חטא בת שבע בעקבות הירי בציפור

נכתב על ידי יניב, 20/6/2018

"ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו ויתהלך על גג בית המלך וירא אשה רחצת מעל הגג והאשה טובת מראה מאד. וישלח דוד וידרש לאשה ויאמר הלוא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי" (שמואל ב, יא, ב-ג). 'אמר רב יהודה אמר רב: לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון, שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל. אמר לפניו: רבש"ע, מפני מה אומרים אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב, ואין אומרים אלקי דוד? אמר: אינהו מינסו לי, ואת לא מינסית לי. אמר לפניו: רבש"ע, בחנני ונסני, שנאמר (תהלים כו, ב) "בחנני ה' ונסני" וגו'. אמר: מינסנא לך ועבידנא מילתא בהדך, דלדידהו לא הודעתינהו, ואילו אנא קא מודענא לך דמנסינא לך בדבר ערוה. מיד (שמואל ב, יא, ב) "ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו" וגו', אמר רב יהודה: שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום, ונתעלמה ממנו הלכה: אבר קטן יש באדם משביעו רעב ומרעיבו שבע. (שמואל ב יא, ב) "ויתהלך על גג בית המלך וירא אשה רוחצת מעל הגג והאשה טובת מראה מאד" בת שבע הוה קא חייפא רישא תותי חלתא, אתא שטן אידמי ליה כציפרתא, פתק ביה גירא, פתקה לחלתא איגליה וחזייה. מיד (שמואל ב יא, ג) "וישלח דוד וידרוש לאשה ויאמר הלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי וישלח דוד מלאכים ויקחה ותבא אליו וישכב עמה והיא מתקדשת מטומאתה ותשב אל ביתה"... דרש רבא: מאי דכתיב (תהלים יא, א) "למנצח לדוד בה' חסיתי איך תאמרו לנפשי נודי הרכם צפור”? אמר דוד לפני הקב"ה: רבש"ע, מחול לי על אותו עון, שלא יאמרו הר שבכם צפור נדדתו. דרש רבא: מאי דכתיב (תהלים נא, ו) "לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך"? אמר דוד לפני הקב"ה: גליא וידיעא קמך דאי בעיא למכפייה ליצרי הוה כייפינא, אלא אמינא דלא לימרו עבדא זכי למריה. דרש רבא: מאי דכתיב (תהלים לח, יח) "כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד"? ראויה היתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית, אלא שבאה אליו במכאוב. וכן תנא דבי רבי ישמעאל: ראויה היתה לדוד בת שבע בת אליעם אלא שאכלה פגה' וכו' (סנהדרין קז,א). חז"ל דרשו על דוד שירה חץ על ציפור וכך פגע בכלי (או המחצלת) שהסתיר את בת שבע, ואז חטא. לכאורה מניין להם זאת, הרי זה לא מופיע כלל בנביא?- בפשטות ניסו להסביר איך חטא דוד, כיון שהיה דוד צדיק, וכן מן הסתם הייתה כך גם בת שבע (והעובדה שיצא ממנה שלמה המלך ממשיך שושלת דוד הנבחר), אז ודאי שהיא הייתה צנועה ולא רחצה בגגה בגלוי, וכן דוד מן הסתם לא היה מביט מהגג לגגות אחרים, שלא ראוי להציץ לאחרים, וכן כשראה אותה היה צריך מיד להסיר עיניו מלראותה לא צנועה, אז כיצד קרה מה שקרה? לכן העמידו שהיא הייתה צנועה, אלא שנגרם שתתגלה, ודוד כיון שפגע שם בחץ כנראה הביט היטב לראות שמא פצע מישהו וכדו', ולכן הביט לשם היטב, וכך נגרם שראה אותה והמתמקד בה ויצרו התגבר. ואמרו שירה על ציפור, שאחרת לא היה מביט למקומות אחרים, אלא כיון שהוא עצמו ירה אז בחן מה קרה, ולא היה יורה סתם, ולכן העמידו שהייתה שם ציפור. עוד נראה בפשטות ע"פ ההמשך שדרש רבה על הפס' בתהלים: "למנצח לדוד בה' חסיתי איך תאמרו לנפשי נודי הרכם צפור” שמדבר על מקרה בת שבע, ממילא מוזכר בפס' ציפור. אולי אפשר גם שדרשו שהפס' אומר: “"ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו ויתהלך על גג בית המלך" מדוע קם אז והלך על הגג? לכן הבינו שכנראה מה שהפריע את מנוחתו או שנתו זה היה רעש, שהפתרון נגדו היה קשור לגג, וזהו שאולי הציפור צייצה והפריעה לו, ולכן עלה לגג לירות לעברה כדי להבריחה. אולי אפשר שאין זה כפשוטו, אלא זהו דרשה ברמז, כביכול ציפור. והכוונה שלא היה במנוחה, כיון שצבאו היה במלחמה, כמו שמובא פס' קודם: “ויהי לתשובת השנה לעת צאת המלאכים וישלח דוד את יואב ואת עבדיו עמו ואת כל ישראל וישחתו את בני עמון ויצרו על רבה ודוד יושב בירושלם" (ש"ב, יא,א). לכן עלה לגג להתפלל, והתפלל, שזהו הרמז שירה כעין שיורים במלחמה, ונגד ציפור כדי להבריחה, כעין רמז לשילוח הקן ששכרו "למען ייטב לך והארכת ימים" (דברים כב,ז), שזהו להשפיע חיים לצבאו. וכיון שבא בתפילתו למהר לזרז את ניצחון צבאו, היה כאן כיון חיסרון של הזמנים, ולכן נגרם גם שיקח את בת שבע לפני זמנה (שזהו שאכלה פגה), שהיה צריך שיקח זמן ואוריה יהרג במשך זמן זה, אלא כיון שביקש שיתקצר יצא כעין שלא יהיה הזמן שבו ימות, ולכן צריך לקרב את מיתתו לזמן קודם, וזה נעשה ע"י שנקרא לדוד ואז מרד במלכות (שבת נו,א. [אולי ראו רמז למרידתו (מעבר לכך שחיפשו במה ראוי למיתה, ולכן דייקו במילותיו ובמעשיו) בכך שמובא חיבור בין בת שבע ואביגיל ('"לא תהיה זאת לך לפוקה" זאת מכלל דאיכא אחריתי, ומאי ניהו? מעשה דבת שבע'. מגילה יד,ב) ובמקרה של אביגיל היה מרידה בדוד]). דבר זה נעשה בעקבות מקרה בת שבע (שלכן קרא לו דוד), לכן נגרם כאן מעשה בת שבע-בעקבות תפילתו שרוצה מיד ניצחון (שלכן לא יכל לנוח במשכבו, שמרמז רצון עז) (וכמובן שזה בעקבות דבריו לה', שלכן היה ראוי שיתנסה, רק שהתגלגל כאן ע”י בת שבע). אולי אפשר שרמזו בציפור, שהכוונה כמו שהמצורע מביא ציפורים, בשל שהם מרמזות על הדיבור הלא ראוי, שדיבר לשוה"ר (ערכין טז,ב), כך כאן אצל דוד זה על דבריו הלא ראויים, שביקש מה' לנסותו. כמו כן גם החץ שירה, גם הוא רומז על דיבור רע: “חץ שחוט לשונם" (ירמיהו ט,ז). כך שזה כמשל, שבשל דבריו הלא ראויים לה' (שינסהו), נגרם שראה את בת שבע. אולי גם דרשו על ציפור, כיון שדוד אומר בתהלים שה' ינסהו: “בחנני ה' ונסני צרופה [צרפה] כליותי ולבי" (תהלים כו,ב), (שמזה אומר רב את דרשתו), ויש קרי וכתיב, לכן למדו שבכתיב זה "צרופה" אותיות 'הצפור', שהציפור גרמה לנסותו, ו"כליותי" כעין מלשון כלי, שהשתמש בכליו (חץ) נגד הציפור, ואז נתפס ליבו ("ולבי") כשראה אותה. אולי אפשר שדרשו על הציפור כדי לרמז שאמנם דוד לא יצא עם צבאו, אולם רצה, ולכן התכונן לילחם, שזה ע"י ירי של החץ בציפור, שהיא עפה ולכן יותר קשה לפגוע בה, שזה מראה את אימונו בירי. אולי יותר מזה, דוד ידע שיתנסה ע"י ה' בערוה, וראה ברוה"ק כעין דין של אשת יפת תואר, ולכן חשב שיצא לילחם ויפגוש יפת תואר, ולכן בא להתאמן למלחמה. אלא שה' ניסהו בבת שבע, שזה כעין יפת תואר, כיון שזה קשור למלחמה (שאוריה היה במלחמה, וכן שם הרגו) וההיתר דחוק כעין דין יפת תואר שדחוק (קידושין כא,ב-כב,א), שכך דוד לא חטא כיון שהחיילים כתבו גט לנשותיהם (שבת נו,א) אלא שכשלקחה בזמן שאוריה היה חי, זה לא היה ראוי. וכמו שביפת תואר ביאה ראשונה זה בזמן המלחמה, ואח"כ רק אחרי שמקדשה, כך גם בבת שבע בא אליה פעם אחת במלחמה ואח"כ לקחה לאשה.



להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע