אין רשות הרבים בזמן הזה (2 תגובות לחידוש זה)
נכתב על ידי yeshol, 28/7/2014
לא חידוש אלא שאלה:
ש"ע או"ח סימן שמה:
איזהו רשות הרבים, רחובות ושווקים הרחבים ט"ז אמה ואינם מקורים ואין להם חומה, ואפי' יש להם חומה אם הם מפולשים משער לשער ( ואין דלתותיו נעולות בלילה) (טור) הוי רשות הרבים.
ויש אומרים שכל שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום אינו רשות הרבים.
ראו שם משנה ברורה ובאור הלכה.
והנה ברמ"א , בסימן שנז, סעיף ג, כתב:
אפילו בזמן הזה דלית לן רשות הרבים
וכן כתב המחבר בסימן שג סעיף יח
והשתא דלית לן רשות הרבים גמור הוה ליה כל רשות הרבים שלנו כרמלית
בדרך כלל, פירוש הבטוי "בזמן הזה" כוונתו לאחר חורבן בית המקדש ושגלו רוב יושביה וכדומה. וברור שאין קשר בין החורבן לבין תכנון ערים, ובערים רבות מאד יש רשות הרבים. וכאשר בנו את פריז, לאחר השרפה, בנו שדרות המפולשות.
שמעתי שאומרים שיש מפרשים "בזמן הזה" - בזמן שכתבו את החיבורים, כחמישים שנה לאחר גירוש ספרד. אך מציורים של רומי מאותה תקופה, נראה שבהחלט היו רחבות וככרות שרחבם מעבר לשש-עשרה אמה.
ועוד: אין זו דרך הפוסקים להתיחס לתקופת כתיבתם אם לא שמציינים זאת באופן מפורש וגלוי, כגון "במקומותינו".
ועוד: אם אין לנו רשות הרבים, מדוע התלמוד עוסק בזה כל כך הרבה, ואפילו מתחלה את מסכת שבת בעניין הוצאה שאינה קיימת בזמננו, ובפרק הזורק, ומדוע לעשות עירובי חצרות ושיתוף מבואות אם אין רה"ר בזמננו?
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (2)
א. נכון, שלפעמים הבטוי "בזמן הזה" אין פירושו "כאשר אין לנו בית מקדש", אך בדרך כלל יש הסבר, כגון: שולחן ערוך אבן העזר הלכות פריה ורביה סימן ג סעיף א
מי שבא בזמן הזה ואמר: כהן אני, אינו נאמן. ואין מעלין אותו לכהונה על פי עצמו, ולא יקרא בתורה ראשון ולא ישא את כפיו.
הגה: וי"א דנאמן לקרות בתורה ראשון ולישא את כפיו בזמן הזה, שאין לנו תרומה דאורייתא שנחוש שמא יעלו אותו לתרומה (ב"י בשם הרמ"ך). וכן נוהגין האידנא בכל מקום שאין נוהגין בתרומה בזמן הזה וליכא למיחש למידי.
כלומר: הרמ"א מסביר מדוע בזמן הזה יש דין אחר.
וכן
שולחן ערוך חושן משפט הלכות גביית חוב מנכסים משועבדים סימן קיג סעיף ג
בזמן הזה, אפילו שעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי, אינו טורף מטלטלים שמכר או נתן, משום תקנת השוק.
וכן:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רכא סעיף א
אם היו בצער מחמת עצירת גשמים וירדו גשמים, מברכים עליהם
ובגלל שרשות הרבים הייתה מגבלה מהותית יום אחד בשבוע, לדוג' אסור מדין התורה להוליך חפץ או משא יותר מד' אמות בתוך רשות הרבים. ואסור מדין התורה להוציא ולהכניס חפץ או משא מרשות הרבים לרשות היחיד ולכן התלמוד עוסק בזה כל כך הרבה.
ולגבי השישים רבוא רבים חולקים על שיטה זו, היות שאין נזכר במפורש בגמרא או בירושלמי, וברי"ף וברמב"ם. וסביר שהיו הרבה מקומות שהיו נחשבים רשות הרבים.