chiddush logo

הלכה יומית

 ו אם טעה בהלכה, ואחר שסיים התפלה חזר להתפלל מפני ששכח ''על הנסים'', ושוב נזכר שלפי הדין אינו צריך לחזור, צריך להפסיק מיד, אפילו באמצע הברכה. ויאמר ''ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד''. [כ''כ בשו''ת מכתם לדוד חאו''ח סי' כב. והרב מאמר מרדכי סי' תרפב סק''ב]. ואינו מועיל שיסיים תפלתו על דעת תפלת נדבה. אבל בערבית ימשיך בתפלתו, ויכוין בדעתו שתהיה תפלה זו לנדבה, ויחדש בה דבר. [ילקו''י מועדים עמ' רלט. יבי''א ח''א (סי' כב אות טו). ואינו יכול לסיים תפלתו בתורת נדבה, כיון שהתחיל להתפלל אדעתא דתפלת חובה, כמ''ש מרן בש''ע (סי' קז ס''א), שאם התחיל להתפלל, מפני שחשב שעדיין לא התפלל, ובאמצע תפלתו נזכר שכבר התפלל, פוסק אפי' באמצע ברכה. ע''ש. ובספר נהר שלום (סי' תרפב) כתב שיסיים תפלתו, ושלא כדעת רבו המכתם לדוד הנ''ל. אך כבר האריך להשיב ע''ז בשו''ת חיים וחסד מוספייא (סי' ב), והעלה, שצריך להפסיק מיד. ע''ש. וכ''ד האחרונים. אך בערבית שעיקרא היא רשות, אם נזכר באמצע התפלה שכבכר התפלל, יסיים תפלתו, ויחדש דבר מה בשומע תפלה, ודיו. וכמבואר כיו''ב בילקו''י תפלה כרך א' עמוד תקמ. וכ''ה בחזו''ע (סוכות, עמוד רז:). ע''ש]. 

ז נכון שהשוכח ''על הנסים'' ונזכר אחר חתימת הברכה, שיאמרנו בסוף התפלה כשמסיים ''אלהי נצור'', ויאמר מודים אנחנו לך על הנסים וכו', עד ונודה לשמך הגדול סלה. [אליה רבה (סי' תרפב סק''ב). ושכ''מ בט''ז. וכ''כ המאמר מרדכי שם סק''ג]. אבל אינו רשאי לאומרו בין ברכת הטוב שמך ולך נאה להודות, לברכת שים שלום, משום הפסק. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רלט. שו''ת יביע אומר (ח''א חאו''ח סי' כב, ובח''ט חאו''ח סי' נג), ובשו''ת יחוה דעת ח''ה (סי' מט). ע''ש]. 

ח מי שטעה ואמר ''על הנסים'' בעבודה, דהיינו בברכת רצה, במקום יעלה ויבא, אם נזכר בהודאה, חוזר ואומרו במקומו כתיקון חז''ל, ואם לא נזכר אלא בסוף התפלה, אינו חוזר, שאין בזה כל חשש הפסק במה שאמרו שלא במקומו. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רלט. יביע אומר ח''י בהערות לרב פעלים ח''ג חאו''ח סימן לט. ואמנם הגר''ש קלוגר בחכמת שלמה (סי' קח סי''ב) כתב, שאם נזכר אחר שעקר רגליו, צריך לחזור, כי המזכיר דבר שאינו שייך לאותה ברכה, הוי הפסק, דהוי כשיחה בעלמא, אפילו אם נזדמן כן בערבית, כמו בשאר טעות גמור שחוזר אף בערבית. וכמו אם טעה ביו''ט וחוה''מ ולא הזכיר יעלה ויבא. ע''כ. אולם מ''ש לחלק בין אם טעה והזכיר מאורע שאר ימים שלא בזמנו, אם אמרו במקומו, או שלא במקומו, אין לו יסוד בהלכה, ואין כן דעת המהר''ח אבולעפייא, ומרן החיד''א, ושו''ת שאילת יצחק, והמשנ''ב]. 

ט אם טעה בימי חנוכה, ואמר בימי מרדכי ואסתר בשושן הבירה וכו' במקום בימי מתתיה וכו', יצא. [ע' בשו''ת יביע אומר ח''ד סי' נא אות ד]. 

 סימן תרפב - על הנסים בחנוכה

א בערבית ליל חנוכה, אומרים ''ועל הנסים'' בתפלה, אף על פי שלא הספיקו להדליק נר חנוכה בביתם, ורק הדליקו נר חנוכה בבית הכנסת, ואפילו מתפללים לפני שקיעת החמה, שעדיין לא הדליקו נרות חנוכה אפילו בבית הכנסת, מכל מקום צריך לומר ועל הנסים בהודאה. וכן בכל התפלות של חנוכה צריך לומר ועל הנסים. [כיוצא בזה כתב מרן הב''י (סי' תרצג), שבליל פורים אומרים על הנסים בערבית אף על פי שעדיין לא קראו המגילה. ושכ''כ בהגהת מיימוניות בשם מהר''ם. והוא הדין בנר חנוכה. ואפשר שאפילו לסדר רב עמרם גאון דס''ל התם שאין לומר על הנסים עד לאחר מקרא מגילה, יודה כאן, כי על הנסים בחנוכה נתקן גם על נס הנצחון שאינו שייך להדלקת נ''ח. וכ''כ בשו''ת בית דוד סי' תע]. 

ב אם חל הלילה הראשון של חנוכה בליל שבת, וכל יחידי הקהל הדליקו נרות חנוכה בביתם ובאו להתפלל בבית הכנסת מנחה וערבית, ולפני מנחה הדליק השליח צבור את נרות החנוכה בבית הכנסת, אף על פי כן אין הקהל אומר על הנסים במנחה, שהוא שייך לכ''ד כסלו. שאינו שייך לימי חנוכה עצמה. [וזה שלא כמ''ש בספר שלמי מועד (עמוד רכ) בשם ברכת משה (סי' נד), שיש לקהל לומר על הנסים אף במנחה. דליתא]. ומיהו בדיעבד מי שטעה ואמר על הנסים דינו כמו שכתב השלחן ערוך (סימן קח סעיף יב), הטועה ומזכיר מאורע שאר ימים בתפלתו שלא בזמנו, בדיעבד לא הוי הפסק. [עיין בשו''ת יביע אומר ח''ד חאו''ח סי' נא אות ד]. ועוד יש לומר שביום כ''ד כסלו היו בסיום הנצחון במלחמה על אויביהם ולא מיחזי כשיקרא מה שאמר אז על הנסים בתפלתו. [וכ''כ הרב המגיה להמאירי (בתענית ג. עמוד כב). וע''ע בשו''ת רבבות אפרים ח''ב (סי' קפה אות יא), שכתב, שכן פסק הגר''מ פיינשטיין, שאם טעה ואמר על הנסים במנחה שלפני ליל חנוכה, מסתברא שאינו חוזר, שכבר נעשה הנס לבני חשמונאי. ע''ש]. 

ג אפילו אמר על הנסים, ולא המשיך בימי מתתיה בן יוחנן כ''ג וכו', אלא המשיך ועל כולם, אם נזכר לפני הזכרת ה' צריך לחזור ולפרט הנס של חנוכה. [שלא כמ''ש בשו''ת השמים החדשים (סי' צ) שאין צריך לחזור כלל בזה. ובפרט לפמ''ש המג''א (ר''ס תרפב) והאחרונים שם, שצריך לומר וקבעו ''שמנת ימי חנוכה אלו'' שזהו כמו שאנו אומרים ביום טוב ותתן לנו את חג פלוני הזה. ע''ש. ואע''פ שאין הזכרת החג בפירוש מעכבת, כמו שנתבאר בשו''ת יביע אומר ח''ד (סי' נא אות ג), מ''מ לכתחלה צריך להזכיר, ולכן אסור לדלג מכל הנוסח של החנוכה גם באופן שצריך לענות קדושה. ואף שבשו''ת עמק התשובה ח''א (ס''ס קג) כתב, שבמקום שהזמן אץ ועליו לקצר בתפלה, די שיאמר ''על הנסים שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה'', והשאר הוא רק יפוי לשון, וא''צ שיאמר יותר מהנ''ל. ע''ש. ליתא. כי כל הנוסח דהיינו בימי מתתיה וכו', הכל הוא תיקון חז''ל, ואין לקצר]. 

ד יש לומר ''ועל הנסים'' בתוספת אות ו', שחוזר על מה שאמר תחלה מודים אנחנו לך על נסיך ועל נפלאותיך שבכל עת, ועל הנסים וכו'. [ילקו''י מועדים עמ' רלח. ירחון קול תורה תשרי תשס''ד עמ' מה. וכ''כ בעל חות יאיר במקור חיים (סי' תרפב), שכן קיבל מגדולי הדור. וכ''ה במשנ''ב (ר''ס תרפב). וכ''כ באוצר התפלות (ענף יוסף דף קפא:), בשם הרב מטה יהודה והרב אור חדש. וכ''כ בערוה''ש. וע''ע בשו''ת יביע אומר ח''ח (חאו''ח סי' יא אות כ). ומ''מ האומר על הנסים בלי ו' לא משתבש]. 

ה אם טעה ולא אמר ''על הנסים'' בתפלה, אם נזכר באותה ברכה, קודם שיאמר ''השם'' בחתימת הברכה (של ''הטוב שמך ולך נאה להודות''), כגון שאמר ''ברוך אתה'' ונזכר, חוזר ואומר מודים אנחנו לך על הנסים וכו', וממשיך ועל כולם וכו'. ואם לא נזכר עד שהזכיר שם ה' (כדי לחתום הטוב שמך וכו') אינו חוזר. ויסיים החתימה ''הטוב שמך ולך נאה להודות'', ואינו רשאי לומר שם ''למדני חקיך'' שיראה כאומר פסוק, דהוי הפסק שלא לצורך, מאחר ואינו צריך לחזור. [ילקו''י מועדים עמ' רלח. יחו''ד ח''ה סי' מט. וע' בספר אשל אברהם מבוטשאטש (סי' תרצה) שכתב, ששכח לומר על הנסים, וכאשר נזכר לאחר שאמר ברוך אתה ה', סיים ''למדני חקיך'', כדי לחזור לעל הנסים. אולם במחכ''ת אינו נכון להלכה, שמכיון שאין מחזירים אותו, אינו רשאי לסיים ''למדני חקיך'', כדי לחזור לעל הנסים. שהרי גם באמירת פסוק כזה בתפלה יש משום הפסק, ורק במקום שאם טעה מחזירים אותו, הסכימו הפוסקים שאם נזכר לאחר שאמר ברוך אתה ה', יסיים ''למדני חקיך'', משום שזה יותר קל מברכה לבטלה, משא''כ במקום שאין מחזירין אותו, שאינו רשאי לומר למדני חקיך. וכמ''ש הריטב''א (ריש תענית). ע''ש. וכ''כ בברכי יוסף, ובשלמי צבור, ובכף החיים פלאג'י, ובמנחת אהרן, ובבן איש חי, ובספר גדולות אלישע, ובמעט מים]. 

באדיבות קיצור ש''ע ילקוט יוסף החדש
 סימן תרעט, תרעפ - נר חנוכה בערב שבת

א בערב שבת נכון להדליק נר חנוכה תחלה ואחר כך נר שבת, ואם הזמן דחוק, די בהדלקת נר אחד למצות נר חנוכה, ובעודו ממשיך להדליק שאר הנרות, תוכל האשה לברך ולהדליק נרות שבת, ואינה צריכה להמתין עד שיסיים הדלקת כל הנרות. ויזהר לתת הנרות במקום מתאים מערב שבת, באופן שהרוח לא תכבה אותם בליל שבת בעת פתיחת וסגירת הדלת, ונוהגים שלא לומר ''במה מדליקין'' בערב שבת חנוכה. [ילקו''י מועדים עמוד רלה. ואף שדעת מרן הש''ע שאין קבלת שבת תלויה בהדלקה, מ''מ היכא דאפשר בנקל לחוש לדעת בה''ג הסובר שקבלת שבת תלויה בהדלקה, נכון לחוש לכתחלה לדבריו, ולכן ידליק קודם נר חנוכה ואח''כ נר שבת. ועוד, על פי הסוד שיש בזה פגם גדול למעלה, וכמ''ש בבא''ח. ילקו''י הל' ציצית סי' ח' הע' יט] 

ב בדיעבד אם הקדימה האשה להדליק נר שבת, יכולה להדליק לאחר מכן נר חנוכה, כיון דנקטינן כד' מרן שאין קבלת שבת תלויה בהדלקת הנרות כלל. וכל שכן שהאיש בעל הבית רשאי להדליק נר חנוכה אחר שהדליקה אשתו נרות שבת. כי אפילו אם קיבלה שבת בהדלקתה, לא הוי קבלת שבת לכל בני ביתה. [וכמ''ש הט''ז (סי' תרעט). וכ''כ בספר נוהג כצאן יוסף בהל' חנוכה ס''ט]. וכן אם האיש מדליק נרות בבית [וכגון אלמן, או מי שאשתו בבית חולים וכדומה], אינו מקבל שבת אלא עד שיאמר מזמור שיר ליום השבת, ולכן בדיעבד אם עבר והדליק נר שבת, ועדיין לא נכנסה השבת, ידליק נר חנוכה. אלא אם כן קיבל בפירוש שבת בהדלקתו, שאז אינו יכול להדליק בעצמו אלא ימנה שליח להדליק נר חנוכה קודם זמן כניסת שבת. [וכמ''ש מרן בש''ע (ס''ס רסא). (ודלא כהט''ז שכתב שגם האיש מקבל שבת בהדלקת נרות שבת). וכ''כ הא''ר (סי' תרעט סק''ב), דבאיש ליכא מנהגא דקבלת שבת בהדלקת הנרות. וכ''כ בבן איש חי ש''ב (פר' נח אות ח).]. 

ג אשה מבנות אשכנז שנוהגות לקבל שבת בהדלקתן נרות שבת, והקדימה והדליקה נרות שבת תחלה, כיון שדרכה לקבל שבת בהדלקתה, אסור לה להדליק נר חנוכה. ויש אומרים שאף אסור לה לצוות לשליח להדליק עבורה נר חנוכה. ויש חולקים. אולם בעלה או אחד מבני ביתה יכולים להדליק נר חנוכה. שקבלת שבת שלה, לא הוי קבלת שבת לכל בני ביתה. [הפמ''ג (א''א ר''ס תרעט), ע''פ דברי המג''א, שכיון שדרכה לקבל שבת בהדלקתה, אסור לה להדליק נ''ח. ומ''ש המג''א שתדליק ע''י אחר, תמה עליו הפמ''ג, שי''ל שכיון דקי''ל (קידושין כג:), דכל מידי דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח, א''כ איך תוכל לומר לאחר להדליק נ''ח בשבילה. ותירץ, שאין זה שליחות ממש, כיון שממונו הוא, אחר מעשה קוף עביד. ע''כ. ולכאורה י''ל דבהדלקת נ''ש וקבלת שבת, לא חשיב לא מצי עביד, לפי מ''ש הלבוש (סי' רסג, בהגהה), דמי שקיבל עליו שבת מבעו''י יכול לעשות התרה על קבלתו, דלא עדיף מנדר בעלמא. ואף שהא''ר (סי' רסג ס''ק לח) כתב שהוא צ''ע לדינא. וכ''כ הפמ''ג (מש''ז סי' רסג סק''ג). אולם בשו''ת זרע אברהם יצחקי (חאו''ח סי' ט') כתב, וז''ל: ולפע''ד דברי מרן הב''י ברורים ונכונים, וכוונתו רצויה לומר דמה שקיבל עליו שבת מבעו''י, בתוספת מרובה, ודאי שאין איסורו אלא מטעם נדר שקיבל עליו מעתה תוספת שבת, ואם יתחרט וירצה להתיר את נדרו, ודאי שיוכל להתיר את נדרו, כדין כל הנדרים דעלמא, דאכתי לא חל עליו מעכשיו דין תוספת שבת מדינא, א''כ יפה כתב הרשב''א שזה שקיבל עליו שבת מותר לומר לחבירו לעשות לו מלאכה, שהרי הוא עצמו אם ירצה יוכל להתיר נדרו בקבלת שבת וכו'. ע''ש. נמצא שאף דעת מרן כד' הלבוש, דמהני התרה לקבלת שבת. וכ''כ הא''ר ליישב דברי מרן הב''י, דס''ל כד' הלבוש. ע''ש. וצ''ע. אולם בלא''ה יכול בעלה או אחד מבני ביתה להדליק נר חנוכה, שקבלת שבת שלה, לא הוי קבלת שבת לכל בני ביתה. ועיין בספר חזון עובדיה, פורים (עמוד קמד:)]. 

ד בערב שבת צריך לתת שמן בנרות החנוכה שיעור שידלקו חצי שעה אחר צאת הכוכבים בליל שבת, ולכן לא יקדימו ההדלקה בערב שבת חנוכה, כמו שיש נוהגים בכל ערבי שבתות השנה, אלא ידליקו נרות חנוכה כרבע שעה לפני השקיעה, לאחר שיתנו שמן בנרות חנוכה שיעור שידלקו לכל הפחות שעה אחת, באופן שנרות החנוכה יהיו דולקים במשך רבע שעה לפני השקיעה, ורבע שעה של בין השמשות, וחצי שעה אחר צאת הכוכבים, בסך הכל שעה אחת. ואם אין הנרות יכולים להכיל שמן כל כך, או שהנר שעוה קטן, ולא יספיק לדלוק כשיעור חצי שעה אחר צאת הכוכבים, אין יוצאים בזה ידי חובה, והברכות שבירך על הנרות הרי הן ברכות לבטלה, ולכן יש להזהר בזה מאד, שלכל הפחות באחד מהנרות יהיה השיעור הנ''ל, ואם אי אפשר בלאו הכי, ידליק בלי ברכה, ורק אם יש לו על כל פנים נר אחד שידלק כשיעור שעה אחת, ידליק בברכה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד ריא. וכ''כ במאמר מרדכי (סי' תרעט סק''ב), שבער''ש צריך לתת שמן בנרות החנוכה שיעור שיהיו דולקים חצי שעה אחר צאה''כ של ליל שבת, ואם לאו לא יצא י''ח. ואף שאין כל העולם נזהרים בזה, ראוי להזהירם על כך. ע''כ. וכ''כ בספר חיי אדם (כלל קנד סי''ח). ואף שהפמ''ג (א''א ר''ס תרעב) כתב, שאף בע''ש אם נתן שמן בנר שיעור חצי שעה בצמצום, י''ל שיצא. אולם הפמ''ג עצמו (בא''א סי' תרעט סק''ב) כתב, שמדברי המג''א מוכח שבע''ש צריך ליתן שמן כ''כ כדי שתהא דולקת חצי שעה אחר צאת הכוכבים. ואף שכמדומה אין כל העולם נזהרים בזה, מ''מ ראוי להזהר ליתן שמן כשיעור הנ''ל. וצ''ע. ע''כ. ואם הרגיש לפני השקיעה שלא נתן שמן כשיעור בשעת הדלקתה, יכבנה, וישים שמן כשיעור ויחזור וידליקנה בלי ברכה]. 

 ה נכון להתפלל מנחה בערב שבת לפני הדלקת נרות חנוכה, כדי שידליקו נרות חנוכה אחר מנחה, מפני שתפלת המנחה כנגד קרבן תמיד של בין הערבים, ונרות חנוכה הם זכר לנס שנעשה בנרות המנורה של בית המקדש, שמדליקים אותם תמיד אחר קרבן תמיד של בין הערביים. אולם כל זה אם הוא מוצא בנקל מנין שמתפללים מנחה מבעוד יום בערב שבת, שאז יתפלל אתם מנחה ואחר כך ילך לביתו להדליק נרות חנוכה. אבל אם אין נמצא בנקל מנין שמתפללים מבעוד יום, לא יתפלל מנחה ביחידות כדי להקדימה להדלקת נרות חנוכה, אלא ידליק נרות חנוכה תחלה, ואחר כך ילך לבית הכנסת להתפלל מנחה בצבור. [ולפיכך גבאי בית הכנסת החוששים שיבואו כמה מהיחידים להתפלל ביחידות, אם יקדימו את תפלת מנחה מבעוד יום, עדיף להנהיג להתפלל מנחה כדרכם מידי ערב שבת]. [ילקוט יוסף מועדים (עמוד ריב). שו''ת יביע אומר חלק ה' (או''ח סימן מד). שו''ת יחוה דעת חלק א' (סימן עד). ירחון קול תורה חשון תשס''ד. ועיין בספר ארחות חיים (הלכות חנוכה סימן יז), ובכל בו (סימן מד) שכתבו, המנהג להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת בין מנחה לערבית, ובערב שבת מדליקים קודם מנחה. ונראה הטעם שמקדימים נר חנוכה בערב שבת לפני מנחה, מפני קדושת היום שהיא ממשמשת ובאה, וחששו פן תדחק השעה בסיום תפלת המנחה, שאז יהיה קרוב לבין השמשות. לכן הקדימו ההדלקה לפני המנחה. ולפ''ז נראה שמנהגם היה שכל יחידי הקהל היו מקדימים להדליק נר חנוכה בביתם בער''ש עוד לפני מנחה. והרמ''א בדרכי משה (סי' תרעא אות ה) כתב, ואין אנו נוהגים כן, אלא אף בער''ש מדליקים (בביהכ''נ) בין מנחה למעריב. אלא שמ''מ נראה שבבית אפשר להדליק נ''ח ואח''כ להתפלל מנחה בצבור. אולם הפמ''ג (בא''א סי' תרעא סק''י) כתב, שבער''ש יתפלל מנחה ואח''כ ידליק נ''ח, שאם יתפלל מנחה אח''כ, נראה כתרתי דסתרי. ע''כ. וכוונתו משום שתפלת המנחה נתקנה כנגד קרבן התמיד של בין הערבים, והדלקת נ''ח זכר לנס שנעשה בנרות ביהמ''ק. והדלקת המנורה בביהמ''ק צריכה להיות אחר תמיד של בין הערבים, כמו שדרשו חז''ל בפסחים (נט.) מהמקרא. לפיכך לעולם צריך להדליק נ''ח אחר מנחה. וכ''כ בברכי יוסף (סי' תרעט אות ב). ולכאורה משמע שאפי' אם אין מנין מתפללים, יתפלל מנחה ביחידות ואח''כ ידליק נ''ח. וכן מוכח מדברי בעל חות יאיר במקור חיים (ר''ס תרעט). אולם השל''ה בסידור שער השמים, כתב, שבער''ש ידליק נ''ח ואח''כ ילך לביהכ''נ להתפלל מנחה בצבור. וכ''ה בא''ר (סי' תרעט), ובמקרא קודש (סי' טז אות ח), ובשו''ת ויצבור יוסף (סי' ח).]. 

ו מי שאין לו אלא נר אחד בלבד, וכגון שנמצא בבית האסורים, והוא בערב שבת של חנוכה, וכן מי שאין ידו משגת לקנות בערב שבת נר חנוכה וגם נר של שבת, יקנה נר של שבת, משום שלום ביתו. ואם יש לו נר חשמלי, ידליק הנר של השמן או השעוה לשם חנוכה עם הברכות, ואת אור החשמל ידליק לצורך נר שבת, ורשאי אף לברך על הדלקת החשמל להדליק נר של שבת. ואם יש לו שתי נרות, ידליק נר אחד לנר חנוכה, ונר אחד לשבת, אף אם הוא בליל שני והלאה של חנוכה. ואם יש לו לנר של שבת, ואין לו עוד אלא פרוטה אחת או לשמן לנר חנוכה, או ליין לקידוש היום, יקנה שמן לנר חנוכה, דפרסומי ניסא עדיף. [ילקוט יוסף שבת כרך א]. 

ז גבאי של בית הכנסת שאין בידו אלא לקנות שמן לנר חנוכה של בית הכנסת, או יין לקידוש של בית הכנסת, שנוהגים שם לקדש על היין בליל שבת ויו''ט, נראה שאף על פי שהדלקת נר חנוכה בבית הכנסת אינה חובה מן הדין אלא מנהג, וכמ''ש הריב''ש, מכל מקום עדיף שיקח שמן לנרות חנוכה, שהפרסומי ניסא בבית הכנסת הוא יותר מהפרסומי ניסא שאדם פרטי מדליק בביתו, ועוד דכאילו האידנא שויוה חובה, בכל תפוצות ישראל. ואע''פ שעל ידי זה מתבטל הקידוש בבית הכנסת לגמרי, שאין מקדשים בבית הכנסת על פת, אלא על יין, מכל מקום סמכינן אשינוייא דהריטב''א שיוצאים ידי חובה קידוש מן התורה בתפלת ערבית. ובכל זאת הואיל ויש אומרים שבזמן הזה שאין אורחים אין לקדש בבית הכנסת. וכן פסק מרן בשלחן ערוך (סי' רסט). יש להעדיף נר חנוכה על הקידוש שבבית הכנסת, שהרי בזמן הזה בהרבה בתי כנסת אין נוהגים כלל לקדש על היין בליל שבת. משא''כ בהדלקת נר חנוכה בבית הכנסת כמעט בכל קצוי תבל נהגו להדליק. וטוב הדבר שהש''צ יכריז קודם תפלת ערבית, שאם יש יחיד מן הקהל שאינו מקדש בביתו, מפני שהוא סומך על מה שהיה שומע קידוש בבית הכנסת, יכוין לצאת ידי חובה קידוש מן התורה בתפלת ערבית שחותמים בה בא''י מקדש השבת. [חזון עובדיה על הלכות חנוכה]. 

ח מי שיש לו בערב שבת שמן לנר חנוכה של יום אחד בלבד, ופרוטה נוספת לקנות בה או שמן לנר חנוכה במוצאי שבת, או יין לקידוש היום של ליל שבת, נראה שאף על פי שפרסומי ניסא עדיף מקידוש היום, מכל מקום באופן כזה יקנה יין לקידוש היום, כמו שכתב רש''י (סוכה כה:), שמצוה קלה שבאה לידך אינך צריך לדחותה מפני מצוה חמורה העתידה לבא, ואף כאן קידוש היום של הלילה עדיף מהדלקת נר חנוכה של מוצאי שבת. [כיוצא בזה כתב בשו''ת הרדב''ז ח''ד (סי' יג), אודות מי שהובטח לו מהשר שיוציאוהו מבית האסורים, ויהיה משוחרר יום אחד, שאין לו לבחור יום קדוש ביותר כגון יום הכפורים, דקי''ל מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, ואין אומרים הנח עכשיו מצוה קלה זו הבאה לידך, כדי לעשות מצוה החמורה ממנה. (וראה במאור ישראל פסחים קה.). וע''פ זה כתב בשו''ת חות יאיר (ר''ס ט), דאף דקי''ל נר ביתו עדיף מנר חנוכה, היינו דוקא נ''ח דליל שבת, משא''כ לגבי נ''ח של ליל ער''ש, אע''פ שאין לו עוד מעות לנר שבת, אין מעבירין על המצות, וידליק השמן לנר חנוכה, שמצוה הבאה לידו אל יחמיצנה, והביא תשובת הרדב''ז הנ''ל. ע''ש. וכן פסק בנ''ד בערך השלחן סי' תרעח ס''ב]. 

 סימן תרפא - הבדלה בנר חנוכה

א במוצאי שבת אין מבדילין בנר חנוכה, שאין נהנים מאורו, ואין מברכים על הנר עד שיאותו לאורו. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רלח]. 

ב פשט המנהג להדליק נר חנוכה בבית הכנסת, קודם שהשליח צבור מבדיל על הכוס, אבל המבדיל בביתו, להוציא את בני ביתו ידי חובתן, יש לו להקדים ההבדלה לפני הדלקת נר חנוכה. [ילקו''י מועדים (עמוד רלו). יחו''ד ח''א (סי' עה). וכ''כ הראב''ד בעל ההשגות, וכמ''ש בשמו המעילי בספר המאורות (דף ע''ג). וכ''כ בשו''ת תרומת הדשן (סי' ס) בשם המנהגים, דמאחרים את ההבדלה לבסוף, משום דאפוקי יומא מאחרינן (ברכות נב. ופסחים קה:). וכ''כ האגור (סי' אלף מ). ומש''ה טעמא דתדיר קודם, נדחה מפני טעם זה. ועוד, משום פרסומי ניסא שיראו לפני קהל בהכ''נ, משא''כ אחר שמבדילים ממהרים לצאת. וכ''כ הרב אהל מועד (ח''א בסוף הספר). וכ''פ מרן הש''ע (סי' תרפא ס''ב). וכן הסכים הרמ''א, שכן כתבו המהרי''ל והכל בו. וראה בחזו''ע הלכות חנוכה]. ושליח צבור ששכח לומר בתפלת ערבית אתה חוננתנו, אם הוא נמצא בצבור, יאמר ברוך המבדיל בין קודש לחול, וידליק נר חנוכה, ואחר כך יבדיל על הכוס. ואם הוא ביחיד בביתו, בלאו הכי קודם מבדילין על הכוס, ואחר כך מדליקין נר חנוכה. [ראה במג''א סק''א ובמשנ''ב סק''ב, ובכה''ח אות ג. אך כתבנו כן על פי מנהגינו להבדיל בצבור אחר ההדלקה, וביחיד להבדיל ואחר כך להדליק]. 

ג הנוהגים בכל מוצאי שבת שלא לעשות מלאכה עד שיעור שעה וחומש, כשיטת רבינו תם, ומרן השלחן ערוך, גם במוצאי שבת חנוכה לא ישנו מנהגם, בדבר הדלקת נרות חנוכה. שאין זו חומרא וחסידות בעלמא לנהוג במוצאי שבת כרבינו תם, אלא חומרא חשובה מחשש לספק איסור סקילה, וכיון שמרן פסק שאם לא הדליק בחצי שעה ראשונה מדליק והולך כל הלילה, יש לעכב ההדלקה במוצאי שבת עד לזמן רבינו תם. ויש להם להבדיל בבית קודם הדלקת נרות חנוכה. ואין לחוש בזה לספק ברכות אחר שמדליק אחר חצי שעה מצאת הכוכבים לשיטת הגאונים, כיון שהמנהג להדליק בברכה גם אחר חצי שעה מצאת הכוכבים, ובמקום מנהג אין חוששין לספק ברכות. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רלז. יבי''א ח''ב סי' כא. ודלא כמ''ש הגרש''ז אויערבאך בהליכות שלמה. כי המנהג שנוהגים החרדים לדבר ה' בכל מוצ''ש להחמיר כדעת ר''ת, הוא מנהג יקר מאד שרבים מרבותינו הראשונים הסכימו עמו, ומהם: הראב''ד והרא''ש, הרמב''ן והרשב''א והרא''ה והמאירי והר''ן, הרז''ה והסמ''ג והמרדכי ורבינו פרץ ורבינו ירוחם. וכן פסקו מרן הש''ע (סי' רסא) והרדב''ז. ועוד. וראה בשו''ת יביע אומר ח''ב (חאו''ח סי' כא). וכתב הגר''ח אבולעפייא בספר חנן אלהים (דף קנב.) שדברי ר''ת מוסכמים מרוה''פ ומרן הש''ע, ואף אני הכרזתי חרם פה עה''ק טבריה ת''ו, על המקילים נגד שיטה זו, ובהתראה שהמיקל ועובר על גזירתינו, ננדה אותו, וכל החכמים עמדו למנין והסכימו עמי. וקיימו וקבלו היהודים לנהוג כן לדורי דורות. ע''ש. גם הגר''ש לניאדו כתב אל הגר''ח אבולעפייא, הובא בס' חנן אלהים (דף קנא:), בא אלינו רב גדול והודיע לנו כי מעלת כת''ר הכריז ברבים שצריכים לנהוג כדעת ר''ת במוצ''ש שלא לעשות שום מלאכה עד זמן ר''ת. ולכן גם אני ברגליו אעבורה ודרשתי ע''ז ברבים באיום ובגיזום לבל יקילו נגד סברא זו, כי הוא איסור סקילה, וגם מרן שקבלנו הוראותיו פסק כן, וקיימו וקבלו היהודים פה ארם צובה לנהוג כן. ע''ש. גם מהר''י פראג'י בתשובה (סי' מז), האריך לחזק ידי הנוהגים להחמיר כר''ת. ושהמקילים בזה אין להם ע''מ שיסמוכו. והמערער על זה, יש לדונו כמחטיא את הרבים, וכתב שם (דף מ.), שהגאון יחיד בדורינו הגר''ח אבולעפייא כתב דפשיטא ופשיטא שחובה להמתין במוצ''ש כדי מהלך ד' מילין מהשקיעה (72 דקות). וכ''כ מהר''י אלבעלי בספרו קהלת יעקב (דף סח:). וע''ע בשו''ת חתם סופר (חאו''ח סי' פ) שמנהגם כדברי ר''ת בהחלט. וכ''כ רעק''א בתשובה, הובאה בס' אגרת סופרים (סי' מז עמוד נו) ע''ש. ובאגרות החזו''א (ח''א סי' מא) כתב פשטה ההוראה להחמיר כד' ר''ת בכל תפוצות ישראל, והיא הוראה מקויימת כמפי סנהדרי גדולה בלשכת הגזית, ולא נמצא איזה גדול שיאמר שאין לחוש לסברתר''ת. ע''ש. ולכן אומר אני שגם במוצ''ש של חנוכה חייבים להמתין שיעור מהלך ד' מילין כדי להדליק נרות חנוכה]. 

ד בזמן הזה שמדליקים בפנים, ואין לו נר אחר, יש אומרים שאפשר להקל לברך בורא מאורי האש על נר חנוכה, בשעת הדחק. [ילקו''י מועדים עמ' רלח. שו''ת יביע אומר ח''ד סי' כד אות ה'] 


 יא הנותר ביום השמיני של חנוכה מן השמן הצריך לשיעור ההדלקה, אין להשתמש בו לצורך חול, אלא עושה לו מדורה בפני עצמו, ושורפו, מפני שהוקצה למצותו. ואם נתערב בשמן כשר אחר, אם יש ששים כנגדו, הרי הוא בטל בששים. ואם אין שיעור ששים לבטלו, יש מי שאומר שאין להוסיף עליו שמן לבטלו, שאין מבטלים איסור לכתחלה, (מרן בש''ע או''ח סי' תרעז ס''ד), ויש אומרים שהואיל ואין איסורו אלא מדרבנן, מותר להוסיף שמן כשר עד שיהיה ששים לבטלו, וישתמש בו לכל צרכיו. וכן עיקר. [ילקוט יוסף מועדים עמו' רלג הערה ו. יבי''א ח''ד סי' נב סק''ו. חזון עובדיה על הלכות חנוכה]. 

יב אם התנה בפירוש בשעה שנתן השמן והפתילות בנרות החנוכה, שאם יכבו הנרות אפילו באמצע שיעור הדלקת הנרות (כלומר, בתוך חצי שעה), יוכל ליהנות מהן, שפיר דמי, ואין צריך לשרוף הנותר ביום השמיני. [דאעיקרא לדידן שאנו מדליקים בפנים, אם צריך שיתן שמן שיהיה דולק כל החצי שעה, שנוי במחלוקת, וכתב בהגמ''י והסמ''ג בשם ר''י, דהאי מילתא תליא בהני תרי שינויי (בשבת כא:), דאי לא אדליק מדליק, אי נמי לשיעורא, ונהגו העם כלישנא קמא, דלא בעינן שום שיעור. וכ''כ ראבי''ה (סי' תתמג) דאזלינן לקולא דבשל סופרים הלך אחר המיקל ולא בעינן שיעורא. וכ''כ האו''ז ח''ב (סי' שכב). א''כ כשמתנה בפירוש שאינו מקצה את כל השמן למצות חנוכה שפיר דמי. ויש לסמוך ע''ז להתיר. חזו''ע חנוכה]. 

יג הנותן כלי תחת הנרות של חנוכה לקבל בתוכו שמן הנוטף מן הנרות הדולקות, אף שיש לצדד לומר, כי על מה שמנטף לתוך הכלי למטה מן הנרות, בודאי שלא עלה על לבו להקצותו, מכל מקום טוב הדבר שיתנה קודם הדלקת נרות החנוכה ויאמר שכל שמן הנוטף בכלי אינו מוקצה למצוה כלל, והרי הוא חולין, ובאופן כזה אין ספק שיצא ידי חובת כל הדעות והשמן מותר. [חזון עובדיה הלכות חנוכה]. 

יד צלוחית של שמן שהזמינה לנר חנוכה, ואחר שהדליק מן השמן כל ימי חנוכה, נשאר שמן בצלוחית, אין השמן הנשאר בצלוחית אסור, כדין מותר השמן שבנר החנוכה, ומותר להשתמש בו כל צרכו, דהזמנה לאו מילתא היא. [כ''כ בשו''ת בארות המים (סי' כז), דדוקא הנותר מן השמן בנרות החנוכה עצמם הוי הוקצה למצותו, אבל מה שנשאר בפך השמן שהזמינו לנרות חנוכה, הוי בכלל מה שאמרו הזמנה לאו מילתא היא. ע''ש. וכן מבואר במג''א (סי' תרעג סק''ח), שאם הזמין נר להדליק אותו לחנוכה, לא נאסר, דקי''ל הזמנה לאו מילתא היא. ורק אם הודלק ונכבה נאסר. ע''ש. וע' בחזו''ע חנוכה]. 

טו נר חנוכה האסור בהנאה, (לאחר שהודלק וכבה באמצע מצותו), שנתערב בשאר נרות יש אומרים שאפילו אחד באלף לא בטיל, דהוי דבר שבמנין. ואפילו במקום שמוכרים הנרות במשקל, מכל מקום נרות של מצוה הכל מונין אותן בכל לילה. אולם אנן בדידן קיימא לן כדעת הרמב''ם, שאף דבר שבמנין לא חשיב ובטיל. לפי זה אף נר חנוכה שהודלק וכבה בימי חנוכה, ונתערב בשאר נרות, חד בתרי בטיל, אף על פי שהוא בתוך ימי חנוכה. [עיין בחזון עובדיה על הלכות חנוכה]. 

טז אונן פטור מכל המצוות, ולכן אינו מדליק נר חנוכה. אבל אם דרים עמו בבית בני ביתו, כגון אשתו ובניו הגדולים ידליקו הם ויברכו. ובליל ראשון של חנוכה, יאמר לאשתו או לאדם אחר לברך ולהדליק נר חנוכה. ולא יענה אחריהם אמן. וטוב הדבר שיכנס לחדר אחר לבל ישמע הברכות, ואחר שיקבר מתו, בלילה השני כשיבא להדליק יכול לברך גם שהחיינו. [כן העלה בשו''ת יגל יעקב (חאו''ח סי' ז אות ג). וע''ע בספר ברית אברהם אשכנזי (דף לח ע''ג), ובילקו''י שארית יוסף ב' עמוד רי. ובילקו''י על הלכות ברכה''ש ופסוקי דזמרה סי' עא. וילקוט יוסף על הלכות אבלות מהדורת תשס''ד דיני אונן במועדי השנה, ושם דחה מ''ש בזה בספר חיים וחסד כיעו''ש]. 

יז האבל, אפילו בתוך שבעת הימים, חייב בכל המצוות כולן, לפיכך מדליק נר חנוכה ובברכה. ובלילה הראשון של חנוכה מברך בביתו גם ברכת שהחיינו, ומוציא את בני ביתו ידי חובתם. וכבר נתבאר לעיל שבתום ימי האבל, לא יעלו קרובי הנפטר בימי חנוכה, ליד הקבר, עד לאחר ימי החנוכה, שמסתמא מתעוררים לבכי ביום השבעה. א) א) בן איש חי פר' וישב אות כב. ילקוט יוסף על הלכות אבלות, מהדורת תשס''ד עמוד תרלב.