chiddush logo

הלכה יומית

 

סימן תרצב - דיני ברכות המגילה


א הקורא את המגילה בלילה מברך לפניה שלש ברכות, על מקרא מגילה, שעשה נסים, ושהחיינו. וביום אינו חוזר לברך שהחיינו. [ילקו''י מועדים עמוד רצא. ואע''פ שדעת ר''ת בתוס' (מגילה ד.) שצריך לברך שהחיינו גם במקרא מגילה של היום, כיון שעיקר קריאתה ביום. וכ''ד האו''ז, והאשכול, והרא''ש, והרשב''א, והריטב''א, והמאירי. וכן מנהג הרבה מאחינו האשכנזים, וכד' הרמ''א (ר''ס תרצב). מ''מ מנהגינו כד' הרמב''ם (פ''א ה''ג), ומרן בש''ע (סי' תרצב ס''א), שביום אינו חוזר לברך שהחיינו. והיינו טעמא דלא עדיף מדקי''ל (סוכה מו.) שאם בירך שהחיינו בעת עשיית הסוכה א''צ לחזור ולברך בכניסתו לסוכה. וכמ''ש ג''כ התוס' שם ד''ה נכנס. וכל שכן כאן דמשבירך בלילה שהחיינו על מקרא מגילה שהיא חובה, ששוב אינו חוזר לברך שהחיינו ביום]. 

ב אם שכח ולא בירך שהחיינו או אחת משאר הברכות, מברך במקום שנזכר כל עוד לא סיים קריאת המגילה כולה. ואפילו אם נזכר בפסוק האחרון, יברך שם שהחיינו. [נהר שלום (סי' תרצב סק''א). מועד לכל חי (סי' לא אות עד). בית עובד (דף קעד.). והנה בבן איש חי (פר' תצוה אות ה) כתב שלאחר קריאת פסוקי עשרת בני המן לא יברך שהחיינו. אך אין דבריו מוכרחים, שמכיון שעדיין לא יצא י''ח מגילה עד אם סיים פסוק אחרון, נמצא שעדיין המצוה נמשכת, לכן יוכל לברך גם שהחיינו אף אחר קריאת תוקפו של נס בעשרת בני המן, שהשמחה שעליה נתקנה ברכת שהחיינו תלויה במצוה עצמה. וה''נ קי''ל בלולב שמברך כל זמן שלא עשה הנענוע. וראה בילקו''י מועדים. ובחזון עובדיה פורים עמוד סד]. אבל אם סיים קריאת המגילה כולה [בלילה], ונזכר שלא בירך שהחיינו, יברך שהחיינו על מקרא מגילה של היום. [ילקו''י מועדים עמ' רצב. נהר שלום סי' תרצב]. 

ג אף מי שבירך כל הברכות וקרא המגילה בבית הכנסת, יכול לחזור ולברך הברכות כולם, לרבות שהחיינו, להוציא את הנשים בביתו וכיוצא בזה. [ילקו''י מועדים עמ' רצב. הנה הרמב''ם (פי''א מהל' ברכות ה''י) כתב, אחד העושה מצוה לעצמו ואחד העושה אותה לאחרים מברך קודם עשייתה אקב''ו לעשות, אבל אינו מברך שהחיינו אלא על מצוה שעושה אותה לעצמו. וכתב בכס''מ, בשם הרמ''ך, נראה מדבריו שהמקדש (בליל יו''ט) בבית אחר להוציא הנשים אינו מברך שהחיינו, ומנהגנו לברך, וכן ראוי לעשות, שכיון שחובה הוא לאשה לברך זמן, אותה ברכה מברך בעבורה, וחשבינן נמי שמברכת היא דשומע כעונה. ע''כ. ומ''ש''וכן ראוי לעשות'', דבר פשוט הוא, וגם רבינו יסבור כן. והניף ידו שנית בב''י (סי' תקפה) דאפשר דלא כתב הרמב''ם כן אלא במצוה שיש בה מעשה, אבל מצוה שאין בה מעשה אלא דיבור או קול מברך שהחיינו אף לאחרים. עכ''ד. וע''ע בחזו''ע עמ' סה]. 

ד אבל בתוך י''ב חודש לאב או לאם, ובתוך שלשים לשאר קרובים, מותר לו לקרוא המגילה בצבור, אף שברכת שהחיינו נאמרת בשמחה. ואפילו למחמירים אם האבל הנ''ל הוא שליח צבור קבוע בבית הכנסת ואין בבית הכנסת בקי בקריאת המגילה כמוהו, יכול לקרות המגילה בצבור עם כל הברכות. [ילקו''י מועדים עמ' רצב. ע' בשו''ת מהרי''ל (סי' כב) שכתב שאבל לא יעבור לפני התיבה בהלל מפני שהקהל בשמחה, וכן במגילה מה''ט. וכיו''ב כ' מהר''ם מינץ (סי' מג) שאין לאבל להדליק נרות חנוכה בלילה הא' בבהכ''נ משום שהחיינו הנאמרת בשמחה. ע''ש. אולם בגשר החיים (פכ''ג ס''ד) כתב בשם האדר''ת, שטעות לדמות מגילה לנ''ח בבהכ''נ, דשאני התם שהברכה רק לקהל, לפרסומי ניסא, שהרי אין יוצאים שם י''ח. אבל כאן הרי הוא פוטר גם את עצמו בזה. וע''ע בחזו''ע פורים עמ' סו]. ואמנם כשקורא האבל לעצמו, או שקוראה בביתו להוציא הנשים ידי חובה לכל הדעות רשאי לברך גם שהחיינו בקריאתו. [שאף בנידון מהר''ם מינץ בחנוכה חילקו האחרונים דהיינו דוקא כשמדליק בצבור בבהכ''נ שהקהל שרויים בשמחה. משא''כ כשמדליק בביתו שבודאי שמברך שהחיינו. וכמ''ש הנודע ביהודה תנינא (חאו''ח סי' קמא). ועוד]. 

ה מי שאין לו מגילה כשרה ונמצא בספינה או במדבר, לא יברך ברכת שהחיינו בפורים על סעודת פורים, שלא תיקנו שהחיינו אלא על מקרא מגילה, ולא על עצם יום הפורים. [ע' במג''א ובא''ר וברכ''י (ר''ס תרצב). וע' במאירי (מגילה ד.) שכתב, שאין לומר ''זמן אומרו אפילו בשוק'' אלא לגבי רגלים. ולא בחנוכה ופורים. [אלא שהמאירי (שבת כג:) סותר את עצמו בזה]. וכ''כ הפר''ח (ר''ס תרעו). ובשו''ת קול גדול (סי' מח), והנצי''ב בהעמק שאלה (סי' כו אות י), ובשו''ת יביע אומר ח''ו (חאו''ח סי' מב אות ב). ובילקו''י מועדים עמוד שג]. 

ו מי שאין לו מגילה כשרה ונמצא במדבר או בספינה, אין לו לומר את ההלל בברכות. אלא יקרא ההלל כולו בלי ברכות. ומכל מקום אם יש בידו מגילה שאינה כשרה יקראנה על כל פנים בלי ברכות בלילה וביום. [בגמ' מגילה (יד.) מבואר, שהטעם שאין אומרים הלל בפורים משום דקריאת המגילה זו היא ההלל. וכן אמר רב נחמן. ולדעת רבא משום שעדיין אנו עבדי אחשורוש. ונפקא מינה לענין קריאת ההלל, לטעם רב נחמן כשאין לו מגילה לקרוא בה, יברך על ההלל. ולדעת רבא בכל אופן אין לומר הלל בפורים. ונחלקו הראשונים אם תפסינן עיקר כטעם רב נחמן, או כטעמו של רבא. שדעת הבה''ג, הרמב''ם, רבינו יצחק בן גיאת, והמנהיג, תפסו עיקר כטעם רב נחמן. ולדעתם כשאין לו מגילה יקרא הלל בברכות. אך לדעת המחזור ויטרי (עמ' ריח) העיקר כטעמו של רבא, דאין אומרים הלל בפורים משום דאכתי עבדי אחשורוש אנן. ודעת רב עמרם גאון שא''א הלל לפי שהוא נס של חו''ל. ולכן סב''ל. וראה בילקו''י מועדים עמ' שג. חזו''ע פורים עמ' צו] 

ז אסור לדבר בעת קריאת המגילה עד לאחר הברכה האחרונה. [הנה דעת ספר העיטור, שכיון שברכה אחרונה של המגילה תלויה במנהג, אין לגעור במי ששח בקריאתה. ודעת הטור (סי' תרצב) שכיון שסוף סוף מברך צריך שלא יפסיק באמצע קריאתה. וכתב הב''י, דהיינו בש''צ הקורא בעצמו, אבל השומע אין לו להפסיק מטעם אחר, שהרי בעודו שח אינו שומע את הקריאה מפי הקורא, ונמצא שלא שמעה כולה. ומרן בש''ע (סי' תרצב ס''ב) פסק: ''אין לשוח בעוד שקוראים אותה''. והיינו גם הקורא, וגם השומע, והטעם, שהרי כתב הרשב''א בתשו' ח''א (סי' רמד), שאף שמן הדין אין השיחה באמצע המגילה מפסקת, שהרי כבר התחיל במצוה, מ''מ ראוי שלא לשוח עד גמר המצוה, והשח גוערים בו, כדי שיכוין לבו למצוה. ואם שח אינו חוזר. וראה בילקו''י מועדים עמו' רצח. ובחזו''ע פורים עמו' פ]. ואם עבר השומע ודיבר דברים אחרים בעוד שהקורא ממשיך בקריאתו לא יצא, וצריך לחזור ולקרות מאותו פסוק והלאה. ויכול לומר כמה תיבות וכדומה מתוך החומש כשאין בידו מגילה כשרה. [לבוש (סי' תרצב), שבשעה שדיבר לא שמע הקריאה ולא יצא י''ח. [וכן מבואר בב''י]. והלבוש לשיטתו שהתופס בידו מגילה שאינה כשרה לא יקרא עם הש''צ, מפני שנותן דעתו על קריאתו והרי הוא כקורא על פה]. 

ח הקורא את המגילה לא יפסיק באמצע הקריאה, אלא באמצע הפרק שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד, ובבין הפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם, כדרך שהוא מפסיק בקריאת שמע וברכותיה, וכמו שפסק בשלחן ערוך (סי' סו ס''א). ואם שמע קדיש או קדושה יפסיק ויענה ואפילו באמצע הפסוק. [ע'' בברכות (יד.). וכ''כ ה''ה (פ''ג מהל' חנוכה ה''ט) בשם רוב המפרשים. וכן מוכח מדברי הר''ן פ''ב דמגילה (יח:) דבהלל ובמגילה פוסק מפני היראה והכבוד]. ונראה שאפילו אמן דברכות עונה כדין פסוקי דזמרה. [שדין מגילה כדין הלל, כדאמרינן במגילה (יד.) קריאתה זוהי הלילא. ובהלל מפסיק לענות אפי' אמן דברכות. וכ''ש קדיש וקדושה. ע' שו''ת יביע אומר ח''ב סי' לב]. אבל אם אין בידו מגילה כשרה ושמע קדיש או קדושה בעת שמיעת מקרא המגילה מהשליח צבור, לא יפסיק לענות, כדי שלא יפסיד מצות קריאת מגילה על ידי כך. והעוסק במצוה פטור מן המצוה. [ילקו''י מועדים עמ' שא. יבי''א שם. וח''ה סי' יג, וסי' טז סק''ז. וח''א סי' ה סק''ז] 

ט הקורא את המגילה ונודע לו שזרחה הלבנה, וחושש שאם ימתין מלברך עליה עד שיסיים קריאת המגילה, תתכסה הלבנה בעבים, יפסיק באמצע קריאת המגילה ויברך ברכת הלבנה, ולאחר מכן ימשיך קריאת המגילה ממקום שפסק, ולא יפסיק אלא לברכה עצמה. [כ''כ בשו''ת נודע ביהודה קמא סי' מא]. וברור דמכל שכן לפני מקרא מגילה אם רואה את הלבנה מקדים ומברך פן תתכסה בעבים אחר כך. [דלא כהגרש''ק בקנאת סופרים שאף אם נדחית ברכת הלבנה לגמרי מגילה קודמת. ע''ש. ואין דבריו מוכרחים. וע' בשו''ת אמרי נועם ח''א חאו''ח סי' לא]. 

י הקורא את המגילה כשהוא מתנמנם, הואיל ולא נרדם בשינה, יצא. אבל השומע את המגילה והוא מתנמנם לא יצא. [שהעוסק במצוה פטור מהמצוה. וע' בשו''ת יביע אומר ח''א סי' ה אות ז]. 

יא השומע שנרדם בשינה או שנתנמנם באמצע קריאת המגילה, והתעורר בתוך כדי קריאתה, צריך לחזור ולקרות מהפסוק שנרדם או נתנמנם בו, וימשיך הלאה עד סוף המגילה, ולא יועיל שיקרא רק את הפסוקים שנרדם בהם, דהא קי''ל בש''ע (סי' תרצ ס''ו), הקורא את המגילה למפרע לא יצא. [חזון עובדיה פורים עמוד פד]. 

יב שהה כדי לגמור את כולה בין בעשרת בני המן, בין בשאר המגילה, חוזר למקום שפסק. [מגילה (יח:). טוש''ע (סי' תרצ ס''ה). (וע''ע בתשו' הרשב''א שבב''י סי' תרצב). וכ''פ הפמ''ג (א''א סי' תרצ אות יז) לענין שהה כ''כ בעשרת בני המן. וראה בילקו''י מועדים עמוד ש'. ובילקו''י על הלכות פסוד''ז. חזו''ע פורים עמוד פז] 

יג אסור לאכול קודם קריאת המגילה, ואין חילוק בזה בין קריאת המגילה של לילה לקריאת המגילה של יום. [סי' תרצב ס''ד ומשנ''ב שם]. ולכן יזהרו הנשים שלא לאכול ביום פורים עד שיבואו בעליהן מבית הכנסת לקרות להן המגילה ולצאת ידי חובתן. [כי הדבר ברור שהנשים חייבות ג''כ לשנות קריאת המגילה ביום, כדקי''ל במגילה (ד.) לגבי אנשים. והפוטרות עצמן בטענה שהן עסוקות במצות משלוח מנות וכו', לא יפה עושות, וצריך ללמדן שעיקר המצוה של מקרא מגילה ביום, ואין פוטר אותן. ואע''פ שבספר מאורי אור, עוד למועד (דקט''ו:), כתב להביא סמך לנשים אלו. מ''מ המעיין ישר יחזו פנימו שהעיקר שיש לחייבן גם במקרא מגילה של יום]. ומכל מקום מותר לטעום פירות קודם קריאתה, וכן פחות מכביצה פת או עוגה, ולשתות תה או קפה. והמחמיר שלא לטעום כלום תבוא עליו ברכה. [ע' בכל זה בשו''ת בשמים ראש (סי' עד). ובשו''ת שואל ומשיב תליתאה (ח''א ס''ס קכ). ובספר רוח חיים פלאג'י (סי' תרנב). ובשו''ת יביע אומר ח''ט (חאו''ח סי' סז). ילקו''י מועדים עמו' שב. חזון עובדיה פורים עמו' צה] 

יד ומכל מקום אם הוא לצורך, כגון מי שיושב בתענית (בפורים דפרזים), וקשה לו להשאר בתענית עד אחר קריאת המגילה, אין צריך להחמיר, ורשאי לטעום פחות מכביצה פת או עוגה, או יטעם פירות הרבה, כפי עיקר הדין. ואם ביקש מאחד שיזכירהו לקריאת המגילה בצבור מותר באכילה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד שב. חזון עובדיה על פורים עמוד צה] 

    

  מנהגי פורים

א מה שנוהגים להתחפש וללבוש מסיכות בפורים, אין כל איסור בדבר. [ילקוט יוסף מועדים עמוד שמג. חזון עובדיה על פורים עמוד קצט]. 

ב אסור באיסור מוחלט לאיש ללבוש בגדי אשה, וכן לא תלבש אשה בגדי איש, גם ביום הפורים. וגם לילדים נכון שלא לעשות כן. [הנה בשו''ת מהר''י מינץ (בסוף הספר דף לא:) כתב, בדבר מה שנהגו במקומו שאיש לובש בגדי אשה, ואשה לובשת בגדי איש בפורים, שיש בזה איסור תורה, שנאמר, לא יהיה כלי גבר על אשה וגו', מ''מ כמה גדולים ראו מנהג זה בפורים, ולא מיחו, שכיון שנוהגים כן לשמחת פורים מותר. וכעין מ''ש הריב''א שמה שחוטפים הבחורים דברי מאכל זה מזה, משום שמחת הפורים, אין בו משום גזל, וה''ה בנידון זה, כיון שאין מכוונים לשם ניאוף אלא לשמחת פורים. ע''כ. והרמ''א (סי' תרצו) הביא דברי המהר''י מינץ, וכתב, שמזה נתפשט המנהג במדינתם ללבוש כלאים דרבנן וכו'. אולם נראה דאשתמטיתיה להרמ''א מ''ש בספר יראים (ס''ס צו), שאפי' דרך עראי ושחוק בעלמא אסור לאיש ללבוש מלבושי אשה. שהרי לא חילקה התורה בין קבע לעראי. גם הרמב''ם בתשובה (שהובאה בראש ספר מעשה רוקח דף א.) כתב, בדבר מה שיש נוהגים שהכלה תצנוף מצנפת או כובע ולוקחת בידה סיף ויוצאת במחול לפני האנשים והנשים, לא יעלה על הדעת שמפני היותה כלה הותר לה איסור תורה בתועבה זו וכו', וראוי להזהר מזה וכו'. ע''ש. הרי שאע''פ שעושים כן רק לשמחת חתן וכלה אסור. וראה בשו''ת יביע אומר ח''ה (חיו''ד סי' יד אות ג), ובשו''ת יחוה דעת ח''ה (סי' נ). ובחזון עובדיה פורים עמ' קצט]. 

ג וכן אסור להזמין קוסם ביום פורים שעל ידי זריזות תנועותיו נראה כעושה מעשה להטים, לשעשע את הרואים, אף על פי שאינו עושה שום פעולה של כישוף. אלא שיש מקום להתיר בקוסם גוי, שאינו אלא אוחז העינים. [שו''ת יביע אומר ח''ה חיו''ד סי' יד]. 

ד מה שיש נוהגים בישיבות לאחרונה, לבחור להם ''רב'' פורים, אשר משמיע במרום קולו בדברי ליצנות והיתול על ראש הישיבה ורמ''י הישיבה, בדברי בקורת בבדיחות הדעת, לא תהא כזאת בישראל, כי אין שום היתר בדבר, והמבדח הזה על חשבון חכמי ישראל גדול עונו מנשוא. עליו נאמר שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ. והוא בכלל מבזה תלמידי חכמים שאין לו חלק לעולם הבא (כמבואר בסנהדרין צט: והרמב''ם פ''ג מהל' תשובה הלכה יד), ועליו אמר שלמה בחכמתו (משלי כו יח) כמתלהלה היורה זיקים חצים ומות, ואמר הלא משחק אני. וכל היושב שם ואינו מוחה על כבוד התורה נלכד גם הוא בשחיתותם. ומאד יפלא על בני תורה אשר ירהיבו עוז לעשות כן, האם שכחו מה ששנו חכמים: והוי זהיר בגחלתם שלא תכוה. וכל מי שיש בידו יכולת לבטל המנהג הרע הזה, עליו לשנס מתניו, לבער הרע מקרבנו, ולא ישמע ולא יפקד ולא יזכר עוד כדבר הרע הזה. ולשומעים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב. [הנה אין ספק שהעושים כן נכשלים באיסור חמור, וכבר אמרו חז''ל (שבת קיט:): לא חרבה ירושלים אלא על שביזו בה תלמידי חכמים, שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא. מאי עד לאין מרפא? אמר רב, כל המבזה תלמידי חכמים אין לו רפואה למכתו. וגם השומעים לא ינוקו מעון חמור זה, וכמו שאמרו בב''מ (פד:), במעשה של ר''א בר''ש שנענש על ששמע זלזול ת''ח ושתק. ומכ''ש אלה השומעים ומתבדחים מבזיון של ת''ח שעונשם גדול. ואף בסתם לה''ר, שהוא גם כשהדברים נכונים (כמבואר בפסחים קיג:), יש עונש חמור לאומרו ולמקבלו, והמקבלו יותר חמור מן האומרו, כמבואר בערכין (טז:). וכ''פ הרמב''ם (בפ''ז מהל' דעות ה''ג). וסיים הרמב''ם, שאסור לדור בשכונתו של בעל לה''ר, וכ''ש לשבת עמו ולשמוע דבריו. ולכן חלילה להשתתף במושב לצים זה, כי אין להעלות על הדעת שבשביל שמחת פורים יהיה מותר לעבור על איסורים חמורים, וכמ''ש במטה משה (סי' תתריב), שאף שנדמה לרוב ההמון שהותר לבני אדם בפורים לפרוק עול תורה ומצות מעליהם, וכל המרבה בשחוק והיתול הרי זה משובח, אבל בלי ספק ענין זה הוא רע ומר, ועון פלילי הוא, שלא הותר לנו בפורים אלא שמחה של מצוה, ולא שחוק וקלות ראש. וכ''כ המאירי (מגילה ז:) שלא נצטוינו בפורים על שמחה של הוללות ושל שטות, אלא על שמחה שמגיעים מהם לאהבת ה'. ועי' בחזו''ע פורים עמוד רא]. 

    




סימן תרצא - דיני כתיבת המגילה


א הגויל או הקלף של המגילה, דעת הרמב''ם (פ''ב מהל' מגילה ה''ט) שאין צריכים עיבוד ''לשם מגילה'', ודעת רבינו תם שצריכים עיבוד לשמה. ופסק מרן בשלחן ערוך (סי' תרצא ס''א) בסתם כדעת הרמב''ם, ודעת ר''ת הביא בשם יש אומרים, וקיימא לן הלכה כסתם. [חזו''ע פורים עמוד רלג]. 

ב סופר שכתב מגילת אסתר ושכח לומר שהוא כותבה לשמה, ורק במחשבתו חשב קודם הכתיבה שהוא כותב המגילה למצותה לצאת בה ידי חובת מקרא מגילה, מגילה זו כשרה לצאת בה ידי חובת מקרא מגילה, ויכולים לברך עליה כל ברכות המגילה לפניה ולאחריה ככל המגילות הכשרות. ואפילו לא חשב הסופר כלל כנ''ל, אלא כתב המגילה בסתם, מגילה כשרה היא לדעת מרן שקבלנו הוראותיו, ויוצאים בה ידי חובה. ואם יש לו מגילה אחרת שנכתבה לשמה, יש להעדיף אותה על פני מגילה זו, כדי שיהיה למצוה מן המובחר לכל הדעות. [ילקוט יוסף מועדים עמוד שג. על פי המבואר בשו''ת יביע אומר חלק ח' סימן נה.] 

ג מגילה שנכתבה על ידי אשה, יוצאים במגילה זו ידי חובה אף לכתחלה, כיון שגם האשה חייבת בקריאתה. וקטן שהגיע לחינוך שכתב מגילה, אם אין לו מגילה אחרת כשרה, בדיעבד יוצאים במגילה זו ידי חובה. ואם נכתבה על ידי נער בר מצוה ולא נבדק אם הביא שתי שערות, כשרה לקרות בה אף לכתחלה. [יביע אומר חלק ח' סימן נה. חזון עובדיה פורים עמ' רלה]. 

ד אין כותבים את המגילה אלא בדיו שחור על גויל או קלף כדין הספר תורה. ואם כתבה על נייר פסולה. ואם כתבה בשאר מיני צבעונים או באותיות מוזהבות פסולה. ואם אחר שכתב בדיו פיזר על האותיות עפרות זהב, יעביר עפרות הזהב מעל האותיות ותחזור המגילה להכשרה. [חזון עובדיה פורים עמוד רכט]. 

ה העיקר לדינא להצריך שרטוט במגילה בכל שיטה ושיטה, כדין ספר תורה. ואם לא שירטט בכל שורה ושורה אף בדיעבד המגילה פסולה. ומגילה שנכתבה בלא שירטוט, אף אם ישרטט אותה אחר הכתיבה, לא מהני, ונשארה בפיסולה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד שה. והוא ע''פ המבואר בשו''ת יביע אומר ח''א חיו''ד סי' כ' אות י'. חזו''ע פורים עמוד רלב] 

ו קטן שהגיע לחינוך שכתב מגילה לשמה, אם אין שם מגילה אחרת, בדיעבד המגילה כשרה, ויוצאים בה ידי חובה. (שו''ת יביע אומר חלק ח חאו''ח סוף סי' נה). 

ז מגילה שנכתבה ביד שמאל, בדיעבד כשרה. [חזון עובדיה פורים עמוד רלח]. 

ח מן הדין אין המגילה צריכה תגין, אפילו על אותיות שעטנז גץ, ומכל מקום רבים נוהגים לעשות לה תגין, לצאת ידי חובת כל הפוסקים. [חזון עובדיה פורים עמוד רלט] 

ט מגילה שהסופר ניקד בה האותיות, נקודות הקריאה, כשרה לקרות בה. ומכל מקום לכתחלה אין לנקד המגילה. וכן אם כתב הסופר טעמי המקרא לקריאת המגילה בטעמיה, המגילה כשרה לקרות בה ולצאת ידי חובה. וכן הדין אם כתב הסופר הברכות של המגילה בראש המגילה כשרה בדיעבד, ומותר לקרות בה לצאת ידי חובה. [חזון עובדיה פורים עמו' רמ]. 

י המגילה צריכה עמוד בסופה וחלק בראשה כשיעור להקיף המגילה בו. ואם לא עשה לה עמוד בסופה, בדיעבד כשרה. ולכתחלה יש לתפור את העמוד עם המגילה בחוטי גידין של בהמה טהורה, ובדיעבד אם נתפר בחוטי פשתן וכיו''ב כשרה וקוראים בה בברכותיה. [חזון עובדיה פורים עמוד רמב]. 

יא מגילה שהשמיט בה הסופר באמצעה תיבות או פסוקים, אפילו עד חציה, וקראם הקורא על פה, יצא. (מגילה יח: הרמב''ם פ''ב מהל' מגילה ה''י, טוש''ע סי' תרצ ס''ג). וכן מגילה שהיו רוב אותיותיה מטושטשות או מקורעות, אם רישומן ניכר, כשרה. ואם אין רישומן ניכר, אם היה רובה שלם כשרה. (שם). וכן מגילה שנפלו בה טעויות בחסרות ויתרות כשרה. ואפילו נפל בה טעות שמשנה את הענין, או שטעה הסופר ותיקנה על ידי ''חק תוכות'', כשרה בדיעבד. ויכולים לברך עליה ולצאת בה ידי חובה. ולכתחלה יש לתקן המגילה שתהיה כתובה כדת. [חזון עובדיה פורים עמוד רנה]. 

יב המגילה נקראת ספר ונקראת איגרת, נקראת ספר, שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה, ונקראת איגרת שאם הטיל בה שלשה חוטי גידים כשרה, ובלבד שיהיו משולשים [מגילה יט. וע' בפרש''י ובתוס' ובמ''ש הרי''ף והרא''ש]. וצריך לצאת ידי כולם, וכמו שכתב מרן בש''ע (סי' תרצא ס''ו). ואשה שתפרה את הגידים במגילה, המגילה כשרה. [חזון עובדיה פורים עמוד רמח]. 

יג מגילה שכתבה הסופר למפרע, שכתב תחלה הפרקים האחרונים של המגילה קודם שיכתוב את הפרקים הראשונים שלה, יש אומרים שדינה כדין הקורא את המגילה למפרע, שלא יצא, מפני שכתוב ככתבם וכזמנם, שתהיה הכתיבה כסדרה. במה דברים אמורים שתפר יריעות המגילה כסדר שכתב למפרע, אבל אם תפר המגילה כסדרה וכהלכתה, כשרה, אף על פי שנכתבה למפרע. וכן עיקר. [בספר מרכבת המשנה כתב לדון לפסול מגילה שנכתבה למפרע, כדין הקורא את המגילה למפרע שלא יצא. אבל לעומתו הגאון רבי בנימין הלוי (רבו של המחבר), דחה ראיות מהר''ם דאנון, ואין ולאו ורפיא בידיה. והחקרי לב (חאו''ח סי' קלג) כתב, שהואיל ונתבאר שגדולי עולם פירשו דמה שכתוב במגילה ''ככתבם'' על כתיבת המגילה קאי, מכאן ראיה לעיקר החקירה שכתיבה למפרע פוסלת במגילה. הילכך נקטינן שכתיבה למפרע פוסלת במגילה וכדעת מהר''ם דאנון, ובספר שרשי הים ח''א פליג עליו והכשיר כתיבה למפרע. ובאמת שמעשים בכל יום אצל הסופרים שמתחילים ללמוד לכתוב סתו''מ, לחנכם בכתיבת מגילת אסתר, שאין בה שם שמים, ונותנים להם לכתוב מאמצע המגילה עד שתתישר כתיבתם, ואח''כ נותנים להם לכתוב תחלת המגילה, ולא מצינו מי שיערער על זה, ואין פוצה פה ומצפצף. ובעל כרחך שהעיקר לדינא כדברי הגאון בעל שרשי הים, שאין קפידא בזה. ובודאי שיש להקפיד שיתפור את יריעותיה כסדרה הנכון. ונראה שאפילו מגילה שנכתבה למפרע, וגם תפירת היריעות היו מהופכות, ושלא כסדרה, אלא שהקורא את המגילה שיכל את ידיו וקראה כהוגן, כסדרה, שבודאי צריך לחזור ולקרוא מתוך מגילה כשרה, אע''פ כן לא יברך על קריאתו השניה, כיון שלא נתבאר דין זה בראשונים. חזון עובדיה פורים עמוד רמט]. 

יד מותר לסופרים כותבי המגילה להעתיק מתוך מגילה כשרה ומסודרת, באופן שכל עמוד מתחיל בתיבת ''המלך'', כדרך המגילה הכתובה לפניהם. ויש אומרים שראוי לסופרים להמנע מלהתחיל כל עמוד של המגילה בתיבת ''המלך'', כמו שנהגו קצת סופרים, מפני שעל ידי כך מקצרים האותיות שבסוף העמוד או מאריכים אותן, כדי שיגיעו לתיבת ''המלך'' בתחלת העמוד, והוא שלא כדין. (מלאכת שמים כלל כד, בחכמה סוף אות ב). אך עתה נהגו הסופרים שלא לחוש לזה, מפני שהם מעתיקים ממגילות שמסודרות כן, ואינם מקצרים ולא מאריכים אותיות שלפני כן, שהכל ערוך לפניהם כהוגן. [כ''כ בקול יעקב סי' תרצא כח]. 

טו מגילות אסתר אשר חדשים מקרוב באו שלוקחים טבלאות של משי שחקוקים בהם עמודים שלמים של מגילות אסתר, ומניחים קלף מתחת לטבלאות המשי, ושופכים דיו על הטבלא וממרחים אותו הלוך ושוב במגב, והדיו יורד דרך נקבי המשי על הקלף, וכהרף עין נדפסים עמודים שלמים על הקלף, מגילות אסתר אלה פסולים אפילו בדיעבד, וגרע מדפוס שהוא פסול במגילה, כמו בספר תורה. [שהרי אמרו בירושלמי (גיטין פ''ב ה''ג) וכתב ולא וחקק, לא המטיף. שהמטיף נקודות בצורת האותיות, ולא השופך, וכתב הרשב''א דהיינו טעמא דבעינן כתביה כדרך הכותבים, ובנ''ד לא הוי כתיבה כדרך הכותבים]. והמברכים עליהם ברכתם ברכה לבטלה, והוא מכשול חמור מאד, שמכשיל את הרבים באיסור ברכה לבטלה ובביטול מצות מקרא מגילה. [ילקו''י הלכות תפילין מהדורת תשס''ד, סי' לב הערה כו. חזו''ע פורים עמ' רנה]. ומיהו אם חלק מועט מהמגילה נעשה בדפוס כנז', והרוב נכתב בכתב יד סופר כתיבה ממש, לא גרע מדקיימא לן שאם השמיט בה הסופר פסוקים וקראם הקורא בעל פה יצא. והוא הדין לכאן. 

טז מותר לעשות לכתחלה יריעה של המגילה, אפילו פחות משלשה עמודים, ובלבד שיתפרנה בגידים כדינה. ולכתחלה יש לעשות גליון המגילה למעלה ג' אצבעות, ולמטה ד' אצבעות, ובין דף לדף ב' אצבעות, כדין ספר תורה. ובדיעבד די למעלה ב' אצבעות ולמטה ג' אצבעות, ובין דף לדף אצבע. [ואע''פ שבס''ת קי''ל במנחות (ל.) שאין עושים יריעה פחותה משלשה עמודים. [וכן פסק הרמב''ם (פ''ט מהל' ס''ת הל' יב), ובטוש''ע יו''ד (סי' עבר ס''ג). מכל מקום במגילה א''צ להקפיד על זה, ויכולים לעשות יריעה של דף אחד או שנים, שמכיון שאף בס''ת אינו אלא למצוה ולא לעכב, וכדמוכח מדברי הרמב''ם (פ''י מהל' ס''ת), וכ''כ הב''י והרמ''א בהגה (סי' רעג ס''ה), שכל זה רק למצוה מן המובחר, ואם שינה כשר. וע''ע בשו''ת יביע אומר ח''ז (חיו''ד סי' כו). ממילא במגילה יש להתיר לעשות כן אפילו לכתחלה, שהרי נקראת אגרת. וכמ''ש כיו''ב הא''ר (סי' תרצא סק''ז), שכל שכשר בס''ת בדיעבד, מותר לכתחלה במגילה. חזון עובדיה פורים עמ' רנ]. 

יז לכתחלה יש לעשות כל פרשיות המגילה סתומות, ובדיעבד אם עשה כל פרשיותיה או מקצתן פתוחות כשרה, ויכולים לברך עליה. [חזון עובדיה פורים עמוד רנב]. 

יח מגילה שרובה נעשית בדפוס, ומיעוטה בכתב יד הסופר, פסולה. אפילו אם האותיות שבדפוס דומות מאד לאותיות של הסופר. וכל שכן צילום מכתב יד של המגילה שהוא עוד יותר גרוע מן הדפוס כמו שכתבו הפוסקים. אבל אם היה רובה בכתב יד, ומיעוטה בדפוס, כשרה. ואפילו אם המיעוט המודפס הוא בתחלתה או בסופה, כשרה. ומכל מקום מי שאין בידו מגילה כשרה כדת, טוב שיקח בידו מגילה מודפסת בחומש וכיו''ב, שאם לא ישמע איזו תיבה מפי הקורא, יקראנה מתוך המגילה שבידו. [חזון עובדיה פורים עמוד רנג]. 

יט עשרת בני המן צריך לכתבם בצורת שירה, שמניח כשיעור ט' אותיות חלק בין כתיבת שמותם, לבין כתיבת ''ואת'', ואם לא עשה ריוח בינתים פסולה. [חזון עובדיה פורים עמו' רנה]. 

כ מה שיש נוהגים לכתוב הדף של עשרת בני המן באותיות גדולות, הוא מפני שהמגילה שלהם היא של עמודים ארוכים עם שורות רבות, והדף של עשרת בני המן אינו אלא אחת עשרה שורות, וצריך למלאת את כל הדף, שלא ישאר חלק בסוף הדף, לכן כותבים אותיות גדולות למלאת את כל הדף, ואע''פ שאין לכתוב אותיות גדולות או קטנות משאר האותיות, אלא על פי המסורת, באותיות מסויימות, מ''מ כיון שעשרת בני המן כתובים בדף מיוחד בפני עצמו, אין להקפיד על כך. [וכמ''ש בשערי אפרים שער ו סעיף נה]. ואם הרחיב בין השורות בין שיטה לשיטה כמלא שיטה מאותו כתב יש להכשיר, ולא חשיב כמו שעשה פרשה בין השטין. שכן דרך הסופר כשכותב אותיות גדולות בעמוד כזה כדי למלאתו, להניח ריוח בין שיטה לשיטה. [כן מוכח מדברי מרן החיד''א בספר כסא רחמים (מס' סופרים פ''א, דף יז ע''ב), וכן פסק בשו''ת שבט הקהתי ח''ד סי' קפו. חזון עובדיה פורים עמוד רנט]. 

כא יש להקפיד לכתחלה לעשות אורך המגילה מלמעלה למטה י''א שורות בכל עמוד, כדי שהעמוד של עשרת בני המן יהיה שוה בכתיבתו לכל העמודים. מיהו אם היתה המגילה ארוכה יותר, והוצרך הסופר לכתוב הדף של עשרת בני המן באותיות גדולות על פני כל אורך העמוד, אין להקפיד על כך, והמגילה כשרה. ויש להקפיד לכתוב תיבת ''איש'' בראש הדף, ותיבת ''עשרת'' בסוף הדף. [חזון עובדיה פורים עמוד רנה]. 

כב סופר שהשמיט כתיבת עשרת בני המן במגילת אסתר, המגילה פסולה אף בדיעבד. [חזון עובדיה פורים עמוד רנז]. 

    

 כ יש נוהגים כשמגיעים לפרק ח' פסוק יא, כופלים: להשמיד ''להרוג'', ''ולהרוג''. כי ישנם ב' נוסחאות בזה. ובפסוק: ואיש לא עמד ''בפניהם'' כופלים אותו ואומרים ואיש לא עמד ''לפניהם'' בפעם השניה. [ראה במנחת שי בפסוקים הנ''ל. ובמעשה רב (אות רלה). ובקסת הסופר ח''ב. וכן נהג החתם סופר. חוט המשולש (דל''ו.).]. ובדיעבד אם לא חזר לומר ''ולהרוג'', וסיים המגילה, יצא, ואין צריך לחזור לקרוא המגילה. [כ''כ בשו''ת השבי''ט ח''ו סי' קנב. ילקו''י מועדים, עמ' ש]. 

כא ומיהו לענין ויהי ''כאומרם'' אליו יום ויום, שהכתיב הוא באמרם, והקרי כאומרם, וכמ''ש המנחת שי, אין צורך לקרוא שניהם, אלא קוראים ''כאומרם'' בכ''ף בלבד. ככל קרי וכתיב שבתורה. שאין החזן קורא אלא הקריאה בלבד, [כמ''ש מרן הש''ע (סי' קמא ס''ה)''וכל תיבה שהיא קרי וכתיב, הלכה למשה מסיני שתהיה נכתבת כמו שנמסר לכתוב בתורה, ולקרותה בענין אחר, כמו שנמסר לקרותה. ומעשה בחזן אחד שקרא בתורה כפי שהיא כתובה בפני רבינו יצחק אבוהב ורבינו אברהם ואלאנסי, והתרו בו שיקרא כפי המסורה לקריאה, וסירב ולא רצה לעשות כן, ונידוהו והורידוהו מן התיבה''. וה''נ צריך לקרוא ''כאומרם'']. 

כב יש לקרוא כל איש ''שורר'' בביתו, בשין שמאלית, לשון שררה. [כמו שאמרו במגילה (יב:) אפי' קרחא בביתיה פרדשכא (פרש''י, נגיד) להוי]. וכן המנהג פשוט. [ובליקוטי מהרי''ח (ח''ג דף קיז:) שכתב בשם האדמו''ר מבלז שהיה קורא שורר בשין ימנית, מלשון אשורנו ולא קרוב, ולפע''ד אינו נכון. חזו''ע פורים עמוד פח]. 

כג צריך לומר עשרת בני המן, ותיבת ''עשרת'' בנשימה אחת, להודיע שכולם נהרגו ונתלו כאחד. [מגילה (טז:). טוש''ע (סי' תרצ סט''ו). ובספר עמר נקא (דף כז.) כתב שזה קשה במציאות, לכן פירש שכוונתם שלא יפסיק ביניהם בענין אחר, אבל א''צ לומר בנשימה אחת ממש, כמו שפירשו כן בשבחים של ישתבח. וליתא, שמפורש בפוסקים דלכתחלה צריך לאומרם בנשימה אחת ממש, ורק בדיעבד אם לא אמרם בנשימה אחת יצא. חזו''ע פורים עמ' פה]. וטוב לנהוג לומר בנשימה אחת החל מתיבות ''חמש מאות איש'' וכו', עד ''עשרת''. והטעם כי עשרת בני המן היו שרי חמשים על אותם חמש מאות איש. דרשות מהרי''ל בשם הרוקח. הרמ''א שם. מטה משה (סי' תתרב). יוסף אומץ יוזפא (סי' תתרצג)]. וכל זה לכתחלה, אבל בדיעבד שלא אמרם בנשימה אחת יצא. [ילקו''י מועדים עמ' רצט. תוס' (מגילה טז:). והו''ד בב''י. וכ''פ הרמ''א. ובספר יוסף אומץ יוזפא (סי' תתרצג). איברא דראבי''ה (מגילה סי' תקסד) כתב, ומספקא לי אם דין זה (לומר עשרת בני המן בנשימה אחת), הוי למצוה או לעיכובא. אך הראבי''ה עצמו (ס''ס תקמב) מסיק דבדיעבד יצא, וכ''כ הרד''א (דף נו.). והמאירי (מגילה טז:) כתב: ''עשרת בני המן ועשרת, צריך לאומרם כולם בנשימה אחת, ואם לא עשה כן לא הפסיד''. וע' במאור ישראל (מגילה טז:).]. 

כד בין פסוק לפסוק אנו נוהגים לפסוק כדי נשימה ולא יותר. [כמ''ש הטור (סי' תרצ). והמחזור ויטרי (סי' רמז). והמג''א (סי' תרצ ס''ק יז), בשם מטה משה. וראה בחזון עובדיה פורים עמוד פה ד''ה ודע]. 

כה אין הקהל צריכים לומר עם החזן את עשרת בני המן בנשימה אחת, שגם בזה יוצאים ידי חובה מהשליח צבור מדין שומע כעונה. [ודלא כמ''ש הרגאצ'ובי. דמאחר ויוצא י''ח מדין שומע כעונה, גם הקריאה של עשרת בני המן בנשימה אחת מתייחסת לשומע. כמו שהקריאה מתוך הקלף מתייחסת לשומע. וראה בכיו''ב בילקו''י מועדים עמ' תיט. ובספר מועדים בהלכה, ובמקראי קודש, פורים] 

כו לכתחלה נכון להזהר כשקורא עשרת בני המן לקרות התיבות ''ואת'' של כל אחד מעשרת בני המן מתוך המגילה כראוי. [בן איש חי (תצוה אות ט). ילקו''י מועדים עמוד ש. חזו''ע פורים עמ' פז] 

כז נוהגים לומר ארבעה פסוקים של גאולה כל הקהל ביחד בקול רם, והם: איש יהודי היה בשושן הבירה, בלילה ההוא נדדה שינת המלך, ומרדכי יצא מלפני המלך, ליהודים היתה אורה ושמחה. ובירושלים מוסיפים עוד פסוק: כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש. ובכל אלה צריך השליח צבור לחזור ולקוראם לבדו מתוך המגילה. [ע' בספר האשכול ח''ב (עמ' סה). ובסדר רע''ג (דפ''ט:). ובספר הפרדס (סי' רה). ובספר המנהיג (דמ''ב:). ובארחות חיים (הל' קס''ת אות מא. ובהל' מגילה אות ל). ובדברי הר''ד אבודרהם (דנ''ו.). ועוד. ילקו''י מועדים, עמוד רצט]. 

כח כשהשליח צבור קורא לקרוא את הפסוק בלילה ההוא נדדה שנת ''המלך'', יטעים תיבת ''המלך''. כי שם רמז למלכו של עולם (מגילה טו:). וכל זה אינו אלא לענין תיבת המלך הראשונה, ולא לענין תיבת המלך שבסוף הפסוק ויהיו נקראים לפני המלך. [חזון עובדיה פורים עמוד פה הערה סג]. 

כט כשמסיים קריאת המגילה גולל המגילה מסופה לתחלתה, ולא יברך ברכה אחרונה עד שיסיים לגלול את כל המגילה. [שו''ת מהרי''ל (סי' נו). וכן פסק מרן בש''ע סי' תרצ סעיף יז]. ולכן על השליח צבור להמתין לצבור כדי שהצבור יספיקו לגללה קודם ברכה אחרונה, שגנאי הוא למגילה שתהיה מונחת פתוחה כך שלא לצורך. [ילקוט יוסף מועדים עמוד ש']. 

ל אם טעה החזן והתחיל הברכה האחרונה קודם שגללו המגילה, והזכיר שם ה', אין להפסיקו באמצע הברכה, אלא יסיים הברכה ואחר כך יגללו המגילה. [במטה משה (סי' תתרה) כתב: פעם אחת התחיל החזן הברכה קודם שגללו המגילה, וגער בו מהרי''ל, והמתין עד אשר כרכו את כולה והניחוה על התיבה, ואז הצריכו לחזור להתחיל ולברך. ע''כ. וכתב האליה רבה (סי' תרצ ס''ק טו) ונראה שהמעשה של מהרי''ל מיירי שרק התחיל בברכה ומיד גער בו, אבל אם הזכיר השם בודאי שאין סברא להשתיקו, שהרי אין הטעם בזה אלא משום שגנאי שתהיה המגילה פתוחה כך בלי צורך אחר גמר קריאתה. וכמ''ש מהרי''ל בתשובה, ומשום גנאי אין לגרום איסור ברכה לבטלה. ע''כ. וראה בילקו''י מועדים שם. ובחזון עובדיה פורים עמוד עו]. 

לא אין לגלול את המגילה בשעת הברכה, שלכתחלה ראוי שלא להתעסק בשום דבר גם בעת שמברכים ברכות דרבנן, [ולא רק בברכת המזון]. [פר''ח (סי' תרצב ס''א). תפלה לדוד (דפ''ו.). ע''פ המבואר בירושלמי (ברכות פ''ב ה''ה), הפועלים שהיו עושין מלאכה אצל בעה''ב, הרי אלו מברכים ברכה ראשונה, וכוללין ירושלים ושל ארץ וחותמין בשל ארץ וכו', א''ר מונא זאת אומרת אסור לעשות מלאכה בשעה שיברך. ע''כ. והיינו שלא היו רשאים לברך ד' ברכות ולעסוק במלאכתן, ומשום כך הוצרכו לקצר בברהמ''ז. וכ''ה בש''ע (סי' קפג סעיף ב): אסור לברך והוא עוסק במלאכתו. וכתב המג''א שם, דאפילו תשמיש קל אסור לעשות. ודעת הט''ז (ס''ס קצא), שה''ה בזה גם לברכות דרבנן. ויש שהעירו מדברי הרמב''ם (פ''ב מהל' ק''ש ה''ד) מי שהיה עוסק במלאכה, מפסיק לק''ש עד שיקרא פרשה ראשונה כולה, והשאר קורא כדרכו ועוסק במלאכתו. ומשמע דבדרבנן ליכא איסור. וראה מה שכתבנו בזה בילקו''י על הלכות השכמת הבוקר מהדורת תשס''ד, עמוד תקז. ועכ''פ לכתחלה ראוי להחמיר בזה]. 

לב נוסח הברכה האחרונה הוא: ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם האל הרב את ריבנו וכו', וחותמים: ברוך אתה ה' הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע. [חזון עובדיה על פורים עמוד עה. ילקוט יוסף מועדים, עמוד ש] 

לג בחתימת הברכה אין לומר ''האל'' הנפרע. [כמ''ש בחי' הריטב''א שם שהאומר כן טועה הוא. וכ''כ האחרונים]. אבל בתחלתה צ''ל''האל'' הרב את ריבנו. [כן הוא הנוסח בגמ' (מגילה כא:). וכ''ה במס' סופרים, ובפסיקתא, ור''ח, ובסידור רס''ג, ורש''י, ורמב''ם, ומחזור ויטרי, והרוקח, והסמ''ג, והראבי''ה, והאו''ז, ובתוס' ר''י שירליאון, ור' ישעיה מטראני, והרשב''א, והריטב''א, והפרנס, ובספר המחכים, ובדרשות מהרי''ל. ואמנם בעל העיטור כתב, ולאחריה מברך האל הרב את ריבנו, ובמתיבתא לא אמרו ''האל'', שכבר אמרנו בא''י''אלהינו''. וזוהי סברת רב עמרם גאון, והביאו הטור, והרד''א, והנימוקי יוסף בשם בה''ג, והרי''ף והרא''ש, והמאירי. ויש לעיין שהרי אנו אומרים בברכת ברוך שאמר בא''י אמ''ה האל אב הרחמן המהולל וכו'. ורב עמרם גאון עצמו (דף עב.) הביא הנוסח כן בברוך שאמר. וכ''כ עוד ראשונים שהנוסח הוא האל הרב את ריבנו. ויש שאין מזכירים ''האל'', אבל הנוהגים לאומרו, כדין נהגו, וכמו שכתוב (בראשית לג יג) האל בית אל, והוא הנוקם, שנאמר, אל נקמות ה'. ע''כ. וכ''כ היעב''ץ, דהא אשכחן קראי טובא כה''ג, כמו שנאמר, (דברים ז לט), וידעת כי ה' אלהיך הוא האלהים האל הנאמן. ובתהלים (נ, א), אל אלהים דיבר, [ובנחמיה (ט. לב), ועתה אלהינו האל הגדול הגבור וכו'], וא''כ אין ממש בטעמו של רב עמרם וכו'. ע''ש. וגם יש טעם לאומרו ע''פ הסוד, וכמ''ש בסידור הרש''ש. ועוד שגם בברכה רביעית של ברהמ''ז המנהג לומר, בא''י אמ''ה האל אבינו מלכנו. וכמ''ש בספר ''פת לחם'' בנוסח ברהמ''ז. ע''ש. (או: לעד האל. וכ''ה בבית מנוחה, וחזון עובדיה). ואמנם בב''י (סי' קפט) הביא מ''ש הרד''א שאין לומר ''האל'' שכבר אמר ''אלהינו'', ושכ''כ רב עמרם בברכה שלאחר המגילה, וכתב עליו מרן, ומיהו בנוסח הרמב''ם כתב האל בברכה רביעית. עכ''ל. וא''כ גם כאן י''ל תיבת האל דמ''ש. ומ''ש בפתח עינים (מגילה כא:), שהנכון שלא לומר תיבת ''האל'', שכבר אמר אלהינו, אינו מוכרח]. 

לד לכתחלה לא ידבר עד שיברך ברכה אחרונה, אבל אם שח בין המגילה לברכה אחרונה, אפילו שח הרבה, מברך אחר כך. [ראה במשנה ברורה בשער הציון סי' תרצב אות יב]. 

לה אם לא בירך לא לפני קריאת המגילה ולא לאחריה יצא ידי חובת מקרא מגילה, שאין הברכות מעכבות. [תוספתא. טור ושלחן ריש סימן תרצב]. 

לו רשאי כל אחד מהקהל לברך ברכה אחרונה של המגילה בלחש עם השליח צבור, ואין בזה חשש ברכה שאינה צריכה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד שא. חזון עובדיה על פורים עמוד צד]. 

לז הקורא ביחיד, אף על פי שמברך לפניה כל הברכות, מכל מקום לאחריה אינו מברך, שאין ברכה אחרונה אלא בצבור. [ילקוט יוסף מועדים עמוד ש'. יביע אומר חלק ח' סימן נו] 

לח כבר נתבאר לעיל שהקורא את המגילה בביתו להוציא את הנשים מברך ברכות המגילה, כשם שמברכים האנשים בבית הכנסת. וכן המנהג פשוט. אבל ברכה אחרונה שהיא ברכת ''האל הרב את ריבנו'' אין לברך אלא בעשרה. והשומע ברכה אחרונה כשאין עשרה, אין לו לענות ''אמן'' דשב ואל תעשה עדיף. ואם ישנן עשר נשים שהתאספו לשמוע מקרא מגילה, מברכים גם ברכה אחרונה. [חזון עובדיה על פורים עמוד פט] 

לט נוהגים לומר אחר קריאת המגילה וברכתה האחרונה, ארור המן, ברוך מרדכי, ארורה זרש, ברוכה אסתר, ארורים הרשעים שונאי ה', ברוכים כל הצדיקים המאמינים בה'. וגם חרבונה זכור לטוב. [במסכת סופרים (פי''ד ה''ז), לאחר שהזכירו שם ברכת המגילה האחרונה, ושצ''ל ארור המן וארורים בניו וכו' ירושלמי (ס''פ בני העיר). תוס' (מגילה ז:). טור ושלחן ערוך (סי' תרצ סט''ז).]. ומנהגינו לכופלו שלש פעמים. [כ''כ בספר ויקרא אברהם (דקכ''ג ע''ג). וע' ברוח חיים פלאג'י (סי' תרצ סק''ה), שהביא כן מהחמדת ימים בשם רבו, ושבספר אורה ושמחה (דכ''ג:) דחה דבריו, ושל''נ שיש בזה טורח צבור, ורק השרידים אשר ה' קורא יאמרוהו ביחידות ג''פ. ושכן הוא נוהג. ע''ש. ולכאורה י''ל כוונתו על מקומות שיושבים בתענית בערב פורים שאז יש טורח צבור לכפלו ג' פעמים בלילה, משא''כ בפורים דמוקפים חומה, או בשנה שמקדימים התענית ליום ה', וכן ביום פורים עצמו אין להקפיד לטורח צבור משום רגע קט לכפול מספר מלים הללו ג''פ. ואע''פ שאינו מוכרח בכוונתו, נראה שהכופלו ג''פ יש לו על מה לסמוך, וזה כדי לחזק הדבר, וכמ''ש לענין כל נדרי ג' פעמים וכיו''ב. ילקו''י מועדים עמ' שא. חזו''ע פורים עמ' צד]. 

מ יש מי שכתב שבשעה שאומר הקורא במגילה שם ''המן'', יאמר השומע ''ושם רשעים ירקב''. [כ''כ הלבוש סי' תרצ, והמג''א, ובשלמי צבור דף שכח ע''ג]. אולם לא נהגו כן, שחששו להפסק, ועוד שיש לחוש פן לא ישמע איזה תיבות מפי השליח צבור בעת אמירתו שם רשעים ירקב. ושב ואל תעשה עדיף. ודי במה שאומרים אחר המגילה ארור המן וארורה זרש וכו'. [שנות חיים סי' לב הערה טז. כף החיים (סי' תרצ ס''ק קיא). חזון עובדיה פורים עמוד צג]. 

    

 סימן תרצ - דיני קריאת המגילה

א השליח צבור צריך לברך ולקרות המגילה מעומד מפני כבוד הצבור. [ילקוט יוסף מועדים עמ' רצד. חזון עובדיה על פורים עמוד סט] 

ב יש נוהגים שכל הקהל הנמצא בבית הכנסת עומד על רגליו בשעת הברכות של המגילה, ואחר כך יושבים וקוראים המגילה. ויש נוהגים שהקהל יושב בין בשעת קריאת המגילה בין בברכותיה. [כנה''ג (בהגה''ט סי' תרצב). תפלה לדוד (דפ''ו ע''א). יפה ללב (סי' תרצ סק''ב). וע' בשו''ת רב פעלים ח''ד חאו''ח ר''ס לג]. וכל מקום יעשו כמנהגם. [כ''פ בשו''ת הרמ''ע מפאנו (סי' קב), ושכן עמא דבר. וכ''כ המג''א, ועוד. אולם הרד''א (דף טו) כתב, שאין לחוש לעמוד בברכות מקרא מגילה. וכ''כ הכנה''ג, פני יהושע, היעב''ץ, הגר''ש קלוגר, מועד לכל חי, בספר תפלה לדוד, ובספר אורה ושמחה, ובהר צבי. וע''ע בשו''ת יחוה דעת (ח''ה סי' ד), הילכך יפה נהגו אצלינו לברך על מקרא מגילה כשהקהל כולו יושב, חוץ מהש''צ. ואף שבשו''ת זבחי צדק, ובשו''ת רב פעלים כתבו שמנהגם בבגדאד שכל הקהל עומד בשעת ברכות המגילה, אתרא דנהוג נהוג. ואנו שלא נהגנו לעמוד, נאה לנו לברך ברכות המגילה כשהקהל יושב]. והנוהגים לעמוד בברכות, גם כשקוראים בבית להוציא את הנשים ידי חובה, טוב שיעמדו בעת הברכות. [בן איש חי פרשת תצוה אות ד]. אבל קריאתה בבית אינה צריכה מעומד. [ילקו''י מועדים עמ' רצד. הליכו''ע ח''א עמ' רכה]. 

ג טוב ששני אנשים יעמדו מימין ומשמאל השליח צבור בעת הברכות ובקריאת המגילה. [ילקוט יוסף מועדים עמ' רצד. חזון עובדיה על פורים עמוד ע. הגאון בעל חות יאיר בספר מקור חיים (סי' תרצב). וכ''כ בספר אורה ושמחה (דף כה). מועד לכל חי (סי' לא אות קד). מעם לועז (עמוד רנו).] 

ד יש אומרים שכשם שאסור לאחוז ספר תורה ערום בלי מטפחת כן אסור לאחוז מגילת אסתר בלי מטפחת. [תשו' הגאונים (ליק סי' פא) בשם רה''ג ורב נטרונאי גאון. וכ''ד התוס' (שבת יד.) והמאירי (מגילה ו:). ובשו''ת הרשב''ש (סי' תקעט) כתב, דבסנהדרין (ק.) מוכח שהיו נוהגים לעשות מטפחת למגילה. ובהגהות החתם סופר כתב: שהגאון רבי נתן אדלר היה נזהר בשעת קריאתה שלא לנגוע בה אלא ע''י מטפחת]. ויש מתירים לאחוז המגילה בלי מטפחת. [ע' תוס' (חגיגה כד:) לענין תפלין. וכ''פ בשו''ת הרדב''ז, שכן נהגו להקל לאחוז המגילה בלי מטפחת. ''ולא ראינו מימינו מי שהיה נזהר בזה''. וע' בדרשות מהרי''ל (הלכות פורים דקי''ח.) שכתב, אין אנו נזהרין מליגע במגילה בלי מטפחת כמו שנזהרים בס''ת, משום דאיכא למ''ד דלא ניתנה ליכתב (מגילה ז.). ע''כ. [וע' במאור ישראל חגיגה כד:]. וגם הרמ''א בהגה (בסי' קמז ס''א) העיד שלא נהגו להחמיר.]. וטוב להחמיר ליטול הידים קודם שיאחז במגילה. כי יש סברא להקל בזה, וראוי לצרפה לענין מגילה. [ע' בב''י או''ח (סי' קמז) בשם המרדכי ובאחרונים שם. וכ''ד הראבי''ה (במגילה ס''ס תקצה). ובספר בתי כנסיות כתב שיש להחמיר שלא לאחוז מגילת אסתר בלי מטפחת, ולפחות יטול ידיו לפני שיגע בגוף המגילה. וראה בילקו''י מועדים, עמוד רצז]. 

ה מי שנפלה מידו המגילה לארץ, אין צריך להתענות על כך, ומ''מ יתן פדיון תענית לצדקה. [כעין מ''ש בשו''ת לב חיים ח''ג (סי' קלא), שאם נפלה מזוזה מידו א''צ להתענות, שאין קדושת המזוזה חמורה כמו התפלין, וכמו שאמרו במנחות (לב.) תפלין שבלו אין עושים מהם מזוזה, שאין מורידים מקדושה חמורה לקדושה קלה, ומכיון שאפילו בתפלין שנפלו מידו שנוהגים להתענות, אין לזה יסוד בש''ס ובראשונים, וכמ''ש בשו''ת חיים שאל ח''א (סי' יב), הילכך הבו דלא להוסיף עלה, ודי לתת מעות לצדקה. ע''ש. וכ''ש מגילת אסתר שאין בה אזכרות כלל. וכ''כ בשו''ת אפרקסתא דעניא (סי' כד). וראה בחזון עובדיה פורים עמוד עח]. 

ו מי שיש בידו מגילה כשרה וקוראה יחד עם הש''צ, רשאי לברך בעצמו בלחש עם הש''צ, ואין לחוש בזה לברכה שאינה צריכה. ומכל מקום עדיף יותר לשמוע הברכות מפי השליח צבור, שמכוין להוציא את כל השומעים ידי חובתם, משום שברוב עם הדרת מלך (ברכות נג.), ויענה אחריו אמן. [וכ''כ בברכי יוסף (סי' רצה סק''ה) שאין בזה חשש ברכה שא''צ כיון שמכוין שלא לצאת בברכת הש''צ. וכ''כ כיו''ב בספר שמן המאור (סי' תריט) לגבי ברכת שהחיינו בליל כפור. וכ''ד הרמ''ע מפאנו בתשובה (סי' קט). וכ''פ בשו''ת מלמד להועיל (חאו''ח סי' כד). וכ''פ בנ''ד בבן איש חי (פר' תצוה אות יא). וע' בשו''ת זבחי צדק ח''ג (סי' קנח) שכתב, מי שאין לו מגילה כשרה בידו, יכוין לצאת בברכת הש''צ, ולא יברך בעצמו, אבל אם יש לו מגילה כשרה בידו, יברך עם הש''צ, ויקרא את המגילה מלה במלה אחר הש''צ. וע''ע בילקו''י מועדים עמ' רצה. ובהליכו''ע ח''א עמ' רכז. ובספר חזון עובדיה (עמוד רפח). ובחזון עובדיה פורים עמ' סט]. 

ז יש מי שכתב שנכון שכל אחד מהקהל שיש בידו מגילה כשרה יברך על המגילה, ויסיים הברכה בעוד שהשליח צבור מנגן בברכה ''כדי שיוכל לענות אמן אחר הש''צ''. אולם למעשה אין לנהוג כן, דכל כהאי גוונא לכתחלה הוי הפסק בין הברכה למצוה. ומכל מקום בדיעבד אם עבר וענה אמן, לא יחזור לברך על המגילה. [בספר יסוד ושורש העבודה (שער יב ספ''ד) כתב, שנכון שכל אחד ואחד מהקהל יברך על המגילה ויסיים הברכה בעוד שהש''צ מנגן בברכה כדי שיוכל לענות אמן אחר הש''צ. ויש להעיר, דכל כה''ג הוי הפסק בין הברכה למצוה. וכמ''ש הפנים מאירות ח''ב (סי' ה) שהמקדש ובירך בפה''ג, וענה אמן אחר בפה''ג של חבירו הוי הפסק. וכ''כ עוד הרבה אחרונים. ילקו''י מועדים. חזו''ע פורים עמ' ע]. 

ח קודם הקריאה יאמר השליח צבור שהוא מכוין להוציא את הקהל ידי חובת הקריאה, ויעורר את תשומת לב הקהל שגם הם יכוונו לצאת ידי חובת מקרא מגילה, שגם במצוות דרבנן נקטינן לכתחלה דמצוות צריכות כוונה. ובפרט במקרא מגילה שהיא מדברי קבלה, ודמיא לדברי תורה. ויזהירם שאם לא ישמעו תיבה אחת, יקראו רק תיבה זו מתוך החומש. ויודיעם שלא יענו ברוך הוא וברוך שמו בהזכרת שם ה' בברכות. [במשנה (מגילה יז.) היה כותבה דורשה ומגיהה אם כיון לבו יצא, ואם לאו לא יצא. וכ''פ הרמב''ם (פ''ב ה''ה) וז''ל: הקורא את המגילה בלא כוונה [לצאת ידי חובה] לא יצא. וכתב ה''ה, שרבינו פסק כן לפי שטתו בפ''ב מהל' שופר, שמצות צריכות כוונה, ''ואולי שהכל מודים במגילה''. ע''כ. והטור (סי' תרצ סי''ד) פסק ג''כ שצריך שיכוין הקורא לצאת י''ח בקריאתו, וגם יכוין להוציא את כל השומעים. וגם השומע צריך שיכוין לצאת. וכתב ע''ז הב''י, רבינו סתם דבריו כדעת הרא''ש (ר''ה פ''ג סי' יא), דס''ל מצות צריכות כוונה. וכ''פ מרן בש''ע (סעיף יג). וראה בילקו''י, תשס''ד, ספר על פסוקי דזמרה, עמוד תקכז. ובילקו''י מועדים עמוד רצד]. 

ט הקורא את המגילה אינו צריך לפושטה תחלה, אלא רשאי לברך ולהתחיל בקריאת המגילה כשעודנה גלולה כספר תורה. ומברך וקורא וכשמסיים העמוד הראשון אינו גולל כספר תורה אלא מניחו פתוח, וכן הלאה בכל עמוד ועמוד, עד שכאשר מסיים הקריאה תהיה כל המגילה פתוחה לפניו כאגרת. [הרי''ף והרא''ש (פ''ק דמגילה סי' ז), בשם רב האי גאון, וכ''ה במחזור ויטרי, ובראבי''ה, וברמב''ם, והאו''ז, והריטב''א, וכ''פ מרן הש''ע (סימן תרצ סט''ז).]. ויש אומרים שצריך לפשוט המגילה כאגרת קודם הברכות. [תוס' (מגילה ד. ד''ה פסק) ע''פ גירסתם בדברי רב האי גאון. ובשו''ת מהרי''ל סי' נו]. והעיקר כדעה ראשונה. [כ''כ בשו''ת בית דוד (חאו''ח סי' תפה) שלענין מעשה אין לשנות מן המנהג שנהגו שלא לפשוט את כל המגילה קודם הקריאה, אלא פושט עמוד אחד וקוראו, וממשיך להיות פושט והולך מעט מעט כדרך קריאתו. וכמ''ש הרמב''ם. וכ''כ בשלחן גבוה, ובספר חכמה ומוסר, ובספר יפה ללב, ובספר נהר מצרים]. ומכל מקום טוב שהשליח צבור לבדו שינהג כן, וקודם הקריאה יפשוט את המגילה כולה לפניו כאגרת, להראות הנס, ואחר כך יברך ויקרא. [ילקו''י מועדים עמוד רצה. שכל המחלוקת היא לגבי הקורא בציבור. וכמ''ש הב''ח ושאר אחרונים. ומכיון שאצל הש''צ יש תיבה רחבת ידים טוב לחוש למהרי''ל וסיעתו, מהיות טוב אל תקרי רע. וכ''כ ברוח חיים (סי' תרצ סק''ד) שהש''צ יפשוט אותה כולה ויקרא, אבל שאר היחידים לא יעשו כן, פן תגרר על הארץ. אלא קורא מעט ופושט והולך. וע''ע בנהר מצרים שם]. 

י לכתחלה יש לקרוא המגילה בטעמיה, אך אם אין שם מי שיודע הטעמים, יקראו המגילה בלי טעמים. [יחוה דעת חלק ג' סימן נא]. 

יא הקורא לעצמו יזהר להשמיע לאזנו, שלדעת הרי''ף הרא''ש והרמב''ם אם לא השמיע לאזנו לא יצא. אך בדיעבד אם לא השמיע לאזנו, אך ביטא בשפתיו, יצא. [ילקו''י מועדים עמ' רצו. ועיין בב''י סי' תרפט, שתמה על הרי''ף הרא''ש והרמב''ם בד''ז, וכתב שיש לומר דמגילה שאני דבעינא בה פרסומי ניסא, וכל שלא השמיע לאזניו ליכא פרסומי ניסא. ע''ש. ועכ''פ לכתחלה יש להזהר בזה]. 

יב אם דילג פסוק, ואחר כמה פסוקים קרא הפסוק שדילג, והמשיך משם, לא יצא, אלא חוזר לאותו פסוק שדילג, וממשיך משם על הסדר. (מגילה יז.) 

יג צריך לדקדק היטב בקריאת המגילה לבל ידלג אף תיבה אחת ממנה, כי רבו הפוסקים הסוברים שאם חיסר אפילו תיבה אחת מהמגילה לא יצא ידי חובתו. ועל כן ישתדל הקורא לבטאת היטב כל מלה כדי שכל הצבור ישמעו ויצאו ידי חובת מקרא מגילה. [הרשב''א בתשובה (סי' תסז), שאם חיסר תיבה אחת מהמגילה לא יצא, וכ''ש אם דילג פסוק אחד. וכ''כ הר''ן (במגילה יח.). ואע''פ שהריא''ז מחלק בין תיבות ואותיות שמפסידות הקריאה שאז דוקא לא יצא י''ח, אבל בתיבות שאין מפסידים ענין הקריאה יצא, כבר כתב המג''א (סי' תרצ), דלא משמע הכי בש''ע (סי' תרצ סי''ד). וע' בילקו''י מועדים, עמו' רצז]. 

יד במקום שהתינוקות מרעישים באמירת המן וכדומה, על הש''ץ להמתין עד שיעבור הרעש, ולחזור התיבה ההיא כדי להוציא מי שלא שמע התיבה כראוי. [ואע''פ שלכתחלה אין להפסיק במגילה יותר מכדי נשימה, כיון שנקראת אגרת, וכמ''ש בספר הרוקח (ס''ס רלו), ובארחות חיים (הלכות מגילה אות יח). וכ''כ האבן עזרא, מ''מ אין מדמין היכא דא''א מהיכא דאפשר ובדלית ברירה ימתין כנ''ל. חזו''ע שם]. 

טו עניים וכן גבאי צדקה לא יסתובבו בקופותיהם לקבל צדקה בעת מקרא מגילה שמבלבלין השומעים. [ק''ו ממ''ש הפמ''ג (מש''ז סי' תקסו סק''ג) לענין קריאת ס''ת במנחת תענית שאל יעשו כן שמבלבלים את השומעים מקריאת ס''ת. וכן הזהיר בקצות השלחן ח''ח בראש הספר (בהערות לפורים אות א). ע''ש]. 

טז נכון שכל אדם יחזיק בידו מגילה כשרה, שבמקרה שלא שמע איזו תיבה מהשליח צבור יוכל לקרותה בעצמו במגילה כשרה. ואם אין ידו משגת, לכל הפחות יקח בידו מגילה שאינה כשרה, שאם לא שמע איזה תיבות יוכל לאומרם מתוך הכתב. [פרי מגדים. והובא במשנה ברורה (סי' תרפט ס''ק יט). רוח חיים (סי' תרצ סק''ו). ילקו''י מועדים, עמוד רצח. חזו''ע פורים עמוד עט] 

יז מי שאוחז בידו מגילה שאינה כשרה (כגון המגילות המודפסות בדפוס, ולא בכתב יד, או שנכתבו על נייר ולא על קלף), יזהר שלא יקרא עם השליח צבור, אלא שומע מהשליח צבור בשתיקה ויוצא ידי חובה. [סי' תרצ ס''ד. אחרונים שם. מועד לכל חי (סי' לא אות צ). וע' בשו''ת שערי עזרה ( חאו''ח סי' כו). ובספר טהרת המים בשיורי טהרה (מע' ב אות עט). ילקו''י מועדים עמו' רצח. חזו''ע פורים עמו' עט] 

יח אין מדקדקים בטעויות מקרא מגילה, שאם קרא יהודיים במקום יהודים או להיפך, יצא, שהכל ענין אחד. אבל טעות אחרת, כגון שאמר ומרדכי ישב במקום יושב, והמן נפל במקום נופל וכדומה, לא יצא. [סי' תרצ סי''ד. וכן יש לדייק בתיבות בערב היא ''באה'' מלרע, שלא ישנה מהוה לעבר, ע' רש''י פרשת ויגש כל הנפש וכו']. וצריך לחזור למקום הטעות ולקרוא כראוי משם ולהלן, שחשוב כאילו דילג אותה תיבה שטעה בה. [פמ''ג. ילקוט יוסף מועדים, עמוד רצח] 

יט ספרדי השומע קריאת המגילה מפי אשכנזי הקורא אותה כמבטא אשכנז, יוצא ידי חובתו. וכן להיפך, אשכנזי ששומע מקרא מגילה מספרדי במבטא ספרדי, יצא.