"ויקרא מלאך א-להים אל הגר מן השמים" (בראשית כא יז).

לשון דומה לזו של פניית המלאך להגר שתציל את ישמעאל, מצאנו בעקידת יצחק, בפניית המלאך לאברהם שיציל את יצחק: "ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים" (כב, יא).

השינוי הבולט בין הפסוקים הוא כינוי המלאך: אצל הגר - 'מלאך א-להים', מידת הדין, ואצל אברהם - 'מלאך ה'', מידת הרחמים.

מדוע נאמרה הצלתו של ישמעאל בלשון מידת הדין?

שתי תשובות לדבר:

א. ישמעאל ניצל ע"י כך שהוא נבדק "באשר הוא שם" (ראש השנה טז ע"ב), בלי להתחשב במה שיהיה בעתיד. בדרך כלל, המידה של "באשר הוא שם" היא מידת הדין, שהרי ללא התחשבות בעתיד אין אפשרות של תשובה עתידית; אלא שלגבי רשע שעוד לא חטא, כמו ישמעאל, הדברים הפוכים. לעומת זאת, יצחק ניצול דווקא ע"י ראייה לעתיד, שהרי הובטח שיהיה לגוי גדול, וזוהי מידת הרחמים.

ב. עבור ישראל, הצלתו של ישמעאל היא שלילית, ולכן הצלתו נחשבת מידת הדין; ואילו הצלת יצחק נחשבת מידת הרחמים, מאחר שהיא חיובית לעם ישראל.