ישעיהו מנבא תורת עולם הבא

נכתב על ידי BenGavers, 30/5/2019

נבואת ישעיהו על ימינו

חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלם בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה שמעו שמים והאזיני ארץ כי יהוה דבר בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן הוי גוי חטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים עזבו את יהוה נאצו את קדוש ישראל נזרו אחור על מה תכו עוד תוסיפו סרה כל ראש לחלי וכל לבב דוי מכף רגל ועד ראש אין בו מתם פצע וחבורה ומכה טריה לא זרו ולא חבשו ולא רככה בשמן ארצכם שממה עריכם שרפות אש אדמתכם לנגדכם זרים אכלים אתה ושממה כמהפכת זרים ונותרה בת ציון כסכה בכרם כמלונה במקשה כעיר נצורה לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו

חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלם בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה שמעו שמים והאזיני ארץ כי יהוה דבר בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי פשע הוא כאשר הפה שע לדבר דברים רעים או לאכול דברים רעים. רשע הוא כאשר הראש שע כי הרשעים סובבים את ראשם הרבה כאשר מחפשים דרכים חדשים למלאות את תאוותם הרבות ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן הוי גוי חטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים עזבו את יהוה נאצו את קדוש ישראל נזרו אחור על מה תכו עוד תוסיפו סרה למה אתם ממשיכים להכות בחלשים מכם יהוה אומר בתמיהה כי בזה אתם מוסיפים לסור מדרך יהוה וזה אפילו כאשר כל ראש לחלי וכל לבב דוי מכף רגל ועד ראש אין בו מתם פצע וחבורה ומכה טריה לא זרו ולא חבשו ולא רככה בשמן ולכן למה להמשיך למרוד כאשר אתם עוד סובלים מן המשפט על חטאיכם הקודמים ארצכם שממה  שממה זה חיבור של שני מילים  שם מה  כי הרואה את הארץ בחורבנה חושב לעצמו שם מה יש לחפש לעצמי עריכם שרפות אש מפצצות גרעין אדמתכם לנגדכם זרים אכלים אתה ושממה כמהפכת זרים כי עריכם נהיו כמו ערי הזרים שבאו לארצכם להילחם בכם ואתם שרפתם את עריו בפצצות גרעין כדי לעצור את הזרים מלכבוש את ארצכם ועכשיו גם עריכם נשרפו כמו עריהם וזה מה שיהיה בחורבן מדינת ישראל החילונית כאשר מדינת ישראל תשמיד את ערי איראן בפפצות גרעין עקב ההצלחות של סוריה ולבנון ואיראן בשדה הקרב ואז ארצות הברית יבגוד במדינת ישראל וישמיד את עריו כדי להראות לגוים האחרים שאסור להשתמש בנשק גרעין ונותרה בת ציון כסכה בכרם כמלונה במקשה כעיר נצורה לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו יאמרו השורדים כי ערינו נהפכו כליל כמו ערי סדם ועמרה שזה מכה הרבה יותר קשה מחורבן בתי מקדש הראשון והשני שבו ערינו נכבשו אבל לא נשרפו כליל עד היסוד.

שמעו דבר יהוה קציני סדם האזינו תורת אלהינו עם עמרה למה לי רב זבחיכם יאמר יהוה שבעתי עלות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמס חצרי לא תוסיפו הביא מנחת שוא קטרת תועבה היא לי חדש ושבת קרא מקרא לא אוכל און ועצרה חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטרח נלאיתי נשא ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שמע ידיכם דמים מלאו רחצו הזכו הסירו רע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה

שמעו דבר יהוה קציני סדם האזינו תורת אלהינו עם עמרה כי אתם דומים לסדם ועמרה במעשיכם עכשיו ולא רק באיך שעריכם נשרפו למה לי רב זבחיכם יאמר יהוה יאמר זה בלשון עתיד כי יהוה לא מדבר אל הדור של ישעיהו אלה אל דור שרואה שעריו נשרפו עד היסוד מפצצות גרעין כמו מהפכת סדם ועמרה שבעתי עלות אילים מבתי המקדש הקודמים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי כי גם שהיו בתי המקדש לא חפצתי בקורבנות אלה ביושר וצדק כי תבאו לראות פני בהר הקודש מי בקש זאת מידכם רמס חצרי כי אני לא מבקש קורבנות מן הדור שלכם אבל אתם עושים את זה נגד רצוני ולכן בידיכם כאשר אתם שוחטים את הקורבנות אתם רומסים את כבוד חצר הר קדשי לא תוסיפו הביא מנחת שוא קטרת תועבה היא לי כי מנחת הסולת הוא לשוא כי נעשה נגד רצוני ולכן לא יועיל לכם והקטרת היא תועבה לי כי אני גם לא רוצה בחלקי עבודת המקדש שלא דורשים שפיכות דם חדש ושבת קרא מקרא לא אוכל און ועצרה בראש חודש ושבת קראו את דברי המקרא של הנביאים במקום לשים את תשומת ליבכם לסעודות אוכל כי באון הזה אתם שמים את עצרת המלאכה כאחרון בסדר עדיפויות שלכם. און הוא כאשר איש עושה מעשה ובמקום שזה יועיל לו המעשה מוריד אותו. האות א הוא אני ואחרי זה האות ו בא להפריד ואחרי זה האות ן הוא חודר מתחת לקו הכתיבה כי אם אני עושה און אז המעשה הזה מוביל אותי לשקוע לארץ כמו שיהוה אמר לאדם הראשון אחרי שחטא באכילת פרי עץ הדעת טוב ורע "בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב" (בראשית ג, יט) חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטרח יהוה אומר שנאה נפשי בלשון עבר כי בבתי המקדש הקודמים אני גם שנאתי את הקורבנות ובראשי חודשיכם ושבתותיכם אתם הייתם מוסיפים להביא קורבנות אבל אז נלאיתי נשא את "עון המקדש" ולא פקדתי את זה על אבותיכם ולא דרשתי מאבותיכם להפסיק את "עון המקדש" כי זה הדרך שהם היו מסוגלים להבין באותם דורות. יהוה אומר שהמקדש הוא עון כי אחר שקרח דרש שלא רק לאהרון יהיה הכהונה "ויאמר יהוה אל אהרן אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש ואתה ובניך אתך תשאו את עון כהנתכם" (במדבר יז, כה). עון הוא כאשר עושים מעשה עם התקוה שזה יביא ברכה אבל הברכה לא עומד לאורך זמן. האות ע הוא כמו כוס כי כאשר עושים מעשה בונים כלי כדי לקבל ברכה אבל סופו של עון זה שהברכה נוזל מן הכלי עד שהוא שוקע מתחת לארץ כמו האות ן שחודר את קו הכתיבה. לכן נבואת ישעיהו הוא קריאת דרור לכהנים לשחררם מלשאת במשא של עון המקדש ועון הכהונה וזה כדי להטיב איתם שיתרוממו ויתקדשו יותר בדרך שלא דורש שפיכות דם וכך גם יעזרו לעם להתקדש כי אפילו שלא ישרתו במקדש הם עוד המשפחה הכי קדושה של עם ישראל. מהמשך אני מביא הוכחות שהדרך הזה היה טמון בתורה כבר מספר בראשית ושנביאים אחרים גם אמרו שגאולתנו לתוי בהפסקת עבודת המקדש ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שמע ידיכם דמים מלאו כי אתם כן יכולים להבין שיש דרך יותר גדולה לעבוד את יהוה מאשר שחיטת בהמות ולכן לא אשא את עון המקדש בשבליכם אלה אפקוד אותו עליכם כי ידיכם מלא בדם הבהמות ועופות ששחטתם נגד רצוני רחצו את הדם של הבהמות ששפכתם בהר קדשי הזכו את ההר שלא ישאר בו כל סימן של דם הסירו רע מעלליכם מנגד עיני על ידי שאתם מסירים מן ההר את המזבח שעליו עשיתם את רע מעלליכם בשחיטת קורבנות נגד רצוני חדלו הרע חדלו לאכול בשר בכל במקום למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה כי אני דורש שתפיקו להכאיב לכל סוגי החלשים בין אם הם יתומים ואלמנות או בהמות ועופות.

לכו נא ונוכחה יאמר יהוה אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו כי פי יהוה דבר

לכו נא ונוכחה יאמר יהוה אשלח לכם שליח שירא לכם הוכחות מתורת משה ונביאים אחרים שזה רצון יהוה להפסיק עבודת המקדש אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם אתם דואגים שאתם תחטאו כי זה דרך חדש אז גם אם יהיו חטאיכם בעתיד אדומים כמו חוט השני הם ילבינו כמו שלג כי אתם בוחרים לנסות לעשות רצוני האמיתי אם יאדימו כתולע כצמר יהיו אם תאבו ושמעתם על ידי שאתם מפסיקים את עבודת המקדש אז טוב הארץ תאכלו במקום בשר ואם תמאנו ומריתם על ידי שאתם ממשיכים לאכול בהמות אז חרב תאכלו עקב אכילת הבשר כי פי יהוה דבר וזה מצות יהוה ותורת יהוה לדור שלכם שיש בה חיוב קיום ומשפט על אי קיום כמו שעבודת המקדש היה מצות יהוה לדורות קודמים כי כמו שמשה נתן תורה לבני דורו גם ישיעהו הוא מנבא את תורת יהוה לדורינו "כי יהוה חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר" (ישעיהו מב, כא).

מגדיל התורה הקודמת ולא מבטל כולה: יהוה לא מצוה על ביטול תורת משה אלה על הגדלת אותה תורה על ידי שמגדילים את הצדק שיש בה. לדוגמא תורת משה דורש לכסות את הדם של הבהמה אחרי ששוחטים אותה כדי שלא נאכול את בשרו תוך כדי שדמו נגד עיניו אבל עכשיו יהוה מגדיל על נבואת משה בדרישה שבכלל לא נשפוך דם ובזה מתקרבים לקיים את התורה שהיה לאדם הראשון שיהוה ציוה לו לאכול רק מן הצומח.

הוכחות מנביאים שהגאולה תלויה בהפסקת עבודת המקדש: "כה אמר יהוה השמים כסאי והארץ הדם רגלי אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה נאם יהוה ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי שוחט השור מכה איש זובח השה ערף כלב מעלה מנחה דם חזיר מזכיר לבנה מברך און גם המה בחרו בדרכיהם ובשקוציהם נפשם חפצה גם אני אבחר בתעלליהם ומגורתם אביא להם יען קראתי ואין עונה דברתי ולא שמעו ויעשו הרע בעיני ובאשר לא חפצתי בחרו" (ישעיהו סו, א). "והיה כי תרבו ופריתם בארץ בימים ההמה נאם יהוה לא יאמרו עוד ארון ברית יהוה ולא יעלה על לב ולא יזכרו בו ולא יפקדו ולא יעשה עוד בעת ההיא יקראו לירושלם כסא יהוה ונקוו אליה כל הגוים לשם יהוה לירושלם ולא ילכו עוד אחרי שררות לבם הרע" (ירמיהו ג, טז).  "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטן נהג בם ופרה ודב תרעינה יחדו ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל תבן ושעשע יונק על חר פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את יהוה כמים לים מכסים" (ישעיהו יא, ו). "ביום ההוא לא תבושי מכל עלילתיך אשר פשעת בי כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך ולא תוספי לגבהה עוד בהר קדשי והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם יהוה שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית כי המה ירעו ורבצו ואין מחריד" (צפניה ג, יא). "הנה ימים באים נאם יהוה וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר המה הפרו את בריתי ואנכי בעלתי בם נאם יהוה כי זאת הברית אשר אכרת את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם יהוה נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את יהוה כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאם יהוה כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכר עוד" (ירמיהו לא, ל). "כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ולא תזכרנה הראשנות ולא תעלינה על לב כי אם שישו וגילו עדי עד אשר אני בורא כי הנני בורא את ירושלם גילה ועמה משוש וגלתי בירושלם וששתי בעמי ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה לא יהיה משם עוד עול ימים וזקן אשר לא ימלא את ימיו כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקלל ובנו בתים וישבו ונטעו כרמים ואכלו פרים לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל כי כימי העץ ימי עמי ומעשה ידיהם יבלו בחירי לא ייגעו לריק ולא ילדו לבהלה כי זרע ברוכי יהוה המה וצאצאיהם אתם והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר יאכל תבן ונחש עפר לחמו לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי אמר יהוה" (ישעיהו סה, יז). כאשר אנחנו מפסיקים לאכול בשר זה יהיה צעד ראשון כדי לגרום לזה שגם החיות לא יטרפו אחד את השני.

ברית עולם: בהרבה מן המצות בתורת משה כתוב שחייבים לקיים אותם עד עולם והמשעות של עד עולם הוא כל עוד נעלם מעיניו שיש דרך יותר נעלה שיהוה דורש מאיתנו. ועולם הוא ביטוי לזה שדעת יהוה נעלם מן האדם ולא שחיוב המצוה יהיה לתמיד ללא סוף. לכן יהוה אומר על דור שממשיך בדרך הקורבנות "על הר גבה ונשא שמת משכבך גם שם עלית לזבח זבח ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך כי מאתי גלית ותעלי הרחבת משכבך ותכרת לך מהם אהבת משכבם יד חזית ותשרי למלך בשמן ותרבי רקחיך ותשלחי צריך עד מרחק ותשפילי עד שאול ברב דרכך יגעת לא אמרת נואש חית ידך מצאת על כן לא חלית ואת מי דאגת ותיראי כי תכזבי ואותי לא זכרת לא שמת על לבך הלא אני מחשה ומעלם ואותי לא תיראי" (ישעיהו נז, ז). אני מעלם כי אני מסתיר את פני מכם כאשר אני נותן לכם להמשיך לחטוא נגדי. ככל שעולים בדרגות של צדק אז עולים מעולם אחד לעולם יותר נעלה ולכן נאמר "ישראל נושע ביהוה תשועת עולמים לא תבשו ולא תכלמו עד עולמי עד" (ישעיהו מה, יז) וגם "בטחו ביהוה עדי עד כי ביה יהוה צור עולמים" (ישעיהו כו, ד). על האדם הראשון נאמר שיהוה לא רצה לתת לו לאכול מפרי עץ החיים כי אחרי שחטא באכילה פרי עץ הדעת טוב ורע האדם היה בעלם מיהוה ואם היה אוכל מפרי עץ החיים אז כבר לא היה יכול למות ולכן לא היה מרגיש צורך לעשות תשובה והיה ממשיך לחיות בעלם מדעת יהוה. "ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם וישלחהו יהוה אלהים מגן עדן" (בראשית ג, כב).

מצוה שהיה עלינו מדור האדם: על ידי שאנחנו לא אוכלים בשר אנחנו מתחילים לקיים את התורה הקודמת שניתנה לאדם הראשון ובניו עד נח כי עליהם היה המצוה לאכול רק מן הצומח אבל עד ימי נח הם חטאו כל כך נגד אותו מצוה שיהוה התיר לנח לאכול בשר. "ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה" (בראשית א, כח). אפילו שיהוה ציוה על האדם לרדת בחיות המשמעות לא היה לרצוח ולעשוק אותם אלה להנהיגם לדרך ישרה כמו שנאמר בעתיד "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטן נהג בם" (ישעיהו יא, ו). הנער נהג בם להדריכם וזה תפקיד לנער שניער את עצמו מללמוד דברי יהוה כי ליותר חכמים ממנו יהיה התפקיד היותר חשוב של להנהיג עמים. ופה יהוה עוד לא דורש שרק נאכל מן הצומח כמו האדם הרשאון אלה שנעשה צעד ראשון כאשר נפסיק לאכול בשר.

התרת בשר התרה לבלעם: ההתרה שהיה לנח לאכול בשר הוא כמו ההתרה שהיה לבלעם בן בער ללכת אל מואב כאשר ביקש לקלל את ישראל ויהוה הותיר לו ללכת אבל שפט אותו על שהוא ביקש לעשות דבר רע.  "ויבא אלהים אל בלעם ויאמר מי האנשים האלה עמך ויאמר בלעם אל האלהים בלק בן צפר מלך מואב שלח אלי הנה העם היצא ממצרים ויכס את עין הארץ עתה לכה קבה לי אתו אולי אוכל להלחם בו וגרשתיו ויאמר אלהים אל בלעם לא תלך עמהם לא תאר את העם כי ברוך הוא ... ועתה שבו נא בזה גם אתם הלילה ואדעה מה יסף יהוה דבר עמי ויבא אלהים אל בלעם לילה ויאמר לו אם לקרא לך באו האנשים קום לך אתם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אתו תעשה ויקם בלעם בבקר ויחבש את אתנו וילך עם שרי מואב ויחר אף אלהים כי הולך הוא ויתיצב מלאך יהוה בדרך לשטן לו ... ויגל יהוה את עיני בלעם וירא את מלאך יהוה נצב בדרך וחרבו שלפה בידו ויקד וישתחו לאפיו ויאמר אליו מלאך יהוה על מה הכית את אתנך זה שלוש רגלים הנה אנכי יצאתי לשטן כי ירט הדרך לנגדי" (במדבר כב, ט).  מי שבוחר ללכת בדרך רעה כמו בלעם יקבל את בקשתו אבל כמו שהיה דין על בלעם גם יהיה דין על אלו שדובקים לעבודת בית המקדש. לכן נאמר "שוחט השור מכה איש זובח השה ערף כלב מעלה מנחה דם חזיר מזכיר לבנה מברך און גם המה בחרו בדרכיהם ובשקוציהם נפשם חפצה גם אני אבחר בתעלליהם ומגורתם אביא להם יען קראתי ואין עונה דברתי ולא שמעו ויעשו הרע בעיני ובאשר לא חפצתי בחרו" כי הם בוחרים במה שיהוה כבר לא רוצה (ישעיהו סו, א). בנבואת ישעיהו רואים שיש דיבור על בתי מקדש עתידים וקורבנות שיתקבלו ברצון על המזבח כי אותו דור בעתיד לא יבין שיש דרך אחרת כי לא יבינו את נבואת ישעיהו ולכן קורבנותיהם יהיו לרצון כמו שקורבנות של דורות קודמים היו לפעמים לרצון כאשר עשו לפי הבנתם בתמימות אבל גם נרמז שאותם בתי מקדש עתידים יפלו לעונות גדולים וייחרבו כמו בתי המקדש הקודמים.

ללכת צדקות ללכת חשכים: "מי בכם ירא יהוה שמע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נגה לו יבטח בשם יהוה וישען באלהיו" (ישעיהו נ, י). פה יהוה מדבר על ישעיהו ואומר שישעיהו הלך חשכים כי במקום לנסות להשיג את שלמות ביום אחד ישעיהו הלך חשכים כאשר עזב דרך יותר רע והלך לדרך פחות רע וכך חשך מעצמו את הדבר היותר רע כאשר החליף את היותר רע בפחות רע. ללכת חשכים זה כלל גדול כאשר ניגשים לקיים את המצות שיש בנואת ישעיהו כי הדברים שיש פה הם נשגבים ואם איש ינסה לרוץ לקיים את הכל ביום אחד אז הוא ישתולל ואז במקום שהתקדם הוא נכשל אחור. לכן אין אפשרות להשיג שלמות מידית אלה יש להחליף מרע יותר ברע פחות כמו שנאמר "וקוי יהוה יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו" (ישעיהו מ, לא). אבל גם כאשר הולכים מרע יותר לרע פחות אז יש לזכור שיש עוד דרך ללכת ולא להגיד על הרע פחות שזה אור נגה שלם אלה יש לזכור שגם מי זה נצתרך ללכת לדרגה יותר גבוהה של צדק כדי להטיב לעצמנו ולכן לעבד יהוה "אין נגה לו" כי הוא לא אומר על אור חלקי שזה אור שלם לו.

איכה היתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים כספך היה לסיגים סבאך מהול במים שריך סוררים וחברי גנבים כלו אהב שחד ורדף שלמנים יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם

איכה היתה לזונה קריה נאמנה ובגלל שהיא נהיתה לזונה אז מלאתי משפט כאשר שפטתי אותה בידי אויביה ועשיתי את זה כדי שאחרי המשפט צדק ילין בה אבל במקום זה ועתה מרצחים ששופכים דם בהמות אפילו אחרי שאסרתי עליהם לעשות את זה ובגלל העון הזה כספך היה לסיגים כי איבד את ערכו סבאך מהול במים כי צריכים לדלל את הסבון במים כדי שישתמר ליותר זמן שריך סוררים וחברי גנבים כי עשו שותפות עם הגנבים לקבל חלק ממה שהם גונבים כלו אהב שחד בלשון עבר כי עכשיו העם עני מידי לתת שוחד ואותם שרים מקבלים את בצעם מן השותפות שיש להם עם הגנבים ורדף שלמנים בלשון עבר כי בעבר השרים רדפו את השלל שנשאר אחרי המלחמה אבל עכשיו גם זה לא נשאר. שלמנים זה חיבור של שלוש מילים  של מן ים . מי שמת במלחמה נשמל לאכול שנאכל ומן הוא מילה כללית לאוכל ולכן השרים רדפו את השלל של אלו שהיו מן במלחמה כי נאכלו על ידי חרב אויביהם. שמן הוא גם חיבור של שני מילים  שם מן  כי בשמן שם יש מן. ים זה מילה כללית לריבוי כמו תלמידים מורים הולכים וכן האלה. לכן רדף שלמנים זה רדף שלל ולא רדף שלומים או שלמים יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם בלשון עתיד כי עכשיו השרים עוד שופטים את היתום אבל גם את הצדק הזה הם יסירו מעצמם כי מתרגלים להתאכזר בבהמות החלשים מהם אז גם יתאכזרו בבני אדם החלשים מהם ולכן בעתיד לא ישפטו למען היתום והאלמנה אפילו לא תביא אליהם את הריב שלה כי היא תפחד שהם ינצלו אותה במצב חולשתה.

לכן נאם האדון יהוה צבאות אביר ישראל הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי ואשיבה ידי עליך ואצרף כבר סיגיך ואסירה כל בדיליך ואשיבה שפטיך כבראשנה ויעציך כבתחלה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה ושבר פשעים וחטאים יחדו ועזבי יהוה יכלו כי יבשו מאילים אשר חמדתם ותחפרו מהגנות אשר בחרתם כי תהיו כאלה נבלת עלה וכגנה אשר מים אין לה והיה החסן לנערת ופעלו לניצוץ ובערו שניהם יחדו ואין מכבה

לכן נאם האדון יהוה צבאות אביר ישראל הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי ואשיבה ידי עליך אפילו שלפני מעט זמן שפטתי את ציון קשה על חטאיה הקודמים כאשר החרבתי את מדינת ישראל החילונית אשוב עוד פעם לשפוט אותה ואצרף כבר סיגיך ואסירה כל בדיליך ואשיבה שפטיך כבראשנה כמו שהיו בימי ספר השפטים ויעציך כבתחלה כמו משה ואהרון שהיו איתך בתחילת דרכך כעם אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה ציון במשפט תפדה כי היא יודעת את חטאיה ולא סרה מהם ולכן נצרכת למשפט ושביה בצדקה כי בגלות הם קיבלו משפט שהסיר מעליהם את עונותיהם העבים ונתן לצדק לצמוח בקרבם וזה גרם להם לחזור לציון. צדק הוא חיבור של שני מילים  צד דק  לעומת עב ותועבה כי צדיקים אוהבים את הדק לעומת רשעים שאוהבים את העבה. "ויאמר צא ועמדת בהר לפני יהוה והנה יהוה עבר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני יהוה, לא ברוח יהוה, ואחר הרוח רעש, לא ברעש יהוה, ואחר הרעש אש, לא באש יהוה, ואחר האש, קול דממה דקה ויהי כשמע אליהו וילט פניו באדרתו ויצא ויעמד פתח המערה והנה אליו קול ויאמר מה לך פה אליהו ויאמר קנא קנאתי ליהוה אלהי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל את מזבחתיך הרסו ואת נביאיך הרגו בחרב ואותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה" (מלכים א, יט, יא). אליהו רצה שיהוה ישפוט את עמו במשפטים עבים ורועשים אבל יהוה הראה לו שהוא לא נמצא ברעש ובאש אלה בקול דממה דקה שזה הצדקה. המשפט הוא רק משרת את הצדקה כי המשפט מסיר מן העם את עונותיו העבים והרועשים כדי שאחרי זה יכלו לשמוע את קול דממה הדקה של הצדקה ושבר פשעים וחטאים יחדו שיישברו כי הם פשעים כאשר הפה שלהם שע לאכול בשר וזה גם חטא כי עושים את זה אפילו ששמעו שזה נגד רצון יהוה והחוטא הוא עושה נגד צרון יהוה כוונה לעומת השוגג שתועה כי לא יודע את האמת ועזבי יהוה יכלו כי לא רק יישברו אלה לא ישאר מהם שארית בארץ כי עזבו לגמרי את יהוה ואפילו לא נושאים את שמו המפורש כי יבשו מאילים אשר חמדתם ותחפרו מהגנות אשר בחרתם כי בעלי הברית שבחרתם לכם כמגן להגן עליכם יבגדו בכם כמו שארצות הברית בגד בכם לפני כן ותצתרכו לחפור מקלטים באדמה כדי להינצל מפצצות של בעלי בריתכם שהפכו לאויביכם כי תהיו כאלה נבלת עלה וכגנה אשר מים אין לה והיה החסן לנערת ופעלו לניצוץ ובערו שניהם יחדו ואין מכבה.

האדון יהוה: כי יהוה הוא האדון בלשון יחיד ולא כמו שאומרים אֲדֹנָי בלשון ריבוי ואפילו ישעיהו שהוא אומר אדנִי יהוה זה בלשון יחיד ומי שמברך אֲדֹנָי בלשון ריביו הוא לא רק מברך את יהוה שהוא האדון מעל כולם אלה הוא גם מברך את האדונים האחרים שיש עליו כמו המעביד שלו והמלך והמדינות החזקות ששולטות על מדינתו. כבר מימי השופטים היו מברכים את אדוניהם ואז הם קראו לאדוניהם בעלים כי כמו שבעל מושל על אישה האדון מושל על מי שתחתיו "ויעשו בני ישראל את הרע בעיני יהוה ויעבדו את הבעלים" (שפטים ב, יא). לכן הנביא אומר "יהוה אלהינו בעלונו אדנים זולתך לבד בך נזכיר שמך" כי אפילו שאדונים אחרים מושלים בנו רק נזכיר את שם המפורש ולא נשתמש בכינוים כמו "אדני" ו"השם" (ישעיהו כו, יג).

עמלק גם נהיה אדונים: "וירא את עמלק וישא משלו ויאמר ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד" (נבואת בלעם על אחרית הימים, במדבר כד, כ). עמלק נהיה ראשית הגוים כי הוא מושל בם בכוחו הצבאי והכלכלי. עמלק נלחם בבני ישראל כאשר יצאו ממצרים וגם כאשר התחילו לחזור לארץ ישראל בהתחלת הישוב החדש כאשר הגרמנים הרגו את יהודי אירופה בשואה וגם כאשר יכה במדינת ישראל החילונית דרך דונלד טראמפ הנשיא של ארצות הברית שהוא ממוצא גרמני. עמלק הוא השבטים הגרמנים הקדומים שכבשו את האימפריה רומאית ואת אירופה. ואם תרצו הוכחה מן הרבנים אז הרב חיים זוננפלד שהיה רבה של העדה החרדית בירושלם סירב להיות בקבלת פנים של הקיסר הגרמני וילהם השני ב1898 כי אמר שיש לו מסורת מרבותיו שגרמניה זה עמלק וזה מתואר בספר חכמת חיים מאת שלמה זלמן זוננפלד. המנהיג של העמלקים היטלר בעצמו העיד שהוא נלחם ביהודים כדי להלחם במוסר האלהי כי אמר "שני מומים הטילה היהדות בבני האדם: בגוף על ידי ברית המילה ובנפש על ידי המצפון" וזה שונה מאויבי ישראל האחרים שנלחמים ביהוהדים כי רוצים את אדמתם או כספם ולא כי יש להם רצון למחה את מוסר האלהי מן היקום. הצורך למחה את זכר עמלק הוא כל כך גדול כי הוא עשה מעשים שמיוחדים ברשעתם ולכן הרשע שלו יותר חזק מכל גוי אחר. ורואים את זה על עמלק אב הגוי העמלקי שאפילו שהוא היה נכד של עשו הוא חי הרבה מעבר לשנות הרגלים של בני דורו והוא בעצמו בא עם עמו להכות בבני ישראל אחרי ארבע מאות ועשרים שנות שבני ישראל היו עבדים במצרים. לכן נאמר "ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב" כי עמלק האיש בא בעצמו ולא רק עמו הצאציו שלו. והוא היה יכול לחיות כל כך הרבה שנים כי עשה מעשים רעים מאוד שנתנו לו כוח מיוחד ואני חושב שהוא היה אוכל בשר של בני אדם ושותה את דמם ולכן הוא רצה להרוג את בני ישראל כדי לעשות כך גם להם כי בדמם של צדיקים יש יותר חיות כי אצלם רוח יהוה יותר נמצא ועמלק הוא כמו תולעת שגונב את חיותו מאחרים. גם אצל הגרמנים העמלקים רואים מעשים דומים כי הם היו יוצרים סבון מן השומן של גופות של היהודים במחנות ההשמדה וזה נעשה תחת הפרופסור הגרמני ספנר בדנציג והם גם היו משתמשים בשער של היהודים למילאו מזרונים ועשו עוד תועבות.

כיבושים של שבטי עמלק הקדומים: השבט הונדלים כבשו את רומה בשנת 455 וגם כבשו את ספרד ומדינות אחרות. מספרד יצאו להתישב במרכז ודרום אמריקה כחלק ממדינות הקולוניאליזם וזה נעשה באותו זמן שרצחו יהודי ספרד באינקוויזיציה. השבטים האנגלו והסקסון כבשו את אנגליה ומשם יצאו התישבו בצפון אמריקה ואוסטרליה וניו זיילנד. וכמובן השבטים הגרמנים ישבו בגרמניה ומדינות אחרות המדברות שפות גמרניות ומהולנד התישבו בדרום אפריקה. ואותם שבטים עמלקים גם התישבו בהרבה אזורים במזרח אירופה כמו השבט הברסטני שישב באזור של רומניה והונגריה וגם היה באזור הזה השבט האנרטי. השבט הגוט ישב בחצי האי קרים שבאוקרניה וגם באזורים של פולין וכן הלאה.  הכיבושים והשבטים הם רבים מידי לכתוב פה אבל כן יש להבדיל בין עמלק ומואב בן לוט שמואב הוא העם הסלאבי שהמדינה הכי חזקה שלו הוא רוסיה. בתוך המדינות העמלקיות האלו כלולים מדינות המערב שהם ההכי חזקות בימינו עם הכלים הכי שנונים והצבאות הכי חזקות ולכן הגוים מנסים ללמוד מהם ורוצים מסחר איתם כי עמלק נהיה ראשית הגוים בימינו.

מצות מחיית זכר עמלק: "ויאמר יהוה אל משה כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים ויבן משה מזבח ויקרא שמו יהוה נסי ויאמר כי יד על כס יה מלחמה ליהוה בעמלק מדר דר" (שמות יז, יד). "כה אמר יהוה צבאות פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל אשר שם לו בדרך בעלתו ממצרים עתה לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמל עליו והמתה מאיש עד אשה מעלל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור" (שמואל א, טו, ב).

המלחמה הוא גם ברוח עמלק: המלחמה בעמלק הוא בגופו וגם ברוחו כי רוח עמלק מנסה להחטיא את האדם בחלומות ורגשות רעים ולכן כאשר שאול בן קיש ריחם על אגג מלך עמלק ולא החרים את כל שללם אז רוח עמלק הצליח להתגבר עליו עד שנהיה משוגע ורדף את דוד והחרים את הכהנים בעיר נב עקב שלא החרים את עמלק. "ויאמר המלך לרצים הנצבים עליו סבו והמיתו כהני יהוה כי גם ידם עם דוד וכי ידעו כי ברח הוא ולא גלו את אזנו ולא אבו עבדי המלך לשלח את ידם לפגע בכהני יהוה ויאמר המלך לדויג סב אתה ופגע בכהנים ויסב דויג האדמי ויפגע הוא בכהנים וימת ביום ההוא שמנים וחמשה איש נשא אפוד בד ואת נב עיר הכהנים הכה לפי חרב מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק ושור וחמור ושה לפי חרב" (שמאול א, כב, יז). מלחמת הרוח גם היה כאשר עם ישראל נלחמו בעמלק אחרי יציאת מצרים כי משה היה צריך להילחם את המלחמה הרוחנית נגד רוח עמלק תוך כדי שיהושע והעם נלחמו נגד עמלק בחרב. "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידם ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה האלהים בידי ויעש יהושע כאשר אמר לו משה להלחם בעמלק ומשה אהרן וחור עלו ראש הגבעה והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק" (שמות יז, ח). בימינו עמלק הרבה יותר חזק ממה שהיה בימי משה ולכן אין לשמוע לחלומות ורגשות כי הם נגועים מרוח עמלק ויש בהם ערבוב של שקר ואמת וכך מנסים להתעות את ישראל אבל כן יש לפעול בדרך השכל ולשכוח מן המחשבות הרעות והרגשות והחלומות על ידי לימוד דברי יהוה. "יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבתיו וישב אל יהוה וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח" (ישעיהו נה, ז).  ועצה טובה לזה מנבואת ישעיהו זה "מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק" (ישעיהו כד, טז) שזה אומר לזמר את זמרת האמונה בשפתינו וכך נלחמים ברוח עמלק כמו שמשה עשה. זמרת האמונה הוא כאשר מזמרים בשפתינו את דברי הנבואה של ישעיהו וזה לא זמירות בשלון ריבו אלה זמרת האמונה של נבואת יהוה. זמרת האמונה הוא צבי לצדיק להציב גבול סביבו שרוח עמלק לא יתגבר עליו אבל לרשע שמזמר את זמרת האמונה זה לא רק הצבת גבול אלה עוזר לו להתגבר להרחיב את גבול הצדק וכך להיות צדיק. ואם לא יכולים לזכרו את דברי הנבואה אז יכולים לזמר את שם יהוה בשפתינו כמו שנאמר "זמרו יהוה כי גאות עשה מידעת זאת בכל הארץ" כי לזמר את שם יהוה בשפתינו עוזר להתגבר על רוח עמלק וזה לא רק עוזר למזמר אלה גם לאחרים שמושפעים מרוח עמלק (ישעיהו יב, ה).

הולכים לאט בדרך יהוה: "כי כה אמר אדני יהוה קדוש ישראל בשובה ונחת תושעון בהשקט ובבטחה תהיה גבורתכם ולא אביתם ותאמרו לא כי על סוס ננוס על כן תנוסון ועל קל נרכב על כן יקלו רדפיכם" (ישעיהו ל, טו). יהוה מדבר בפסוק הזה אל דור שיורד למצרים לקבל עזרה אבל אותו כלל הוא נכון לכל דור כי יש בידינו את היכולת לקבל את ישועתנו בשובה ונחת כאשר יושבים ללמוד את דברי יהוה ואז רוח עמלק שע ממנו כאשר לומדים וזה נותן לנו להבין את דברי יהוה ואחרי שלומדים מספיק אז קמים מן הספר להתגבר לקיים את מה שלמדנו בצעדים מדודים ואז גבורתינו נעשה בהשקט ובבטחה. וצריך להתגבר לקיים הלימוד כי לשבת וללמוד רק נותן ישועה זמנית מרוח עמלק כי אחרי שמפסיקים ללמוד אז הרוח הרע חוזר ולכן צריך לקיים את הלימוד כי כאשר עושים מעשה צדק אז מבערים מקרבינו את הדבר העב שדרכו היה לרוח עמלק אחיזה בנו ואז הוא כבר לא יכול לבוא להפריע יותר. לכן רק מי שמקיים את דבר יהוה למעשה מתכן את רוח יהוה בקירבו. 

קול ענות מלחמה: לפעמים כאשר מתחילים ללכת בדרך יהוה אז רוח עמלק נלחם בבעל התשובה כדי לעצור אותו בהתחלת הדרך לפני שהוא יתחיל לצבור כוח צדקה וזה כמו אויב שבא להכות ביריבו כאשר היריב חלש כי רוצה להשמידו לפני שיצבור כוח. אבל עדיף להילחם ולפעמים להיכשל מאשר להיכנע לגמרי לרוח עמלק ולתת אותו להוביל אותנו לפשע וכאב ומות. "וישמע יהושע את קול העם ברעה ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה ויאמר אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות אנכי שמע ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל" (שמות לב, יז). עדיף קול ענות גבורה וחולשה כאשר נלחמים ברע מאשר קול ענות של הכנעה לרע כאשר הולכים אחרי השקר. גם מי שממשיך ללכת בעון המקדש כאשר כבר מבין שזה לא רצון יהוה הוא עובד אליל כמו העם שחטא בחטא העגל כי עבודת אלילים זה כאשר עושים נגד רצון יהוה והפשעים הופכים את בית המקדש לאליל שלהם.

שירת האזינו על ימיני: על ימינו נאמר בשירת האזינו "הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם" (דברים לב, כא). הם קנאוני כאשר ברכו את אדוניהם במקום להגיד את שמי אז אני מקניאם בעמלק שהוא לא עם כי אין לו חלק בעמים כי לא יישאר ממנו זכר. לכן נכון להשתמש בכינוי הזה במקום לכבד את עמלק על ידי הזכרת שמו וכך גם מקללים אותו. ולעומת זה מי שמשתמש בכינוי לשם יהוה במקום להגיד את שם המפורש מזלזל בכבוד יהוה. "נדרשתי ללוא שאלו נמצאתי ללא בקשני אמרתי הנני הנני אל גוי לא קרא בשמי" (ישעיהו סה, א).

ישראל: הדרך הנכון לאיית את השם ישראל זה ישר אל ולא כמו שמאייתים בימינו כאשר אומרים יסר אל. ובכלל מאייתים בימינו הרבה מן האותיות לא נכון כי לכל אות יש רק צליל אחד אבל בימינו מערבבים את האיות של אותיות  א  ה  ע  והאותיות  ב  ו  והאותיות  ס  ש  והאותיות  ח  ך  ואותיות  ט  ת . וגם הדרך היותר אמיתי לכתוב האותיות  כ  מ  נ  פ  צ  הוא בצורה הסופית שלהם  ך  ם  ן  ף  ץ  כי בצורה הסופית האות מעיד על משמעותו כמו שלום שהוא כאשר איש של מעצמו את הדבר שמפריע לו ואז יש לו  ם  כי סגר עצמו מהשפעתו של אותו מפריעה כמו שאות  ם  הוא סגור ובזה יש לו שלום. "ויאמר אל תקרב הלם של נעליך מעל רגליך" (שמות ג, ה). והאות  ן  מעיד על דבר ששוקע או חודר מתחת לארץ כמו שהאות  ן  חודר מתחת לקו הכתיבה. והאות  ף  הוא כמו הפה של האדם והאות  ץ  הוא כמו ץםח שיש לו שורש מתחת לאדמה והוא ץץ מעל האדמה כמו האות ץ שחלק ממנו מתחת לקו הכתיבה אבל כאשר עולה מעל קו הכתיבה הוא מתפצל לשני ענפים. וגם באות  ו  תועים היום כי אומרים אותו שונה על פי מיקומו במילה אפילו שבאמת אמורים לאיית אותו כמו שמאייתים  ו  בהתחלת מילה גם עם הוא בתוך המילה או בסופו. לדוגמא במילים ועני עוני ענו אמורים לאיית  ו  באותו דרך אפילו שהאות נמצא במקומות שונים במילה. וזה חשוב כי האות  ו  תמיד בא להוסיף או להפריד בסדר וזה נכון גם כאשר הוא בהתחלת מילה או בתוכו או בסופו.

יהוה אהבה: הדרך להגיד את שם יהוה הוא בלי ניקוד וזה דומה לדרך שאומרים אהבה. ויש קשר בין יהוה ואהבה כי יהוה עושה משפט ומצמיח צדקה כדי שיהיה אהבה יותר אמיתית לבריאותיו. ולכן כמו שבמילה אהבה מתחילים עם האות  א  ואז זה נהיה  ב  בשם יהוה מתחילים עם האות  י  וזה נהיה  ו  כי כאשר יהוה משלים את מלכותו בארץ אז הוא מוריד ברכה לארץ כמו האות  י  שמתארך להיות  ו  ואז גם האות  א  במילה אהבה נהיה  ב  כי יש אהבה אמיתית. לכן יהוה אהבה. עמלק הוא כל כך רוצה לעשוק שאין יכולת לאהבה אמיתית להתקיים כל עוד הוא חי ולכן מלכות יהוה ושם יהוה לא שלמים בארץ כל עוד שיש זכר של לא עם בארץ ועל זה משה אמר "יד על כס יה מלחמה ליהוה בעמלק מדר דר" כדי להשלים את מלכות יהוה בארץ מיה ליהוה (שמות יז, יד).

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה