הלכה יומית

 סימן תרלא - דיני הסיכוך

א יש לעשות את הסיכוך של הסוכה באופן שיראו ממנו הכוכבים הגדולים (שנראים אף ביום), ואם היתה מעובה כמין בית אף על פי שאין הכוכבים נראים מתוכה, ואפילו ניצוצי השמש אין נראים מתוכה, אף על פי כן כשרה. (ש''ע סי' תרלא ס''ג). ואם היתה מעובה כל כך, שאף אם יש גשמים מרובים, אינם יכולים לרדת לתוכה, יש פוסלים, ויש מכשירים. ודעת מרן כדברי המכשירים. ואנן אתכא דמרן סמכינן, ויכול גם לברך עליה ''לישב בסוכה''. אך לכתחלה ראוי לחוש לכל הדעות, ולכן אם אפשר למעט מן הסכך, עד שיהא אפשר שאם יהיו גשמים רבים יוכלו לרדת בתוכה, טוב הדבר למעט. [ילקו''י מועדים עמו' קל. חזון עובדיה על הלכות סוכה עמ' לד] 

ב אם נזכר ביום טוב או בשבת חול המועד סוכות, שהסוכה מעובה כמין בית עד שאין הגשמים יכלים לרדת לתוכה, ויש שם עכו''ם, יכול לומר לו שיטול מעט מהסכך, דהוה ליה שבות דשבות במקום מצוה, שאין זה אלא כסותר אהל עראי דרבנן, כיון דמעיקרא דדינא סמכינן על דברי החולקים על רבינו תם וסבירא להו שהסוכה כשרה, אם כן אין בזה איסור משום הכשרת הסוכה, כי כשרה היא בלאו הכי. ואף שהסכך הוקצה למצותו, כשעושה על ידי גוי אין כאן אלא שבות דשבות ומשרא שרי במקום מצוה. [חזו''ע סוכות עמוד לז] 

ג הסוכה צריך שיהיה צילתה מרובה מחמתה, אבל אם היתה חמתה מרובה מצילתה, פסולה. ואם ברוב הסוכה צלתה מרובה ביותר, ובמיעוטה חמתה מרובה מצילתה משהו, בענין שאם נצרף את החמה והצל של כל הסוכה, יהיה צלתה מרובה מחמתה משהו, כשרה. ומותר לישב אפילו תחת המיעוט שחמתו מרובה משהו, לפי שהוא בטל לגבי רוב הסכך שצילתו מרובה. [ש''ע סי' תרלא ס''ב, וש''ע הגר''ז שם. חזו''ע סוכות עמוד עב]. 

ד סוכה המדובללת [שהסכך מבולבל, קנה עולה וקנה יורד], אם אין בין העולה והיורד ג' טפחים, כשרה, שכל פחות משלשה כלבוד דמי, אבל אם יש ביניהם ג' טפחים או יותר, אם היה ברוחב הקנה העליון טפח או יותר, שיש בו חשיבות של אהל, רואים אותו כאילו ירד למטה ונגע בשפתו של הקנה היורד, והסוכה כשרה, שזהו דין ''חבוט רמי'', כלומר השפל והשלך אותו על האויר שתחתיו וכאילו הוא שוה לקנה היורד. [סוכה כב. רמב''ם פ''ה הלכה כא. טור ושלחן ערוך סי' תרלא סעיף ה. חזון עובדיה על סוכות עמוד עג]. 

ה המסכך סוכתו בדבר הפסול לסיכוך, וגם בדבר הכשר, ואין מן הסכך הפסול רוחב שלשה טפחים ביחד [ובסוכה קטנה שלשה טפחים ביחד], אלא פחות מכן, אם היה בכל הסכך הכשר יותר מכל הסכך הפסול, כשרה. ואם היה כן בצמצום פסולה. [חזו''ע סוכות עמ' עג. והטעם, שהסכך הפסול נידון כפרוץ, ואע''ג דבעלמא קי''ל דהלכתא פרוץ כעומד מותר, מ''מ מאחר שהוא נידון כפרוץ, למטה הוי כחמתה מרובה מצלתה, ועוד שאי אפשר לצמצם, ונמצא שהפסול מרובה]. 

ו סכך הנמשך ביותר בצד פתח הסוכה, ודופן אחד נמשך עמו, דינו כסוכה, ומותר לאכול ולישן שם. ואף על פי שהדופן שממולו הוא יותר על שבעה טפחים, והיה מקום לומר, הרי זה גילה דעתו לעשות כל הסוכה עם מחיצותיה, ונמצא שהדופן הנמשך דרך הפתח, אינו מן הסוכה, אלא הוא עומד בפני עצמו, ואין כאן אלא דופן אחד, אע''פ כן דינו כסוכה. [סוכה יט. וכן פסק מרן בש''ע סי' תרלא ס''ז]. 

   
סימן תרלב - דברים הפוסלים בסכך

א סכך פסול שהונח ליד הסכך הכשר באמצע הסוכה, פוסל את הסוכה אם יש בו שיעור ארבעה טפחים, בין שהיה פסול מן התורה, בין שהיה פסול מדרבנן. אבל אם היה פחות משיעור ארבעה טפחים הסוכה כשרה. ואם הוא פחות משלשה טפחים מותר לאכול ולישן תחתיו. וסכך פסול שהונח בצד על יד דופן הסוכה, אינו פוסל אלא אם כן יש ארבע אמות מהסכך הפסול, אבל פחות מכן הסוכה כשרה, דאמרינן דופן עקומה, דהיינו לומר שאנו רואים כאילו דופן הסוכה נעקם ונחשב זה הסכך הפסול מגוף הדופן, ודבר זה הלכה למשה מסיני. (סוכה ו:). הילכך בית מקורה שנפחת באמצע התקרה, וסיכך שם, ונשאר מן התקרה סביב בין הסכך הכשר לכותלי הבית פחות מארבע אמות, הסוכה כשרה, אבל אין אוכלים וישנים תחתיו אלא אם כן הוא פחות משלשה טפחים. במה דברים אמורים בסוכה גדולה, שיש בה שבעה טפחים על שבעה טפחים יותר על הסכך הפסול, אבל סוכה קטנה שאין בה אלא שבעה טפחים על שבעה טפחים בין באמצע בין מן הצד, סכך פסול פוסל בג' טפחים, ורק בפחות משלשה טפחים כשרה ומותר לאכול ולישן תחתיו, ומצטרף להשלים הסוכה לשיעורה. [חזון עובדיה סוכות עמ' סו]. 

ב אויר פוסל בין בגדולה בין בקטנה בשיעור שלשה טפחים, בין באמצע בין מן הצד, בפחות משלשה כשרה ומצטרף להשלים לשיעור סוכה, ואין לאכול או לישן תחתיו. (מרן בש''ע סי' תרלב ס''א). ודוקא אויר שהולך על פני כל אורך הסוכה, אבל אם אינו הולך באורך כל הסוכה, מותר לאכול ולישן תחתיו. ולכן אין נזהרים מלישן תחת הנקבים של סכך הסוכה. [תוס' סוכה יט. וכן פסק הרמ''א בהגה סי' תרלב ס''ב. וראה בחזון עובדיה סוכות עמוד סח]. 

ג סכך פסול פוסל בארבעה טפחים, ויש אומרים שדין הזכוכית כדין אויר, ויש חולקים. וכן עיקר למעשה, שהזכוכית אינה פוסלת אלא בארבעה טפחים. [חזון עובדיה סוכות עמ' סח]. 
   

סימן תרלג - גובה הסוכה

א סוכה שגבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה, ואם מיעט את גובהה, ע''י שהכניס לשם תבן וביטלו בפירוש, שאינו נוטלו משם, כל שבעת ימי החג, הסוכה כשרה, וסגי בביטול לשבעה ימים, ולא בעינן ביטול לעולם. [שו''ת יביע אומר ח''ג חיו''ד סימן יב אות ה]. ואין צריך לנענע הסכך מחדש, משום תעשה ולא מן העשוי, הואיל והסכך עצמו כשר, ולא נפסלה אלא מחמת גובהה, הילכך כיון שנתמעט גובהה חזרה להיות כשרה. [ש''ע סימן תרלג סעי' ד' ומשנה ברורה שם ס''ק יא. חזון עובדיה שם עמוד יא. ילקוט יוסף מועדים עמוד קכ] 

ב באופן שמיעט את גובה הסוכה מערב יום טוב באופן שהכניס לשם תבן וכדומה, אלא שלא ביטלו בפירוש, רשאי לבטלו ביום טוב, ואין בזה איסור משום שמתקן את הסוכה ומכשירה. שהרי אינו עושה מעשה כלל, ואפילו מעשה קל כגון דיבור, שהרי בביטול בלב די. [בשער הציון שם אות טו, כתב שהגאון רעק''א נסתפק בזה. אבל ברבינו מנוח מבואר להדיא דשרי לבטלו בשבת ויו''ט. וע' בשו''ת רב פעלים ח''ג (חאו''ח סי' כד). ודו''ק]. 

ג המחיצה יכולה להיות גבוהה יותר מ-20 אמה, ורק על מקום הסכך קיימת הגבלה שלא יהיה החלל שתחתיו עשרים אמה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קכ, חזון עובדיה סוכות, עמוד יא] 

ד אם דפנות הסוכה גבוהים עשרה טפחים, אפילו אם אין הדפנות מגיעים לסכך, מפני שגג הסוכה גבוה הרבה, והדפנות רחוקים מן הגג כמה אמות, כשרה, דאמרינן גוד אסיק מחיצתא, והוי כאילו המחיצות מגיעות לסכך. ובלבד שיהא הסכך מכוון כנגד הדפנות, ואם אינו מכוון ממש, אלא שהוא בתוך ג' טפחים כנגד הדפנות, כשרה. ואם היו הדפנות גבוהים ורחוקים מן הארץ שלשה טפחים, אפילו אם היו הדפנות עצמם גבוהים יותר מעשרה טפחים, פסולה. [משנה (סוכה טז.), הרמב''ם (פ''ד מהל' סוכה ה''ד), וטור וש''ע תרל ס''ט]. 

ה סוכה נמוכה שאין מן הכסא שיושב עליו, או מן המטה, עד הגג של הסוכה מבפנים עשרה טפחים, צריך עיון לדינא אם יכול לברך על זה ברכת לישב בסוכה בכהאי גוונא, ולפיכך אין לעשות סוכה כזו לכתחלה. [ילקו''י מועדים עמ' קכ הערה ג'. חזו''ע סוכות, עמוד ט] 

ו סוכה שיש לה בדפנותיה חלונות רבים, ופתחים רבים, אף על פי שהפרוץ מרובה על העומד, כשרה, ובלבד שלא יהיה שם פתח יותר מעשר אמות, אבל אם היה שם פתח יתר על עשר אמות, אף על פי שיש לו צורת פתח צריך שלא יהיה הפרוץ מרובה על העומד. [הרמב''ם פ''ד מהל' סוכה הל' יב]. 

ז אף אם המחיצה השלישית של הסוכה, היא דלת ממש, וקבועה בצירים שעשויה לפתוח ולסגור אותה תמיד, הסוכה כשרה, ומותר לפתוח ולסגור אותה בימי חוה''מ סוכות. ואע''פ שבשעה שפותח הדלת המחיצה מתבטלת והסוכה נפסלת, אין בזה משום תעשה ולא מן העשוי, שנראה שהסכך קדם לדפנות על ידי כך, שמכיון שבשעה שנתן את הסכך היתה הדלת סגורה, ונעשו שלש דפנות כדין, שוב אין בזה משום תעשה ולא מן העשוי, כיון שעיקר עשייתה היה בכשרות. [ווי העמודים על ספר יראים (סי' יז). רב פעלים ח''א חאו''ח סי' לד, וח''ג סי' מ]. ואין חילוק בין אם נפלה הדלת מאליה, לבין הסירו אותה בידים. 

ח יש מי שאומר שיש להזהר באופן הנ''ל שלא לפתוח הדלת משעת הסיכוך עד אחר שנכנס החג, אחר שיחול שם כשרות על הסוכה. [רב פעלים ח''א סי' לד, ומקראי קודש סוכה, עמוד מד]. אולם לדינא אין צריך ליזהר בזה, שכל שנעשה בכשרות, אף שעדיין לא נכנס החג, ואף שהדלת נפלה וחזר והקימה, הסוכה כשרה. [ראה בחזו''ע עמוד יג, בשם רב פעלים, והוסיף שם ועיין לקמן הערה יח. וכוונתו ששם בעמוד מב הביא דברי הרב פעלים, ודחה דבריו מההלכה]. 

ט יש מי שאומר שיש להזהר שלא לפתוח ולסגור הדלת [באופן הנ''ל] בימי שבת ויום טוב, שכיון שפתיחתה פוסלת אותה לשעתה, וסגירתה חוזרת ומכשרת אותה, לכן אין לעשות כן בשבת ויום טוב, דהוה ליה מחיצה המתרת. אולם הרמ''א (סי' תרכו ס''ג) כתב לגבי העושים על הסוכה גגות לסוגרם בעת הגשמים, שמותר לסוגרם ולפותחם אפילו ביו''ט, כל שיש להם צירים. ומכל מקום טוב להחמיר היכא דאפשר. [ראה בש''ע הגר''ז (סי' תרכו סעיף יט) בדין כיו''ב, וע' בחזו''ע סוכות עמ' יג הערה ט]. 

    

סימן תרלה - סוכת גנב''ך ורקב''ש

א הסוכה אף על פי שלא נעשית לשם מצוה, כשרה, ובלבד שעשאה לצל, כגון סוכת (גנב''ך), גוים, נשים, בהמה, כותים. וכן סוכת (רקב''ש), סוכת רועים, (שעשו סוכה בשדה לחסות בצלה מפני השרב, ומשם שומרים על צאנם), סוכת קייצים, (שומרי קציעות של תאנים השטוחים בשדה לייבשם), סוכת בורגנים (שומרי העיר), סוכת שומרי פירות, כולם כשרות למצוה, אף על פי שלא נעשו לשם מצוה. וכן סוכה שעשאה קודם שלשים יום שלפני חג הסוכות, כשרה, אף שלא נעשית לשם מצות סוכה, ולכתחלה יחדש בה דבר בגוף הסוכה לשם מצות סוכה, ואפילו לא חידש אלא רק בסכך שיעור טפח על טפח די בכך. וכן אם חידש בה על פני כולה אפילו ברוחב כל שהוא די בכך. וכן הדין בכל הסוכות של גנב''ך רקב''ש הנ''ל. [ב''ח. ט''ז סק''ג. ושאר אחרונים]. ואם לא חידש בה דבר, ונזכר ביום טוב, אין זה מעכב כלל, ורשאי לברך עליה ברכת לישב בסוכה. [חזו''ע סוכות עמוד סב]. 

ב אשה או קטן, אף שהם פטורים ממצות הסוכה, מותרים לכתחלה לתת את הסכך על הסוכה, והסוכה כשרה אף לכתחלה. וכן מותר לסכך על ידי גוי. [ילקו''י שם עמ' קלג. חזו''ע עמ' סד]. 

ג סוכה שעשתה אותה אשה כדי שבני ביתה ישבו בה לקיים המצוה, הסוכה אסורה בהנאה כל שבעת ימי החג, ככל סוכה. אבל אם עשתה הסוכה לעצמה, וישבה בה בחג, לא חל שם שמים על סוכתה, כיון שהמצוה היא הגורמת את הקדושה, ואם כן זה שייך רק באנשים, שהם מצווים על כך, ולא על סוכת נשים. ולכן מותר ליהנות מן הסוכה והנוי שלה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קלב, יביע אומר ח''ב סי' ל אות ג'. חזון עובדיה סוכות, עמו' סד, עמו' עח] 

ד יש מי שכתב, שמכיון דקי''ל (סוכה ט.) עצי סוכה אסורים בהנאה כל שבעה, שנאמר חג הסוכות שבעת ימים לה', ואמר ר' יהודה בן בתירה כשם שחל שם שמים על שלמי חגיגה, (לאוסרם עד לאחר הקטרת אימורין, ובתר הכי זכו בהו משלחן גבוה, כעבד הנוטל פרס. רש''י), כך חל שם שמים על הסוכה. לפי זה היה נראה שאסור מן התורה לישב בסוכה בשעה שהוא פטור מישיבה בסוכה, כגון כשירדו גשמים. ומיהו אם כבר היה יושב בסוכה וירדו גשמים, י''ל דלא ניתנה תורה למלאכי השרת שלא ישהה אפילו רגע אחד משהתחילו הגשמים לרדת, וכיו''ב אמרו ביומא (סט.) [עונג יום טוב סימן מט]. אולם לדינא אין בזה איסור תורה, ויש בזה רק משום שנקרא הדיוט. [חזון עובדיה סוכות עמ' עט בהערה]. 

ה סוכה שבנאוה פועלים גויים לצורך ישראל סמוך לחג סוכות, כשרה. ומן הדין אין צריך לחדש בה דבר. ומכל מקום טוב ונכון לחדש בה דבר בסכך או בדפנות. אבל אם נזכרו ביום טוב שלא נתחדש בה דבר, רשאים לברך עליהם ברכת ''לישב בסוכה'', שסוכה כשרה היא. [ילקו''י מועדים עמוד קלב. יחוה דעת ח''ו סימן מא, חזון עובדיה סוכות, עמוד נו] 

ו מה שהצריכו לכתחלה לעשות בסוכה שעשאה גוי איזה חידוש, מועיל אף אם עשה חידוש בדפנות עד עשרה טפחים, ואין צריך לחדש בה דבר דוקא בסכך. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קלב. יחוה דעת חלק ו' סימן מא הערה א', חזון עובדיה סוכות, עמוד נו] 

ז סוכה שנעשתה כהלכתה קודם החג, ובתוך ימי החג נפלה אחת מדפנותיה, רשאי אף לכתחלה להחזיר הדופן למקומה, שכיון שכבר חלה מצות סוכה והוכשרה למצותה, שוב אין בדבר משום תעשה ולא מן העשוי. [הליכות עולם חלק ב' עמוד רסז]. 

ח סכך שנפל בליל יום טוב של חג הסוכות, ונפסלה הסוכה, מותר לומר לגוי להחזיר הסכך על הסוכה, כדי שיוכל לקיים מצות אכילה בסוכה כדת. וטוב שיעשה כן על ידי אמירה לגוי שיאמר לגוי אחר שיעשה כן, שיש אומרים שזה נחשב כשבות דשבות, ובמקום מצוה מותר. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קכא, חזון עובדיה סוכות, עמוד מח] 

ט אם נפל הסכך בליל יום טוב, ובעל הסוכה החזיר הסכך על הסוכה במו ידיו בליל יו''ט, אף על פי כן בדיעבד מותר לישב בסוכה זו ביום טוב, ולאכול בה אכילת קבע, ולברך בה לישב בסוכה, ולא דמי לדין המבשל בשבת שאסור לו ליהנות מהתבשיל עד למוצאי שבת, והרי כאן נהנה מהצל של הסוכה. דאיסורא דשבת שאני, שכל מה שקנסו בדין המבשל בשבת לאסור התבשיל, הוא רק בשבת ולא ביום טוב, שאין כאן אלא איסור דרבנן, ומכל שכן שלפי הנראה שבעל הסוכה לא עשה כן במזיד, אלא בשוגג, שחשב שהדבר מותר, וקיימא לן אומר מותר שוגג הוא. [חזון עובדיה על סוכות עמוד מט]. 

י תושב חוץ לארץ שעשה סוכה כהלכתה בערב יום טוב, וביום טוב שני של גלויות נפל הדופן השלישי, מותר לומר לגוי להעמיד את הדופן השלישי, ואין צריך בזה חידוש כלל. [יחוה דעת ח''ו סי' מא עמ' רל]. ואין לאסור בזה משום ''תעשה ולא מן העשוי'', שכיון שכבר הוכשרה על ידי עשיית הדפנות כדין, שוב אין איסור בזה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קכא הערה ט, חזון עובדיה סוכות, עמוד מח] 

יא לכתחלה יזהר לעשות הדפנות קודם לסכך, ולא יסכך קודם שיעשה דפנות כשרים כהלכתם, מפני שבשעה שעושה הסכך אין תורת אוהל על הסוכה שאין שם מחיצות אלא גג, וכשעושה אחר כך את הדפנות הוה ליה תעשה ולא מן העשוי כבר. ואם עבר וסיכך את הסוכה העומדת על ארבעה עמודים ואחר כך נתן הדפנות, ועשה הסכך תחלה, יש פוסלים ויש מכשירים, וההלכה שהסוכה כשרה בדיעבד. ונכון להחמיר לנענע את הסכך לשם צל, להגביה כל ענף ומניחו וחוזר ומגביה חברו ומניחו. [ילקו''י מועדים עמ' קכה, חזו''ע סוכות, עמ' לח. הליכות עולם ח''ב עמ' רסו. יביע אומר ח''י בהערות לרב פעלים ח''א סי' לד]. 

    

סימן תרלו - דין סוכה ישנה

א כבר נתבאר לעיל שסוכה ישנה שעשאה שלשים יום קודם החג, כשרה, אף אם לא חידש בה עתה דבר בגופה. ואמנם לכתחלה מצוה מן המובחר שיחדש בה עתה דבר בגופה לשם החג, אבל אם נזכרו ביום טוב שלא נתחדש בה דבר, רשאים לברך עליה ''לישב בסוכה'' שסוכה כשרה היא. והעושה סוכתו תוך שלשים יום לחג אין צריך לחדש בה דבר, שמסתמא לשם מצות סוכה נעשית. וכל שנעשית לשם מצות סוכה אפילו מתחלת השנה, כשרה, ואין צורך לחדש בה דבר. [ילקו''י מועדים עמ' קלג. יחוה דעת ח''ו סי' מא עמ' רכט, חזו''ע סוכות עמ' סב] 

    

סימן תרלז - סוכה שאולה וגזולה

א מי שלא עשה סוכה, בין בשוגג בין במזיד, עושה סוכה בחולו של מועד, אפילו על ידי אומן ישראל. ומותר לאומן לקבל שכרו, כיון שהוא דבר מצוה. ומכיון שהיא סוכה חדשה אצלו, בישיבתו הראשונה בתוכה יברך גם שהחיינו. [וכן יכול לצאת מסוכה זו ולישב באחרת]. [חזו''ע סוכות עמוד מט-נא. וכתב בשו''ת משאת משה ח''א (סי' ה), שצריך לברך שהחיינו, שהרי לא עשאה קודם הרגל, והיא חדשה אצלו. ע''כ. וכן נראה שיש לברך שהחיינו, ודלא כמ''ש בס' בצל החכמה]. 

ב גר שנתגייר בחול המועד סוכות, וכן קטן שנתגדל בחוה''מ, לכולי עלמא עושים סוכה בחול המועד, שנאמר כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. והגר מברך שהחיינו על ישיבתו הראשונה בסוכה. אך קטן שהגדיל בחול המועד נראה שלא יברך שהחיינו בלילה הראשונה שהגדיל, דאף שיש אומרים דמעשה קטן אינו כלום, וחיוב החינוך הוא רק על האב, מכל מקום הרי יש חולקים, ולא יצאנו מידי ספק. ונראה פשוט שהגר גם מברך שהחיינו על ישיבתו בסוכה, כגר כאזרח יהיה. [ע' סוכה (כז:). ברכי יוסף (סי' תרלז) בשם מהר''ם גלנטי]. 

ג העיקר להלכה דצריך שיעשה סוכה חזקה הראויה לעמוד בכל שבעת ימי החג, ואם עשה סוכה רעועה שאינה יכולה לעמוד ז' ימים, הסוכה פסולה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קכא. יביע אומר ח''ד חלק אורח חיים סימן נב אות ב']. 

ד יוצאים בסוכה שאולה, וכן יוצאים בסוכה של שותפין. [חזון עובדיה סוכות עמוד נב, נו]. 

ה נאמר בתורה, כל האזרח בישראל ישבו ''בסכת'', חסר ו', ודרשו חז''ל שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת. (ופירש רש''י, מדכתיב בסכת, משמע סוכה אחת לכל ישראל שישבו בה זה אחר זה, ואי אפשר שתהיה לכולם, דלא מטי בה שוה פרוטה לכל אחד, אלא ע''י שאלה). ומי שתקף את חבירו והוציאו מסוכתו, והוא ישב ואכל בה, בדיעבד יצא ידי חובתו, דקי''ל אין קרקע נגזלת, והרי היא כקרקע שאולה, שהלכה רווחת היא שיוצאים בסוכה שאולה. ולכתחלה לא יכנס אדם לסוכת חבירו לאכול בה, שלא מדעת חבירו, ולא יברך עליה לישב בסוכה אלא אם כן מדעת חבירו. וכן לא יעשה סוכה בקרקע של חבירו. (ש''ע סי' תרלז ס''ב). ומכל מקום אם קיבל רשות מאשתו של בעל הסוכה, שפיר דמי, ויכול לברך לישב בסוכה, שכיון שהרשתה לו אשתו מסתמא גם הוא אינו מקפיד. (בכורי יעקב כא). 

ו יש מי שכתב דהא דקרקע אינה נגזלת, ולכן התוקף את חבירו והוציאו, הסוכה כשרה, הוא דוקא כשאינו מקפיד על ישיבתו ושימושו בסוכה, אבל אם מקפיד על ישיבתו ושימושו בסוכה הוי גזלה. אולם סברא זו היא נגד סתמות דברי כל הפוסקים שלא חילקו בזה, ולכן העיקר לדינא שהסוכה כשרה בכל אופן כיון דקיימא לן קרקע אינה נגזלת. [חזון עובדיה על סוכות שם, ודלא כמ''ש החזון איש סימן קנ אות כב]. 

ז העושה סוכה ליד פתח ביתו ברשות הרבים, יש לו על מי שיסמוך לקיים בה מצות סוכה, וכשיושב בה יכול לברך עליה לישב בסוכה. [ילקו''י מועדים עמ' קלד. חזו''ע סוכות עמ' נב] 

ח דין סוכה גזולה הוא בין בסכך בין בדפנות. [כ''כ הפמ''ג (סי' תרלז מש''ז סק''ד), והמנחת חינוך (מצוה שכה אות ט). וזה שלא כמ''ש בשו''ת חלקת יואב (חאו''ח סי' כז) שאיסור גזל בסוכה לא שייך בדפנות]. 

ט אם גזל עצים וסיכך בהם את הסוכה, וישב בתוכה, אף על פי שלא חיברם ולא שינה בהם כלום, יצא, שתקנת חכמים היא שאין לבעל העצים אלא דמי העצים בלבד, הואיל וכוונתו לשלם אחר כך את דמי העצים לבעליהם. ורשאי גם לברך על סוכה זו ברכת לישב בסוכה. וכל זה דוקא בדיעבד, אבל לכתחלה לא. ואם אין בדעתו לשלם את דמי העצים, יש לחוש לדעת בעל העיטור, דאינו יוצא בה ידי חובה, ואז הוי ברכתו ברכה לבטלה שהיא מצוה הבאה בעבירה. [חזון עובדיה סוכות עמוד נז. ומה שכתבנו בילקוט יוסף מועדים עמוד קלד שאסור לו לברך על סוכה שגזל העצים, הנה איירי כשאין בדעתו לשלם את דמי העצים, דבזה יש לחוש לדעת בעל העיטור, והמג''א ומשנ''ב, דאינו יוצא בה י''ח, ואז הוי ברכתו ברכה לבטלה שהיא מצוה הבאה בעבירה, כמבואר שם בהערה כו, עמו' נח]. 

י אסור לקצוץ עצים מיערות הקרן הקיימת או מעצים הנטועים ברחובות העיר מטעם העיריה, שהרי זה מקיים מצוה הבאה בעבירה, ואסור לברך ברכת ''לישב בסוכה'' בסוכה כזו שסיככה בעצים גזולים. ורק אם ניתן לו רשות מפורשת על כך מאת הממונים שפיר דמי. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קלד. יחוה דעת חלק ה' סימן מו בהערה, חזון עובדיה סוכות, עמוד נז] 

יא יש אנשים שאינם נזהרים מליטול קרשים העומדים לבנין שלא מדעת בעליהם, להעמיד בהם את הדפנות או את הסכך. ואסור לעשות כן אפילו אם בכוונתם להחזיר אותם תיכף אחר החג, כי על כל פנים הוא משתמש בהם באיסור גזל, כי השואל שלא מדעת בעלים גזלן הוי, כדאיתא בש''ע חושן משפט (ר''ס רצב). ואסור לברך על סוכה כזאת, אלא אם כן הבעלים מחלו לו על כך, או שבדעתו לשלם דמי העצים. (ביאור הלכה). 

יב אם אין מוצאים ענפי אילן לסכך את הסוכה אלא עצי פרי, מותר לכרות ענפים מן האילן וליטול אותם לקיים מצות סוכה, ואין בזה איסור משום בל תשחית. ואם אפשר נכון לעשות כן על ידי גוי שהוא יקצוץ הענפים ולא יסייע הישראל עמו. ואם יש לו אילנות סרק בודאי שעדיף לקצוץ מאילני סרק, שאין בהם איסור בל תשחית. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קלד. יחוה דעת חלק ה' סימן מו. חזון עובדיה על סוכות, עמוד סא. וכ''כ ההפלאה]. 

    
סימן תרלח - סוכה ונויה אסורין כל שבעה

א מצוה לקשט את הסוכה בקישוטים נאים לנאותה. וכמו שדרשו חז''ל (שבת קלג:) על פסוק זה אלי ואנוהו, התנאה לפניו במצות, עשה לפניו סוכה נאה, לולב נאה, שופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה, שיכתוב בו לשמו בלבלר אומן, וכורכו בשיראין נאים. ע''ש. ועוד שהנוי של הסוכה עשוי להנעים עליו את ישיבתו בסוכה שתהיה עריבה עליו. [הרשב''א בתשובה סימן נה]. 

ב לפיכך ראוי לעטר הסוכה בסדינים נאים ולתלות בה לנוי פרכילי ענבים ורמונים, ובקבוקים קטנים של יינות ושמנים. ושאר מיני קישוטים וציורים יפים, וכדומה. [ילקוט יוסף מועדים עמו' קלה. חזו''ע סוכות עמו' עד]. וכל המרבה לנאותה וליפותה הרי זה משובח. (של''ה). 

ג כשתולה את נויי הסוכה בסכך צריך שיהיו צמודים לסכך ותלויים בתוך ארבעה טפחים (32 ס''מ) מהסכך, ולא יהיו מופלגים ויורדים מן הסכך שיעור ארבעה טפחים שאז יש חשש פן יפסלו את הסוכה. אבל כשהם בתוך ד' טפחים, בטלים הם לגבי הסכך. לכן נכון להזהר שלא לתלות שום נוי בסכך של הסוכה אלא רק בפחות מד' טפחים. [ש''ע]. 

ד שרשרת של נייר צבעוני שתולים לנוי בסכך, לכתחלה ראוי להקפיד לתלותה בתוך ד' טפחים של הסכך, ובדיעבד שתלאה כשהיא יורדת מד' טפחים, הסוכה כשרה, ומותר לישב ולאכול או לישן תחתיה. [ילקו''י מועדים עמ' קלה. ומן הדין אין בזה כדי לפסול, כיון שרוחב השרשרת אינו אלא טפח, וסכך פסול אינו פוסל אלא בד' טפחים. ואעפ''כ טוב לחוש למ''ש הרמ''א (ס''ס תרכז) שיש להזהר שלא לתלות שום נוי (אפי' אינו רחב ד' טפחים, מג''א), אלא רק כשהוא בתוך ד' טפחים לסכך. והוא לחומרא בעלמא]. 

ה המנורה של שמן התלויה בסכך של הסוכה מותר לשלשלה אף על פי שהיא יורדת מן הסכך יותר משיעור ארבעה טפחים, שנחשב הדבר כדיעבד, מחשש לדליקה. אך לא יאכל ולא יישן תחתיה. אבל מנורת חשמל יתננה בתוך ד' טפחים לסכך. [ילקו''י מועדים עמוד קלה. חזון עובדיה סוכות עמוד עו. וכ''כ בבן איש חי (פר' האזינו אות ב), שמותר לשלשלה אפי' יותר מד' טפחים, דחשיב כדיעבד. אך יזהר שלא יאכל ולא יישן תחתיה. ובזמנינו אפשר לתלות את נורת החשמל למעלה בתוך ד' טפחים לסכך]. 

ו הנוהגים לתלות בביתם תמונות פוטוגרפיות של גאוני ישראל, רשאים לתלותם לנוי בסוכה, משום שנאמר תשבו כעין תדורו. [הנה אע''פ שיש מקפידים על זה, כמ''ש בספר יערות דבש (דף יט:), שעל פי הזוהר והמקובלים יש להחמיר שלא להצטלם. מ''מ מכיון שכבר נהגו להקל בזה, וקי''ל תשבו כעין תדורו, המקילים בזה יש להם על מה שיסמוכו. וכ''כ בשו''ת שלמת חיים ח''ב חיו''ד סי' יח, ובדפוס חדש סימן רנז]. 

ז לכתחלה אסור לכתוב פסוקים על נייר או קלף, כגון בסוכות תשבו שבעת ימים, כדי לקשט בו את הסוכה, ואם כבר נכתב או נדפס בדפוס, מותר לקנותו ולקשט בו את הסוכה. [ילקו''י על הלכות השכמת הבוקר מהדורת תשס''ד, עמוד קלט. חזון עובדיה סוכות עמוד צב]. 

ח קישוטים ונויים שמייצרים הנוצרים לכבוד יום חג המולד שלהם, אין איסור לתלותם בסוכה לנוי, דהזמנה לאו מילתא היא. [ילקו''י על הלכות ערלה פ''ב סוף הערה יב. ילקו''י מועדים (מהדורת תשס''ד, עמוד תרנה). וגדולה מזו כתב החתם סופר (חאו''ח סי' מב) להתיר. ע''ש. ובפרט שקישוטים אלו נעשים בבתי חרושת למוכרם לכל דורש, ואין בהם מגע יד אדם, ואין כאן מחשבה הפוסלת. חזו''ע סוכות עמו' עז]. 

ט יש אומרים שאין לתלות פירות של ערלה בסוכה, לנוי סוכה, דחשיב כנהנה מאיסורי הנאה, ויש חולקים ומקילין בזה. וכן עיקר לדינא. אלא שצריך שיקשרו את הפרי [של הערלה] היטב כדי שלא יבואו הקטנים לאכול מפירות ערלה אלו, וכמו שמובא בכיוצא בזה בספר חסידים (סימן רסג), שאמרו לאחד למה אין אתה תולה נוי סוכה, ואמר להם מה תועלת, הילדים ינתקו הפירות, והחוטין שתלויין בהם הפירות בשבת מקרעין, מוטב שלא יחטאו על ידי. ע''כ. [ילקו''י הלכות ערלה סי' רצד, פ''ב הערה יב. ילקו''י מועדים מהדורת תשס''ד עמו' תרמז] 

י מותר לתלות פירות של שביעית בסוכה לנוי, משום דאחר החג חזי לאכילה. [ילקוט יוסף על ערלה שם, וילקוט יוסף מועדים מהדורת תשס''ד עמוד תרנג]. 

יא בכל שמונת ימי החג אסור ליהנות מעצי הסוכה, בין עצי הסכך בין עצי הדפנות, או מהנוי שעשה לסוכה, דמגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומי. ואם התנה על כל הדברים שעשה לנאותה לפני שקיעת החמה של ערב יום טוב הראשון של סוכות ואמר: ''אני מתנה עליהם לאוכלם וליהנות מהם בכל עת שארצה אף בימות החג'', מועיל תנאו, שבלשון זו גם בין השמשות בכלל זה, ואין מקום לומר עליהם שהוקצו למצותן. הזמין את הסוכה למצוה ולא ישב בה, הזמנה לאו מילתא היא. [שאילתות (פרשת שלח לך סימן קכו), או''ז ח''ב (סי' שס), הגהות אשרי (ביצה ר''פ המביא ל:). ע''ש]. 

יב רמונים ופרכילי ענבים ובקבוקי יין ושאר משקים ופירות שתלאם בסכך הסוכה לנאותה, אסור ליהנות מהם כל שבעת ימי החג, עד מוצאי שמחת תורה, ואפילו אם נפלו מן הסוכה אסור ליהנות מהם. ואם נפלו בשבת או ביום טוב, אסור לטלטלם משום מוקצה, דמגו דאתקצאי בבין השמשות בכניסת החג אתקצאי לכולי יומא. וכל שכן שאסור לאכול מהם. אבל אם נפלו בחול המועד מותר לטלטלם ולהצניעם, אבל אסורים באכילה עד מוצאי יום טוב האחרון. וטוב להתנות בערב החג בשעה שתלאם, או סמוך לבין השמשות, ולומר: אני מתנה עליהם ליטלם ולאוכלם מתי שארצה, ואז מותרים באכילה אפילו לא נפלו, ועודם תלויים בסכך הסוכה. [ש''ע סי' תרלח ס''ב]. 

יג אם התנה בנוסח ''אני מתנה עליהם לאוכלם כשיפלו'' אין התנאי מועיל כלל ועדיין הם באיסורם, שמתוך שהוקצו בבין השמשות של כניסת החג הוקצו לכל החג, אבל כשמתנה לאוכלם לכשירצה, לא הוקצו בבין השמשות. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קלה]. 

יד בגוף הסוכה לא מועיל שום תנאי ליהנות ממנה, ולכן אסור ליטול אפילו קיסם מהסוכה לחצוץ בו את שיניו. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קלה, חזון עובדיה סוכות, עמוד פג]. 

טו התולה הדסים או בקבוק בושם בסכך הסוכה לנוי, מותר להריח בהם. [חזו''ע שם עמ' פז]. 

טז נויי סוכה שהיו תלויים בסכך הסוכה, ונפלו בחול המועד, רשאי ליתנם בדפנות הסוכה, כי נויי הסוכה בכל מקום שהם נמצאים בתוך הסוכה, משרים חדוה וקורת רוח למי שנכנס בסוכה, וכולם בכלל זה אלי ואנוהו. [חזון עובדיה סוכות עמוד פד הערה יא]. 

יז אם פרסו על רצפת הסוכה ''שטיחים'', דינם כשאר נויי סוכה, ואסור להוציאם להשתמש בהם בכל שמונת ימי החג, זולת אם התנה על נויי הסוכה, שאז מועיל התנאי גם עליהם, ויוכל להשתמש בהם בכל עת שירצה, [אגרות משה חאו''ח ח''א סימן קפא]. 

יח מי ששם מקרר במקום דופן סוכה, מותר להשתמש בו בלי שום תנאי, דהיינו להכניס לתוכו אוכלים ומשקים, וכן להוציא ממנו, כי לא הוקצה מלהשתמש בו שימוש רגיל, שאינו פוגע בכשרות הסוכה. [וסוכה שהוכשרה ע''י דופן עקומה, והניח שם נוי לסוכה, בשו''ת היכלי שן (סי' א וב) העלה להחמיר שיש עליו תורת נוי סוכה. וע' בפני יהושע (סוכה י:) ד''ה עוד היה נ''ל]. 

יט רמונים שנתלו בסוכה לנוי סוכה ונפלו ונתערבו ברמונים אחרים, דינם כדבר שיש לו מתירין, שהרי אחר החג יהיו מותרים, ולכן אין להם ביטול בחג. [שו''ת יביע אומר חלק י' בהערות לרב פעלים חלק ג' חאו''ח סימן מג]. 

כ וכן אתרוג שתלו אותו בסוכה לנוי, ונפל ונתערב בארגז שהיו בו אתרוגים רבים הכשרים לאכילה, ואינו ניכר, כל האתרוגים שבארגז נאסרו באכילה עד לאחר החג, כי האתרוג שהוקצה למצותו הוא בגדר דבר שיש לו מתירין, וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל. [חזון עובדיה סוכות עמוד פח]. 

כא מי שתלה אתרוג כשר בסכך לנוי הסוכה, ובחג הסוכות נפסל האתרוג שלו, ורוצה ליטול האתרוג שתלאו לנוי הסוכה, כדי לצאת בו ידי חובת ארבעת המינים, מותר לו ליטלו בחול המועד ולצאת בו ידי חובתו. [חזון עובדיה סוכות עמוד פט]. 

כב כל מה שנוי סוכה אסור בהנאה בימי החג הוא דוקא בסוכה כשרה, אבל אם לא עשה סוכה כהלכתה, או שנויי הסוכה היו מופלגים ד' טפחים מן הסכך ורחבים ד' טפחים שפוסלים את הסוכה, וממילא לא בטלי לגבי הסכך, לא נאסרו בהנאה, ואף על פי שנוי הדפנות גם כן אסורים, זהו מפני שהם סמוכים לדופן, והוי נוי לדופן הסוכה, אבל אם הם תלויים בסכך ומופלגים ד' טפחים מן הסכך מותרים בהנאה. [כדדייק לשון הגמרא סוכה (י.) סיככה ''כהלכתה'', ותלה בה אגוזים ושקדים וכו' אסור להסתפק. חזו''ע שם עמוד עז]. 

כג אפילו אם שכח להתנות על נויי הסוכה (כגון סדינים המצויירים וכיו''ב), שיוכל ליטלם כל זמן שירצה, מותר להסירם מן הסוכה בחול המועד, אם חושש פן ירדו גשמים ויקלקלו אותם, או מפני הגנבים. [ילקו''י מועדים עמ' קלז. חזו''ע סוכות עמוד צב]. 

כד מי שיש לו סוכה בנויה שעשויה לישב בה בכל שנה ושנה בחג הסוכות, אין איסור ליהנות מעצי הסוכה עד שישב בה, ואע''פ שכבר ישב בה בשנה שעברה, מ''מ כשעבר החג בטלה קדושתה, וצריך לעשות מעשה אחר שתחול קדושתה מחדש. [חזון עובדיה סוכות עמוד עח בהערה. ועיין במג''א (סי' תרלח סק''ב), ובברכי יוסף סי' תרלח, ובספר בית השואבה דף צ:]. 

כה יש נוהגים לתלות בדפנות הסוכה, פרוכת שהיתה על ארון הקודש לנוי וליופי. (וכמובן שיש לו מלבד הפרוכת דפנות כשרים כדין). ויש להם על מה שיסמוכו, שלב בית דין מתנה עליהם. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קלז. חזון עובדיה סוכות עמוד עד]. 

כו דופן הסוכה שהיה חסר בשיעור הכשר, מותר ליטול מן הסכך, כדי להוסיף על הדופן ולהכשירו אליבא דכולי עלמא. [כ''כ הלק''ט סי' נא. וראה בחזון עובדיה סוכות עמוד עא]. 

כז יש מי שכתב שאין לתת לנשים לקשט את הסוכה. אולם אין זה נכון להלכה, ובפרט שהאיש מצווה יותר להיות שוקד על לימודו, ותלמוד תורה כנגד כולם, והרי קישוט הסוכה ונויה אפשר להעשות על ידי אחרים. וכמ''ש במו''ק (ט:), וכל חפצים לא ישוו בה, שאפילו חפצי שמים לא ישוו בה, במצוה שאפשר להעשות ע''י אחרים. ועינינו הרואות שהנשים עושות בכל כוחן לפאר את מצות השי''ת בשמחה ובאהבה רבה, ועבדי עבידתא שפירתא, יישר כחן לאורייתא. [חזון עובדיה סוכות עמ' קכז. ודלא כמ''ש מהר''ד פארדו].   
 סימן תרכח - סוכה בעגלה

א סוכה העשויה על טנדר, או בראש העגלה, והיא עשויה כדת, כשרה לברך עליה ''לישב בסוכה'' כשאוכל בה סעודת קבע, אף כשהיא נוסעת. ואפילו המכונית נוסעת מעיר לעיר. והוא הדין לסוכה שבספינה. [ילקו''י מועדים (עמ' קכא). יחו''ד ח''ג (סי' מז). חזו''ע סוכות (עמ' קסט). ע''ש]. 

    
סימן תרכט - ממה צריך להיות הסכך

א דבר שמסככין בו את הסוכה צריך שלשה תנאים שיהיה כשר לסכך בו, צריך שיהיה גידולו מן הארץ, וצריך שיהיה תלוש ולא מחובר לקרקע, וצריך שיהיה דבר שאינו ראוי לקבל טומאה. וחז''ל (בסוכה יב.) למדו כן מן הכתוב (דברים טז) חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך. כלומר, מפסולת גורן ויקב, שהם קש ותבן, וזמורות ואשכולות ריקים מן הענבים, וכיוצא בהם. וכן הביאו חז''ל (שם) מהפסוק בנחמיה (ח) צאו ההרה והביאו (לעשות את הסוכות): ''עלי זית ועלי עץ שמן ועלי תמרים ועלי הדס ועלי עץ עבות''. עץ עבות למצות לולב, ועלי הדס שוטה לסוכות. הילכך אסור לסכך את הסוכה בכל מיני מתכות ועמודי ברזל, שהרי אין גידולם מן הארץ, וכן אין מסככין בעורות של בעלי חיים, ואע''פ שלא עיבדום, שאינם ראויים לקבל טומאה (שבת מט:), מפני שבעלי חיים אינם נקראים גידולי קרקע ממש. וכן אין מסככים בענפי אילן המחובר לקרקע, שאין לסכך אלא בדבר התלוש מן הקרקע. וכן אין מסככים בכלים אפילו הם של עץ, כיון שראויים הם לקבל טומאה, ורק בפשוטי כלי עץ מסככים הואיל ואינם ראויים לקבל טומאה אפילו מדרבנן. [ילקו''י מועדים עמ' קכג. חזו''ע סוכות עמ' יד] 

ב יש אומרים שאין לסכך את הסוכה בענפים הגדלים ומחוברים עדיין בעציץ, בין נקוב בין שאינו נקוב, ויש חולקים. [ילקו''י מועדים מהדורת תשס''ד עמוד תרמו. ילקו''י על ערלה פ''ז הערה א] 

ג ומכל מקום נראה שמותר לסכך בעץ הגדל בעציץ שאינו נקוב, ונתלש, שאע''פ שלא גדל בארץ כלל, מכל מקום שמו עליו. והרי בגמרא מנחות מכשירינן הגדל בעציץ שאינו נקוב למנחות. וכן הדין לגבי חטים הגדלים בעציץ ועשו מהם מצה, שיוצאים בה ידי חובת מצה. וכן לגבי ארבעת המינים שגדלו בעציץ, שכשרים למצוה מן התורה. וגם לענין ברכות, פירות אילן שגדלו בעציץ שאינו נקוב מברכים עליהם בורא פרי העץ. וכן עץ הנטוע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה, אלמא דמקרי עץ מאכל. וכל שכן שמותר לסכך בעץ הגדל בעציץ נקוב. [חזון עובדיה על סוכות עמוד טו הערה א]. 

ד כלי עץ כגון ארגז או תיבה שנשברו ונתפרקו, אף על פי שלא נשאר בהם שיעור קבלת טומאה, ועשו מהם נסרים דקים, אין מסככים בהם, (כדאיתא בסוכה טז: סיככה בבלאי כלים פסולה). וכתב הרמב''ם (פ''ה ה''ב), שהטעם לזה, שמכיון שהיו ראויים לקבל טומאה, גזרה שמא יסכך בשברי הכלים שעדיין לא טהרו מן הטומאה. ולפי זה כתבו כמה אחרונים שאם שיבר את כלי העץ בכוונה לשם סכך, ואין השברים ניכרים שהיו שברי כלים, כשרים לסכך בהם, ויש חולקים על זה. ונכון להחמיר. [חזו''ע שם עמוד יז]. 

ה ומכל מקום מותר להעמיד בהם את הסכך, שמותר להעמיד בדבר שמקבל טומאה מדרבנן. ועל כל פנים במעמיד דמעמיד ודאי דמותר לכתחלה, ושלא כדברי החזון איש שהחמיר אף במעמיד דמעמיד. [יבי''א ח''י חאו''ח סי' מו. וע''ש בח''י בהערות לרב פעלים ח''ב סי' סה]. 

ו ארגזים גדולים המחזיקים ארבעים סאה ויותר, שמביאים בהם סחורות ממדינת הים, שנתפרקו, ועשו מהם נסרים דקים, מותר לסכך בהם, מפני שאינם מקבלים טומאה גם לפני שהתפרקו. [ע' שבת לה. וכן פסק הרמב''ם פ''ג מהל' כלים ה''ב. ערוה''ש סי' תרכט ס''ה]. 

ז שלחן שהוא מפשוטי כלי עץ, וכיוצא בו, שאינו מקבל טומאה אלא רק מדרבנן, אם נשבר, לא מבעיא שמותר להעמיד בו את הסכך, אלא אפילו לסכך בו מותר, שלא גזרו חכמים אלא בבלאי כלים שהיו מקבלים טומאה מן התורה, ולא בבלאות של שלחן וכיו''ב. [וכ''כ בשו''ת חשב האפוד ח''ג סי' קיב, ובשו''ת יביע אומר חלק י' סי' מו]. 

ח ''מאכלים'' אף שעדיין לא הוכשרו לקבל טומאה [על ידי משקים], אף על פי כן פסולים לסכך בהם. וכן אוכלים אף שאין בהם שיעור כביצה, ואינם מקבלים טומאה מן התורה, אלא מדרבנן, אף על פי כן פסולים לסכך בהם. והדין כן בכל מיני אוכלים, שכל דבר שראוי לקבל טומאה מדרבנן אין מסככים בו. [חזון עובדיה סוכות עמוד יט] 

ט כל מאכל בהמה, אף על פי שבני אדם אוכלים אותו לרפואה, אינו מקבל טומאה, ומותר לסכך בו. (ארחות חיים הל' סוכה סי' יד. כל בו סי' עא. ש''ע סי' תרכט סעיף יא). השבת, והפיגם (רודא), סתמן לאכילה, לעשות בהם מיני טיבולין, ונאכלים בעינם, ואין מסככין בהם. (וראה שבת קכח. בית השואבה אות סג בשם הריא''ז). 

י אולם בשמים שאינם אלא לריח, ופרחים ושושנים שהם לנוי ולמראה יפה, ואינם מאכל אדם, אינם מקבלים טומאה, ומותר לסכך בהם. 

יא וכן מיני תבלין כגון קינמון, הניתנים בקדרה לטעם, כיון שאינם נאכלים בפני עצמם, אינם מקבלים טומאה, ומותר לסכך בהם. [כ''כ הפמ''ג, וכ''ד הרמב''ם שהקנמון אינו מקבל טומאת אוכלין] 

יב ענפי תאנה ובהם תאנים, זמורות ובהם ענבים, אם הפסולת מרובה על האוכל מסככים בהם, ואם לאו אין מסככין בהם, ואם קצר אותם לשם אוכל, יש לידים של הפירות תורת אוכל המקבל טומאה [עד שלשה טפחים], וצריך שיהיה בפסולת כדי לבטל האוכל והידות. ואם קצרם לשם סיכוך, אין לידים תורת אוכל לקבל טומאה, ומצטרפים עם הפסולת לבטל האוכל ברוב. [סוכה יג. ש''ע סי' תרכט ס''י. הרדב''ז ח''ה סימן ב' אלפים ורנז]. 

יג הדלה עליה ענפי אילן המחובר לקרקע, וסיככה בהם, פסולה. ואף על פי שקצצם אחר כך, בפיסולה היא עומדת, משום שנאמר ''תעשה'' ולא מן העשוי. ואם נענע כל ענף בפני עצמו לשם צל, הרי זו כשרה. [ואם הגביה את רוב ענפי האילן, כל ענף בפני עצמו, ולא נגע במיעוט הענפים, לכאורה הענפים שלא הוגבהו נידונים כסכך פסול, ולא אמרינן שבטלים ברוב, אא''כ נתערבו מיעוט הענפים הללו, ברוב הענפים שהוגבהו, באופן שלא ניכר הסכך הכשר המעורב עם הפסול, וכמ''ש כיו''ב בשלחן ערוך (סימן תרכו ס''א). ועיין בכף החיים שם אות יב]. 

יד אסור לסכך בכל סוגי נייר, והוא הדין לקרטון העשוי מניירות. [שו''ת קול גדול ס''ס עג]. 

טו ומכל מקום מותר לחפות את הקנים של הסכך בנייר צבעוני לנאותו. וכן סכך כשר שצבעו בכל מיני צבעונים לנאותו, וסיכך בו, הסוכה כשרה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קכז הערה טז. חזון עובדיה סוכות עמוד לב הערה יג] 

טז אין מסככים ביריעות של נילון ופלסטיק, מפני שאינם דבר הגדל מן הארץ. [חזו''ע סוכות עמ' טז. ויש ללמוד כן ממ''ש הרמ''א בהגה (ר''ס תרכט), שאין מסככים בגושי עפר, שלא נקרא גידולו מן הארץ]. 

יז וכן אין מסככים בזכוכית, ואפילו בפשוטי זכוכית שלא נעשו כלים, כיון שברייתם מן החול, ואינם מגידולי קרקע. [ודמיא לעפר שאין מסככים בו]. 

יח שפודין של עץ, וכן רגלי מטה העשויים מעץ, אין מסככין בהם, דאף דפשוטי כלי עץ אין מקבלים טומאה, מכל מקום מדרבנן אסור. [ילקו''י מועדים עמוד קכח, חזו''ע סוכות, עמ' כא] 

יט מותר לסכך בגושי תבן וקש בלי כל פקפוק. [ילקו''י מועדים עמ' קכח, חזו''ע סוכות, עמו' מג] 

כ אסור לסכך בצמר גפן, דכיון דהטעם שאסור לסכך בפשתן הוא מפני שראויים ליתן בכרים ובכסתות, טעם זה שייך גם בצמר גפן וקנבוס. ובפרט אם נשתנית צורתו. [ילקו''י מועדים עמוד קכט]. 

כא יש להתיר אף לכתחלה לסכך את הסוכה ב''סכך לנצח'' העשוי מנסרים דקים הקשורים בחוטי כותנה. שהעיקר להלכה להקל להעמיד הסכך אף בדבר שאסור לסכך בו מדרבנן. [ילקו''י מועדים עמ' קכט. יחוה דעת ח''א סי' סד. חזון עובדיה סוכות, עמ' כג]. 

כב מחצלת של קש סתמה עשויה לשכיבה וראויה לקבל טומאה, ואין מסככים בה, אבל מחצלת הנעשית בקני סוף, שאינה ראויה לשכיבה, ועשייתה לסיכוך או לגידור, [אורכה שלשה מטר ורחבה שני מטר], והקנים נקשרים זה עם זה על ידי סיב צמחי או חוטי צמר גפן, מותר לסכך בה הסוכה, ומותר לקושרה בגג הסוכה אל דפנות הסוכה בחוטים העשויים מצמר גפן לבל תעוף ברוח, ושתהיה עומדת על הסכך באופן יציב. [אך נכון שלא יהדק ביותר שלא יהא כמסמרים וכבית]. ואם ידוע שעשו את המחצלת של הקנים לשכיבה או לדרוך עליה, אין לסכך בה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קכט. תשובת הרשב''א סי' נח. חזון עובדיה סוכות עמוד כה]. 

כג אין לסכך לכתחלה בדבר שיש בו ריח רע, ולא בדבר שנושרים העלים שבו, שיש לחוש שמתוך שריחו רע, או שעליו נושרים יהיה נאלץ לצאת מן הסוכה. וכן אין לעשות את הדפנות מדבר שנודף ממנו ריח רע. (ש''ע סי' תרכט סעיף יד). 

כד סכך שהוא רך מאד כירק, שעשוי להתייבש בתוך שבעת הימים של החג, אין לסכך בו, לפי שיש לדון אותו למפרע כאילו כבר נתייבש עכשיו, ונמצא שיושב בסוכה פסולה, שחמתה מרובה מצלתה. [חזון עובדיה על הלכות סוכות עמוד ל]. 

כה אם סיכך הסוכה בעצי אשרה, יש אומרים שהסוכה כשרה, ומותר לישב בתוכה לקיים המצוה, דאף דכתותי מכתת שיעורה, לא חשיב כאילו אין כאן סכך. ולא אמרינן כתותי מכתת שיעוריה אלא במידי דבעי שיעור כמו לולב. [חזון עובדיה על סוכות עמוד נט] 

כו יש אילנות שגדלים בהם ענפים שהם כמין עופות התלויים בחרטומיהן, מעיקר הדין מותר לסכך את הסוכה בנוצות העופות האלה, כיון שגידולם מן הארץ, מיהו משום דאתו לאחלופי בשאר נוצות העופות הנולדים מן הביצים, דשכיחי טובא, שפסולים לסכך בהם, לפי שאין גידולם מן הארץ, יש להמנע מלסכך בהן. [עיין בשלחן ערוך יו''ד (סי' פד סעיף טו) ובאחרונים שם, בדין עופות הגדלים באילן אם מותרים בשחיטה אם לאו. ואסורים משום שרץ השורץ על הארץ, ובפתח הדביר א''ח ח''ב (סי' רד סק''א) כתב, שיש להמנע מלסכך בהם. ע''ש. אך מ''מ סוף סוף גדלים בארץ]. 

כז אסרו חכמים לסכך בנסרים שיש ברוחבם ארבעה טפחים, משום גזרת תקרה, שאם נכשיר נסרים אלה לסכך, יבא לומר, מה לי לסכך באלה, מה לי לישב תחת קורות ביתי, והתורה אמרה חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים, ולא ביתו של כל ימות השנה. ואם אין ברוחבם ארבעה טפחים כשרים. ואפילו הם משופים שדומים לכלים. ומכל מקום נהגו שלא לסכך בהם כלל. ובזמן הזה פשט המנהג פה עה''ק ירושלים לסכך בנסרים דקים (פלפונים) שאין ברחבן אפילו שיעור טפח, מפני שאין עושים מהם תקרה, ולא שייכא בהו גזרת תקרה. [ילקו''י מועדים עמוד קל, שו''ת יביע אומר ד' סי' מט. חזו''ע סוכות עמ' ל]. 

כח כשמסככים בנסרים דקים (פלפונים), טוב ליזהר לכתחלה שלא יהיה אויר בין נסר לנסר על פני כל אורך הסוכה, שבזה יש להניח קצת ענפים ברוחב הסוכה, או קרש באמצע לרוחב הסוכה, ויוכשר בכך. ומכל מקום בדיעבד, מותר לישן תחתיו, שבאויר פחות מטפח אין חשש כלל, שאויר פחות מטפח לגבי הסוכה לכ''ע הוי כסתום. [חזו''ע סוכות, עמ' ל. ומה שמצוי שאויר משהו הולך על פני כל אורך הסוכה בין עצי הפלפונים, מותר לישן תחתיו]. 

כט לכתחלה טוב לחוש וליזהר שלא לסמוך את הסכך ולהעמידו בדבר שאין גידולו מן הקרקע כגון צינורות של ברזל או רשת וכדומה, ולא בדבר הראוי לקבל טומאה, כגון כלי עץ וכיוצא, גזרה שמא יסכך בהם עצמם. ומכל מקום בדיעבד הסוכה כשרה. ולכתחלה אם יש לו סוכה מצנורות של ברזל טוב שיתן על הצנורות קורות של עץ מארבע רוחות הסוכה, ועליהם יעמיד את הסכך, שאז נחשבים הצנורות כמעמיד דמעמיד. וכן אם נותן על הצנורות נסרים דקים להחזיק עליהם ענפי האילן שהם עיקר הסיכוך, שפיר דמי, דאז הוי מעמיד דמעמיד. וכן מותר להעמיד הסכך בנסרים שנעשו מארגזי עץ שנתפרקו, בהיות שאין עליהם תורת טומאה רק מדרבנן. [חזו''ע סוכות עמ' מד. ומה שכתבנו בילקו''י מועדים עמ' קל, שיש מכשירים בדיעבד. וע''ש בהערה כה, הנה בחזון עובדיה הנז' כתב בפשיטות דכשר בדיעבד. ורק לכתחלה טוב לחוש שיהיה מעמיד דמעמיד. והביא מ''ש בגנת ורדים (חאו''ח כלל ד' סי' ח), דהעושים סוכה בחצר, ולמעלה בשטח הגג יש ארובה ובה מעשה רשת נחושת ונותנים עליה הסכך, סוכה כשרה היא, כיון שהוא מחובר לקרקע ואינו מקבל טומאה. ע''כ. והמאירי (סוכה כב:) כתב דשמא אין מעמיד פוסל אלא רק בדבר המקבל טומאה, ולא בפיסולים אחרים. וכ''ה בספר העיטור (דף פב) שאם סיכך על דופני הבית כשר. ובעקרי הד''ט (א''ח סי' לב אות ו) כתב, שכן המנהג קדום ופשוט. וכ''ש למאי דקי''ל כד' מרן הש''ע דס''ל דאין לחוש לאיסור מעמיד בדבר שאין מסככין בו, שיש להקל אף לכתחלה. ע''כ. אלא דמהיות טוב יש לחוש לכתחלה להרמב''ן והר''ן, ולכן טוב שיתן נסר של עץ על הצנורות]. 

ל אם מחבר דיקטים בדבק שאין גידולו מן הארץ, כדי להעמידם, אפילו לדעת המחמירים במעמיד, כיון שאין הדבר ניכר לעין כלל, לא שייכא כל כך הגזרה, ובפרט שאי אפשר לסכך בדבק לחוד, הילכך לית לן בה. [כ''כ בשו''ת שבט הלוי ח''ט ס''ס קלו]. 

לא מותר לחבר כלונסאות הסוכה [מה שמעמידים עליו את הסכך] במסמרים של ברזל, או לקושרם בסמרטוטים העשויים מבלאי בגדים המקבלים טומאה. והסכך עצמו אם חושש שיעוף ברוח, יתן עליו קרש צר ועב. או שיקשור את הסכך בחוט העשוי מסיבים צמחיים, או חוט מצמר גפן, כיון שעל כל פנים גידולו מן הארץ, והאיסור לסכך בו ממש אינו אלא מדרבנן, ולכן מותר לקשור בחוט כזה. [ילקו''י מועדים עמ' קלא. ולענין לקשור הסכך כתב הריטב''א (סוכה יא:), שאפי' להפוסקים שאוסרים להעמיד הסכך בדבר הראוי לקבל טומאה, מ''מ כל דבר שאין האיסור לסכך בו אלא מגזרת חכמים, אין שום איסור להעמיד בו סכך הסוכה. ע''ש. ולכן חוט שנעשה מסיב צמחי, או מצמר גפן, הואיל והאיסור לסכך בו ממש, אינו אלא מדרבנן, כמ''ש הרמב''ם (פ''ו מסוכה ה''ד), מותר להעמיד בו לכתחלה]. 

לב במקום שמצוי בו רוחות עזות מאד בימי החג, ולפעמים ע''י הרוחות הסכך מתרומם לגובה, למעלה משלשה טפחים, ושוב הסכך נופל על הסוכה, ולכאורה כיון שהסכך נפל מאליו שלא לשם צל, אינה חוזרת להכשרה, אלא אם כן נדון בה דין חבוט רמי. ולמעשה נראה שהסוכה כשרה, כיון דמעיקרא נעשית בהכשר. [כן העלה בשו''ת שבט הלוי י' (סימן ק), שכל שהסכך התרומם למעלה בשטח הסוכה ולא נדחה ממנה עד שנשארה מגולה בלי סכך, הסוכה כשרה.] 

לג יש מי שכתב, שאין להתיר לעשות סוכה תחת העצים הדקים שהרעפים מונחים עליהם במשך ימות השנה, כשאין ביניהם ג' טפחים, אך חלקו על דבריו, שכל שהסוכה התחתונה צלתה מרובה מחמתה, אף לאחר שינטל מה שכנגד העצים, (שהוא פסול לסיכוך, שלא נעשה לצל, אלא להניח עליו את הרעפים), הסוכה כשרה לכתחלה. [חזון עובדיה סוכות עמוד סט]. 

לד סוכה שנעשית תחת חבלי כביסה, או חוטי חשמל וטלפון, אפילו אין בין חבל לחבל שלשה טפחים, אין לפסול מטעם לבוד, אלא הסוכה כשרה. ואפילו אם תלו כביסה על החבלים אין בכך כלום והסוכה כשרה. [ילקו''י מועדים עמ' קכה. חזו''ע סוכות עמוד סט] 

לה אם ירד שלג רב על סכך הסוכה, ונקפא ונעשה כמין תקרה, כיון שהשלג אינו מביא את הטומאה ולא חוצץ מפני הטומאה, (אהלות פ''ח מ''ה). וכן אמרו (ב''ב כ.) השלג והברד אין ממעטין בחלון. ופירש רש''י, דה''ט משום שנימוחים מאליהם, וכמאן דליתנהו דמי. הכא נמי בדין סוכה, כמאן דליתנהו דמי, ואין השלג פוסל את הסוכה. [כ''פ בשו''ת גנת ורדים (כלל ד סי' ז). והמברך יש לו ע''מ שיסמוך. וראה בילקו''י מועדים עמ' קכה. חזון עובדיה סוכות עמו' לז] 

    
סימן תרל - דיני דפנות הסוכה

א הסוכה צריכה להיעשות משלש דפנות וסכך. הדפנות שהם כותלי הסוכה ומחיצותיה, אפשר לעשותם מכל דבר העומד בפני הרוח, למעט סדינים וכדומה שאינם כשרים לדפנות, שהרי רוח מצויה מנדנדת אותם, וכל מחיצה שהולכת ובאה ברוח מצויה, אפילו הולכת פחות משלשה טפחים בנדנוד מועט, אינה מחיצה. ואפילו אם עשה מחיצה אחת של סדין ושני המחיצות עשויות כהוגן, הסוכה פסולה. ויש להזהיר לעושים מחיצות הסוכה, או מחיצה אחת משלש דפנות, מסדינים או מיריעות, מבלי שיארגו אותם בקנים, שלא יעשו כן, ולהעיר להם שעל ידי כך הם יושבים בסוכה פסולה, ומברכים ברכה לבטלה. ואפילו אם עשו המחיצות בסדינים, בתוך חצר אשר לה חומה מסביב, שאין רוח מצויה מנידה אותם, יש לפסול הסוכה כשלא קשר. ואם הסדינים קשורים היטב בעמודי הסוכה שבתוך החצר הנזכר, באופן שאין חשש כלל שמא ינתקו הקשרים, שהרי אין שם בחצר רוח, יש להכשיר את הסוכה. אבל אם עושה סוכה שלא בתוך החצר, אין להתיר במה שיקשור הסדינים היטב בעמודי הסוכה שבארבעת רוחותיה, שפעמים שמתנתקים ואינו שם על לב, ומברך ברכות לבטלה, וחשוב כאוכל חוץ לסוכה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קיח. יחוה דעת ח''ג סי' מו. והיכא דקשר היטב אין הסוכה פסולה, שהרי לשון מרן בש''ע סימן תרל ס''י, ''אין נכון לעשות'' שהוא רק חשש שמא ינתק, ולכן אין להתיר לכתחלה לעשות כן, אבל בדיעבד אין הסוכה פסולה. וראה בילקו''י שם, ובחזו''ע על הלכות סוכות, עמוד א. ושו''ת חקרי לב חאו''ח סי' קכה] 

ב כותל מחובר לקרקע כשר להיות דופן, וכן מעקה של גזוזטרא או מרפסת שיש בו עמודים של ברזל הסמוכים זה לזה, ואין מרחק בין עמוד לחבירו ג' טפחים. שכל פחות משלשה טפחים כלבוד דמי. וכן נסרים ארוכים המושכבים לרוחב הדופן, ומחוברים היטב במסמרים, ואין בין נסר לחבירו שלשה טפחים, כשרים לדפנות. ואין צריך מחיצה של שתי וערב, אלא או שתי או ערב לבד כשרים לדפנות. [ילקו''י שם עמ' קיט, חזו''ע שם עמ' ה] 

ג המחיצה כשרה אף כשהיא עשויה מדברים שאינם ראויים לסכך, ואפילו הוא דבר המקבל טומאה, כגון ארגז או כלים. ואפשר לעשותה ע''י כלים, ארון, תיבה, ומחומר חזק כאבנים או ברזל ובצורה שלימה שאין הגשם חודר דרכה, ורק בסכך צריכים להקפיד שיהיה סיכוך כשר. [ילקוט יוסף מועדים עמ' קיט. חזו''ע סוכות עמ' א. ואף שדעת הב''ח (סי' תרל) שבעל נפש יחוש לדעת הגהות אשרי בשם או''ז, שהדפנות יהיו מדבר שאינו מקבל טומאה. כבר כתב ע''ז הא''ר שכל האחרונים לא חששו לזה. וכ''ה בראבי''ה. וכ''כ הגר''א, ובברכי יוסף, ובבכורי יעקב, ויד אליהו מלובלין]. 

ד גובה הדופן צריך להיות לא פחות מעשרה טפחים, ואורך ורוחב סוכה קטנה לא פחות משבעה טפחים על שבעה טפחים, וכל טפח הוא ד' אצבעות, [הרמב''ם פ''ט מהל' ס''ת ה''א], וכל אצבע, שהוא ברוחב האגודל, שני סנטימטר. נמצא הטפח שמונה סנטימטר. וכאשר ביאר הגר''ח נאה בספרו שיעורי תורה [סימן א]. ולפי זה גובה הסוכה לפחות שמונים ס''מ. ובספר שיעורי תורה הנ''ל [סי' ג אות לט] כתב להוסיף עוד סנטימטר אחד לגובה הסוכה, כדי שלא יהיו עשרת הטפחים, מצומצמים כל כך, כיון ששיעוריהם מן התורה, כדקי''ל [בסוכה ה:], שהשיעורים הלכה למשה מסיני, ולכן יצא לו גובה הסוכה שמונים ואחד סנטימטר, וכן אורכה ורוחבה חמשים ושבעה סנטימטר. וכן ראוי לעשות. וממדת חסידות, ומהיות טוב, טוב להגביה את דפנות הסוכה למטר אחד לכל הפחות, ושבעים ס''מ לאורכה ורוחבה. ומהיות טוב אל תיקרי רע. ואם אין ברוחב הסוכה שבעה טפחים, אפילו יש באורך הסוכה כמה אמות, באופן שיש בריבוע הסוכה שבעה על שבעה טפחים, אף על פי כן פסולה. [חזו''ע סוכות עמוד ט. ילקו''י מועדים עמוד קכ]. 

ה מעיקר הדין מותר להעביר קרש ממחיצות הסוכה, שעמד בשנה שעברה בצד אחד, לצידה השני של הסוכה, ומן הדין אין צריך לסמן את מחיצות הסוכה כדי לראות סדר עמידתן שלא ישנה משנה לשנה, שסוכה תשמישי מצוה היא, ואין להקפיד ברוחות, שאין מעלה לצד אחד מצד אחר. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קכא]. 

ו סוכה שהיא ששה טפחים על ששה טפחים, ויש שם דופן שעוביו טפח גבוה מן הקרקע עשרה טפחים, ועליו קבוע נסר רוחב טפח, שנעשה להשתמש בו במקום שלחן, וממנו ולמעלה יש גובה עשרה טפחים, הסוכה כשרה, שאנו חושבים כאילו שטח קרקעית הסוכה מגיע עד ראש הדופן ונמצא שיעור אורך ורוחב של חלל הסוכה מן הנסר ולמעלה, ז' טפחים על ז' טפחים, בגובה עשרה טפחים. ויש כאן הכשר סוכה כדת. [דבר שמואל אבוהב (סי' רג), ובשו''ת הרמ''ז (סי' ל) העלה בנידון זה בכוחא דהיתרא. וכ''כ בספר בית השואבה (דף סט ע''ב). ובספר בכורי יעקב (סי' תרלד סק''ו). ע''ש].
    
 סימן תרכה - הלכות סוכה

א נאמר בתורה: בסוכות תשבו שבעת ימים וגו', כי בסוכות הושבתי את בני ישראל. והם ענני כבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש. וכתב הטור (סי' תרכה), הטעם שנצטוינו לעשות סוכה בחדש תשרי, ולא בחודש ניסן, שהוא זמן יציאתנו ממצרים, לפי שחודש ניסן הוא בתחלת הקיץ, ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל, ולא היתה ניכרת עשייתנו שהיא לפי מצות הבורא יתברך, ולכן ציונו השי''ת לעשות הסוכות בחדש השביעי, שהוא תחלת החורף, שהוא זמן הצינה והגשמים, ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו, ואילו אנחנו יוצאים מן הבית לישב בסוכה, ובזה יראה לכל שאנו עושים כן בשביל מצות המלך שציוה עלינו לעשותה. [חזון עובדיה סוכות, עמוד צה] 

ב זריזים מקדימים למצות, ולכן המדקדקים במצוות מתחילים מיד בעשיית הסוכה במוצאי יום הכפורים, כדי לצאת ממצוה אל מצוה, ומחיל אל חיל. [ילקו''י מועדים עמ' קיח]. 

ג נכון שכל אחד יעסוק בעשיית הסוכה, כי מצוה בו יותר מבשלוחו, או לפחות שיסכך הסוכה, ואם אי אפשר לו לעשות בעצמו, יעשה הכל על ידי שליח ויאמר לו שלוחי אתה לעשות סוכה. וישתדל בעשיית חלק ממנה, ובפרט בסכך. ומבטלין תלמוד תורה לצורך עשיית הסוכה והלולב. וכן נכון שכל אחד תהיה לו סוכה פרטית לשינה ואכילה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קיט. חזון עובדיה סוכות, עמוד צט] 

ד אם שבת מפסקת בין יום הכפורים לחג הסוכות, יש מי שכתב שחובה מעיקר ההלכה להקדים עשיית הסוכה לפני השבת, ולא רק מדין זריזין מקדימים למצות. אולם לדינא הואיל ואין כאן אלא מכשירי מצוה, [וכמ''ש הרמב''ם בשו''ת פאר הדור סי' נא, שבסוכה המצוה היא הישיבה בה, ולא עשייתה], אין צורך להקדימה, רק מטעם זריזין מקדימין למצוות. [בשו''ת אבני נזר (סי' תנט) כתב לחדש, שאם שבת מפסקת בין יום הכפורים לחג הסוכות, חובה מעיקר ההלכה להקדים עשיית הסוכה לפני השבת. וכתב על זה המנחת אלעזר ח''ד (סי' נה), שכבר תלמידו הרה''ג מקינצק בעל חלקת יואב שם, הרבה להשיב על דבריו. וראה בילקו''י מועדים עמוד קיח, ובחזון עובדיה סוכות עמ' צט]. 

ה יש מקומות שמעטים המה העושים סוכה כדת, ואילו כל שאר המון העם אינם עושים סוכה כלל, אלא יש מהם שאחר תפלת ערבית של ליל החג נכנסים לסוכה אשר נעשית בחצר בית הכנסת ושם שומעים קידוש, וטועמים מאיזה עוגה, אפילו פחות מכזית, ובאמת שלא ידעו ולא יבינו שיש מצות עשה באכילת פת בלילה הראשון של החג, ובהתנהגותם מראים זלזול במצוה יקרה זו, ועוד שבכל ימות החג אוכלים ושותים חוץ לסוכה, ולא ישיתו אל לבם שזהו נגד התורה. ולכן יש לדרוש ברבים, להודיעם גודל מצות סוכה, ושכל אחד חייב לעשות סוכה לו ולבני ביתו, בראש גגו, כי גובה הבתים אינו אלא ארבע או חמש קומות לכל היותר. [או בחצרו ובמרפסת ביתו], והגרים בקומות העליונות הרי עולים בכל השנה, ולא מרגישים טירחא ועייפות, ומדוע לא יעלו לראש הגג בסוכות. [חזו''ע שם עמו' קיט]. 

ו בערב שבת או ערב יום טוב לא יבנה סוכה מן המנחה קטנה ומעלה. אבל אחר חצות מותר. ואם נתעכב מלבנות הסוכה, והגיע ערב סוכות [אפילו שחל בערב שבת] בדיעבד מותר שיבנה את הסוכה גם אחר מנחה קטנה, כדי שיוכל לקיים מצות סוכה, אך יזדרז שלא יכשל באיסור מלאכה בשבת. [הנה בד''מ כתב בשם או''ז, דמלאכת עראי מותרת. ע''כ. וכשהוא לדבר מצוה, אין איסור לעשותו בער''ש, כמבואר בב''י סי' רנא. לבוש. עו''ש. בא''ח. כה''ח. ולכן התירו לכתוב ספרים דרך לימודו. ומשמע מדברי הגר''ז וערוה''ש דהיינו גם במעתיק ד''ת, ולא רק בחידושים. ומ''ש בחזו''ע עמו' ק' הוא לאפוקי מהפמ''ג שכתב להסתפק גבי בניית סוכה אחר חצות. וע''ז העיר שכל האיסור רק מן המנחה קטנה. ואיה''נ אם יגרום לו להתבטל ממצות סוכה, בודאי שמותר לו לעשותה בדיעבד גם אחר מנחה קטנה]. 

  

סימן תרכו - סוכה תחת אילן וגג

א יש להזהיר את ההמון שישגיחו שלא לעשות סוכה תחת גזוזטרא או מרפסת, אפילו גג המרפסת גבוה הרבה, שסוכה כזאת פסולה בהחלט.[ילקו''י מועדים עמו' קכה, חזו''ע סוכות עמו' יא] 

ב צריך שהסכך יהיה תלוש מן הקרקע, למעט אילן המחובר לקרקע שאם עשה סוכתו תחתיו פסולה. ואם קצץ האילן להכשירו ולהיות הוא עצמו מהסיכוך, כשר, והוא שינענעו, שיגביה כל אחד לבדו ומניחו וחוזר ומגביה חבירו. ואם לאו פסולה משום תעשה ולא מן העשוי. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קכג, חזון עובדיה סוכות, עמוד לג] 

ג מרפסת שיש לה שלש דפנות, ורוצה לעשות בה סוכה, ברם דא עקא, שרק חלק מהסוכה כחמשה טפחים, הוא תחת הרקיע, אך שני טפחים תחת גג, באופן שאין בה הכשר סוכה, אפשר להכשירה על ידי העמדת דופן רביעית לסוכה, סמוך לפתח הבית, ולהעמידו ליד השני טפחים שתחת הגג, ובזה יושלם הכשר הסוכה שהיא שבעה טפחים, והגג שהוא סכך פסול, כיון שאין ממנו בתוך הסוכה שיעור ארבעה טפחים, אינו פוסל הסוכה, שאין סכך פסול פוסל בפחות מארבעה טפחים, שבפחות מארבעה טפחים כשר, ומותר לישון תחתיו. (סוכה יט סע''א, וש''ע סי' תרלב ס''א). וגובה הדופן הרביעי די שיהיה מגיע עד הסכך, שבזה מראה שהחלק של הגג שמבעד לדופן הרביעי (לצד הבית) אינו מצטרף לחלק האחר של הגג. [ע' במג''א סי' תרלב סק''א, ובחזו''ע סוכות עמ' יא]. 

ד מותר לעשות סוכה תחת דבר מחובר, או תחת בית, ולסכך בסכך כשר, ולהסיר הגג אחר כך, ונמצא הסכך תחת אויר השמים, ולא נפסל משום תעשה ולא מן העשוי, הואיל ואין הפסול בסכך עצמו. [חזון עובדיה סוכות, עמוד לג]. 

ה מותר לעשות הסוכה תחת הגגות העשויות לפתוח ולסגור. ומותר לסוגרן מפני הגשמים ולחזור ולפותחן. ויש אומרים שקודם שמניח את הסכך, צריך לפתוח את הגג, כדי שלא יהיה תעשה ולא מן העשוי, ויש חולקים, והעיקר כדבריהם. [ילקו''י מועדים קכה]. 

ו העושים סוכה תחת הגגות העשויות לפתוח ולסגור, ופותחים הגג כמין דלתות או כמין ארובה, ובאמצע יש לה צירים, וארובה זו מכוונת נגד הסכך הכשר באורכו וברוחבו, וכשפותחים אותה עומדת למעלה מן הסכך באמצע הסוכה על צידה, ונמצא תלוי למעלה מסכך כשר דופן שהוא נסר הרחב יותר מד' טפחים, אלא שתלוי בצדו נגד הסכך הכשר, יש מפקפקין בסוכה זו, אבל העיקר לדינא דאין לפקפק בזה, וסוכה זו כשרה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קכה הערה יב. חזון עובדיה סוכות, עמוד ע' בהערה]. 

ז אם סכך הסוכה עומד בצורה משופעת, הסוכה כשרה. [שלחן ערוך סימן תרלא סעיף י']. 

ח סוכה שיש מעל הסכך גגון העשוי מברזל ופח, ושכח להרים הגגון [שיש בו צירים], ובירך ''לישב בסוכה'' כשהיתה מכוסה בגגון, אם הוא בלילה הראשונה, הרי חייב לאכול שוב כזית בסוכה כשרה, לכן אחר שיפתח הגג [שיש לו צירים] יחזור ויברך ויאכל כזית. ובשאר הלילות, אם ממשיך לאכול חוזר לברך, כי מה שבירך קודם היה ברכה לבטלה. [ילקו''י מועדים עמ' קכו. שו''ת יביע אומר ח''ד (סי' יט אות ה'). והביא דין זה בחזו''ע סוכות עמוד קפח]. 

ט מי שיש לו גגון המותקן על הסוכה להגן מפני הגשמים, והיה יושב ואוכל בסוכה, וכשראה שהגשמים יורדים, סגר את דלתות הגגון שמעל הסוכה, וכשפסקו הגשמים, פתח בחזרה את דלתות הגגון, ורוצה להמשיך לאכול בסוכה, אין צריך לחזור ולברך ''לישב בסוכה'', כיון שבשעה שבירך מתחלה לישב בסוכה היתה דעתו על כל הסעודה. [חזון עובדיה סוכות עמ' קפז. וכן העלה בשו''ת קרן לדוד סי' קנג. ובשו''ת פני מבין חאו''ח סי' ריא]. 

י אם ירדו גשמים באמצע אכילתו וכיסהו בגג, וכשנפסקו הגשמים סילק את הגג, אין צריך לחזור ולברך לישב בסוכה, דספק ברכות להקל. [ילקו''י שם עמ' קכו. חזו''ע סוכות עמוד קפז] 

יא מרפסת מקורה בנסרים דקים של עץ הקבועים במסמרות, וביניהם יש אויר כל שהוא שגשמים יכולים לרדת לתוכה, ובכל השנה יש עליה גג עליון מאזבסט, וישנים ואוכלים בתוכה, ורוצים להסיר את הגג העליון, וישארו הנסרים הקבועים בשביל סכך לסוכה, אין להכשיר סוכה זו, ולכן צריך להוציא את המסמרים שבנסרים, ולנענע הנסרים לשם סוכה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קכו הערה יד] 

יב העושה סוכה לחג, פטור ממזוזה, מפני שהסוכה דירת עראי היא. [יומא י: וכן פסק מרן בשלחן ערוך יורה דעה סימן רפו סעיף יא. חזון עובדיה סוכות עמוד צד]. 

יג תקרה של אזבסט, שהוציאו התקרה והניחו סכך לחג הסוכות כפי הדין, אין צריך להסיר את המזוזה ולקובעה מחדש לאחר החג, בגלל הפטור של ימות החג. ואם ירצה להחמיר ולהסירה, טוב שיקחנה למגיה לבדוק אם היא כשרה, ואז כשיחזור לקובעה, יברך על קביעתה. [ילקו''י מועדים עמ' קכז. והנה מי שיש לו חדר מגורים שדר בו כל השנה, ובפרוס החג הוא מסיר את הרעפים של הגג, ומסכך אותו בסכך כשר, נחלקו האחרונים אם סוכה כזאת פטורה מן המזוזה, כי הפר''ח סבור היה שפטורה מן המזוזה בימי חג הסוכות, ולכן דעתו שאחר החג יש על המזוזה דין תעשה ולא מן העשוי, והצריך שיטול את המזוזה הקבועה, ולברך לקבוע מזוזה ולחזור ולקבוע אותה. אך בעל ארבעה טורי אבן (סי' יד) השיב לו שאין בזה משום תעשה ולא מן העשוי, מכיון שנקבעה המזוזה מתחלה בהכשר, וסיים, אך באמת בלא''ה א''צ לזה, שלפע''ד מעולם לא יצא החדר הזה מידי חיוב מזוזה, כיון שהוא קבוע לדירה בכל ימות השנה. וראה בחזו''ע סוכות עמוד צד]. 

 

סימן תרכז - הישן תחת המטה בסוכה

א הישן תחת המטה בסוכה, אם היא גבוהה עשרה טפחים לא יצא. [שלחן ערוך סי' תרכז ס''א] 

ב אם פירס סדין על הסוכה, או תחת הסכך כדי להגן עליו מפני החמה, שהחמה מגיעה על גופו, הסוכה פסולה. ואם פירס תחת הסכך סדין מצוייר יפה, כדי לנאותה, בתוך ארבעה טפחים לסכך, כשרה. ואף לכתחלה מותר. והוא הדין שאם פירס ניילון מצוייר כדי לנאותה וגם כדי להגן עליו מפני החמה או מפני הגשמים, הסוכה כשרה. [חזון עובדיה סוכות, עמוד פד] 
דין קטן ביום הכפורים

א קטן פחות מגיל תשע שנים אינו מתענה כלל ביום הכפורים, ואפילו תענית שעות. ואף אם הוא רוצה להתענות מוחים בידו ומאכילים אותו. ולכן יש להזדרז לתת לקטנים אלו לאכול ולשתות לפני שילכו לבית הכנסת. וקטן בן תשע שנים שלמות מחנכים אותו לשעות, ומתענה, שאם היה רגיל לאכול בשעה שמונה בבוקר, מאכילים אותו בשעה תשע או עשר. היה רגיל לאכול בשעה תשע בבוקר, מאכילים אותו בשעה עשר או אחת עשרה. הכל לפי כח הבן, ולפי מזגו וטבעו. ולכן על ההורים לשים עיניהם עליו בערב יום הכפורים שיאכל וישתה כהוגן, ולהרבות לו בשתיה, כדי שלא יצמא ויצטרך לשתות בליל יום הכפורים. ואם התעורר בלילה ומבקש לשתות, יש להקל להשקותו. [חזו''ע ימים נוראים של]. 

ב קטן שהשלים י''א שנה ויום אחד, בין זכר בין נקבה, אם ידוע להוריו שהוא בריא ויכול להתענות כל היום, יתענה כל היום. ואם לאו אל יתענה אלא עד חצות היום. ובזמנינו שאין הקטנים בריאים כל כך, ולא מסוגלים להתענות יום שלם כראוי, נער שהשלים י''ב שנה, ונערה שהשלימה י''א שנה, יתענו עד חצות היום, ולא יותר. ונערה בת שתים עשרה שנה ויום אחד, ונער בן שלש עשרה שנה ויום אחד, מתענים ומשלימים, ורק אם הם חלשים ביותר, יש להתייעץ עם רופא, וכתורה יעשה. ואין להחמיר בזה חומרות מיותרות, שכבר נאמר אל תהי צדיק הרבה, ואפילו אם יש ספק ספיקא להחמיר, כל שיש חשש של סכנה כל שהוא, אסור להחמיר. [ילקו''י מועדים. שו''ת יחוה דעת ח''ב (סי' עב). חזו''ע ימים נוראים עמ' שמ] 

ג אסור לגדול ליגע באוכלים ביום הכפורים, אלא לצורך להאכיל לקטן. ומותר להאכילו בידים, ולכן החכם עיניו בראשו לקחת עמו לבית הכנסת עוגות או פירות, לתת לבנו הקטן בסיום העמידה של שחרית. ובשעות שהוא צם מדין חינוך, אין להשקותו או להאכילו, כדי שלא לבטל מעליו מצות חינוך. [ילקוט יוסף מועדים עמוד צג]. 

    




סימן תריז - דין מעוברות ומניקות


א הכל חייבים להתענות ביום הכפורים, ואף נשים מעוברות ומניקות מתענות ומשלימות. (פסחים נד:). [ילקו''י מועדים. חזון עובדיה ימים נוראים עמוד רפז]. וגם בזמנינו, אשה שהיא בחודש התשיעי, אם הריונה תקין, וגם לא הפילה בפעמים קודמות, אין סיבה שהצום יהיה עלול לגרום נזק לה או לעוברה, אלא רק לפעמים רחוקות מאד. אולם אשה שנתעברה בעזרת טיפולים, שעל פי דעת הרופאים, יש חשש סכנת הפלה ''בשבועות הראשונים'' של ההריון, יותר מבשאר מעוברות, צריכה לשתות פחות פחות מכשיעור, ותשמור מאד על מנוחה, ולא תלך לבית הכנסת, ותתפלל בשכיבה. [שלמי מועד עמוד עא, הליכות שלמה עמוד פ. ולגבי ט' באב יש שהקילו במעוברת כשחום היום גדול, וזו קולא יתירה]. 

ב יולדת תוך שלשה ימים משעת לידתה לא תתענה כלל, ואפילו אמרה שהיא מרגישה טוב ויכולה לצום, ואפילו גם הרופא מאשר זאת, אסור לה להתענות, שאין לנו אלא דברי חז''ל. ואינה רשאית להחמיר על עצמה. ומאכילין אותה פחות פחות מכשיעור. [שו''ת יביע אומר ח''ז (חאו''ח סי' נג]. ומשלשה ימים ועד שבעה, אם אמרה בפירוש שאינה צריכה לאכול, מותר לה להתענות, ואם לא אמרה, מאכילים אותה ביום הכפורים, מכאן ואילך הרי היא ככל אדם. וכל הימים הנזכרים הם מעת לעת, ושלשה ימים הראשונים, היינו שבעים ושתים שעות, וכן משלשה ועד שבעה, הן מעת לעת כאמור, כגון שאם ילדה בשבעה בתשרי בשעה ארבע אחר הצהרים, שלשת הימים מסתיימים ביום הכפורים בשעה ארבע אחר הצהרים, וקודם שעה זו הרי היא כדין יולדת תוך שלשה ימים שאינה מתענה כלל, וצריכה לאכול. ואין אומרים בזה מקצת היום ככולו, ולומר שאחר שבעה ושמונה ותשעה בתשרי כבר עברו שלשה ימים מיום לידתה. [חזון עובדיה ימים נוראים עמ' רצ] 

ג המנין לשלשה ימים, ושבעה ימים הנ''ל, נמנים משעת הלידה ממש, ולא משעה שהיתה שותתת דם, או משעה שהיתה יושבת על המשבר. [כדמוכח מדברי הרמב''ם פ''ב מהלכו' שבת הי''ג. וכ''כ בלחם משנה שם. ואע''פ שבביאור הלכה סי' של ס''ד כתב שאם משעה שישבה על המשבר והדם שותת לא ילדה עד שעבר יום או יומיים, יש למנות לה שלשה ימים משעה שישבה על המשבר והדם שותת, ולמעשה צ''ע. ע''ש. אולם נראה שהעיקר שיש למנות שלשה ימים אלו משעת הלידה. וכ''פ בערוה''ש סי' של סק''ז. ובשמירת שבת כהלכתה, וכ''ה בילקוט יוסף שבת כרך ד' סימן של]. 

ד המפלת אחר מ' יום להריונה דינה כיולדת, שבתוך ג' ימים מעת לעת צריכה לאכול, אפילו אומרת שאינה צריכה לאכול. ומשלשה ועד שבעה אם אמרה צריכה אני, ואפילו בשותקת, מאכילים אותה פחות פחות מכשיעור. ואם אמרה איני צריכה רשאית להתענות. [מטה אשר דף קכב בשם הרב גור אריה. וכ''פ בפחד יצחק מע' יולדת ודיניה ביוהכ''פ. והובאו בשדי חמד מע' יוהכ''פ ר''ס ג. וכן כתב בביאור הלכה סי' תריז ד''ה יולדת. חזון עובדיה ימים נוראים עמ' רצה] 

ה אשה מניקה שהתינוק שלה חולה, ואם תתענה ביוהכ''פ, יכולה לגרום לו חשש סכנה, לא תתענה, ותשתה פחות פחות מכשיעור. [שו''ת דבר שמואל אבוהב סימן קז, חתם סופר ח''ו סי' כג]. ואפילו אם יש לה אפשרות להשתמש בתחליפי חלב לתינוק, אין לה להתחשב בכך, לפי שמזונו של התינוק הוא חלב האם. [הליכות שלמה מועדים עמ' פב. ועיין עוד בחזון איש סי' נט אות ג', ובשו''ת הר צבי חאו''ח סי' רא]. ומיהו אם התינוק בריא, המניקה מתענה ומשלימה, אף אם יחסר מעט חלב לתינוק בגלל הצום. ומכל מקום כל מניקה תעשה בחכמה לשתות הרבה חלב בערב יום הכפורים, כדי שלא יחסר מזון התינוק. [חזו''ע ימים נוראים עמ' רפז בהערה] 

ו אשה שאחר תענית הפילה את עוברה, ואירע לה כן פעמיים, וכעת היא בהריון, והרופאים אומרים שהפלתה נגרמה על ידי התענית, ומזהירים אותה שלא תצום בעת הריונה, מותרת לאכול ביום הכפורים פחות פחות מכשיעור. [חזון עובדיה ימים נוראים] 

ז אין להזדרז לסמוך על רופא גוי האומר שהחולה חייב לאכול ביום הכפורים, שלכל חולי קל אומרים תמיד שאם יתענה יסתכן. וגם רוב רופאי ישראל בעונותינו הרבים הם כופרים ובזדון לבם מייעצים להדיח בענין אכילת איסורין, ובימי תענית, יותר מעכו''ם. ולכן אם יש רופא ישראל כשר לפנינו, ירא ה', בודאי דלכתחלה יש להתייעץ עמו בדבר. אבל כשאין רופא כזה, בהכרח יש לסמוך על רופאי זמנינו, כי על כל פנים דבריהם עושים לנו ספק סכנה. וספק סכנה דוחה יוהכ''פ. ובפרט אם ידוע לנו כי אפילו רופא לא דתי, והוא עצמו אינו מתענה ביוהכ''פ, מ''מ לא ירצה להכשיל אחרים על ידו, דנים אותו כתינוק שנשבה, וסומכים עליו להאכיל את החולה ביוהכ''פ. והכל לפי ראות עיני המורה. [כ''כ בתפארת ישראל למשניות (פ''ח דיומא מ''ה אות כו) ומ''מ כשאין רופא כשר, בהכרח לסמוך על רופאי זמנינו וכמ''ש בשו''ת דברי יואל (חאו''ח סי' לב). ע''ש. וע''ע בשדי חמד מערכת יוהכ''פ סי' ג אות ה]. 

ח יולדת שיושבת על המשבר עם חבלי לידה, יכולים לתת לה לאכול ולשתות פחות פחות מכשיעור, כדי שתתחזק ותוכל לסבול חבלי לידה, שזה נכלל במה שאמרו יולדת תוך שלשה ימים מחללים עליה את השבת. והמעוברת ברגע שיש לה צירי לידה, צריכה להתחיל לשתות, שלא תיכנס ללידה במצב של חוסר נוזלים, ויתכן שתשתה בלי הגבלה כדי שתספיק לשתות לפני הלידה. ועדיף לתת לה משקה כזה שמזין את הגוף, כגון חלב או מיץ ענבים, ולא רק מים. וכן אם מרגישה שהיא צריכה לאכול אוכל, ולא די לה בשתיה בלבד, אפילו הרופא אומר שאינו צריך לאכול, תאכל, ותבא עליה ברכה. [חזו''ע שם]. 

ט מעוברת שהריחה מאכל ונשתנו פניה, אף על פי שלא אמרה צריכה אני לאכול, לוחשים לה באזנה שיום הכפורים הוא, אם נתקררה דעתה מוטב, ואם לאו מאכילים אותה עד שתתיישב דעתה. ויש אומרים שאם נשתנו פניה אין צריך ללחוש באוזנה, אלא נותנים לה מיד. (מאמר מרדכי ר''ס תריז). [מרן בש''ע סי' תריז ס''ב. וע' בילקו''י מועדים, וחזו''ע שם]. 

י וכן כל אדם שהריח מאכל ונשתנו פניו הרי הוא מסוכן אם לא יאכל ממנו, ומאכילים אותו ביום הכפורים. [כ''כ הרא''ש (פרק יוהכ''פ סי' יג), וכ''פ מרן בש''ע]. 

יא מעוברת שהריחה מאכל אסור, יש אומרים שאפילו ביום הכפורים אין לוחשין לה כיון שאין לו היתר. [חזון עובדיה ימים נוראים עמוד רצו] 

    

סימן תריח - דין חולה ביום הכפורים

א חולה שרופא אומר שאם לא יאכל ביום הכפורים אפשר שיכבד עליו חליו ויסתכן, מאכילים אותו. ואפילו אם החולה אומר שאינו צריך לאכול, אין לו להתענות, אלא יאכל וישתה פחות פחות מכשיעור. ומאכילים אותו למרות רצונו, שהרי נאמר ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם ''וחי בהם''. ולא שימות בהם. (יומא פה:). ונאמר (בראשית ט, ה), אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש. ואין בכך מדת חסידות כלל. הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם, אלא רחמים וחסד ושלום בעולם. דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. (הרמב''ם הל' שבת פ''ב ה''ג). ואף אם יש ספק פקוח נפש דוחה מצות עינוי נפש ביום הכפורים, ואין בזה שום מדת חסידות להחמיר על עצמו ולהתענות, שאינו אלא שופך דמים. ומצוה להסביר הדברים לחולה בטוב טעם ודעת, על ידי רבנים בעלי השפעה, שאם יחמיר להתענות ענוש יענש בידי שמים. [חזו''ע ימים נוראים עמ' רפז]. 

ב חולה שאכל ביום הכפורים על פי הוראת רופא אינו צריך כפרה כלל לאחר מכן. [ילקו''י מועדים עמ' צד. וכ''כ בשו''ת בנין ציון החדשות (סי' כה) שהרי כל אונס רחמנא פטריה, וכ''ש שנאמר ונשמרתם מאד וגו']. 

ג חולה שאמר צריך אני לאכול ויודע שהוא יום הכפורים, אפילו הרופאים אומרים שאינו צריך, מאכילים אותו, כי לב יודע מרת נפשו. [ילקוט יוסף מועדים עמוד צד]. 

ד החולה שיש בו סכנה, או היולדת תוך ג' ימים שאסור להם לצום, אוכלים פחות פחות מכשיעור, ששיעור האוכלים לחיוב כרת הוא ככותבת הגסה (תמרה גדולה), שהשיעור הוא כשני שלישי ביצה בינונית, שהיא שיעור שמונה עשר דרהם. ולמעשה נוהגים לתת לחולה או ליולדת לאכול כשיעור שלשים גרם לחמניה עם ליפתן (ששוקלים ומכינים אותם מערב יוהכ''פ). והשתיה צריך לשער שיעור מלא לוגמיו, כדי שיסלקנו לצד אחד מפיו, ויראה כמלא לוגמיו. ומשערים הכל לפי מה שהוא אדם, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו. והוא פחות מרביעית, ובאדם בינוני השיעור הוא כארבעים גרם. ויפסיק בין אכילה לאכילה כשיעור כדי אכילת פרס, לבל יצטרפו יחדיו. ובין שתיה לשתיה, מן הדין די בשהייה כדי שיעור שתיית רביעית לאדם בינוני, כסתם מרן הש''ע (סי' תריב סעיף י), אבל אם אפשר טוב לשהות בין שתיה לשתיה כדי אכילת פרס, דהיינו כתשע דקות, כמ''ש מרן בש''ע (סי' תריח ס''ח). ונוהגים, שאם מתחיל החולה או היולדת לאכול בבוקר בשעה שמונה, ולקח הפרוסה, ששוקלת שלשים גרם ואכל אותה, יש לו להמתין עד שעה שמונה ועשר דקות, כדי שיתחיל לאכול הפרוסה השניה, ובשעה שמונה ועשרים דקות יאכל הפרוסה השלישית, ובכך אין מצטרפות. ואם אמרו הרופאים שצריך החולה לאכול ולשתות כהרגלו, ולא די בפחות פחות מכשיעור, מאכילים ומשקים אותו כל צרכו. [מרן בשלחן ערוך סימן תריח ס''ח. וראה בשו''ת יביע אומר חלק י' חאו''ח סימן לט]. 

ה אם שכחו לשקול את הפרוסות מערב יום הכפורים, מותר לשקול אותם ביום הכפורים שאין זה משקל לצורך מקח וממכר אלא לצורך מצוה, כדי שלא יבא לאכול כשיעור איסור כרת. [ע''פ ספר החינוך סי' רעח. וכ''כ הגר''י טייב בערך השלחן סי' תריח סק''ד]. 

ו אין חילוק בכל הנ''ל בין חולה שיש בו סכנה גמורה, לבין חולה שכעת אינו מסוכן, אלא תש כוחו מחמת זיקנה, ואין כאן רופא שיאמר שאם יתענה יכבד חליו ויסתכן, שמאכילים אותו על פיו. ועל כל פנים בפחות משיעור יש להקל יותר. ואף אם היולדת לא אמרה שצריכה לאכול פחות מכשיעור, מכל מקום אין מאכילים אותה כשיעור, אלא אם כן אמרה מפורש שצריכה לאכול שיעור בבת אחת. ואם יודע החולה בבירור שאחר שאכל שתים או שלש פרוסות חלפה הסכנה, וכן אם הרופא קובע כן, אינו רשאי לאכול יותר ביום הכפורים. וזקן שתש כוחו מרוב התענית, ויש חשש סכנה, מאכילים אותו. [חזון עובדיה על ימים נוראים עמו' רצז] 

ז אם הרופא אומר שהחולה צריך לאכול ולשתות כל צרכו בפעם אחת, ללא כל המתנה בינתים, וכן אם החולה אומר כן, או שאנו מסופקים בדבר שמא הוא צריך לאכול ולשתות כל צרכו בפעם אחת, יתנו לו לאכול ולשתות כל צרכו, שאין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש, שנאמר וחי בהם ולא שימות בהם. [חזון עובדיה ימים נוראים עמ' רצט] 

ח חולה שהותר לו לאכול ביום הכפורים, משום פקוח נפש, אף אם אפשר לו להתענות על ידי טיפול באינפוזיה, מכל מקום מנהג בעלי הוראה שלא לייעץ כן, אלא מאכילים אותו פחות פחות מכשיעור. לכן אין לחולה להתחכם על ההלכה לחפש לו דרכים להתענות, והיא לא תצלח. ובפרט שהאינפוזיה נעשית על ידי חבלה, ואסור לחבול בעצמו שלא לצורך על פי הדין. [הטעם לזה, שבאכילה רגילה יש גם יתובי דעתא של החולה, אפי' אוכל פחות פחות מכשיעור, אבל אינפוזיה אף שיש בה תחליף לסיעוד הגוף, אבל אין בה יתובי דעתא לחולה כראוי. וחז''ל (שבת קכח:) הקפידו על יתובי דעתא של החולה. וכ''פ בש''ע (סי' של). ועוד, שאם נחייב להשתמש במקום פקוח נפש בדרכים בלתי רגילות דרך הטבע, כגון אינפוזיה, יש לחוש שיטעו העולם לחשוב שחייבים דוקא לחזור אחר הדבר הזה, ולפעמים אין הדבר מצוי ויבא לידי סכנה]. 

ט חולה שאין בו סכנה אין ספק שאין להתיר לו לאכול אפילו חצי שיעור ביום הכפורים. אבל חצי שיעור בדברים שאינם ראויים לאכילה, יש מקום להקל לחולה שאין בו סכנה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד צז]. 

י אם קיים חשש של טירוף הדעת דינו כחולה שיש בו סכנה, ומותר לו לשתות תרופה ביום הכפורים, לפי הוראת רופא. [ילקוט יוסף מועדים עמוד צח]. 

יא חולה או יולדת שאוכלים ביום הכפורים, אינם צריכים לקדש תחלה, אף ביום הכפורים שחל בשבת, כי מעולם לא חייבו חז''ל מצות קידוש ביום הכפורים שהוא יום תענית לכל ישראל. [כ''כ מג''א (סי' תריח) שאפי' אם ירצה החולה לקדש ביוהכ''פ, אין לעשות כן]. 

יב חולה או יולדת שאוכלים ביום הכפורים, צריכים להזכיר יעלה ויבוא בברכת המזון. ואומרים: ''ביום הכפורים הזה, ביום סליחת העון הזה.'' ואם חל בשבת מוסיפים גם ''רצה והחליצנו''. ואם שכחו אינם חוזרים. וכל זה כשאכלו פרוסות של פת שמשקל כל אחד מהן כ-27 גרם. [חזון עובדיה על ימים נוראים, עמוד שז, שח] 

יג החולה שצריך לאכול פת מפני פיקוח נפש, נוטל ידיו כל פרק היד עד הזרוע, וכיון שאוכל פחות פחות מכשיעור, אינו מברך על נטילת ידים. ואם אוכל פחות מכזית פת, אין לו להחמיר וליטול ידיו בלי ברכה. [חזון עובדיה על הימים הנוראים שם. וע' בכס''מ פ''ז מהל' תפלה ה''ח]. 

יד חולה שצריך לשתות ביום הכפורים מחשש סכנה, די שיברך ברכה אחת בתחלת השתיה. [חזון עובדיה על ימים נוראים עמוד רצז. ואף שבריטב''א פ''ה דברכות הי''ג מבואר שאין לחולה לברך על מאכל בצומות, מ''מ המנהג פשט כדעת החולקים, רב כהן צדק, ר''ח, מהר''ם, הרא''ש, ב''י, ועוד]. 

טו וכן חולה האוכל ביום הכפורים מפני חשש סכנה, מברך פעם אחת על האכילה הראשונה, ואינו חוזר לברך על כל אכילה ואכילה כשאוכל לסירוגין כנ''ל. ואם אכל כשיעור כזית, מברך ברכת המזון. [חזון עובדיה ימים נוראים הלכות יום הכפורים]. 

   
סימן תריט - סדר ליל יום הכפורים

א המנהג להתעטף בטלית בתפלת ערבית של ליל יום הכפורים, כדי לעמוד באימה ויראה ולהתפלל בכוונה. (הרדב''ז ח''ד סי' רמד), וכשמתעטף בטלית מבעוד יום קודם שקיעת החמה יש לברך אשר קדשנו במצותיו וציונו להתעטף בציצית. וכן המנהג פשוט. [ילקו''י מועדים עמ' צט. ילקו''י על הלכות ציצית מהדורת תשס''ד סי' יח הערה ג'. שו''ת יביע אומר ח''י או''ח סי' נד אות א'] 

ב אם הגיע זמן צאת הכוכבים [13 דקות וחצי אחר השקיעה בשעות זמניות] אין לו לברך על הטלית. אבל אם התעכב מלהתעטף בציצית עד שהגיע זמן בית השמשות, שהוא תוך י''ג דקות וחצי, המברך יש לו על מה שיסמוך, כי שמא הלכה כדעת הרא''ש שהטלית שעיקרו הוא כסות של יום יש לברך עליו אפילו בלילה, ושמא בין השמשות יום הוא. 

ג יש אומרים שהנוהגים לבדוק ולהפריד את חוטי הציצית לפני הברכה בכל יום, יבדקו את הציציות בערב שבת, או ערב יום הכיפורים, לפני הכנסת הטלית לנרתיקה, כדי שלא יהיה צורך לבדוק למחרת. ואמנם מעיקר הדין מותר לבדוק הציציות ולהפרידם זה מזה גם בשבת. ואם יש לו טלית מיוחדת לשבת, טוב שיבדקנה כשמקפלה במוצאי שבת. [ילקוט יוסף על הלכות ציצית מהדורת תשס''ד, סימן ח' הערה מ]. 

ד לאחר שנתעטף בטלית וכיסה בו ראשו, ואחר כך הורידו על גופו, רשאי להישאר כך במשך כל התפלה, ורק ממדת חסידות יכסה ראשו בטלית עד סוף התפלה.[ילקו''י מועדים עמ' צט]. 

ה אם נפלה טליתו לגמרי וחוזר ומתעטף בה, אינו צריך לברך. וכן אם פשט טליתו על דעת לחזור ולהתעטף בו תוך זמן קצר, אינו צריך לברך. אלא אם כן שהה כחצי שעה, שאז חוזר לברך כשחוזר להתעטף בו. ואם החליף בטלית אחרת צריך לברך. ולכן ביום הכפורים כשעושים הפסקה שעה או יותר אחר מוסף, כשחוזרים להתעטף בטלית קודם מנחה, מברכים להתעטף בציצית. [ילקו''י על הלכות ציצית מהדורת תשס''ד סימן ח הערה נ]. 

ו יום הכפורים שחל להיות בשבת, אין אומרים קבלת שבת, אלא רק מזמור שיר ליום השבת, ויאמרו המזמור, קודם הפיוט לך אלי תשוקתי. [חזון עובדיה ימים נוראים הלכות יוהכ''פ]. 

ז פותחים בפיוט ''לך אלי תשוקתי'', המיוחס לרבי יהודה הלוי. [חזון עובדיה הלכות יוהכ''פ] 

ח אומרים את הפיוט הנזכר עם הוידוי שבו בהכנעה, ומנהג העולם לאומרו מיושב, הגם שיש בו וידוי, ויש להם על מה שיסמוכו, שכן הוא לדעת מרן. ואם הקהל נוהגים לישב ואחד מחמיר על עצמו לאומרו מעומד יש חוששים בזה ליוהרא. ואחר כך אומרים פיוט שמע קולי וכו', ולפי המקובל בידינו חיברו רבינו האי גאון. [חזון עובדיה ימים נוראים עמ' רסב] 

ט מוציאים ספרי תורה שבהיכל, ועומדים שני אנשים יראי שמים, אחד מימין השליח צבור, ואחד משמאלו, והשליח צבור אומר בקול רם: ''בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת הקהל הקדוש הזה אנו מתירים להתפלל את העבריינים''. והוא על פי מה שאמרו חז''ל (בכריתות ו:) אמר רבי שמעון חסידא, כל תענית שאין בו מפושעי ישראל אינו תענית, שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני הקטורת. ויש נוסחא ''עם העבריינים''. [חזו''ע ימים נוראים עמ' רסג. וראה בטוש''ע סי' תריט ס''א]. 

י ואחר כך אומרים כל נדרי, וכמו ששנינו בנדרים (כג:) הרוצה שלא יתקיימו נדריו של כל ימות השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר: ''כל נדרים שאני עתיד לידור בשנה הזאת יהיו בטלים. ולכן צריך לומר כולהון אתחרטנא בהון, כלומר, שאם אשכח ואדור, מעתה אזי אני מתחרט עליהם ומתנה שיהיו בטלים''. [הרא''ש (פ''ג דנדרים סי' ה). וע''ע בתוס' נדרים כג:]. 

יא יש אומרים שצריך להקדים את תפלת ''כל נדרי'' לאומרה מבעוד יום, אבל מנהגינו לאומרה בלילה ממש, לאחר מכירת המצוות של פתיחת ההיכל והקמת ספרי התורה בליל יום הכפורים. והנח להם לישראל שיש להם על מה שיסמוכו. [ראה לעיל סעיף ז]. 

יב נהגו לכפול ''כל נדרי'' ג' פעמים לחיזוק. [ילקו''י על הלכות ערלה פרק יא הערה יב]. 

יג נוהגים לומר ''כל נדרי'' בלשון עבר וגם בלשון עתיד, די נדרנא ודי ננדר, די אשתבענא ודי נשתבע וכו', ודי אסרנא על נפשתנא מיום הכפורים שעבר עד יום הכפורים הזה שבא עלינו לשלום. ודי נאסר על נפשתנא מיום הכפורים הזה עד יוהכ''פ שיבוא עלינו לשלום. 

יד נכון מאד על פי הקבלה להוציא הספר תורה ולאוחזו בחיקו בעת אמירת כל נדרי. ומכל מקום אם אין להם ספר תורה יאמרו כל נדרי בלי ספר תורה. ואם מנהג המקום לומר כל נדרי בלי ספר תורה [הגם שיש להם ספרי תורה], אין למחות בידם. [חזו''ע ימים נוראים עמ' רסה. וע' בשער הכוונות (דף ק.), המנהג שנהגו להוציא ס''ת אחד, או יותר, בליל יוהכ''פ, ואומרים עליו ''כל נדרי'']. 

טו מצוה רבה על פי הקבלה לקנות ספר תורה של ''כל נדרי'' בכל מחיר אשר יושת עליו, אם ידו משגת לכך. וביחוד כאשר המעות הולכות לטובת תלמידי חכמים וישיבות קדושות, לאחר ניכוי הוצאות בית הכנסת, שעל זה יש לומר מצוה גוררת מצוה. [חזו''ע עמ' רסה] 

טז השליח צבור, או רב הקהלה, מברך בקול רם ''שהחיינו'' על עצם קדושת היום. ויכוין להוציא את הקהל ידי חובתם, וגם הם יתכוונו לצאת ידי חובתם. ולכן אל יענו אחריו ברוך הוא וברוך שמו אלא ''אמן'' בלבד. וכעת שאין כל שליחי צבור יודעים לכוין להוציא ידי חובה, נהגו שכל אחד מהקהל מברך בלחש ''שהחיינו'' אחר השליח צבור. ולכן אין עונים אמן אחר ברכת השליח צבור, אלא אם כן סיימו הברכה קודם השליח צבור. [חזון עובדיה ימים נוראים הלכות יום הכפורים עמוד רסו]. 

יז במקום שנהגו למכור המצוות של פתיחת ההיכל והקמת ספרי התורה, בליל יום הכפורים, ונזדמן שהאיש הזוכה בספר תורה של ''כל נדרי'' הוא נועל נעלי עור, בניגוד להלכה שאסור לנעול נעלי עור ביום הכפורים, צריך לפייסו בדברים שיאמר לש''צ או לרב בית הכנסת לברך שהחיינו ולהוציא את הקהל ידי חובתם. ואם יסרב לכך, ויש חשש למחלוקת ואיבה, יורה הרב או הגבאי של בית הכנסת לקהל שעליהם לברך בלחש ברכת שהחיינו כל אחד ואחד לעצמו, בעת שהאוחז בספר כל נדרי מברך שהחיינו בקול רם, אך לא יפרט טעם הדבר. [או שיאמר הטעם שאין קולו של המברך נשמע לכל הצבור]. 

יח יש נוהגים לומר אזכרה למתים, וקרוביהם נודרים לצדקה לעילוי נשמתם, כי אף המתים צריכים כפרה, וכמו שאמרו בספרי, כפר לעמך ישראל אלו החיים, אשר פדית אלו המתים, מלמד שאף המתים צריכים כפרה. ונכון שלא להרבות בשבח המתים באמירת מנוחה נכונה וכו', ורק בקצרה: המרחם על כל בריותיו וכו'. [חזו''ע ימים נוראים עמ' רסח]. 

יט יום הכפורים שחל להיות בשבת, טוב שיכריז הש''צ קודם תפלת ערבית, שכל הקהל יכוונו לצאת ידי חובת קידוש בתפלה, שחותמים בה מקדש ''השבת'' וישראל ויום הכפורים. ויוצאים בזה ידי חובת קידוש מן התורה, שנאמר זכור את יום השבת, זכרהו בכניסתו (פסחים קו.). [כן כתבו בשו''ת זכרון יהודה ח''ב (ס''ס רכג), ובשו''ת הר צבי ח''א חאו''ח סי' קנה]. 

כ ואחר כך מחזירים את ספרי התורה להיכל, ועם החזרתם אומרים מזמור הבו לה' בני אלים וכו'. ועל ידי זה יוכלו לומר גם כן חצי קדיש לפני תפלת ערבית, והוא רחום, וברכו. [בשד''ח (מע' יוהכ''פ סי' א אות ד) האריך בזה, ושכן נוהגים בק''ק בית אל שבירושלים. והועתק בארחות חיים כאן]. 

כא מנהגינו בארץ ישראל להתחיל תפלת ערבית של יום הכפורים אפילו כשחל בשבת, בפסוק ''והוא רחום יכפר עון'', והוא מנהג ותיקים. ומכל מקום בבתי הכנסת של הבבלים הנוהגים שלא לאמרו, ימשיכו במנהגם שלא לאמרו. [ילקו''י מועדים. הליכו''ע ח''ב עמ' רסג]. 

כב יש להתפלל בבכיה ודמעות ובהכנעה יתירה. ואם אינו יכול לבכות יתפלל בקול בכי, וכמו שכתוב: כי שמע ה' קול בכיי. [ילקוט יוסף מועדים. חזון עובדיה על ימים נוראים עמוד רעד] 

כג בתפלה יאמר ותתן לנו ה' אלוקינו באהבה את יום הכפורים הזה, אפילו אם חל יום הכפורים בימי חול, ומסיים: באהבה מקרא קודש זכר ליציאת מצרים. תרי ''באהבה''. [כ''ה בסדר רב עמרם גאון (דף קסד.). ובמחזור ויטרי (עמ' שפט). ובשבולי הלקט (סי' שיז). והרד''א]. 

כד אם חל בשבת ראוי להשמיט בנוסח התפלה את ''אלהינו ואלהי אבותינו רצה נא במנוחתינו'' לפני ''קדשנו במצותיך'' שבתפלת שמונה עשרה. ובסיום התפלה אומר היחיד וידוי ועל חטא. [ילקו''י מועדים עמ' קג. יביע אומר ח''א סי' לח. הליכות עולם ח''א רנח]. 

כה בליל יום הכפורים ויומו אומרים ''ברוך, שם כבוד מלכותו לעולם ועד'' בקול רם. 

כו צריך להפסיק בין תיבת ''ברוך'' לתיבות שם כבוד מלכותו. והסומך לומר ברוך שם, ביחד לאו שפיר עביד, וגוערים בו. [שו''ת יכין ובועז ח''ב (סי' מב). ושכ''ד הרשב''ץ, והרשב''ש]. 

כז גם נשים אומרות פסוק זה בקול רם. וכבר פשט המנהג לומר סליחות וי''ג מדות בתפלת ערבית בליל יום הכפורים, ואין בזה כל חשש. [חזו''ע ימים נוראים עמ' רסט]. 

כח אם חל יום הכפורים בשבת, אחר תפלת העמידה של ערבית, אומרים ויכולו השמים והארץ, והשליח צבור אומר ברכה מעין שבע, וחותם מקדש השבת, בלבד. ואומר בברכה זו ''המלך הקדוש שאין כמוהו''. ואם טעה ואמר האל הקדוש, כל זמן שלא סיים כל הברכה, יחזור לומר המלך הקדוש שאין כמוהו, וימשיך הברכה משם והלאה עד סוף הברכה, אבל אם לא נזכר עד אחר שאמר בא''י, יחתום מקדש השבת, ואינו חוזר. 

כט מנהגינו לומר בסליחות של ליל יום הכפורים הוידוי הגדול של רבינו נסים (שנדפס בחזרת תפלת שחרית של יום הכפורים). ולמחרת בשחרית יכולים לדלגו, כדי להספיק להתפלל מוסף בזמן. ואם רוצים יכולים לומר וידוי זה גם בשחרית, כשזמן מוסף אינו מתאחר. 

ל בעת אמירת הסליחות והוידוי הארוך עומדים שנים ליד הש''צ, אחד מימינו ואחד משמאלו. והעיקר לומר את הוידוי בשברון לב ובדמע, כי שערי דמעה לא ננעלו. והשי''ת ימחה עונותינו בדמעותינו ויקבל תשובתינו ברצון. [חזון עובדיה ימים נוראים, עמוד רעא]. 

לא מי שאינו יכול לבכות, יתפלל ויתודה בקול בכי, כמו שנאמר (תהלים פרק ו' פסוק ט), כי שמע ה' קול בכיי. וכן מי שהיה נוהג לבכות ביום הכפורים, וכעת בא בימים, ומשום שהיה ירא לבכות, מפני ראות עיניו, נמנע מלבכות, יפה עשה כי כוונתו רצויה, ורחמנא לבא בעי. אך טוב שיעשה בתפלתו קול בכיי. [ע' בברכי יוסף בשיו''ב יו''ד סי' שצד אות ג] 

לב בליל יום הכפורים ויומו אומרים בסך הכל כ''ו פעמים ''ויעבור'', כמנין שם הוי''ה ברוך הוא. חמש פעמים בסליחות של הלילה, וחמש פעמים בסליחות של שחרית, ושבע פעמים בסליחות של מוסף, ושש פעמים בסליחות של מנחה, ושלש פעמים בסליחות של נעילה. וכן מנהג ק''ק בית אל. ואומרים עשר פעמים וידוי, שנים בערבית היחיד והשליח צבור בסליחות, ושנים בשחרית, ושנים במוסף, ושנים במנחה, ושנים בנעילה, כנגד עשר פעמים שהיה כהן גדול מזכיר ה' בוידוי. [כ''כ העיטור (דף קח:), ובחיבור התשובה להמאירי עמ' תקכג]. 

לג בסיום תפלת ערבית של ליל יום הכפורים, המנהג לקרוא את ארבעת המזמורים הראשונים של תהלים, והוא על פי הקבלה, כמבואר בשער הכוונות (דף ק ע''א), ומבואר שם, שסגולתם שלא יראה קרי בליל יום כפור. [כ''כ בכף החיים (סי' תריט אות מט). ע''ש]. 

    
סימן תרכ - לקצר בתפלת שחרית

א ישכימו להתפלל תפלת שחרית ולא יאריכו יותר מדאי בפיוטים ובסליחות, כדי שיספיקו להתפלל מוסף לפני שיגיע זמן מנחה. וכן לא יאריכו במכירת המצות של פתיחת ההיכל והקמת ספר תורה וריבוי עולים נוספים לספר תורה. [ילקו''י מועדים עמ' קד]. 

ב בברכות השחר יש שאין מברכים ברכת ''שעשה לי כל צרכי'' שנתקנה על לבישת נעלים, ויום הכפורים הרי אסור בנעילת הסנדל. אולם יש אומרים שצריך לברך ברכה זו גם בימים אלה, שעל מנהגו של עולם הוא מברך. ועוד שרגילים לנעול נעלים שאינם של עור, שמותרים גם בימים אלה, וגם יש שנועלים נעלים של עור במוצאי יום הכפורים עם צאת הכוכבים, לפיכך אפשר לברך ברכה זו גם ביום הכפורים. וכן המנהג. [ילקו''י על הלכות פסוקי דזמרה מהדורת תשס''ד, סי' מו עמ' טז, ואאמו''ר הדר ביה ממ''ש בילקו''י מהדורת תשמ''ה] 

ג בתפילת שחרית של יום הכפורים, המנהג בספרד להוסיף בזמירות שלפני ברוך שאמר, עשרה מזמורים, מהם בקשות ותחנונים הצריכים ליוהכ''פ. ומהם מענינו של יום, כגון המזמור (תהילים קג): לדוד ברכי נפשי את ה', וכל קרבי את שם קדשו, שנאמר בו ''הסולח לכל עונכי, הרופא לכל תחלואיכי''. [דהיינו רפואה דסליחה. מגילה יז:). וכ''כ הרמ''ע מפאנו סי' כה]. 

ד אין אומרים מזמור לתודה אחר ברוך שאמר. וגם כשחל בחול אומרים מזמור שיר ליום השבת. והפיוטים יש לאומרם אחר קדיש תתקבל. [יבי''א י' בהערות לרב פעלים ג' או''ח סי' לח]. 

ה מנהג ספרד לומר סדר קדושות שתיקנו משוררי ספרד רבי יוסף בן אביתור (שהיה בדורו של רבינו האי גאון), ור' יהודה הלוי וחבריו, שמתחילות ''ובכן נקדישך מלך'', ''ובכן ולך תעלה קדושה כי אתה אלהינו''. ונוהגים שהשליח ציבור שותק, והסומך שעל ידו אומרם, ובמקום שאין עוזר וסומך רשאי השליח ציבור לאומרם, שכולם מענינא דיומא, ואינו נכון לבטל מנהג אמירתם. והוא הדין לענין אמירת ''הוידוי הגדול'' של רבינו נסים, שאומרים אותו בחזרת השליח צבור בשחרית, ואין בזה שום חשש הפסק כלל. והמונע מלאומרו לא יפה עושה. [חזון עובדיה על ימים נוראים עמוד שמג]. 

ו מה שנדפס במחזורים בוידוי הארוך של יום הכפורים ''לא ענינו ברוך הוא וברוך שמו'' יש לדלג זאת. ונכון יותר לומר בנוסח ''אבל אני בער ולא יודע וכו' כרשע ולא צדיק'' והנוהגים לומר ''רשע ולא צדיק'' יש להם על מה שיסמוכו. [ילקו''י מועדים עמוד קה]. 

ז אין לכפול הוידוי, אלא יש לאומרו פעם אחת. ובסוף אשמנו מכל עם, יסיים ''ועדיין לא שבנו מתעייתנו'' ותו לא. וירבה בבכיה ובדמע כשאומר הוידוי. [חזו''ע ימים נוראים עמ' רעג] 

ח אחרי החזרה אומרים אבינו מלכנו אפילו כשחל יום הכפורים בשבת. [חזו''ע שם עמ' שמו] 

ט הכהנים העולים לדוכן לישא כפיהם ביום הכפורים, עליהם לחלוץ את נעלי הבד או נעלי הגומי אשר ברגליהם. ויש כהנים שנהגו עוד מחוץ לארץ לעלות לדוכן בנעליהם כשהם עומדים על גבי קרקע, והואיל ויש להם על מה שיסמוכו, אין מזניחין אותם, שיש לחוש שאם ימחו בידם יתבטלו לגמרי ממצוה זו. [כ''כ בשו''ת פנים מאירות ח''ב (סי' כח), וראה בילקו''י מועדים עמוד קו. וביחוה דעת ח''ב סי' יג. ובילקו''י א' עמ' חצר. ובחזו''ע ימים נוראים עמוד שמה]. 

י בשעת נשיאת כפים על הצבור לעמוד, ורק חולה וזקן רשאים לישב, ואין לומר שום פסוק, ויענו בלחש ברוך הוא וכו' אחר הזכרת ה' ואמן אחר כל פסוק. [חזו''ע ימים נוראים שם] 

יא יש נוהגים ליתן מי ורדים בתוך מי הרחצה שרוצים ליטול מהם הכהנים את ידיהם, ומותר לכהנים ליטול ידיהם במים אלו, דאין דין מוליד ריחא בבשר האדם, דזיעה מעבירתו. ויש להזהר שלא יתנו את מי הורדים במים ביום הכפורים, דהוי מוליד ריחא במים, אלא יתנו את מי הורדים מערב יום הכפורים. [ילקו''י מועדים עמוד קיג. שבת כרך ב'] 

יב הפיוט שנאנים שאננים שאנחנו אומרים אותו אחר תפלת שחרית, הוא פיוט רם ונשא מאד, חיברו ר' שלמה אבן גבירול, ויסודתו בהררי קודש, ע''פ פרקי ר' אליעזר פרק ד, אשר בו מבואר כמ''ש הפייטן מחנה מלאכים בראשותו של מיכאל לימין הקב''ה, ומחנה של מלאכים בראשותו של גבריאל לשמאל הקב''ה, מחנה שלישית של אוריאל לפניו, ומחנה הרביעית של רפאל מלאחריו, ושכינתו של הקב''ה באמצע, והוא יושב על כסא רם ונשא. [וראה בסידור הנחמד אהלי יעקב שפירש הכל בטוב טעם ודעת]. 

    

סימן תרכא - סדר קריאת התורה ביום הכפורים


א מוציאים שני ספרי תורה, ובראשון קוראים ששה בפרשת אחרי מות, ואם חל בשבת, קוראים בו שבעה. והמפטיר קורא בספר השני בפרשת פינחס, ובעשור לחודש השביעי הזה. ומפטיר בישעיה (נז) סולו סולו פנו דרך. וחותם בסוף ברכות ההפטרה, בא''י מלך מוחל וסולח לעונות עמו ישראל וכו' מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הכפורים. 

ב אם אחד מהעולים הוא מחלל שבת בפרהסיא, ומפני חשש איבה העלוהו לתורה, (בפרט במקומות שמוכרים את העליות), יוסיפו אחד כנגדו. ונכון לחזור על אותם פסוקים שעלה בהם המחלל שבת. אבל העוברים על שאר איסורי תורה לתיאבון כשרים להעלותם לספר תורה. 

ג חולה שיש בו סכנה, שאכל ביום הכפורים על פי הוראת הרופאים, פחות פחות מכשיעור, כדת, יכול לעלות לספר תורה ביום הכפורים, מפני שקריאת התורה ביום הכפורים אינה אלא בגלל קדושת היום, כמו בכל שבת ויום טוב. ולכן גם מי שאינו מתענה יוכל לעלות לס''ת. ועוד שמכיון שלא אכל אלא פחות פחות מכשיעור, שם תענית עליו, ורשאי לעלות לספר תורה אף במנחת יום הכפורים. [ילקו''י מועדים עמוד קח. חזון עובדיה ימים נוראים עמ' שמט. ומה שפסק מרן בש''ע (סי' תקסו ס''ו), דמי שאינו מתענה לא יעלה לס''ת, זהו בשאר תעניות]. 

ד שליח צבור ותיק במשך עשרות בשנים, אשר לעת זקנתו חלש לבו, ועל פי הוראת הרופאים הוצרך לשתות ביום הכפורים כמה גלולות מרפא עם מים, פחות פחות מכשיעור, רשאי להמשיך להיות שליח צבור ביום הכפורים, כיון שלא שתה אלא פחות פחות מכשיעור. (שו''ת דברי שלום קרויז ח''ד סי' כה). 

ה יש אומרים שאין ראוי לכתחלה להוסיף על העולים ביום הכפורים אפילו כשחל בשבת, ומכל מקום מנהגינו להוסיף על העולים ביום הכפורים אפילו כשחל בחול. ואין לפקפק על המנהג. אבל לא ירבו בעולים נוספים, כדי להתפלל מוסף בזמן. וקוראים ביום הכפורים בפרשת אחרי מות שני בני אהרן. [ילקו''י מועדים עמוד קט. חזו''ע ימים נוראים עמוד שמח]. 

ו בברכות ההפטרה של יום הכפורים שחל בשבת, יש לומר ''לקדושה ולמנוחה'', ואפילו אם חל בחול אם אמרו אין צריך לחזור. וכן בברכת מעין שבע צריך לומר ''אלהינו ואלהי אבותינו'' כשחל בשבת. ויש לחתום בברכת ההפטרה מלך מוחל וסולח וכו'. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קח. יביע אומר ח''א ס''ס לח. חזון עובדיה על ימים נוראים עמוד שמח] 

    

סימן תרכא ס''ד - סדר תפלת מוסף

א במוסף של יום הכפורים שחל באמצע השבוע צריך לומר את ''מוסף'' יום הכפורים, ולא ''מוספי''. וכן מנהגינו בארץ ישראל, וכל המשנה, ידו על התחתונה, וגוערים בו. וחובה קדושה לתקן את הסדורים על פי האמור, כי אסור לשנות בנוסחאות התפלה, ובפרט בירושלים ת''ו שיש על זה חרם. ואפילו בשאר מקומות יש בזה חשש סכנה למי שמשנה ממנהג ונוסח הקדמונים. ואם חל בשבת אומרים את ''מוספי''. [ילקו''י מועדים עמ' קט. הליכות עולם ח''ב עמ' רסד. ואין לומר מוספי בלשון רבים אלא כשחלו שתי קדושות שונות ביום אחד]. 

ב בתפלת החזרה של מוסף יום הכפורים אומר השליח צבור ''סדר עבודת יום הכפורים'', וכשמגיע לפיסקא של הכהנים והעם, ואומר: ''שהיו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים'', כל הקהל כורעים ומשתחוים. ואסור לעשות כן על רצפת בית הכנסת, אלא אם כן יש שם שטיחים או מחצלאות שמפסיקים בין המתפללים לבין הרצפה, משום שנאמר, ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה, ולכן יש להציע על רצפת בית הכנסת שטיחים או מחצלאות, בכדי שיוכלו הקהל לכרוע ולהשתחות בסדר העבודה כנהוג. ואם אין שם דבר המפסיק בינו לבין הרצפה, יפרוס כנפי טליתו על הרצפה, כשהוא משתחוה, או ישתחוה על הספסל של בית הכנסת. [מטה אפרים סי' תרכא סט''ו]. 

ג יש שמכים על לבם בעת שהש''צ אומר בוידוי הכהן הגדול ''חטאתי, עויתי, פשעתי'' ויש שערערו על מנהגם, ומכל מקום פוק חזי מאי עמא דבר, שעושים כן לזכר בעלמא. [ילקו''י מועדים עמוד קט. עפ''ד הט''ז סי' קיד סק''ד דכשאומרים חטאו עוו ופשעו בית ישראל, מכים על לבם]. 

ד נוהגים ליפול על פניהם גם ביום הכפורים שחל בשבת. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קי. חזון עובדיה ימים נוראים תשס''ה, עמוד שנג. ושלא כמ''ש באשל אברהם מבוטשאטש, לתת טעם על מה שנוהגים אצלם שאין נופלים על פניהם ביוהכ''פ שחל בשבת. ע''ש. ואין דבריו מחוורים. ודו''ק]. 

ה בשעה שכל הקהל משתחוים, אין לשליח צבור לעקור ממקומו. אלא ישתחוה על התיבה, וקודם שיתחיל בחזרה יתרחק קצת מן התיבה, כדי שיוכל להשתחוות בריוח. [ילקוט יוסף מועדים שם. חזו''ע שם עמוד שנג] 

ו אין לשליח צבור לשבת בעת הפיוטים שאומרים קודם סדר העבודה, אלא צריך להשאר עומד על עומדו בכל זמן שאומרים פיוטים. [חזון עובדיה על ימים נוראים עמוד שנד] 

ז זקן ונשוא פנים שהוא שליח צבור ותיק במשך עשרות שנים, וכיום חלש לבו וקשה לו לעמוד בכל משך התפלות של יום הכפורים, וברצונו לישב בשעת אמירת הפיוטים המשובצים בתפלה, רשאי לשבת, שמסתמא הצבור מוחלים לו. ולרווחא דמילתא יבקש סליחה מהצבור על כך. [שו''ת יבי''א ח''י חאו''ח סי' מה. חזו''ע ימים נוראים עמו' שמד]. 

ח כבר נתבאר לעיל עמוד רנד, שמה שנהגו לומר פיוטים וכן וידוי הארוך של רבינו נסים, אין לחשוש בזה משום הפסק באמצע החזרה, ואין רשאים לדלגם, והמבטל אמירתם אין רוח חכמים נוחה הימנו. [רדב''ז בתשובה]. והרי וידוי זה הוא חוצב להבות אש, ולב מי לא יכנע על ידי אמירת וידוי זה, דתבר גזיזי מפחד ה' והדר גאונו ביום הדין הגדול, בבכי יבואו ובתחנונים אובילם, ושערי דמעה לא ננעלו, ואם לא עכשיו אימתי. [שו''ת יביע אומר חלק י' חאו''ח סימן מה, עמוד עח]. 

ט הפיוטים המשובצים בתפלת החזרה, יאמרם הסומך (סגן הש''צ), והשליח צבור שותק. ואף אם השליח צבור מהרהר בהם אין בכך כלום. והכהנים נוטלים ידיהם עד סוף כף היד, ונושאים כפיהם. ואחר תפלת מוסף מתחילים בסליחות שנתקנו אחר תפלת המוספין ואומרים שבע פעמים י''ג מדות, דהיינו ויעבור. ובכל פעם אומרים אחר י''ג מדות, ופסוק כי ביום הזה יכפר עליכם, פסוק אחד מאנא בכח גדולת ימינך. [חזו''ע ימים נוראים עמוד שנד] 

י אחר הסליחות אומרים ''אין כאלהינו''. מזמור ותפלה על הפרנסה, ועלינו לשבח. [כ''כ רבינו נתן בר יהודה (שהיה בדורו של הרשב''א בגירונדא) בספר המחכים (עמוד מג). וכ''כ היעב''ץ בסידורו (עמ' שפא]]. 

יא אם יש מילה ביוהכ''פ חייב המוהל לעשות המציצה כדת. רק שלא ימצוץ על ידי יין, או שאר משקים. שמא ירד מן היין לתוך גרונו, וחצי שיעור אסור מן התורה. אלא מציצה בפה בלבד. ומברכים ברכת אשר קידש ידיד מבטן ומטעימים מהכוס לקטן הקרוב לחינוך כבן שמונה שנים, שמבין ויודע למי מברכים, ואין שום איסור בזה אפילו אם אינו צריך לשתות באותה שעה. [חזון עובדיה ימים נוראים עמ' שמא]. ויש מי שכתב שמברכים הגפן על הכוס אף שאין שם תינוק שישתה מן הכוס, אך אין דבריו נכונים. [חזו''ע ימים נוראים]. 

יב כשיש מילה ביוהכ''פ, והיולדת תוך שבעה מעת לעת, ואמרה צריכה אני, מותר לברך על הכוס ולהטעימו ליולדת. [הריטב''א (עירובין מ:) כתב, שאם המילה ביוהכ''פ נעשית בבית, והיולדת אינה מתענה, מברכים על הכוס ומטעימים את היולדת. ע''כ. ומ''מ עדיף ליתנו לתינוק שהגיע לחינוך]. 

    
סימן תרכב - סדר תפלת מנחה של יום הכפורים

א במנחה של יום הכפורים מנהגינו להתחיל בפרשת העקדה. ומתעטפים בטלית בברכה, אלא אם כן מתחילים מנחה תוך חצי שעה מסיום המוסף והסליחות, שאז אינו מברך. [שאין לברך משום דסב''ל. אבל אם פשט טליתו ע''מ שיחזור ויתעטף בו לאחר יותר מחצי שעה, (ע' בשו''ת יביע אומר ח''ח סי' ב אות ו), צריך לחזור ולברך עליו. וכ''ש אם קיפל טליתו ונתנו בכיס הטלית, שמעשיו מראים שאין דעתו לחזור ולהתעטף בו מיד, והוי היסח הדעת, לפיכך חוזר לברך. וכן המנהג לברך על הטלית לפני המנחה]. 

ב נוהגים לומר פרשת העקידה, ורבונו של עולם שלאחריה, עד אזכור והארץ אזכור. 

ג אחר פרשת העקידה מתחילים למנצח על הגיתית לבני קורח מזמור וכו'. ואומרים אשרי ובא לציון. [טור ושלחן ערוך סי' תרכב]. 

ד מוציאים ספר תורה וקוראים בו שלשה בפרשת העריות (ויקרא יח. א) עד סוף הפרשה. 

ה השלישי העולה לתורה הוא המפטיר, ולא יאמר קדיש בין קריאת ספר תורה להפטרה, אלא יאמרנו אחר ברכות ההפטרה. [ילקו''י מועדים עמ' קיא. חזו''ע ימים נוראים עמ' שנח.]. 

ו השלישי מפטיר ביונה, ומסיים בפסוקי מי אל כמוך (מיכה ז יח-כ), ומברך לפני ההפטרה ולאחריה כדרך שמברך בשחרית. [ילקוט יוסף מועדים עמו' קי. חזון עובדיה ימים נוראים עמ' שנד] 

ז אין אומרים ואני תפלתי אפילו אם חל יום הכפורים בשבת. ולכן יש לדלג ''ואני תפלתי'' שבסוף יהי רצון שבמחזורים שאומרים בעת פתיחת ההיכל. [ילקוט יוסף מועדים עמו' קי. חזון עובדיה, עמוד שנה. והוא ע''פ המדרש, על פסוק (תהילים סט יג) ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר]. 

ח מפטירים ביונה, ואחר כך יחזירו הספר תורה למקומו, ויאמרו פסוקי יהללו, [ואם חל בשבת מזמור שיר ליום שבת], כדי שיוכלו לומר חצי קדיש קודם העמידה. [ההפטרה ביונה, היא כדי לעורר הלבבות לתשובה, שהרי אנשי נינוה נגזרה עליהם גזרה, ובזכות התשובה נתבטלה הגזרה]. 

ט כהן שזכה בקניית עליית מפטיר של מנחת יום הכפורים, כי נכספה וגם כלתה נפשו לקרוא בהפטרת יונה, יש לו על מה שיסמוך שיעלה לעליית מפטיר, אחר שקראו כהן ולוי. ובלבד שיאמר השליח צבור, ''ואף על פי שהוא כהן יעמוד למפטיר''. [ילקו''י מועדים עמו' קיא]. 

י אחר ההפטרה מנהגינו לברך כל הברכות שנתקנו לאחר ההפטרה, ובכלל זה על התורה ועל העבודה וכו'. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קיא. חזון עובדיה על ימים נוראים עמוד שנה, שס]. 

יא אין הכהנים נושאים כפיהם לברך ברכת כהנים במנחה. וכהן שעבר ועלה לדוכן לנשיאות כפים, כיון שעלה לא ירד, ושאר אחיו הכהנים, יצאו מבית הכנסת החוצה, ולא יעלו עמו. ואחר החזרה אומרים אבינו מלכנו (אפילו כשחל בשבת). [חזו''ע עמ' שס, שסא] 

יב כשחל יום הכפורים בשבת אומרים אחר אבינו מלכנו ''צדקתך צדק'', כיון שהוא יום דין. והאשכנזים אין אומרים לא צדקתך ולא אבינו מלכנו. [ילקו''י מועדים. חזו''ע עמ' שסא]. 

    
סימן תרכג - סדר תפלת נעילה

א קודם תפלת נעילה פותחים דלתות ההיכל. ואומרים פיוט אל נורא עלילה וכו', וכל הקהל אומרים אותו בשמחה ובהתלהבות דקדושה. ואחר כך אומרים אשרי וחצי קדיש [ואין אומרים ובא לציון]. ותפלת הנעילה. [חזון עובדיה על ימים נוראים עמוד שסט] 

ב זמן תפלת נעילה של יום הכפורים, הוא כשהחמה בראשי האילנות, דהיינו חצי שעה קודם השקיעה, שהחמה נכסית מעינינו, באופן שהשליח צבור יסיים החזרה של תפלת הנעילה סמוך ממש לשקיעה, ולכן לכתחלה על הש''צ לכלכל צעדיו בחזרת תפלת הנעילה לקצר ככל האפשר במנגינה ובפיוטים, וגם לא ימשוך בכל תיבה ותיבה כדרך שהוא מושך בשאר התפלות, וגם הצבור יחרישו ויטו אזן קשבת לתפלת הש''צ, שלא לענות אחריו בסוף כל קטע בתפלת הנעילה כדרך שנוהגים בשאר תפלות היום, באופן שיספיק הש''צ להגיע לברכת כהנים קודם השקיעה בכמה דקות, כדי שהכהנים ישאו את כפיהם ויברכו ביום. ומסיימים ברכת כהנים דקה אחת או שתים קודם השקיעה, ובדיעבד אם לא הספיק השליח צבור להגיע לברכת כהנים עד ששקעה החמה, מותר לכהנים לישא כפיהם בתוך זמן בין השמשות דהיינו תוך י''ג דקות וחצי אחר השקיעה, שהוא שיעור שלשת רבעי מיל. אבל אם נמשכה תפלת הנעילה עד הלילה ממש, לא ישאו הכהנים כפיהם, ושב ואל תעשה. [ילקו''י מועדים עמוד קיב. חזון עובדיה ימים נוראים עמוד שסב-שע] 

ג בתפלת נעילה אומרים במקום ''כתבנו'' בספר חיים, ''חתמנו'' בספר חיים, ואחר מודים אומרים, ''וחתום'' לחיים טובים, ובנוסח ובספר חיים צריך לומר נזכר ''ונחתם''. ואם טעה ואמר בכל אלה כתבנו, אין מחזירים אותו, שחתימה בכלל כתיבה. ואומרים בה קדושת כתר כמו במוסף. [ילקו''י מועדים עמ' קיג. חזון עובדיה שם עמ' שסט, שע. וע' בגיטין סו. ובמהרש''ם סי' תרכג] 

ד יום הכפורים שחל בשבת צריך להזכיר של שבת בתפלת הנעילה, ואף על פי שאין תפלת הנעילה באה רק משום יום הכפורים, יום הוא שנתחייב בחמש תפלות. [שבת כד: ש''ע סי תרכג ס''ג. וע' במג''א שאם לא הזכיר שבת בנעילה, מחזירים אותו, ומהרי''ל דיסקין כתב שאין מחזירין אותו. וצ''ע]. 

ה בוידוי שאומר היחיד בסוף תפלת נעילה שלו, לא יזכיר של שבת, אבל שליח צבור כיון שאומר הוידוי בנעילה באמצע התפלה מזכיר בו של שבת. ואם לא הזכירו אין מחזירים אותו. [שלחן ערוך שם]. 

ו אחר הנעילה מאריכים בסליחות עד לערך עשרים דקות לאחר השקיעה, שאז יהיה מותר לתקוע בלי כל חשש. ולא יתקעו קודם לכן, כדי שלא ימהרו הנשים ועמי הארץ לטעום מיד אחר התקיעה ויכשלו בספק כרת. [חזון עובדיה על ימים נוראים תשס''ה, עמ' שעו] 

ז בסליחות של הנעילה אין פותחים ב''שבט יהודה בדוחק ובצער'', כי אין השעה ראויה לכך. (מועד לכל חי סי' יט אות קב). ואנו נוהגים להתחיל מן הבית ''זכור בניך בארץ לא להם'' והלאה. ויש נוהגים להתחיל ''זכרון לפניך בשחק'' (שבסוף פיוט אם אפס רובע הקן). [ילקוט יוסף מועדים עמוד קיד. חזון עובדיה על ימים נוראים עמוד שעב] 

ח אחר רחמנא עונים ''בדיל ויעבור'', ויש נוהגים לענות אחר רחמנא ''אמן'' ולא ''בדיל ויעבור'', ואין להם טעם מספיק לכך, שהרי אנו אומרים בסליחות של הנעילה ג' פעמים ויעבור. לכן אין לשנות ממה שנוהגים תמיד לענות בדיל ויעבור. ורק בסליחות שאומרים בלימוד הושענא רבה, אין עונים בדיל ויעבור אלא אמן. [ויקרא אברהם דף קכב, ילקו''י מועדים עמ' קיד]. 

ט בסליחות בכל מקום שמוזכר ''כתיבה'' אומרים ''חתימה''. כגון, בסליחה של רחמנא אומרים ''חתמינן בספרא דחיי'' במקום ''כתבינן בספרא דחיי'', וכן באלהינו שבשמים צ''ל חתמנו במקום כתבנו, וכן בסליחה של ה' חננו והקימנו, ''ובספר חיים טובים זכרנו וחתמנו''. 

י בסיום הסליחות של הנעילה אומר השליח צבור פסוק שמע ישראל פעם אחת בלבד, והצבור חוזר אחריו פסוק זה. וכן בכל אמירת הסליחות כשאומר פסוק שמע ישראל אין לכופלו. ואומר ברוך שם כבוד מלכותו גם כן פעם אחת. (כן הוא מנהג ספרד). ושבע פעמים''ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים''. ונוהגים לומר גם הפסוק: ''קראתי בכל לב ענני ה' חקיך אצורה'' שבע פעמים. ואפשר להקדים אמירת פסוק קראתי בכל לב שבע פעמים, לפני שיאמר פסוק ה' הוא האלהים שבע פעמים. ואחר סיום הסליחות אומר השליח צבור חצי קדיש, ותוקע תשר''ת תש''ת תר''ת, ואחר התקיעות אומר ''תענו ותעתרו'' ותתקבל. ואחר הקדיש מריע תרועה גדולה. ואחר כך אומרים: כל כלי יוצר עליך לא יצלח ג' פעמים, ומסיימים בפסוק יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה, לך אכול בשמחה לחמך. ומנהגינו לומר אחר זה עלינו לשבח. [ילקו''י מועדים עמ' קיד. חזו''ע ימים נוראים עמ' שעב- שעד] 

יא אף על פי שמן הדין מותר לתקוע בבין השמשות, ואפילו אם חל יום הכפורים בשבת, מפני שתקיעת שופר אינה אלא חכמה ולא מלאכה, מכל מקום הואיל ויש עמי הארץ שתיכף אחר שישמעו התקיעות ילכו לאכול, לכן אין לתקוע אלא אחר צאת הכוכבים, דהיינו עשרים דקות אחר השקיעה, שאז לפי דעת הגאונים יכולים לאכול. [ע' בשו''ת יביע אומר (ח''ז סי' מא וחלק י' סי' לא). ע''ש. חזון עובדיה על ימים נוראים עמוד שעו] 

יב אם שקעה החמה, והחשיך בית הכנסת, מותר לומר לגוי שידליק נרות, כדי שיוכלו לומר סליחות מתוך המחזור. [חזון עובדיה על הלכות הימים הנוראים עמוד שעה]. 

יג מי שנאנס ומרוב חולשה נרדם ולא התפלל ''נעילה'', ונתעורר בלילה אחר שעבר זמן תפלת הנעילה, אין לתפלה זו תשלומין. [ילקו''י מועדים עמוד קיז. שכ''ד הרשב''א ברכות כו. ובתשובה סי' תמז. וכ''ה בריטב''א ובמאירי שם, ומהר''א אלאשבילי, והרשב''ץ, ובאלפסי זוטא, והרא''ה בפקודת הלויים, ומרן החיד''א, ובשלמי צבור, ובזכור לאברהם, ועוד. וכל זה נעלם מעיניו של הרב אור לציון שפסק להתפלל ערבית שתים. וע''ע בילקוט יוסף תפלה כרך א' מהדורת תשס''ד, סימן קח, עמוד תקע, ובחזון עובדיה ימים נוראים עמוד שעא]. 

    
סימן תרכד - סדר מוצאי יום הכפורים

א מתפללים תפלת ערבית אחר הנעילה, במתינות ובנחת, ולא בפזיזות ובמהירות, כתינוק הבורח מבית הספר. ולא יעשו תפלתם קבע שתיראה עליהם כמשא, ולא לתת פתחון פה לשטן. (מועד לכל חי סי' יט אות קו). ומכל מקום אין השליח צבור רשאי להאריך בתפלתו יותר מדי, שלא לגרום צער לאנשים החלשים והמעונים בצום יום הכפורים. ואמצעי שלם, שזהו שביל הזהב. ואין תפלת הנעילה פוטרת תפלת ערבית. ומנהגינו לפתוח בשלשת הפסוקים ה' צבאות עמנו, ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך, ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו, ואחריהם חצי קדיש, והוא רחום, וברכו. וצריך להבדיל בתפלה, לומר אתה חוננתנו בחונן הדעת. [ילקו''י מועדים עמ' קטו. חזון עובדיה ימים נוראים עמו' שעו]. 

ב מי שטעה בתפלת ערבית של מוצאי יום הכפורים, ואמר המלך הקדוש או המלך המשפט, לדעת רוב האחרונים, יצא ידי חובת תפלה, והנכון שיחזור ויתפלל בתנאי של נדבה [ילקוט יוסף מועדים עמוד קטו סעיף לד. חזון עובדיה על ימים נוראים עמוד שעז]. 

ג צריך להוסיף מחול על הקודש גם ביציאתו, שנאמר מערב עד בוקר תשבתו שבתיכם (יומא פא:). ואין לתוספת זו שיעור, ודי אף בזמן מועט. [חזון עובדיה ימים נוראים עמוד שעח]. 

ד מבדילים על הכוס, ואין מברכים על בשמים אפילו אם חל יום הכפורים בשבת, לפי שבמוצאי שבת הבשמים באים להשיב הנפש היתרה הדואבת להליכת השבת, ובשבת יוהכ''פ אין נפש יתרה, מפני התענית. ומכל מקום טוב שאחר הטעימה מהכוס כדת, יביאו לפניו בשמים ויברך עליהם. [יביע אומר ח''י בהערות לרב פעלים ח''ג או''ח סי' לח]. 

ה בהבדלת מוצאי יום הכפורים על הכוס, אין מברכים ''בורא מאורי האש'' אלא רק על אור ששבת, והיינו נר שהיה דלוק מערב יום הכפורים, ולא נר שהדליקוהו עתה על ידי גפרור וכיוצא בזה. ואפילו אם כבה הנר שהיה דולק מערב יום הכפורים, ואין לו אלא נר שהודלק במוצאי יום הכפורים, אין מברכים עליו ''בורא מאורי האש''. וכן אין לברך על נר החשמל אפילו היה דולק מערב יוהכ''פ. שאין זה נחשב לנר ששבת. ונר הדולק בבית הכנסת מערב יוהכ''פ, יש להדליק נר ממנו ויברך על שניהם כאחד. [ילקו''י מועדים עמ' קטז. חזו''ע ימים נוראים עמוד שעח]. 

ו ומכל מקום במוצאי יום הכפורים שחל בשבת אם אין לו נר ששבת, יש להורות לברך על נר שהודלק במוצאי יום הכפורים, ורק אם יש לפניו נר ששבת, או שיכול להשיג בנקל נר ששבת, מהיות טוב אל תקרי רע, ויברך על נר ששבת ויצא ידי חובה לכל הדעות. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קטז. חזון עובדיה על ימים נוראים עמוד שעח] 

ז נר שהודלק ביום הכפורים בהיתר, כגון לצורך חולה שיש בו סכנה או יולדת, יכולים לברך עליו במוצאי יום הכפורים. (ברכות נג. שלחן ערוך סימן תרכד סעיף ה'). 

ח אין לאכול בלי הבדלה, אבל מותר למי שצמא לשתות מים במוצאי יום הכפורים אפילו לא התפלל תפלת ערבית. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קטז. חזון עובדיה ימים נוראים עמוד שפז] 

ט לדעת רבינו תם (בתוס' שבת לה. ופסחים צד.) וסיעתו, צאת הכוכבים הוא אחר שיעור מהלך ד' מילין, דהיינו שבעים ושתים דקות [בשעות זמניות] אחר שקיעת החמה הנראית לנו, ולדעתם אסור לאכול ולשתות במוצאי יום הכפורים, אלא אחר שבעים ושתים דקות אחר השקיעה שלנו, ועוד דקה אחת לתוספת יום הכפורים. ולכן ראוי ונכון לכל אחד לחוש לדעת הגדולים הנ''ל ולא לאכול ולשתות, ולא לעשות מלאכה עד שיגיע זמן צאת הכוכבים אליבא דרבינו תם. ובפרט שמצינו למעלה משלושים ראשונים, ולמרן השלחן ערוך (סי' רסא) שסוברים כן. ומצוה לפרסם הדברים ולמוכיחים ינעם. ואמנם מעוברות ומניקות או חולים אפילו אין בהם סכנה, יש להם על מה לסמוך, להקל לאכול בזמן צאת הכוכבים לפי הגאונים [כעשרים דקות אחר השקיעה שלנו], אחר שפשט המנהג בארץ ישראל כדבריהם, ולאחר הבדלה על הכוס. [חזו''ע ימים נוראים עמ' שפח] 

י אשה שבעלה מאחר לבוא מבית הכנסת, יכולה להבדיל בעצמה ולטעום מן היין, ולאכול מיד. וכן מי שלא השיג נר ששבת, יבדיל ההבדלה שעל הכוס בלא ברכת מאורי האש, ויטעם, ואחר הסעודה יברך על האור. ואם הוא רק צמא למים, מותר לו לשתות בלי הבדלה. [כן העלה בשואל ומשיב תליתאה (ח''א סי' קכט), להתיר שתיית מים אחר צאה''כ]. 

יא יש נוהגים לברך ברכת הלבנה של חודש תשרי במוצאי יום הכפורים, ולא קודם לכן, מפני שאנו תלויים ועומדים בדין, וברכת הלבנה צריכה להיות בשמחה. ויש אומרים שאדרבה ראוי להקדימה לפני יום הכפורים כדי שתבוא מצוה זו ותכריע את הכף של הזכויות, ונחלקו האחרונים מה הוא מנהג ירושלים, ולכן דעבד כמר עבד, ודעבד כמר עבד. [ילקו''י מועדים עמ' קטז. חזו''ע ימים נוראים עמ' שצג]. 

יב אוכלים ושותים ושמחים במוצאי יום הכפורים מפני שהוא נחשב לקצת יום טוב, ואיתא במדרש: שיוצאת בת קול במוצאי יוהכ''פ ואומרת: לך אכול בשמחה לחמך. 

יג ימים שבין יום הכפורים לסוכות אין אומרים בהם וידוי ונפילת אפים, אבל מותר להתענות בהם תענית יחיד, [לדעת מרן], כגון ביום פטירת אב ואם וכדומה. [ילקו''י מועדים עמוד קיח. חזו''ע סוכות עמוד תפז]. והמנהג פה עה''ק ירושלים שאחר יום הכפורים עד סוף החודש אין אומרים לא וידוי ולא נפילת אפים, עד יום ב' חשון. [חזו''ע ימים נוראים עמו' שצד].