הדרך אשר ילך. וכאן ג''כ הוא מקיים פרסומי ניסא בראיית אחרים את נרותיו הדולקות למצות חנוכה.]. 

יג סומא שהדליק נר חנוכה מוציא את כל בני ביתו ידי חובת ההדלקה. [ואמנם היעב''ץ כתב ''שהסומא אינו מוציא אחרים'', אולם מאחר שהסומא חייב להדליק נר חנוכה, בודאי שמוציא את אחרים ואת כל בני ביתו ידי חובתם. וכמ''ש רב נטרונאי גאון, שסומא רשאי להיות ש''צ. וכ''ה בספר המנהיג, ובארחות חיים, ובאו''ז בשם רב יהודאי גאון. ושכן כתבו הגאונים, וכ''פ הרמב''ם, והרא''ש. וכ''ה בשו''ת בני יהודה עייאש, ובברכי יוסף, ובשלמי צבור. והוא הדין לגבי הדלקת נרות חנוכה שמוציא הרבים ידי חובתם. וראה בחזו''ע על הלכות חנוכה]. 

 סימן תרעד - להדליק מנר לנר

א מדליקים נר חנוכה מנר חנוכה הסמוך לו על ידי פתילות ארוכות, ומותר להדליק אפילו נר של המהדרין מן המהדרין, מנר החיוב, כיון שעל כל פנים שניהם נרות מצוה. אבל לא ידליק מנר חנוכה לנר חנוכה על ידי אמצעי, כגון שכבה הנר שבידו שמדליק ממנו את נרות החנוכה, אינו רשאי להדליקו מנר חנוכה כדי שימשיך להדליק את נרות החנוכה הנוספים. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רכב מרן בש''ע (סי' תרעד ס''א), אבל הרמ''א בהגה כתב, ונהגו להחמיר בנרות החנוכה אפי' מנר לנר, משום שעיקר המצוה אינו אלא נר אחד, ולכן אין להדליק זה מזה. ע''כ. (ומקורו מן התוס' שבת כג. ד''ה ש''מ, והמרדכי פ''ב דשבת סי' רעא). ורעק''א בתשובה (סי' יג), תמה ע''ד הרמ''א, שמכיון שנהגו אצלם כמו המהדרין שכל אחד מדליק נ''ח לעצמו, הרי כוונתו שלא לצאת י''ח בשל בעה''ב, וממילא מחוייב מדינא, וכמ''ש המג''א (סי' תרעז סק''ט), וא''כ הוי נ''ח ממש, ויהיה רשאי להדליק נר מנר. וצע''ג. ע''ש. ושמא כוונת הרמ''א לומר שמא יאמרו בני אדם שכיון שהשאר אינם אלא להידור מצוה ואינם מצוה כל כך, והוי כעין גזרה. ועכ''פ נראה שאין לחוש לזה, שאין לנו לגזור גזירות מדעתינו. וראה בחזו''ע על הלכות חנוכה]. 

ב אם הדליק נרות חנוכה, וכבתה אחת מהן לאחר מכן, ורוצה להחמיר ולחזור ולהדליקה, לא ידליקנה מנר הסמוך לה, אפילו בלי אמצעי, דהיינו על ידי פתילה ארוכה, כיון שמן הדין קיימא לן כבתה אין זקוק לה, חשיב כנר הרשות שאין מדליקין אותו מנר מצוה. (מג''א בשם הגמ''י ומהר''ם טיקטין). 

ג אסור להדליק נר של חול או סיגריה מנר החנוכה, ורק אחר שעבר זמן מצותה, דהיינו חצי שעה לאחר ההדלקה, מותר להדליק ממנה, כמו שמותר להשתמש לאורה לדבר הרשות. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רכג]. 

ד נר של בית הכנסת, ונר של שבת, ונר של חנוכה, ונר של תלמוד תורה, כולם נחשבים נרות של מצוה, ומותר להדליק נר זה מנר האחר. (ש''ע סי' תרעד ס''ב).