פספוס מלכות יהודה בתחילת ספר שופטים
נכתב על ידי איתיאל, 22/10/2020
כשקרבו ימי משה הוא מבקש מה' מנהיג שיחליף אותו, ואכן יהושע ממונה. אך בניגוד לרבו,יהושע לא ממנה ממשיך ובני ישראל מוצאים את עצמם במצב של ספר שופטים, בו המוטיב החוזר הוא "אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה".
בתחילת הספר מבקשים בנ"י מה': מי יעלה לנו אל הכנעני בתחילה להילחם עימו?
תשובת ה' היא: יהודה יעלה. בעקבות זאת כורת יהודה ברית עם שמעון לעזור איש לאחיו בכיבוש נחלותיהם.
יש כאן פספוס גדול.
פירוש השאלה הוא: מי יצא בראש כל העם? ואילו יהודה מסתפק בכיבוש נחלתו, יחד עם שכנו - אורחו שמעון, היורש בנחלתו.
המהלך המקורי היה אמור להיות:
קבלת תורה במדבר ע"י מנהיג משבט לוי, שייעודו "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל".
לאחר מכן כיבוש הארץ בידי מנהיג מזרע יוסף, משיח בן יוסף, הוא יהושע בן נון, משבט אפרים.
לבסוף מגיע תפקידו של משיח בן דוד - יהודה יעלה, להשלים את המלוכה ולמשול - "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו".
פספוס בולט של ההזדמנות הוא בכיבוש ירושלים. אכן בני יהודה כובשים את ירושלים, אך אינם מיישבים אותם, אלא שורפים (!) אותה. כלומר: הכיבוש שלהם נועד להסיר מעליהם איום בלבד. כפי שנראה, השריפה היא ביטוי סמלי של הכיבוש, אך תושבי העיר בורחים בעת השריפה וחוזרים אח"כ ומיישבים אותה שוב. אולי משמעות הכתוב "ואחר ירדו בני יהודה להילחם בכנעני יושב ההר" הוא שהם לא השאירו חיל משמר בירושלים לשמור ולממש את הכיבוש. בהבנה שמדובר בשבט יחיד הכובש בכוח קטן של עשרת אלפים חיילים (פסוק ד') זה הגיוני (לשם השוואה - בכיבוש העי השני, שנעשה בצורה שקולה - נשלחו 30,000 איש, וכאן הולכים להילחם ביושב ההר - שיש לו יתרון גובה). אבל אם בני יהודה היו רותמים את כל העם - לא היו מגיעים למצב כזה.
כך אנו רואים ממה שאת אדוניבזק מחזירים לירושלים ושם הוא מת לאחר שנות ביזיון בליקוט תחת השולחן בלי בהונות - כלומר: ירושלים לא נחרבה. גם בספר שופטים, במעשה פילגש בגבעה נמצא שהאיש אומר לנערו שלא ילונו ביבוס, עיר נכרית, אלא יתאמצו להגיע לפני השקיעה לעיר עברית. כלומר: ירושלים חזרה להיות עיר אויב שמסוכן ללון בה.
בנוסף, חלקה של ירושלים המכונה יבוס, הנמצאת בחלקו של בנימין - לא טופל בידי בני יהודה, והוא נמנה בנחלת הארץ שלא הורישו בני בנימין. יש כאן ממש הדגשה של הירידה המוסרית. יהודה כבר מגיע לירושלים ומטפל בה, אבל הוא לא נוגע במה שמחוץ לנחלתו. לא רק שהוא לא רותם את העם, הוא בהסתכלות אגוצנטרית לא נוגע במה שמחוץ לנחלתו, גם אם זה רק להתקדם עוד קילומטר בסך הכול.
בימי דוד נראה תיקון. המהלך חוזר שוב. מתחילים משאול, המלך מבית יוסף - בנימין.
דוד - משבט יהודה, מולך תחילה בדרום, כלומר על שבטי יהודה ושמעון (שנחלתו בדרום יהודה, בבאר שבע וסביבתה). מכאן הוא מתקדם למלוך על כלל ישראל, כשהמשימה הראשונה היא כיבוש ירושלים ויישובה, והבאת המקדש לתוכה.
(מבוסס על שיעור של הרב מנשה וינר בתוספת נופך).
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
