חז"ל - נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא?

נכתב על ידי אלון, 29/7/2019

 "תנו רבנן: שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא יפשפש במעשיו".

(בבלי, עירובין יג, ב)

 

כל בריאה מתחילה בעולם רוחני, היורד ומתגשם בעולם נמוך יותר. מצד הנשמה, שהיא ראשיתו של דבר - יש ירידה. הנשמה יורדת אל הגוף. מצד הנשמה: "נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא". במבט של הנשמה, בריאת העולם היא דבר שלילי, יש בה ירידה מעולם רוחני עליון לעולם של חומר.

אולם במבט של העולם המעשי - זו ברכה גדולה. הנשמה מובילה את הגוף כלפי מעלה, והעולם הולך ומתפתח, הולך ומתקדם. הנשמה הנמצאת בגוף ומרוממת אותו אל המקור הרוחני.

נראה ששני המבטים הללו באים לידי ביטוי במחלוקת של בית שמאי ובית הלל.

בית שמאי מתבוננים על הירידה של העולם מהעולם הרוחני (שבת כא, ב): "פוחת והולך". על כן אמרו שנוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא. על כן הרבו בית שמאי בגזרות, כדי לשמור על העולם הגשמי לבל ירד עוד ויתרחק ממקורו הרוחני. בית שמאי רואים בעולם החומרי "בעיה", ולכן שמאי היה שומר כל בהמה טובה - לשבת (ביצה טז, א) - אין ערך לאכילה בימי החול כשלעצמו, אלא כאמצעי לתכלית שהיא השבת.

בית הלל, לעומתם, רואים את ההתקדמות של העולם. מעת שניתנה לאדם נשמה בלידתו - הוא הולך ומתקדם ומתפתח (שבת כא, ב): "מוסיף והולך". משום כך אמרו שנוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא, ומיעטו בגזרות. העולם החומרי מחובר לעולם הרוחני, וניתן לתת בו אמון שיתקדם אל מקורו. "ברוך ה' יום יום" - גם לימי החול יש ערך, וגם הם מאירים מאור הנשמה.

מסקנתו של הבבלי, "נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא" נשמעת, בלשון המעטה, כאמירה פסימית ביחס לחיים. אולם, רבי מרדכי יוסף ליינר מאיזביצא, "מי השילוח" (בחלק הליקוטים, עירובין יג, ב),  מדייק בדברי הגמרא שלא נאמר: "טוב לו לאדם שלא נברא" אלא רק "נוח לו...". זאת אומרת, המקום ממנו באנו ואליו  נחזור הוא אכן יותר "נוח", ועם זאת - טוב שבאנו לעולם.  מתוך רעיון זה עולה תפיסה יסודית של הקיום: זכינו בחיים, לא על מנת שיהיה לנו  נוח בהם, אלא על מנת שנעשה את הטוב.

במהלך החיים השוטפים אנו ניצבים בפני אתגרים, ובשאלות כגון: האם להשקיע ולהעמיק בדברים החשובים בחיים? האם ללכת אחרי התאוות והיצרים שלנו? האם להשתנות? האם לעזור לזולת על חשבון הזמן הפנוי שלנו? בדרך כלל בחירות אלו אינן בין לעשות את הטוב ובין לעשות את הרע, אלא בין לעשות את הטוב לבין לעשות את הנוח. ההכרה כי משמעות חיינו היא השאיפה לטוב ולא השאיפה לנוח, יכולה לסייע לנו להעלות את המודעות לאתגרים שבחיינו ולבחור את הבחירה הנכונה.

מקובל להגדיר את שני יצרי האדם כ-"יצר הטוב" ו-"יצר הרע". בחלוקה זו יש סכנה שמא נחשוב שמספיק להימנע מלעשות דברים רעים, אבל אין בכך די, כדי לממש את קיומנו עלינו לבחור בטוב, והיצר שמעכב אותנו ומונע בעדינו מלעשות כן, אינו רק "היצר הרע" אלא גם "יצר הנוח".

 

הרב יהושע ויצמן, מהאתר: "ישיבת ההסדר מעלות יעקב" - www.yesmalot.co.il  , הרב יעקב נגן

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה