עידכון על פירוש קודם לישעיהו - ישעיהו מנבא את תורת עולם הבא

נכתב על ידי BenGavers, 3/6/2019

נבואת ישעיהו על ימינו

חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלם בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה שמעו שמים והאזיני ארץ כי יהוה דבר בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן הוי גוי חטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים עזבו את יהוה נאצו את קדוש ישראל נזרו אחור על מה תכו עוד תוסיפו סרה כל ראש לחלי וכל לבב דוי מכף רגל ועד ראש אין בו מתם פצע וחבורה ומכה טריה לא זרו ולא חבשו ולא רככה בשמן ארצכם שממה עריכם שרפות אש אדמתכם לנגדכם זרים אכלים אתה ושממה כמהפכת זרים ונותרה בת ציון כסכה בכרם כמלונה במקשה כעיר נצורה לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו


חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלם בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה שמעו שמים והאזיני ארץ כי יהוה דבר בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי פשע הוא כאשר הפה שע לדבר דברים רעים או לאכול דברים רעים. רשע הוא כאשר הראש שע כי הרשעים סובבים את ראשם הרבה כאשר מחפשים דרכים חדשים למלאות את תאוותם ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן הוי גוי חטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים עזבו את יהוה נאצו את קדוש ישראל נזרו אחור על מה תכו עוד תוסיפו סרה למה אתם ממשיכים להכות בחלשים יהוה אומר בתמיהה כי בזה אתם מוסיפים לסור מדרך יהוה וזה אפילו כאשר כל ראש לחלי וכל לבב דוי מכף רגל ועד ראש אין בו מתם פצע וחבורה ומכה טריה לא זרו ולא חבשו ולא רככה בשמן ולכן למה להמשיך למרוד כאשר אתם עוד סובלים מן המשפט על חטאיכם הקודמים ארצכם שממה שממה זה חיבור של שני מילים  שם מה  כי הרואה את הארץ בחורבנה חושב לעצמו שם אין חיים ולכן שם מה יש לחפש לעצמי עריכם שרפות אש מפצצות גרעין אדמתכם לנגדכם זרים אכלים אתה ושממה כמהפכת זרים כי עריכם נהיו כמו ערי הזרים שבאו לארצכם להילחם בכם ואתם שרפתם את עריו בפצצות גרעין כדי לעצור אותו מלכבוש את ארצכם ועכשיו גם עריכם נשרפו כמו ערי הזרים ואני חושב שזה מה שיהיה בחורבן מדינת ישראל החילונית כאשר מדינת ישראל תשמיד את ערי איראן בפפצות גרעין עקב ההצלחות של סוריה ולבנון ואיראן בשדה הקרב ואז ארצות הברית יבגוד במדינת ישראל וישמיד את עריו כדי להראות לגוים האחרים שאסור להשתמש בנשק גרעין ונותרה בת ציון כסכה בכרם כמלונה במקשה כעיר נצורה לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו יאמרו השורדים כי ערינו נהפכו כליל כמו ערי סדם ועמרה שזה מכה הרבה יותר קשה מחורבן בתי מקדש הראשון והשני שבו ערינו נכבשו אבל לא נהפכו כליל עד היסוד כמו סדם ועמרה.


שמעו דבר יהוה קציני סדם האזינו תורת אלהינו עם עמרה למה לי רב זבחיכם יאמר יהוה שבעתי עלות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמס חצרי לא תוסיפו הביא מנחת שוא קטרת תועבה היא לי חדש ושבת קרא מקרא לא אוכל און ועצרה חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטרח נלאיתי נשא ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שמע ידיכם דמים מלאו רחצו הזכו הסירו רע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה


שמעו דבר יהוה קציני סדם כי אתם דומים לסדם ועמרה במעשיכם עכשיו ולא רק באיך שעריכם נשרפו האזינו תורת אלהינו עם עמרה כי מה שאני מצוה אתכם לעשות בנבואה הזאת הוא תורת יהוה שיש עליו חיוב קיום באותו מידה שנבואת משה הוא תורה כי יהוה מצוה את עמו דרך נביאיו גם בדורות אחרי משה למה לי רב זבחיכם יאמר יהוה יאמר זה בלשון עתיד כי יהוה לא מדבר אל הדור של ישעיהו אלה אל דור שרואה שעריו נשרפו מפצצות גרעין כמו מהפכת סדם ועמרה שבעתי עלות אילים מבתי המקדש הקודמים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי כי גם שהיו בתי המקדש לא חפצתי בקורבנות אלה בצדק כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמס חצרי כי אני לא מבקש קורבנות מן הדור שלכם אבל אתם עושים בכל זאת ולכן בידיכם כאשר אתם שוחטים את בהמות אתם רומסים את כבוד חצר הר קדשי. בידכם רומסים ולא ברגליכם כי לעלות להר הקודש הוא מותר אבל לשחוט שם הוא רע לא תוסיפו הביא מנחת שוא קטרת תועבה היא לי המנחה הוא לשוא כי נעשה נגד רצוני ולכן לא יועיל לכם והקטרת תועבה כי אני גם לא רוצה בחלקי עבודת המקדש שלא דורשים שחיטה חדש ושבת קרא מקרא לא אוכל און ועצרה בראש חודש ושבת קראו את דברי המקרא של הנביאים במקום סעודות אוכל משובחים כי באון הזה אתם שמים את עצרת המלאכה כאחרון בסדר עדיפויות שלכם. און הוא כאשר איש עושה מעשה לעצמו ובמקום שזה יועיל לו המעשה מוריד אותו ארצה. האות  א  הוא אני והאות  ו  בא להפריד והאות  ן  הוא חודר מתחת לקו הכתיבה כי העושה און גורם לעצמו לשקוע לארץ כמו  ן  שחודר מתחת לקו הכתיבה וזה היה המשפט על אדם הראשון אחרי שחטא באכילת פרי עץ הדעת טוב ורע "בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב" (בראשית ג, יט) חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטרח שנאה נפשי בלשון עבר כי בבתי המקדש הקודמים אני גם שנאתי את הקורבנות ובראש חדש ושבת אתם הייתם מוסיפים קורבנות יותר מיום רגיל אבל אז נלאיתי נשא את "עון המקדש" ולא פקדתי את זה על אבותיכם כי זה הדרך שהם היו רגילים לעשות באותם דורות. אחר שקרח דרש שלא רק לאהרון יהיה הכהונה יהוה אמר "ויאמר יהוה אל אהרן אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש ואתה ובניך אתך תשאו את עון כהנתכם" ולא כמו שקרח רצה שלמשפחות אחרות גם יהיה חלק בעבודת המקדש (במדבר יז, כה). עון הוא כאשר עושים מעשה עם התקוה שזה יביא ברכה אבל הברכה לא עומד לאורך זמן. האות  ע  הוא כמו כוס כי כאשר עושים מעשה בונים כלי כדי לקבל ברכה אבל סופו של עון זה שהברכה נוזל מן הכלי עד שהוא שוקע מתחת לארץ כמו האות  ן  שחודר תחת קו הכתיבה. לכן הנבואה פה הוא קריאת דרור לכהנים לשחררם מלשאת במשא של עון המקדש ועון הכהונה ובמקום זה לעבוד את יהוה בדרך יותר נעלה. בהמשך רואים עוד הוכחות שהדרך הזה היה טמון בתורה כבר מספר בראשית ושנביאים אחרים גם ניבאו שגאולתנו תלוי בהפסקת עבודת המקדש בלשון יותר ברור מי מה שיש פה אפילו ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שמע כי בשונה מדורות קודמים אתם לא רגלים לראות שחיטת בהמות כי חייתם חיים מודרנים ולכן עבודת המקדש עוד נראה זר בעיניכם ובגלל זה אתם מסוגלים להבין שיש דרך יותר נעלה לעבוד אותי מאשר שפיכת דם ולכן לא אשא את עון המקדש בשבליכם אלה אפקוד אותו עליכם כדי לעורר אתכם לתשובה ידיכם דמים מלאו בדם בהמות ששחטתם רחצו את הדם ששפכתם מהר קדשי הזכו את ההר שלא ישאר בו כל סימן של דם הסירו רע מעלליכם מנגד עיני כאשר תסירו מן ההר את המזבח שעליו עשיתם את רע מעלליכם בלשחוט נגד רצוני חדלו הרע חדלו לאכול בשר בכלל למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה כי אני דורש שתפיקו להכאיב לכל סוגי החלשים בין אם הם יתומים ואלמנות או בהמות ועופות.


לכו נא ונוכחה יאמר יהוה אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו כי פי יהוה דבר


לכו נא ונוכחה יאמר יהוה אעורר בקירבכם שליח שירא לכם הוכחות מתורת משה ונביאים אחרים שזה רצוני להפסיק את עבודת המקדש אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם אתם דואגים שאתם תחטאו בעתיד כי זה דרך חדש אז גם אם יהיו חטאיכם אדומים כמו חוט השני הם ילבינו כמו שלג כי אתם בוחרים לעשות את רצוני האמיתי אם יאדימו כתולע כצמר יהיו אם תאבו ושמעתם כאשר מפסיקים איכלת בשר אז טוב הארץ תאכלו במקום בשר ואם תמאנו ומריתם כאשר אוכלים בשר אז חרב תאכלו עקב אכילת הבשר כי פי יהוה דבר וזה תורת יהוה לדור שלכם שיש בה חיוב קיום ומשפט על אי קיום כמו שעבודת המקדש היה מצות יהוה לדורות קודמים כי כמו שמשה נתן תורה לבני דורו גם ישיעהו מנבא את תורת יהוה לדורינו "כי יהוה חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר" (ישעיהו מב, כא) ולכן פה זה לא מבטל את תורת משה אלה מגדיל אותה. לדוגמא תורת משה דורש לכסות את הדם של הבהמה אחרי ששוחטים אותה כדי שלא נאכול את בשרו תוך כדי שדמו נגד עיניו (ויקרא יז, יג) אבל עכשיו יהוה מגדיל על נבואת משה בדרישה שבכלל לא נשפוך דם ובזה מתקרבים לקיים את התורה שהיה לאדם הראשון שיהוה ציוה לו לאכול רק מן הצומח.


הוכחות מנביאים שהגאולה תלויה בהפסקת עבודת המקדש: "כה אמר יהוה השמים כסאי והארץ הדם רגלי אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה נאם יהוה ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי שוחט השור מכה איש זובח השה ערף כלב מעלה מנחה דם חזיר מזכיר לבנה מברך און גם המה בחרו בדרכיהם ובשקוציהם נפשם חפצה גם אני אבחר בתעלליהם ומגורתם אביא להם יען קראתי ואין עונה דברתי ולא שמעו ויעשו הרע בעיני ובאשר לא חפצתי בחרו" (ישעיהו סו, א). "והיה כי תרבו ופריתם בארץ בימים ההמה נאם יהוה לא יאמרו עוד ארון ברית יהוה ולא יעלה על לב ולא יזכרו בו ולא יפקדו ולא יעשה עוד בעת ההיא יקראו לירושלם כסא יהוה ונקוו אליה כל הגוים לשם יהוה לירושלם ולא ילכו עוד אחרי שררות לבם הרע" (ירמיהו ג, טז).  "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטן נהג בם ופרה ודב תרעינה יחדו ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל תבן ושעשע יונק על חר פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את יהוה כמים לים מכסים" (ישעיהו יא, ו). "ביום ההוא לא תבושי מכל עלילתיך אשר פשעת בי כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך ולא תוספי לגבהה עוד בהר קדשי והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם יהוה" (צפניה ג, יא). "הנה ימים באים נאם יהוה וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר המה הפרו את בריתי ואנכי בעלתי בם נאם יהוה כי זאת הברית אשר אכרת את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם יהוה נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם" (ירמיהו לא, ל). "כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ולא תזכרנה הראשנות ולא תעלינה על לב כי אם שישו וגילו עדי עד אשר אני בורא כי הנני בורא את ירושלם גילה ועמה משוש וגלתי בירושלם וששתי בעמי ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה לא יהיה משם עוד עול ימים וזקן אשר לא ימלא את ימיו כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקלל ובנו בתים וישבו ונטעו כרמים ואכלו פרים לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל כי כימי העץ ימי עמי ומעשה ידיהם יבלו בחירי לא ייגעו לריק ולא ילדו לבהלה כי זרע ברוכי יהוה המה וצאצאיהם אתם והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר יאכל תבן ונחש עפר לחמו לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי אמר יהוה" (ישעיהו סה, יז). כאשר אנחנו מפסיקים לאכול בשר זה יהיה צעד ראשון כדי לגרום לזה שגם החיות לא יטרפו אחד את השני. "יהוה עזי ומעזי ומנוסי ביום צרה אליך גוים יבאו מאפסי ארץ ויאמרו אך שקר נחלו אבותינו הבל ואין בם מועיל היעשה לו אדם אלהים והמה לא אלהים לכן הנני מודיעם בפעם הזאת אודיעם את ידי ואת גבורתי וידעו כי שמי יהוה" כי עוד ייבנו בתי מקדש עתידים כי רוב העם הולך למרוד בדרך הזה לתקופת זמן ואז גם הגוים יעבדו אותו והם יגידו לבני ישראל שהם ירשו שקר מאבותם ורק ישראל עושה אמת אבל אז יהיה צורך ליהוה לראות את ידו וגבורתו עוד פעם במפשט כדי שיעזבו את עבודת המקדש ויעבדו את שם יהוה באמת (ירמיהו טז, יט). גם עם רוב העם וגוים אחרים עובדים את המקדש אסור ללכת אחריהם כי "לא תהיה אחרי רבים לרעת ולא תענה על רב לנטת אחרי רבים להטת" (שמות כג, ב).


ברית עולם: בהרבה מן המצות בתורת משה כתוב שחייבים לקיים אותם עד עולם והמשעות של עד עולם הוא כל עוד נעלם מעינינו שיש דרך יותר נעלה שיהוה דורש מאיתנו ולכן עולם הוא ביטוי לזה שדעת יהוה נעלם מן האדם ולא שחיוב המצוה יהיה לתמיד ללא סוף. לכן יהוה אומר על דור שממשיך בדרך הקורבנות "על הר גבה ונשא שמת משכבך גם שם עלית לזבח זבח ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך כי מאתי גלית ותעלי הרחבת משכבך ותכרת לך מהם אהבת משכבם יד חזית ותשרי למלך בשמן ותרבי רקחיך ותשלחי צריך עד מרחק ותשפילי עד שאול ברב דרכך יגעת לא אמרת נואש חית ידך מצאת על כן לא חלית ואת מי דאגת ותיראי כי תכזבי ואותי לא זכרת לא שמת על לבך הלא אני מחשה ומעלם ואותי לא תיראי" (ישעיהו נז, ז). אני מעלם כי אני מסתיר את פני מכם כאשר אני נותן לכם להמשיך לפשע נגדי. ככל שעולים בדרגות של צדק אז עולים מעולם אחד לעולם יותר נעלה ולכן נאמר "ישראל נושע ביהוה תשועת עולמים לא תבשו ולא תכלמו עד עולמי עד" (ישעיהו מה, יז). על האדם הראשון נאמר שיהוה לא רצה לתת לו לאכול מפרי עץ החיים כי אחרי שחטא באכילה פרי עץ הדעת טוב ורע האדם היה בעלם מיהוה ואם היה אוכל מפרי עץ החיים אז כבר לא היה יכול למות ולכן לא היה מרגיש צורך לעשות תשובה והיה ממשיך לחיות בעלם מדעת יהוה. "ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם וישלחהו יהוה אלהים מגן עדן" (בראשית ג, כב). לכן נבואת ישעיהו הוא תורת העולם הבא שמצוה אותנו לעזוב את העולם הקודם של קורבנות ולעלות לדרך יותר קדושה של עבודת יהוה.


מצוה שהיה עלינו מדור האדם: על ידי שאנחנו לא אוכלים בשר אנחנו מתחילים לקיים את התורה הקודמת שניתנה לאדם הראשון ובניו לפני שנפלו לחטא כי עליהם היה המצוה לאכול רק מן הצומח אבל עד ימי נח הם חטאו כל כך נגד אותו מצוה שיהוה התיר לו לאכול בשר. "ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה" (בראשית א, כח). אפילו שיהוה ציוה על האדם לרדת בחיות המשמעות לא היה לרצוח ולעשוק אותם אלה להנהיגם לדרך ישרה כמו שנאמר בעתיד "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטן נהג בם" (ישעיהו יא, ו) ולכן ישר אחרי שיהוה מצוה לרדת בחיות הוא מצוה לאדם רק לאכול מן הצומח כדי שהאדם לא יחשוב שלרדת זה לרצוח ולעשוק. זה תפקיד לנער להנהיג את החיות כי הוא ניער את עצמו מללמוד דברי יהוה אבל ליותר חכמים ממנו יהיה התפקיד היותר חשוב של להנהיג עמים. ופה בהתחלת הנבואה יהוה לא דורש שרק נאכל מן הצומח כמו האדם הרשאון אלה שנעשה צעד ראשון כאשר נפסיק לאכול בשר.


התרת בשר התרה לבלעם: ההתרה שהיה לנח לאכול בשר הוא כמו ההתרה שהיה לבלעם בן בער ללכת אל מואב כאשר ביקש לקלל את ישראל ויהוה הותיר לו ללכת אבל שפט אותו על שהוא ביקש לפשוע.  "ויבא אלהים אל בלעם ויאמר מי האנשים האלה עמך ויאמר בלעם אל האלהים בלק בן צפר מלך מואב שלח אלי הנה העם היצא ממצרים ויכס את עין הארץ עתה לכה קבה לי אתו אולי אוכל להלחם בו וגרשתיו ויאמר אלהים אל בלעם לא תלך עמהם לא תאר את העם כי ברוך הוא ... ועתה שבו נא בזה גם אתם הלילה ואדעה מה יסף יהוה דבר עמי ויבא אלהים אל בלעם לילה ויאמר לו אם לקרא לך באו האנשים קום לך אתם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אתו תעשה ויקם בלעם בבקר ויחבש את אתנו וילך עם שרי מואב ויחר אף אלהים כי הולך הוא ויתיצב מלאך יהוה בדרך לשטן לו ... ויגל יהוה את עיני בלעם וירא את מלאך יהוה נצב בדרך וחרבו שלפה בידו ויקד וישתחו לאפיו ויאמר אליו מלאך יהוה על מה הכית את אתנך זה שלוש רגלים הנה אנכי יצאתי לשטן כי ירט הדרך לנגדי" (במדבר כב, ט).  מי שבוחר ללכת בדרך רעה כמו בלעם יקבל את בקשתו אבל כמו שהיה דין על בלעם גם יהיה דין על אלו שדובקים לעבודת בית המקדש. לכן נאמר "שוחט השור מכה איש זובח השה ערף כלב מעלה מנחה דם חזיר מזכיר לבנה מברך און גם המה בחרו בדרכיהם ובשקוציהם נפשם חפצה גם אני אבחר בתעלליהם ומגורתם אביא להם יען קראתי ואין עונה דברתי ולא שמעו ויעשו הרע בעיני ובאשר לא חפצתי בחרו" כי הם בוחרים במה שיהוה כבר לא רוצה (ישעיהו סו, א). בהמשך של הנבואה יש דיבור על בית מקדש עתידי וקורבנות שיתקבלו ברצון כי אותו דור לא יבינו את נבואת ישעיהו ולכן הם דומים לדורות קודמים שעשו לפי הבנתם בתמימות אבל כמו הקודמים גם נרמז שהם יפלו לעונות ובית המקדש העתידי ייחרב כמו הקודמים.


ללכת צדקות ללכת חשכים: "מי בכם ירא יהוה שמע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נגה לו יבטח בשם יהוה וישען באלהיו" (ישעיהו נ, י). פה יהוה מדבר על ישעיהו ואומר שישעיהו הלך חשכים כי במקום לנסות להשיג שלמות מידית ישעיהו הלך חשכים כאשר הלך מדרך רע לדרך יותר טובה וכך חשך מעצמו את הדבר היותר רע כאשר החליף את היותר רע בפחות רע. ללכת חשכים זה כלל גדול כי הדברים שיש בנבואה הזאת הם נשגבים ואם נרוץ לקיים את הכל ביום אחד אז זה מביא השתוללות ואז במקום שנתקדם בצדק נכשל אחור. לכן יש להחליף דבר רע יותר בדבר פחות רע ולא לנסות לסור מכל הרע ביום אחד כי נאמר "וקוי יהוה יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו" (ישעיהו מ, לא). אבל גם כאשר עושים כך אסור להגיד על הפחות רע שזה אור שלם אלה יש לזכור שגם מי זה נצתרך ללכת לדרגה יותר גבוהה של צדק כדי להטיב לעצמנו ולכן לעבד יהוה אין נגה לו כי הוא לא אומר על אור חלקי שזה אור שלם.


איכה היתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים כספך היה לסיגים סבאך מהול במים שריך סוררים וחברי גנבים כלו אהב שחד ורדף שלמנים יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם


איכה היתה לזונה קריה נאמנה ובגלל שהיא נהיתה לזונה אז מלאתי משפט כאשר שפטתי אותה בידי אויביה ועשיתי את זה כדי שאחרי המשפט צדק ילין בה אבל במקום זה ועתה מרצחים רוצחים בהמות אפילו אחרי שאסרתי עליהם לעשות כן. וכבר בנבואת משה רואים הוכחה שלהרוג בהמה הוא נחשב לרצח אם נעשה נגד רצון יהוה. "זה הדבר אשר צוה יהוה לאמר איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן ליהוה לפני משכן יהוה דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו" (ויקרא יז, א). בגלל ששופכים דם חיות נגד רצוני אז כספך היה לסיגים כי איבד את ערכו סבאך מהול במים כי צריכים לדלל את הסבון במים כדי שישתמר ליותר זמן שריך סוררים וחברי גנבים כי עשו שותפות עם הגנבים לקבל חלק ממה שהם גונבים כלו אהב שחד בלשון עבר כי עכשיו הם מקבלים את בצעם מן הגנבים ורדף שלמנים בלשון עבר כי בעבר השרים רדפו את השלל שנשאר אחרי המלחמה אבל עכשיו גם זה לא נשאר. שלמנים זה  של מן ים  . מי שמת במלחמה נשמל לאוכל שנאכל ומן הוא מילה כללית לאוכל ולכן השרים רדפו את השלל של אלו שהיו מן במלחמה כי נאכלו על ידי חרב אויביהם. המילה שמן מעיד על פירוש זה  שם מן  כי בשמן שם יש הרבה מן. ים זה מילה כללית לריבוי כמו תלמידים הולכים. לכן רדף שלמנים זה רדף שלל ולא רדף שלומים או שלמים יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם בלשון עתיד כי עכשיו הם עוד שופטים את היתום אבל ככל שהם מתרגלים להתאכזר בבהמות החלשים מהם אז גם יתאכזרו בבני אדם החלשים מהם ולכן בעתיד לא ישפטו למען היתום והאלמנה אפילו לא תביא אליהם את הריב שלה כי היא תפחד שהם ינצלו אותה במצב חולשתה. וזה שונה מדורות קודמים שהיו אוכלים בשר אבל מרחמים על היתום כי אותם דורות לא ידעו דרך אחרת ולכן פעלו בתמימות במקום דור עקב חורבן מדינת ישראל המודרנית שיודע שזה נגד רצון יהוה אבל מעיז פנים להמשיך לשחוט בשר ולכן אותו עזות פנים גם מביא אותם לחטוא בדברים יותר קשים.


לכן נאם האדון יהוה צבאות אביר ישראל הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי ואשיבה ידי עליך ואצרף כבר סיגיך ואסירה כל בדיליך ואשיבה שפטיך כבראשנה ויעציך כבתחלה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה ושבר פשעים וחטאים יחדו ועזבי יהוה יכלו כי יבשו מאילים אשר חמדתם ותחפרו מהגנות אשר בחרתם כי תהיו כאלה נבלת עלה וכגנה אשר מים אין לה והיה החסן לנערת ופעלו לניצוץ ובערו שניהם יחדו ואין מכבה


לכן נאם האדון יהוה צבאות אביר ישראל הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי ואשיבה ידי עליך אפילו שלפני מעט זמן שפטתי את ציון על חטאיה הקודמים כאשר החרבתי את מדינת ישראל החילונית אשוב עוד פעם לשפוט אותה ואצרף כבר סיגיך ואסירה כל בדיליך ואשיבה שפטיך כבראשנה ויעציך כבתחלה כי אז פעלו בתמימות לעשות רצוני לפי הבנתם אז אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה ציון במשפט תפדה כי היא יודעת את חטאיה ולא סרה מהם ולכן נצרכת למשפט ושביה בצדקה כי בגלות הם קיבלו משפט שהסיר מעליהם את עונותיהם העבים וזה נתן לצדק לצמוח בקרבם. צדק הוא  צד דק  לעומת עב ותועבה כי צדיקים אוהבים את הדק לעומת רשעים שאוהבים את העבה. "ויאמר צא ועמדת בהר לפני יהוה והנה יהוה עבר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני יהוה, לא ברוח יהוה, ואחר הרוח רעש, לא ברעש יהוה, ואחר הרעש אש, לא באש יהוה, ואחר האש, קול דממה דקה ויהי כשמע אליהו וילט פניו באדרתו" (מלכים א, יט, יא). אליהו רצה שיהוה ישפוט את עמו במשפטים עבים ורועשים אבל יהוה הראה לו שהוא לא נמצא ברעש ובאש אלה בקול דממה דקה שזה הצדקה. המשפט הוא רק משרת את הצדקה כדי להסיר מן העם את עונותיו הרועשים כדי שאחרי כן נוכל לשמוע את קול דממה הדקה של הצדקה ושבר פשעים וחטאים יחדו שיישברו כי הפה שלהם שע לאכול בשר וזה גם חטא כי עושים את זה אפילו ששמעו שזה נגד רצון יהוה ועזבי יהוה יכלו ולא רק יישברו כי לא ישאר מהם שארית בארץ אחרי שעזבו את יהוה ואפילו לא נושאים את שמו המפורש כי יבשו מאילים אשר חמדתם ותחפרו מהגנות אשר בחרתם כי בעלי הברית שבחרתם ליהות לכם כמגן להגן עליכם יביאו עליכם צרות כמו ארצות הברית שבגד בכם ותצתרכו לחפור מקלטים כדי להינצל מפצצות כי תהיו כאלה נבלת עלה וכגנה אשר מים אין לה והיה החסן לנערת ופעלו לניצוץ ובערו שניהם יחדו ואין מכבה אין מכבה כי יהוה לא הולך לשוב מהדריש שנפסיק לאכול בשר ולכן הוא הולך להמשיך לבעור את הרשע מן העם במשפט עד שכל הרשע נאכל ורק אז לא יהיה צורך למשפט.


האדון יהוה: הוא האדון בלשון יחיד ולא כמו שאומרים אֲדֹנָי בלשון ריבוי ואפילו ישעיהו שהוא אומר אדנִי יהוה זה בלשון יחיד. מי שמברך אֲדֹנָי בלשון ריביו הוא לא רק מברך את יהוה שהוא האדון מעל כולם אלה הוא גם מברך את האדונים האחרים שיש עליו כמו המעביד שלו והמלך והמדינות החזקות ששולטות על מדינתו. כבר מימי השופטים היו מברכים את אדוניהם ואז הם קראו לאדוניהם בעלים כי הבועל מושל במי שתחתיו כמו אדון לכן נאמר "יהוה אלהינו בעלונו אדנים זולתך לבד בך נזכיר שמך" כי אפילו שאדונים אחרים מושלים בנו רק נזכיר את שם המפורש ולא נשתמש בכינוים (ישעיהו כו, יג). "ויעשו בני ישראל את הרע בעיני יהוה ויעבדו את הבעלים" (שפטים ב, יא).


עמלק גם נהיה אדונים: "וירא את עמלק וישא משלו ויאמר ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד" (נבואת בלעם, במדבר כד, כ). עמלק נלחם בבני ישראל כאשר יצאו ממצרים וגם כאשר התחילו לחזור לארץ ישראל בהתחלת הישוב החדש כאשר הגרמנים הרגו את יהודי אירופה וגם כאשר יכה במדינת ישראל החילונית דרך דונלד טראמפ הנשיא של ארצות הברית שהוא ממוצא גרמני. עמלק הוא השבטים הגרמנים הקדומים שכבשו את האימפריה רומאית ואת אירופה. ואם תרצו הוכחה מן הרבנים אז הרב חיים זוננפלד שהיה רבה של העדה החרדית בירושלם סירב להיות בקבלת פנים של הקיסר הגרמני וילהם השני ב1898 כי אמר שיש לו מסורת מרבותיו שגרמניה זה עמלק (חכמת חיים, שלמה זלמן זוננפלד). המנהיג של העמלקים היטלר בעצמו העיד שהוא נלחם ביהודים כדי להלחם במוסר האלהי כי אמר "שני מומים הטילה היהדות בבני האדם: בגוף על ידי ברית המילה ובנפש על ידי המצפון" וזה שונה מאויבי ישראל האחרים שנלחמים ביהודים כי רוצים את אדמתם או כספם ולא כי יש להם רצון למחה את מוסר האלהי מן היקום. עמלק שונא את המוסר כי זה מגביל את יכולתו לעשוק את החלשים ממנו. הצורך למחה את זכר עמלק הוא כל כך גדול כי הוא עשה מעשים שמיוחדים ברשעתם ולכן הרשע שלו יותר חזק מכל גוי אחר ורואים את זה על עמלק אב הגוי העמלקי שאפילו שהוא היה נכד של עשו הוא חי הרבה מעבר לשנות בני דורו והוא בעצמו בא עם עמו להכות בבני ישראל אחרי ארבע מאות ועשרים שנה שבני ישראל היו עבדים במצרים. לכן נאמר "ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב" כי עמלק האיש בא בעצמו ולא רק עמו הצאציו שלו והוא היה יכול לחיות כל כך הרבה שנים כי עשה מעשים רעים מאוד שנתנו לו כוח מיוחד ואני חושב שהוא היה אוכל בשר של בני אדם ולכן הוא רצה להרוג את בני ישראל כדי לעשות כך גם להם כי בדמם של צדיקים יש יותר חיות כי אצלם רוח יהוה יותר נמצא ועמלק הוא כמו תולעת שגונב את חיותו מאחרים כי אין לו קשר עצמאי עם רוח החיים של יהוה. גם אצל הגרמנים העמלקים רואים מעשים דומים כי הם היו יוצרים סבון מן השומן של גופות היהודים במחנות ההשמדה תחת הפרופסור ספנר בדנציג והם גם היו משתמשים בשער של היהודים למילאו מזרונים ועוד תועבות.


כיבושים של שבטי עמלק הקדומים: השבט הונדלים כבשו את רומה בשנת 455 וגם כבשו את ספרד. מספרד יצאו להתישב במרכז ודרום אמריקה כחלק ממדינות הקולוניאליזם. השבטים האנגלו והסקסון כבשו את אנגליה ומשם יצאו התישבו בצפון אמריקה ואוסטרליה וניו זיילנד. וכמובן השבטים העמלקים ישבו בגרמניה ומדינות אחרות באזור כמו הולדנד ומשם התישבו בדרום אפריקה. והם גם התישבו בהרבה אזורים במזרח אירופה כמו השבט הברסטני שישב באזור של רומניה והונגריה וגם השבט האנרטי. השבט הגוט ישב בחצי האי קרים שבאוקרניה וגם בפולין.  הכיבושים והשבטים הם רבים מידי לכתוב פה אבל כן יש להבדיל בין עמלק ומואב בן לוט שמואב הוא העם הסלאבי ברוסיה. בתוך מדינות עמלק כלולים מדינות המערב שהם ההכי חזקות בימינו עם הכלים והצבאות הכי חזקות ולכן הגוים מנסים ללמוד מהם ורוצים מסחר איתם כי עמלק נהיה ראשית הגוים בימינו.


שירת האזינו על ימיני: "הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם" (דברים לב, כא). הם קנאוני בלא אל כי ברכו את אדוניהם במקום את שמי אז אני מקניאם בעמלק שהוא לא עם כי אין לו חלק בעמים. לכן נכון להשתמש בכינוי לא עם במקום לכבד אותו על ידי הזכרת שמו וכך גם מקללים אותו. לעומת זה מי שמשתמש בכינוי לשם יהוה מזלזל בשמו. "נדרשתי ללוא שאלו נמצאתי ללא בקשני אמרתי הנני הנני אל גוי לא קרא בשמי" (ישעיהו סה, א). התפילות בסידורים הם גם מפשיעים כי מבקשים חידוש הקורבנות שזה נגד רצון יהוה לדורינו. "לא תשא את שם יהוה אלהיך לשוא כי לא ינקה יהוה את אשר ישא את שמו לשוא" (שמות כ, ו).


יהוה אהבה: יש קשר בין יהוה ואהבה כי יהוה עושה משפט ומצמיח צדקה כדי שיהיה אהבה יותר אמיתית לבריאותיו. ולכן כמו שבמילה אהבה מתחילים עם האות  א  ואז זה נהיה  ב  בשם יהוה מתחילים עם האות  י  וזה נהיה  ו  כי כאשר יהוה מוריד את מלכותו לארץ אז האות  י  נהיה  ו  ואז גם האות  ב  נאסף למילה אהבה כדי להשלים אותו. לא עם הוא כל כך רוצה לעשוק שאין יכולת לאהבה אמיתית להתקיים כל עוד הוא נמצא ולכן " ויאמר יהוה אל משה כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים ויבן משה מזבח ויקרא שמו יהוה נסי ויאמר יד על כס יה מלחמה ליהוה בעמלק מדר דר" וזה מלחמה כדי להשלים את מלכות יהוה בארץ מיה ליהוה שזה אהבה שלמה לבריאות (שמות יז, יד).


המלחמה הוא גם ברוח לא עם: המלחמה בלא עם הוא נגד גופו ורוחו כי רוח לא עם מנסה להחטיא את האדם בחלומות ורגשות רעים ולכן כאשר שאול בן קיש ריחם על אגג מלך לא עם ולא החרים את כל שללם אז רוח לא עם הצליח להתגבר עליו עד שנהיה משוגע ורדף את דוד לחינם ובמקום להחרים את לא עם הוא החרים את הכהנים בעיר נב. "ויאמר המלך לרצים הנצבים עליו סבו והמיתו כהני יהוה כי גם ידם עם דוד וכי ידעו כי ברח הוא ולא גלו את אזנו ולא אבו עבדי המלך לשלח את ידם לפגע בכהני יהוה ויאמר המלך לדויג סב אתה ופגע בכהנים ויסב דויג האדמי ויפגע הוא בכהנים וימת ביום ההוא שמנים וחמשה איש נשא אפוד בד ואת נב עיר הכהנים הכה לפי חרב מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק ושור וחמור ושה לפי חרב" (שמאול א, כב, יז). שאול אמר לא גלו את אזנו ולא אמר לא גלו את אזני כי האותו זמן רוח לא עם היה זה שדיבר דרך פיו של שאול. שאול עשה לכהנים מה שיהוה אמר לו לעשות ללא עם. "כה אמר יהוה צבאות פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל אשר שם לו בדרך בעלתו ממצרים עתה לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמל עליו והמתה מאיש עד אשה מעלל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור" (שמואל א, טו, ב). גם משה היה צריך להילחם את המלחמה הרוחנית תוך כדי שיהושע והעם נלחמו נגד לא עם בחרב. "ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה האלהים בידי ויעש יהושע כאשר אמר לו משה להלחם בעמלק ומשה אהרן וחור עלו ראש הגבעה והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק" (שמות יז, ח). בימינו לא עם הרבה יותר חזק כי נהיה ראשית הגוים ולכן אין לשמוע לחלומות ורגשות כי הם נגועים מרוח האויב ויש בהם ערבוב של שקר ואמת כדי להתעות אותנו לפשע. במקום זה צריך לדבוק להבנות השכל גם אם זה מרגיש לא נכון ולשכוח מן הרגשות על ידי לימוד דברי יהוה. "יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבתיו וישב אל יהוה וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח" (ישעיהו נה, ז). עצה טובה לזה הוא "מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק" (ישעיהו כד, טז) שזה אומר לזמר את זמרת האמונה בשפתינו וכך נלחמים ברוח האויב כמו שמשה עשה. רק עוזר כאשר מזמרים בשפתינו את זמרת האמונה שזה דברי הנבואה של ישעיהו כי זה לא אומר זמירות בלשון ריבוי אלה זמרת בשלון יחיד כי רק זמרת האמונה עוזר. זמרת האמונה הוא צבי לצדיק להציב גבול סביבו שרוח לא עם לא יתגבר עליו אבל לרשע זה גם עוזר לו להרחיב את גבול הצדק שלו כדי לעשות תשובה. אם לא יכולים לזכור את דברי הנבואה אז יכולים לזמר את שם יהוה בשפתינו כי "זמרו יהוה כי גאות עשה מידעת זאת בכל הארץ" וזה לא רק עוזר לאותו מזמר אלה גם לאחרים שמושפעים מרוח לא עם כמו שידי משה עזרו לדורו להתגבר באמונה (ישעיהו יב, ה).


הולכים לאט בדרך יהוה: "כי כה אמר אדני יהוה קדוש ישראל בשובה ונחת תושעון בהשקט ובבטחה תהיה גבורתכם ולא אביתם ותאמרו לא כי על סוס ננוס על כן תנוסון ועל קל נרכב על כן יקלו רדפיכם" (ישעיהו ל, טו). יהוה מדבר בפסוק הזה אל דור אחר אבל אותו כלל הוא נכון לנו כי יש את היכולת לקבל את ישועתנו בשובה ונחת כאשר יושבים ללמוד את דברי יהוה ואז רוח לא עם שע מאיתנו ואחרי שלומדים מספיק אז קמים לקיים את לימודינו בצעדים מדודים ואז גבורתינו נעשה בהשקט ובבטחה. וצריך להתגבר לקיים הלימוד כי ללמוד רק נותן ישועה זמנית כי כאשר שמפסיקים ללמוד אז רוח לא עם חוזר להילחם בנו וזה לעומת מי שמתגבר לקיים הלימוד שהוא מבעיר מקרבו את הדבר העב שהיה בידו שנתן לרוח לא עם אחיזה בו ואז זה כבר לא יכול לבוא להפריעו יותר. לכן רק מי שמקיים את דבר יהוה למעשה מתכן את רוח יהוה בקירבו ורק הוא ראוי להיות שופט על העם.


קול ענות מלחמה: "וישמע יהושע את קול העם ברעה ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה ויאמר אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות אנכי שמע ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל" (שמות לב, יז). כאשר מתחילים ללכת בדרך יהוה אז רוח לא עם נלחם בבעל התשובה יותר כדי לעצור אותו לפני שהוא יתחיל לצבור כוח צדקה וזה כמו אויב שבא להכות ביריבו כאשר היריב רק מתחיל לארגן את חייליו כדי להשמידו מהר. ועדיף קול ענות גבורה וחולשה כאשר נלחמים ברע מאשר קול ענות של הכנעה לשקר. גם עובדי המקדש הם עובדי אליל כמו עבדי העגל כי עבודת אליל זה כאשר עושים מה שיודעים שזה נגד רצון יהוה ולכן פסילי הכרובים שהיו בארון הברית לא היו אליל אבל כל פסל אחר הוא אליל. המורדים הופכים את בית המקדש לאליל שלהם.


ישראל: הדרך הנכון לאיית את השם ישראל זה ישר אל ולא כמו שמאייתים בימינו כאשר אומרים יסר אל כי ישראל הוא "ישורון" ההולך ישר בדרך האל ולא סר אל שסר מדרך האל. לכל אות יש רק צליל אחד אבל היום מערבבים את האיות של אותיות  א  ה  ע  והאותיות  ב  ו  והאותיות  ס  ש  והאותיות  ח  ך  ואותיות  ט  ת . וגם הדרך היותר אמיתי לכתוב האותיות  כ  מ  נ  פ  צ  הוא בצורה הסופית שלהם  ך  ם  ן  ף  ץ  כי בצורה הסופית האות מעיד על משמעותו כמו שלום שהוא כאשר איש של מעצמו את הדבר שמפריע לו ואז יש לו  ם  כי סגר עצמו מהשפעתו של אותו מפריעה כמו שאות  ם  הוא סגור ובזה יש לו שלום. "של נעליך מעל רגליך" (שמות ג, ה). והאות  ף  הוא בצורת הפה והאות  ץ  הוא כמו ץםח שיש לו שורש מתחת לאדמה והוא ץץ מעל האדמה כמו האות ץ שחלק ממנו מתחת לקו הכתיבה אבל כאשר עולה מעל קו הכתיבה הוא מתפצל לשני ענפים. וגם באות  ו  תועים כי מאייתים אותו שונה על פי מיקומו במילה אפילו שבאמת אמורים לאיית אותו באותו דרך שמאייתים כאשר הוא נמצא בהתחלת מילה. לדוגמא במילים ועני עוני ענו אמורים לאיית  ו  באותו דרך שאומרים ועני גם כאשר אומרים עוני וענו.  ו  תמיד בא להפריד בסדר וזה נכון גם כאשר הוא בהתחלת מילה או בתוכו או בסופו. מכל זה רואים שהניקוד הוא מתעה מאוד ואז כמו הרבה דברים אחרים שהרבנים הוסיפו על התורה הכתובה עקב חושך הגלות ולכן אין להגיד "ולמינים לא יהיה תקוה" כי זה מקלל כל מי שהולך שונה מהרבנים אפילו שהרבנים תועים הרבה. בספר הפירוש שאני כותב על כל נבואת ישעיהו אני מפרט הרבה יותר ומביא עוד הוכחות. הפירוש מאת יהונתן צדיקני.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע